Stoneman 1994b

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני ס / מחקר מודרני S

Stonmen, Richard. 1994. "Jewish Traditions on Alexander the Great." The Studia Philonica Annual. Vol. 6. pp. 37-53.

סיכומים

37: כיבוש הלוואנט בידי אלכסנדר היה עניין אכזרי מאד. מקבל כעובדתי את ההוצאה להורג של בטיס אחרי כיבוש עזה. מציין את המרד השומרוני, את ממצאי ואדי דליה ואת ההצעה של מרטין הנגל (Jews, Greeks and Barbarians, 1980, 3f w.n.27) שנבואת ״קרית תֹהוּ״ (ישעיהו כד-כז) נכתבה על מרד השומרונים. מדבר על Alexander’s contributions to human misery. מלבד ההתייחסות לגובה לבו של אלכסנדר, הגישה של מק״א אליו מתונה יחסית.

38: מפרש את אנוך א 90:1-5 על אלכסנדר

  • אבל בעצם הפסוקים הללו מתייחסים לכל התקופה ההלניסטית, עד מרד המקבים. כיון שהתקופה אמורה לכלול גם את אנטיוכוס אפיפנס, אין סיבה עקרונית לדרוש את החזון הזה דוקא על אלכסנדר.

חזון הסיבֻּלה השלישי 381-392 בהחלט מדבר על מקדוני אחד בגלימת ארגמן שיחולל זוועות איומות באסיא.

  • עם זאת, הערה 7: יתכן בהחלט שמדובר באנטיוכוס אפיפנס.

חזון סיבֻּלה רביעי 88-94: מדובר על אסון לצור, שניתן לפרש על אלכסנדר (כמו גם את ישעיהו כד על צור).

  • אבל מדובר גם על חול שיכסה את סמוס ושדלוס תעלם מעין. לא ברור אם יש כאן מבט לעבר או חזון לעתיד, ובכל מקרה סמוס ודלוס לא סבלו במיוחד בידי אלכסנדר.

Here then is a body of evidence for a very negative opinion of Alexander held by Jewish authors.

  • האמנם? ממש לא ברור שאלכסנדר הוא העניין פה. יש כאן אנטי-מקדוניות, אבל הסבר חסכוני יותר הוא שאנטיוכוס הרשע הוא הגורם. נראה שסטונמן ממשיך כאן את הקו של דניאל ושל מק״א, המיחס שליליות כלשהי לאלכסנדר בגלל שהוא נתפס כמי שסלל את הדרך לאנטיוכוס.

39: גישה שלילית זו אינה אופיינית ליחס היהודי לאלכסנדר. ראשיתה החל בסוף המאה השניה לפנ׳, והיא סוג של תגובה למגמת העוינות ליהדות שהחלה במצרים בימי תלמי התשיעי. בשאר המסורת היהודית מהתקופה ההלניסטית אלכסנדר הוא גיבור, אוהב יהודי, ומוקד לאנקדוטות וסיפורים פולקלוריסטיים. מוקד המאמר הוא השינוי מנבל לגיבור, ולהתפתחות המודל המאוחר.
הטקסט המרכזי במסורת זו הוא זה של יוספוס (ענתיקות יא). אין סיבה טובה לחשוב שאלכסנדר אכן בקר בירושלם, אולי פרט לעדותו של פליניוס. הטקסט מחולק לשלושה חלקים; הראשון והשלישי עומדים בסוג של סתירה: (א) 321-325: מעשׂה סנבלט; (ב) 326-339: מעשׂה ידוע והפגישה עם אלכסנדר; (ג) 340-345: השומרונים של שכם, סירוב אלכסנדר, שליחת השומרונים לדרום מצרים לשמש כחיל מצב.

40: כפי שהעיר כבר מומיליאנו, אלכסנדר משנה את דעתו על השומרונים מחלק א לחלק ג, ובאחרון אפילו לא יודע מי הם השומרונים הללו. עדיף לדחות את ההיסטוריות של כל שלוש הגרסאות:

  • על אף ממצאי ואדי דליה, דוחה את סנבלט של ימי אלכסנדר כשכפול של נחמיה 13:28.
  • לא יתכן שספר דניאל הוצג בפני אלכסנדר.
  • גורל השומרונים בסיום הסיפור סותר את קורטיוס, המדבר על חרבן שומרוני.

41: למעשׂה, חיל המשמר השומרוני היה רעיון של תלמי הראשון, כפי שמספר יוספוס בענתיקות יב 8.
מציין את מגילת תענית (בלי אבחנת מגילה-סכוליון), מיוחסת למאות 1-2 לס׳. שמעון הצדיק סביב 200 לפנ׳. מקשר בין גרירת השומרונים והרס מקדשם לבין יוחנן הורקנוס (the Hellenizing Jewish king…) סביב 110 לפנ׳. But it is clear that Alexander would not have given permission to build an independent temple to a people who had just conducted a revolt against Macedonian rule.

  • טיעון מעניין! מיוחס בהערה ל-Grabbe, L.L. 1987. “Josephus and the reconstruction of the Judaean Restoration”, JBL 106: 231-246.

מאזכר גם את הגרסא ברומאנס גמא (לא את אפיסלון!), בלי להכנס לפרטים. מזכיר גם את יוסיפון, המשלב חומרים מיוספוס, אבל הופך את הסדר של האפיזודות הראשון והשניה. הכהן הגדול אצלו הוא חנניה.

42: עוד מופיעה בסיפור יוסיפון דרישת אלכסנדר להעמיד פסל של עצמו בקדש הקדשים. רק מאוחר יותר פוגש אלכסנדר את סנבלט, ונותן לו רשות לבנות את מקדשו בגריזים, בתנאי שלא יציק לחנניה. בכך מתמלאת הנבואה בדברים כז יב.
מה מקור הסיפור? וילריך אומר שבזכויות שהעניק אגריפא. בכלר ומרקוס מצביעים על יוליוס קיסר. כהן מסיק מוצא ארץ-ישׂראלי בתקופה ההלניסטית המוקדמת (סטונמן מסתייג). הכי הגיוני מומיליאנו, המצביע על קשר לעימות יהודי-שומרוני במצרים ביחס למקדש, בימי תלמי 6 פילומטור (180-145), וללגיטימציא של המקדש בלאונטופוליס. יתר על כן, הנצחון היהודי על השומרונים ממגילת תענית מהדהד את נגד אפיון 2.42, שם נותן אלכסנדר את שומרון ליהודים (מה שבאמת קורה בימי דמטריוס, 145 לפנ׳, מק״א יא 34).

43: לפי דלינג השׂפה של הסיפור (באפסילון! אבל סטונמן לא מציין זאת כאן) היא אלכסנדרינית, ומזכירה את פילון.
לפי התיזא האלכנסדרינית יש קשר לנגד אפיון 2.33, שם מסופר על הענקת זכויות ליהודי העיר (על אף שסביר שזה היה דוקא תלמי, לפי ענתיקות יב 8). בכל זאת אולי אלכסנדר כן הקצה אזור ליהודים בעיר.
רואה בסיפור גביהא בן-פסיסא (המצוטט מ-Kazis), וביחוד בחלק המצרי שלו, תימוכין להשערה שמקור הסיפורים באלכסנדריא.

  • יחסו של פילון לאלכסנדר היה אמביוולנטי. על נושׂא זה ראה Runia, D.T. 1989. “Polis and Megalopolis: Philo and the founding of Alexandria,” Mnemosyne 42: 398-412.

גם פילון מציין את גבהות לבו של אלכסנדר ברצותו לצאת לכבוש את העולם (כרובים 56-64; Runia שם שם).

44: משער שהמסורת החיובית היא תוצר של הקהילה האלכסנדרונית, שהניחה בצד את כל הצרות שגרם אלכסנדר ליהודי ארץ-ישׂראל, והתמקדה בתועלת שאלכסנדר יָכֹל להביא לה במקום מושבה החדש.
בהקשר זה גם האגדה לפיה אלכסנדר מביא את כס המלכות של שלמה, שנבזז על-ידי נבוכדנצר, למצרים.

  • ה 30: תרגום שני לאסתר 1.4; גינזבורג, אגדות היהודים (פילדלפיא 1928-39) ו 452-453.

בהקשר זה אגדה נוספת על אלכסנדר ושלמה (גינזבורג, שם, 282-283; והשווה J. ben-Gorion, Der Born Judas, לייפציג, 3.210). אלכסנדר מוצא את ספרי החכמה של שלמה, מוסר אותם לאריסטו, שמתרגם ליוונית ומשמיד המקור.

45: אלכסנדר יוצא אמנם גנב ומשמיד, אבל יש כאן עדות לחשיבות שיחסו יהודים לדמותו. זו לא תוצאה של ההשפעה של הדמות ההיסטורית, אלא לחשיבותו כגיבור תרבות בקהילה היהודית באלכסנדריא.
עדות נוספת לחשיבותו נמצאת אצל פסאודו-הקטאיוס (יוספוס, נגד אפיון 1.183 ואילך). בסיפור זה מסרבים היהודים להצטרף לבנית מקדש בל בבבל; ונוסף גם הסיפור על משולם הקשת (201 ואילך, אבל זה אולי שייך לתלמי, לא לאלכסנדר; א.א.). יהיה בעל האגדה אשר יהיה, הוא כתב בהקשר בו היה חשוב ליהודים לבסס את מקומם בעולם ההלניסטי באמצעות קישור לאלכסנדר. בו זמנית היה חשוב לשמור על כשרות הסיפור, ולכן האופי שלובשות שתי האגדות הספציפיות הללו.

45: מסקנת החלק הראשון של המאמר היא שהדעות היהודיות הארץ-ישׂראליות על אלכסנדר הן שליליות בעיקרן, בזמן שהדעה החיובית צמחה באלכסנדריא. מטרת החלק השני היא לעקוב אחרי התפתחות הדעה החיובית בשלושה ערוצים: (א) אזכורים רבניים שונים; (ב) אלכסנדר רומאנס גרסת גמא(!); (ג) גרסאות הרומאנס בעברית.

46: ברומאנס 1.32 (כל הגרסאות) מופיע סיפור על נחשים מיטיבים שהופיעו עם יסוד אלכסנדריא. ב״חיי הנביאים״ של פס.אפיפאניוס (מאה שלישית לס׳) יש הרחבה, לפיה אלכסנדר הביא לעירו את עצמות הנביא ירמיהו כדי לגרש זוחלים רעים.
סטונמן רואה סיפור זה כקשור עם הסיפור בגמא 2.28 (=אפסילון 24), על תפילת אלכסנדר מהמגדל. שני הסיפורים are designed as counterweight to the established version of the earlier versions of Ps.-Callisthenes in which Alexander is credited with establishing the cult of Sarapis in Alexandria, which in fact was the doing of Ptolemy I.

  • אבל בעצם, מתוך כך שירמיהו אינו מופיע באפסילון ניתן להסיק בבטחון שהסיפורים מגיעים ממקומות ומקורות שונים (א.א.)

47: פפיסטר ראה בשני הסיפורים הללו סימן למחזור בסיפורים יהודי על אלכסנדר. מרקלבך טען בהקדמה ל-Kleine Schriften של פפיסטר שהגילוי של אפסילון שולל אפשרות זו, כיון שמדובר בחומר נוצרי. לדעת סטונמן אין הדבר שולל קיומות של רומאנס יהודי הלניסטי.
בגרסא בֻזנטית מהמאה ה-13 מתנבא ירמיהו על בואו של אלכסנדר ועל כך שהוא יסיר את עול השעבוד הפרסי. אלכסנדר מצדו חולם על ירמיהו (בנוסח ספור הכהן הגדול). בבואו לירושלם לוקח ירמיהו את אלכסנדר לסיור בעיר, ומראה לו את חרבו של ״גלית ההלני״. המסר: היוונים הנוצרים (הבזנטים, או Rhomaioi) הם יורשי ישׂראל, בזמן שהפגאנים הם יורשי הפלשתים. סטונמן רואה בסיפור זה, כמו גם בסיפור אלכסנדר של יורגוס הנזיר (George the Monk), עדות להשפעה יהודית עמוקה על הכתבים הבזנטים אודות אלכסנדר, הנובעת מהתפיסה של הנצרות הבזנטית כהתפתחות של המסורת היהודית.

48: יתכן אפילו שהחומרים הללו משקפים אגדה יהודית, אולי עברית, מתקופות קדומות יותר, שלא השתמרה אפילו במקורות עבריים.
אגדה נוספת היא ״משל העין״, המופיע בחיבור הלטיני Iter ad Paradisum (שאינו מוכר לפני המאה ה-12), ויש לה מקבילה קדומה יותר בבבלי תמיד לב ב. סביר לראות כאן הד של אחד ממשלי אחיקר על כך שהעין האנושית היא כמו מעיין, ואין לרצותה עד שתתמלא באבק. והשווה משלי כז כ: שְׁאוֹל ואבדה [וַאֲבַדּוֹ] לֹא תִשְׂבַּעְנָה וְעֵינֵי הָאָדָם לֹא תִשְׂבַּעְנָה. אולי יש גם הד לסורה 102 בקוראן.
אלכסנדר וחכמי הנגב, גם כן בבלי תמיד.

49: כנראה שסיפור זה הוא הד לאמונה של סופרים הלניסטיים כי היהודים הם צאצאים של פילוסופים הודים: השווה יוספוס נגד אפיון א 176-181, מיוחס לקלארכוס מסולוי. המפגש עם הברהמנים עומד גם בבסיס הסיפור על מפגש אלכסנדר עם הרכבים. לא ברור, עם זאת, מה מקור הסיפור, וכיצד מצא את דרכו לטקסטים השונים בהם הוא מופיע.

50: שני סיפורים עוסקים ביחסו של אלכסנדר לקהילות נשים שהוא פוגש בדרכו. אחד מופיע בספר תולדות אלכסנדר המוקדוני (1340-1356 לס׳), שם הוא מקיים יחסים עם קנדקה מלכת מרואה. יש מקבילה לכך אצל יורגוס הנזיר, שהטיפול שלו באלכסנדר מתמקד בביקור בירושלם, במפגש עם הברהמנים ובקנדקה. יכול להיות שהסיפור על הפגישה עם קנדקה נולד מתוך בלבול כלשהו עם מפגש אלכסנדר ותלסטריס. סטונמן סבור עם זאת שיורגוס נסמך על מקור יהודי בלתי-מזוהה (שוב, אף מילה על אפסילון; א.א.).
סיפור שני הוא על מפגש עם נשים בקרתגו, שם הן מביאות לו לחם מזהב על שולחן זהב (מובא מ-Kazis, לא מבבלי תמיד; א.א.)
מפגש דומה הוא עם מלך קציא (שוב, מ-Kazis ולא ישירות). גם שם מוצעים לאלכסנדר מאכלות מזהב.

51: אלכסנדר, והשערים נגד גוג ומגוג. לפי סטונמן הסיפור בגמא (אין אפסילון; א.א.) נסמך על פס.מתודיוס (עדיין מתוארך למאות 6-7). יש לראות באגדה Christian reworking based on a knowledge of Jewish traditions. מספר אגדות נוספות עוסקות בפגישת אלכסנדר עם שודד ים (צמח צדיק: י. בן-גוריון, Der Born Judas ג 186) הלקוחה ממסורת סטואית על אלכסנדר (Cicero, Rep. 3.14,24); מתנת אלכסנדר לאיש עני, וביקורו בתדמור (בן-גוריון, שם, וע׳ 274).

52: לסיום, קיימות חמש מסורות עבריות שניתן לקרוא להן ״רומאנס עברי״. אלה מרוחקות מאד ממקורות הגישות היהודיות לאלכסנדר, אך מעידות על המשך הפופולאריות שלו. מתמקד במיוחד ב״אלכסנדרוס המקדוני״, שיסיף 2005 קורא לו הענף השלישי. כ


51: סטונמן מונה חמישה סיפורים (או נוסחים) לרומאנס העברי של אלכסנדר.

52: ה 63:

  1. אלכסנדרוס המוקדוני – של גסטר – Studies and Texts
  2. מעשה אלכסנדר – פלוסר, כ"י פארמה;
  3. החלקים על אלכסנדר ביוסיפון. (לבדוק הערה 19)
  4. ספר תולדות אלכסנדר מוקדון – שני כ"י מפריז ולונדון. פריז נערך על ידי לוי, לונדון על ידי ואן בקום.
  5. ספר תולדות אלכסנדרוס המוקדוני – חובר על ידי עמנואל בן יעקב בונפיש. נערך על ידי קייזיס.

עצם הקיום של הרומאנסות על אלכסנדר בעברית מעידות על כוח המשיכה של אלכסנדר כסמל בעיני המחשבה היהודית. הגרסה המעניינת ביותר היא כנראה המוקדמת ביותר – זו המופיעה אצל גסטר (ניצחון!) לא ניתן לתארך את מועד כתיבת חיבור זה, למרות שגסטר ממקם חיבור זה במאה התשיעית. נוסח זה שונה מאוד מהמסורת היוונית. דמות חשובה היא מנחם הסופר. הרומאנס כולל מזימה של אחי אלכסנדר נגדו (כמו יוסף). כולל את הפרשייה התלמודית על האיש שמכר את השדה שלו ושנמצא בו לאחר מכן אוצר. מבקר בממלכת נשים בקרתגו. בסיפור מי החיים מופיעות ציפורים ולא דגים שזוכות לחיות מחדש בשל הרחיצה במים. אלכסנדר מגיע לגן עדן ומשל העין. הטיסה והצלילה לאוקינוס מופיעים אף הם. אלכסנדר ורוכב על אריה (השוואה לדיוניסוס). מבקר בארץ של אנשי כלב ושומע סיפור על כלב שהפך למלך. בכל מקרה, קשה להציב נוסח זה במסורות המוכרות. יש לו יסודות מפסבדו-קליסתנס (גרסת הבטא), וסיפורים מהתנ"ך או מספרות רבנית, ועוד מספר גורמים שלא ידוע מקורם.

הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

קישורים נוספים

ב