Smallwood 1956b

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מחקר מודרני ס / מחקר מודרני S

Smallwood, E.M. 1956. "'Domitian's attitude towards the Jews and Judaism." Classical Philology. Vol.51. pp. 1–13.

סיכומים

עמ' 1

קסיוס דיו על שנת 95 BC - רדיפות יהודים ברומא בימי דומיטיאנוס.

כיון שיש מסורות יהודיות ונוצריות נפרדות על רדיפות בימי דומיטיאנוס, נשאלת השאלה: עד כמה הייתה אבחנה בעיני השלטונות הרומים בין יהודים ונוצרים בשלהי המאה הראשונה?
מאמר זה יעסוק בעיקר בעניינים היהודיים, ויתייחס לפן הנוצרי רק כבדרך אגב.

עמ' 2

דומיטיאנוס ניהל את הפסקוס יודאיקוס. הפסקוס היה בדיחה אכזרית על חשבון יהודים מאמינים, שנאלצו לשלם בעד המשך קיום זכותם לחיות כיהודים, ולא עוד אלא שכספי המס הועולו למקדש Iupiter Capitolinus. כך מספר לנו קסיוס דיו (65.6.2)

עמ' 3

היו, כמובן, מי שניסו להתחמק מתשלום המס. סווטוניוס (דומיטיאנוס 12.2) מספר על ניהול קשה של העניין - כולל הפשטות של זקנים שֹבים לבדיקת מילה. כלומר מחפשים גם את מי שנטש את היהדות.

במשנה יש הלכה ברורה על כך שחובה להעלות מס אינה תקפה משנסתר הבית (ה"ש 9).

"God-fearers" as well-gentiles on the fringe of Judaism who were attracted by that religion to the extent of adopting its monotheism and moral code and of conforming to the major requirenments of the Jewish Law, but who did not mark themselves out definitely as proselytes by submitting to circumcision.


הערה 11:

They were generally called σεβο΄μενοι (το`ν θεο΄ν) or φοβου΄μενοι το`ν θεο΄ν; see, e.g., Jos. AJ 14. 110; Acts 10:2, 16:14, and 17:4. For other terms and further references and for discussion, see J. Juster, Les Juifs dans l'emnpire romain (Paris, 1914), I, 274ff.; and H. Gratz, Die iiidischen Proselyten im Romerreiche (Breslau, 1884), pp. 13-22. Cf. G. F. Moore, Judaism in the First Centuries of the Christian Era, I (Cambridge, Mass., 1927), 324ff.; W. G. Braude, Jewish Proselyting (Providence, 1940), pp. 136-38; and The Jewish Encyclopedia, s.v. "proselytes," 221f.

עמ' 4

החידוש של דומיטיאנוס לעומת ה- status quo ante הוא הרחבת המס מ- practicing Jews לנימולים בכלל, תהא דתם הנוכחית אשר תהא, ולגֵרים בכלל זה.

סמולווד לא חושדת בדומיטיאנוס בשנאת ישראל דווקא, אלא מיחסת את הרפורמא לצרכים כלכליים.

מטבעות של נרווא יצאו עם הכתובת: FISCI INDAICI CALUMNIA SUBLATA. המס המשיך עוד להתקיים אבל המטבעות של נרווא נועדו לסמל ביטול הקלון שהוטל במס זה.

עמ' 5

עדות קסיוס דיו (67.14.1-3): מקורבים למשפחת הקיסר מוצאים להורג בהאשמה על בסיס דתי, אולי בגלל קרבה ליהדות.

אפולוניוס מוֹלוֹן מאשים את היהודים באתאיזם עוד במאה הראשונה BC. גם נוצרים הואשמו באתאיזם.

המס היהודי שולם בעצם עבור הזכות להשאר religio licita. על זכות זו העז לערער רק גאיוס.

אצל דיו מקושרים "אתאיזם" ו-maiestes, בגלל הדגש של דומיטיאנוס על פולחן האישיות הקיסרי.

עמ' 6

בשלהי ימיו היה דומיטיאנוס ידוע כ- Dominus et deus.

לעומת דומיטיאנוס, ישוע של יוספוס הוא רק σοφὸς ἀνήρ!!!

דרישתו התיאולוגית של דומיטיאנוס מתנגשת עם הדרשת הבסיסית של המונותאיזם.

עמ' 7

דומיטילה, קלמנס, גלבריו: מקורבים משפחתית למלוכה, עוברים ליהדות או לנצרות (המחקר חלוק, הערה 24). קלמנס אביהם של יורשים אפשריים לכתר (!) והוא הואשם במהפכנות! (הערה 26)

דיו נמנע באופן שיטתי מלהזכיר נצרות ונוצרים (הערה 27).

מראי מקום לטענות לנצרותו של קלמנס, אותו היא מגדירה כ-rest(s) on very flimsy foundations.

עמ' 8

עוברים לעדויות מדרשיות:

הגֵר אונקלוס בן קלונימוס מיוחס למשפחה הפלאווית. האם "קלונימוס" הוא שיבוש של קלמנס?

עוד: סנטור בשם קטיעה בר שלום ורעייתו הוצאו להורג או התאבדו בגלל גיוּרם (הערה 36 - להביא מראי מקום!--> Midrash, Deut. r. II, 24, and Babylonian Talmud, Abodah Zarah 10b, רוני רשף 06:31, 8 בינואר 2011 (UTC)).

דומיטיליה הופכת למרטירית נוצריה בימי אוסביוס או קצת לפניו. סמולווד כופרת במרץ בטענה שדומיטילה הייתה נוצריה.

עמ' 9

לא סביר שקלמס ורעייתו הפכו ליהודים גמורים. קלמנס הוצא להורג מיד עם תום הקונסולאט, ולא סביר שיהודי (או נוצרי) היה יכול לכהן כקונסול (בשל אילוצים דתיים), סביר בהרבה שהוא השתייך ל-σεβóμενοι, והיה קרוב ליהדות אך לא גֵר.

השווה את מצבו של קטיעה בר שלום, שנימול רק לפני מותו.

ראינו שמצבם של יראי השמיים היה בעייתי בשלהי ימי דומיטיאנוס. מה היה המצב של יהודים מלידה?

לפי דיו (67.14.1-3) ההתקפות כוונו רק נגד יראי שמים. מאידך ריחף באוויר החשש שדומיטיאנוס ילך בדרכו של קליגולא ויבטל את הפטור של היהודים מפולחן הקיסר.

עמ' 9-10

הערה 48 - Acta Iohannis מספר על המון יהודים ברומא, ואיך דומיטיאנוס משתכנע שלא לרדוף אותם אלא דווקא את הנוצרים.

גמליאל השני, עקיבא ואחרים יוצאים למסע ברומא (הערה 50). סמולווד רואה בכך קשר לסיפור קטיעה בר-שלום, ומנחשת שמדובר באותו הסיפור המופיע ב-Acta Iohnnis, הפעם מזווית יהודית.

במקורות הקלאסיים אין זכר לכל זה. הסיפור הרבני מוגזם ואגדי באופיו, אך סביר שמשקף חששות וחרדות אמיתיים בחוגים יהודיים ברומא ובארץ ישראל מפני שיגיונות לבו של דומיטיאנוס.

עמ' 10-11

Case סבור שהקדמוניות של יוספוס, שהושלמו בשנת 93 AD, חייבות לשקף באופן כלשהו את החרדות של ימי דומיטיאנוס.

[פרטים ביבליוגרפיים הערה 53 -->S. J. Case, "Josephus' Anticipation of a Domitianic Persecution" in Jour. Bibl. Lit., XLIV (1925), 10-20., רוני רשף 06:35, 8 בינואר 2011 (UTC)] מטיעוניו:

א. יש דגש על זכויות היהודית לאורך הדורות מחוץ לארצם ובה. תיאור ארכני של רצח קליגולא - רודף היהודים התקדימי.

עמ' 11

דווקא בספר הסביליות 12 (הערה 55) מתאר הכותב היהודי את דומיטיאנוס כדמות חיובית ביותר. סמולווד מסבירה זאת בעמדה מאוד לא שיגרתית של הסופר, ובמובלע אפילו מטילה ספק ביהדותו. (אבל ראה הערה 55).

לסיכום: בערוב ימי שלטונו החליט דומיטיאנוס ללחוץ על היהודים באמצעות מיסוי ומאידך לרדוף יראי שמים וגֵרים ממש. זכויות היהודים לא נפגעו, אבל הם היו שרויים בחרדה ובמתח. יתכן שרדיפות יהודים ממש לא הגיעו כיוון שדומיטיאנוס נרצח לפני שהספיק להגיע לשלב זה של תכניתו.

הערות


למאמר פולתיאה: המונח שתופס את מקום ה"מונותאיזם" הוא אתאיזם. מתחבר ישר למוּר.

נמצא בשימוש ב...

קישורים נוספים

ב