Smallwood 1981

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מחקר מודרני ס / מחקר מודרני S

Smallwood, E. Marry. 1981. The Jews under Roman Rule: From Pompy to Diocletian. Leiden: E. J. Brill.

סיכומים

הגירוש של שנת 139

עמ' 128-130:

משלחת מיהודה: ואלריוס מקסימוס וגירוש היהודים.

למרות שאין עדויות על קהילה יהודית ברומא אין מניעה מהאפשרות שיגיעו יהודים סוחרים לאיטליה, בעיקר בתקופה שבה יש לרומא קשרים דיפלומטיים עם ממלכת החשמונאים מאז שנת 161 לפנה"ס. בשנת 142 או 139 הגיעה משלחת מטעם שמעון המקבי לרומא. קשה לטעון שאין קשר בין האירועים. אך גירוש היהודים עומד בניגוד לתשובה החיובית שקיבלה המשלחת. מאחורי הניגוד עומדות שתי עובדות הנוגעת למדיניות רומית כלפי יהודים באותה התקופה.

הסיבה על פי ואלריוס מקסימוס הוא מיסיון (בלבול בין יהוה צבאות ליופיטר סאבאזיוס). הבסיס הלאומי של היהדות מנע מיסיון פעיל, אך ברפובליקה המאוחרת יהדות הפכה לתחליף במקומה של דת המדינה הריקה שלא ענתה על הצרכים הנפשיים והדתיים, וקצת עידוד יהודי צריך לקחת בחשבון.

אולי הקבלה החיובית של המשלחת בסנאט עודדה את הקהילה היהודית לעסוק במיסיון. רומא הפרידה בין ענייני דת וענייני פוליטיקה. לתמוך בממלכת החשמונאים זה דבר אחד אך לקבל התפשטות של דת מזרחית ברומא היא דבר אחר, והרשויות פעלו כדי למגר תופעה זו, נגד היהודים שעסקו בפעילות זו.

הגירוש הזה היווה תקדים לכללי המשחק בין רומא ליהודים – כן חופש דת אך איסור על הפצתה לאזרחים רומיים.

בימי טיבריוס

עמ' 201:

פילון מאשים את סיאנוס ברקימת מזימות ומהומות שיזם נגד יהודי איטליה, האשמות שהתבררו לטיבריוס כחסרות שחר לאחר מותו של סיאנוס.

מדיווחו של פילון עולה שהתקופה שבה פעל סיאנוס נגד היהודים הייתה ממש לפני מותו, מה עוד שפילון מדבר על יורשו של סיאנוס כמושל (Prefect) מצרים בשנת 32 כיורשו של סיאנוס של מדיניות האנטי יהודית שלו – A. Avillius Flaccus.

עמ' 202:

פילון הוא המקור היחיד לכך שסיאנוס היה מעוניין לחסל את היהודים והיהדות. (אוסביוס מסתמך על פילון באומרו את אותו הדבר: היסטוריה כנסייתית 2.5.6-7).
הערכה 5: לפילון היה ספר שלם מוקדש לסיאנוס. כנראה שהאיום היה רציני מאד.

עמ' 203:

פעולה נגד פולחן איסיס ברומא בשלהי הרפובליקא ובימי אוגוסטוס:

  • טרטוליאן, אפולוגטיקה, 6.8 (58 לפנ')
  • דיו קסיוס 40.47.3 (53 לפנ')
  • ולריוס מקסימוס 1.3.4 (50 לפנ')
  • דיו קסיוס 53.2.4 (28 לפנ'); 54.6.6 (21 לפנ')

הצו הסנאטורי שמופיע אצל טקיטוס מצביע על דיון וחקירה שקדמה להחלטה, ולא החלטה שרירותית. הקהילה היהודית כנראה עשׂתה משהו שלא כשורה. לא סביר שענישה נרחבת כל-כך היא תגובה למהלך של ארבעה אנשים.

עמ' 204:

מקבלת (במפורש, הע' 10) את ההסבר של מוהרינג, ומשערת שיוספוס הסתיר עדויות לגבי הסיבות האמיתיות לפעולת העונשין נגד היהודים, על מנת להדגיש את חוסר ההגינות שבטיפול בהם לעומת הטיפול בפולחן איסיס. יוספוס מנסה להראות שהעונש שקיבלו היהודים לא מוצדק.
הפטור למי שיתכחש לדת היהודית, שייחודי לטקיטוס, פוסל את האפשרות שהמקרה של פולביה הוא הקש ששבר את גב הגמל. אנשים שהורשעו בפשע שכזה לא יזכו לחנינה על בסיס דתי. הפגיעה היתה נרחבת יותר. (טיעון לא לגמרי ברור, לפחות לי ד"ר א. 10:25, 26 בדצמבר 2010 (UTC))

עמ' 205:

המגויסים היו יהודים ומומרים – נגועים באמונות תפלות. גם סווטוניוס מציין את המומרים.

סנקה, שבתחילת שלטונו של טיבריוס אימץ את הצמחונות הפיתגוראית, מרמז על מיסיון יהודי. זיהוי מנהגיו עלולים לקשרו ליהדות ובכך לסכנו. לכן ההתנגדות ליהדות הייתה על בסיס דתי ולא גזעני. דיווחו של דיו, מה גם שבמרכז הסיפור של יוספוס ניצבת גיורת.

עמ' 205-206:

מיסיון לא היה חדש ברומא, משנת 139 ואילך הוא רק האיץ והתעצם. רומאים רבים מצאו את דת המדינה הרשמית לא מספקת לצורכיהם הרוחניים והנפשיים, ולכן פנו לדתות המזרח, כשחלק נמשכו על ידי המונותיאיזם הנעלה והקוד המוסרי הנוקשה של היהדות. אבל סביר שכל המומרים לא הפכו ליהודים מלאים, כלומר עברו מילה או מקווה והקפידו על שמירת כל המצוות. רבים מהם הפכו למזדהים (Judaizers) כאלה שהלכו בעקבות הדת היהודית, אימצו את הדת המונותיאיסטית, שמרו שבת, כשרות והדרישות המרכזיות של המוסר, אך עדיין לא יהודים לגמרי.

הערה 13: ספרות על גיור ברפובליקא.

כל עוד המיסיון היה במידה או שנשאר במעמדות התחתונים, הוא לא זכה ליחס מיוחד מאז 139. אך בשנת 19 הוא חדר למעמד העליון. התגיירותה של פולביה היה מעשה לא רומאי שהיווה תקדים מסוכן בעיניו של הקיסר השמרני. לכן היה צורך בפעולה שתרתיע יהודים מלעסוק במיסיון ורומאים מלהמיר את דתם, לכן ניתן להם אפשרות החרטה.

עמ' 207:

שתי שיטות לגירוש היהודים – גירוש וגיוס בכפייה. ניתן היה לגרש יהודים בעלי אזרחות רומית רק דרך הגיוס, או דרך הרשעה בפשע. הפטור הניתן ליהודים משירות צבאי על ידי אוגוסטוס הושעה לצורך השעה.

טקיטוס לבדו מציין שהגיוס נכפה רק על כאלה בעלי מעמד חוקי ייחודי – עבדים משוחררים, כלומר אזרחים רומיים. אך היו כאלה ברחו מגיוס ושאר האוכלוסייה ולכן סביר שהייתה אוכלוסייה גדולה שעדיין נשארה ברומא. לכן דיו מציין ביתר דיוק שטיבריוס גירש את רוב היהודים.

סווטוניוס היחיד שמציין את עונש העבדות למי שיסרב לגירוש.

עמ' 208:

הגירוש בשנת 19 נעשה בשל איום שיצרו היהודים בעיני הממשל הרומי. אירוע זה כנראה לא קשור למהומה באיטליה שעליה מדבר פילון וקושר לסיאנוס. סיאנוס לא היה מספיק חזק בשנת 19, ובשאר המקורות לא מציינים אותו כקשור לפעולה.

עמ' 209:

טיבריוס, הסנאט והקונסולים היו האחראים. פילון מציין האשמות של סיאנוס אבל לא התקפות בפועל; האיום של סיאנוס נוגע לכל האימפריה, לא רק לרומא; קו אנטי יהודי זה ננטש מיד אחרי מותו לא מתקשר לגירוש שנעשה 12 שנה לפני מותו. פילון מתעלם לחלוטין מהגירוש של שנת 19.

הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

תשע מונותאיזם עבודה מסכמת אייל מאיר

יוספוס פאולינה ופולוויה

קישורים נוספים

ב