Smallwood 1956a

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מחקר מודרני ס / מחקר מודרני S

Smallwood, E. Mary. 1956. "Some Notes on the Jews under Tiberius." Latomus. Vol. 15. pp. 314-329.

סיכומים

עמ' 314-315:

טקיטוס ודיו ממקמים את האירוע בשנת 19, בעוד יוספוס ממקם את האירוע במהלך שלטונו של פונטיוס פילטוס ביהודה (26-36). לפי דיווחו האירוע נערך בערך בשנת 30 לספירה. סווטוניוס לא נותן תאריך. יוספוס סובל מאמינות בנוגע לכרונולוגיה, ולכן דיווחו של טקיטוס מקובל. סמולווד מקבלת את התאריך של טקיטוס. עדותו של סנקה מחזקת את הטענה לתאריך של טקיטוס.

עמ' 315:

מריל (Merril) התרכזה בהיבט המשפטי של המהלך של טיבריוס, ופתרון שבגיוס בכפייה לבעיה המשפטית של הגירוש. היידל (Heidel) ניסה למצוא את הסיבה לגירוש היהודים למרות הסיבה שמספק יוספוס.

מטרת המאמר הזה היא לבחון מחדש את השאלה ששאל היידל ולבדוק את דיווחו של פילון על חלקו של סיאנוס בהתקפה נגד היהודים.

מטרת ההתקפה על היהודים בשנת 19

עמ' 316:

היידל הצביע על כך שהתגובה של טיבריוס למעשיהם של היהודים לא מתאימה, בייחוד בהשוואה לתגובה לאלה של כוהני איסיס, שעשו פשע נתעב יותר. יוספוס מציין שטיבריוס ביצע חקירה לפני שפעל נגד כוהני איזיס (18.79 – וכשקיבל טיבריוס ידיעה מדוקדקת על ידי חקירת הכוהנים...) ולכן סביר שהיה מבצע חקירה גם נגד היהודים שתביא להחלטה מוצדקת על בסיס מוסרי ופוליטי. טקיטוס מציין שהגיוס יצא בהוראת הסנאט, ושקדם לעונש דיון והוא לא היה שרירותי.
אי ההתאמה של העונש לפשע והדממה של יוספוס מעידה על רצונו של יוספוס להצדיק את היהודים ולהציגם כמי שנעשה להם עוול.
הערה 1: על אף שאפשר להסיק מטקיטוס כאילו גם מצרים או מאמיני-איסיס הוגלו או גוייסו, הביטוי ea superstitione מצביע על היהודים דווקא. (הסבר הגיוני, ד"ר א. 16:15, 26 בדצמבר 2010 (UTC)).

עמ' 317:

מריל מציין שהאירוע הזה היה הקש ששבר את גב הגמל. הבעיה בטיעון זה היא שטקיטוס מציין את אפשרות החנינה שניתנה – אפשרות שלא הייתה ניתנת במקרה של עוולות חוזרות. לכן ניתן לקבוע שהדת היהודית הייתה תחת מתקפה, מכיוון שכפירה בדת היהודית ברגע האחרון הייתה מצילה אותם מעונש (השווה: מריל, 1919, עמ' 365).

היידל טוען שטיבריוס הונע ממניעים מוסריים – בגלל שהיה ניסיון להפוך את פולביה לקדשה זאת בשל המתנה שהיא שלחה או רצתה לשלוח לבית המקדש שהכילה את הצבעים סגול וזהב. הוא מציין שטקיטוס, לפני שהוא מדווח על הגירוש, מספר על ניסיון הסנאט לצמצם את תופעת הזנות ברומא בקרב משפחות ממעמד הפרשים. הוא טוען שהמקרה של פולביה היה זהה בעיני הרומאים לשני המקרים האחרים – פאולינה ווסטיליה.

עמ' 318:

סמולווד מתנגדת להיידל משלושה טעמים:

  1. העובדה שטקיטוס מזכיר את שלוש הפרשות בפרק אחד לא מחייבת זהות בינן (אצל טקיטוס הדברים דוקא יושבים יפה יחד ד"ר א. 16:29, 26 בדצמבר 2010 (UTC))
  2. מאד לא סביר שהיתה זנות פולחנית בירושלם באותה התקופה (אבל היידל הרי אומר שזה לא משנה; מספיק שפולוויה תחשוב שכך המצב. ד"ר א. 16:29, 26 בדצמבר 2010 (UTC))
  3. לא יעלה על הדעת שבשום מקום בברית החדשה הקאנונית אין ולו רמז לזנות פולחנית בהקשר זה (והתשובה המתבקשת: לכן העדות המרשיעה הזו לא מצאה דרכה אל תוך הקאנון. הדרך היעילה ביותר להתמודד עם בעיות היא להעלימן בשתיקה ד"ר א. 16:29, 26 בדצמבר 2010 (UTC)).

עמ' 319:

את נדיבותה של פולוויה אפשר להסביר גם בלי קשר לזנות פולחנית (הקישור לזנות פולחנית הוא ממילא פרי פרשנותו של היידל ותו לא), אלא כתרומה ליפוי המקדש ההולך ונבנה.

(אבל הבחירה במרים ככלי לבן-האלהים קשורה באופן הדוק לארגמן ולזהב. זה לא היידל, זה הפרוטואוונגליון של יעקב. ד"ר א. 07:45, 28 בדצמבר 2010 (UTC) )

הסיבה האמיתית לגירוש עולה מתוך עדותו של דיו – פעילות ההמרה היהודית התחילה לתפוס תאוצה. חשוב לזכור שבמרכז סיפורו של יוספוס ניצבת גיורת.
סויטוניוס מחזק מסקנה זו בביטוי similia sectantes, ואילו טקיטוס אומר על 4000 המגוייסים ea superstitione infecta (כלומר גם מומרים, ולא רק יהודים מלידה). גם החנינה המוצעת לפי סויטוניוס סביר שיועד למומרים ולא ליהודים מלידה.

עמ' 320:

ברוח זו יש להבין את העצה שקיבל סנקה הצעיר להמנע מצמחונות פיתגוראית - לבל תבולבל זו עם ההימנעות היהודית מחזיר ועם שמירת כשרות באופן כללי.[1] אם טיבריוס אכן פעל נגד מומרים, העדות של סנקה מעידה שהיו מספיק מומרים כדי שהתנהגות כמו שלו תעורר חשד.

עמ' 321:

מימיו של יוליוס קיסר ועד התנצרותה של האימפריה הגנו הקיסרים על היהודים.[2] אך היו זמנים שבו מיסיון יהודי היה לרועץ בעיני הממשל ברומא. המקרה של שנת 139 – לא נאמר דבר על פעולות נגד מומרים, אך כלילת אירוע הזה בכתביו של בן זמנו של טיבריוס אולי מעידה על הימצאותו של המיסיון היהודי על סדר היום בימיו של טיבריוס.

עמ' 322:

בסקירת הגישה הרומאית ניתן לקבוע שהמיסיון היהודי היה הסיבה המרכזית לגירוש היהודים מרומא. יוספוס מציין שסיפור על גיורת מגיע לקיסר והוא מחליט לפעול. כל עוד המיסיון נשאר בקרב המעמדות התחתונים לא התעוררה האליטה לפעולה – אך המקרה של פולביה הדליק אצל האליטה אור אדום. בעלה של הגיורת, מקרוב לקיסר שמרן שרואה את אצולתו עושה מעשה כל כך לא רומאי כתקדים מסוכן.

  1. על הימנעות מאכילת חזיר ראה: פילון, חוקים, 361; יוספוס, נגד אפיון 2.137; פלוטרכוס, מוראליה 669e-671c, quaes. Conv. 4.5; טקיטוס, היסטוריות 5.4; גם המצרים נמנעו מאכילת חזיר – הרודוטוס 2.47; יוספוס, נגד אפיון 2.141; פלוטרכוס, מוראליה 353f-354a. אוריגן cels 5.34, 41
  2. יוצא הדופן המרכזי הוא פעולותיו של אדריאנוס בעקבות מרד בר כוכבא – היסטוריה אוגוסטה 14.2 – איסור על יהודים לבצע ברית מילה. קאסיוס דיו 69.12.1

המדיניות האנטי-יהודית של סיאנוס

פילון פותח באזכורו של פלאקוס, מושל מצרים משנת 32 סלפירה, כיורשו של סיאנוס בשנאה ליהודים.

פילון מציין במשלחת שהיהודים היו מוגנים בימיהם של אוגוסטוס וטיבריוס למעט מהומה שהייתה באיטליה כאשר סיאנוס תכנן את התקפתו.

עמ' 323:

לאחר מותו של סיאנוס טיבריוס ביטל את כוונותיו דרך פנייה לכל המושלים באימפריה כדי להבטיח את שלום היהודים. דיווחו של פילון מרמז שפעילותו של סיאנוס נגד יהודים הייתה בסמוך לנפילתו באוקטובר 31. למעשה לא מתוארת מתקפה למעשה על יהודי רומא אלא רק הואשמו בהאשמות כזב, שקדמו לביטולן אחרי מותו של סיאנוס. לא ברור אם נעשו פעולות נגד יהודים במושבות.

יוסביוס מצטט פעמיים את פילון.

עמ' 324:

גם אצל יוסביוס (2.5.6-7) אין עדויות לפעולות מעשיות נגד יהודים, רק כוונות. ליוסביוס הייתה גישה לספר שלם שפילון כתב על סיאנוס ומעשיו נגד היהודים – כלומר ליוסביוס היה מספיק מידע שלא יאפשר לו לשחק באירועים כדי להתאימו לאג'נדה שלו.

עמ' 325:

טוענת שפילון לא מתייחס לגירוש בכלל. אין בדיווחו של פילון שום רמז לאירוע הגירוש. מעבר לכך אמנם סיאנוס התחזק כשמונה לפקד היחיד של המשמר הפרטוריאני בשנת 16 או 17, אך הוא היגע לעוצמה שתאפשר לו מהלך שכזה רק מאוחר יותר. בנוסף, פילון מציין רק בעיות באיטליה - אך התקפתו של סיאנוס כוונה נגד היהדות בכלל האימפריה, ושהיהודים לא נפגעו אלא היו תחת איום. דיווחו, אם הוא אכן מספר על הגירוש, הוא מעוות ולא מדויק בעליל. והטענה שהתכנית של סיאנוס הוכשלה בשל מותו, לא מתאימה לאירוע שהתרחש 12 שנה לפני.

לכן פילון לא מתייחס לגירוש אלא לאירוע מאוחר יותר. אין פה לטעון שדיווחו של פילון הוא שקרי, הוא היה בן זמנם של טיבריוס וסיאנוס ואין סתירה בין דיווחו לשאלו של סוטוניוס וטקיטוס (שהדיווח על השנים 30-31 אבדו).

עמ' 326:

הטענה שפילון דיווח על סכנה גדולה ליהודים מידי סיאנוס מקבל חיזוק מסוים מיוספוס. יוספוס מדבר על הגירוש של שנת 19 באמצע התיאור שלו את ימי פילאטוס. סביר שהוא פשוט משליך אירוע מוקדם יותר על אירוע מאוחר יותר.

עמ' 327: המדיניות התקפנית של פילאטוס ביהודה נעשׂתה בהשראת המדיניות האנטי-יהודית של סיאנוס.

עמ' 328: עדות נוספת אפשרית לכך: טביעת מטבעות ביהודה על-ידי פילאטוס בשנים 28-32, ועליהן סמלים של פולחן עבודה זרה (גם אם לא דמויות אדם ואלים). מנהג זה מפסיק במקביל לנפילת סיאנוס.

הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

קישורים נוספים

ב