Sullivan 1977

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני ס \ מחקר מודרני S

Sullivan, R.D. "The Dynasty of Commagene". In Aufstieg und Niedergang der romischen Welt, edited by Temporini, Hildegard, 732-798 (Berlin: Walter De Gruyte, 1977).


סיכומים

  • (735) ממלכת קומגנה שמרה על עצמאותה בין השנים 163 לפנה"ס - 72 לספירה, תוך ניווט מדיני עדין בין האימפריה הרומית לאימפריה הפרתית.
  • כוחה של קומגנה היה במיקומה האסטרטגי אשר הקנה שליטה על דרכי הגישה למסופוטמיה, נתיבי סחר צפונה דרך הרי הטאורוס, מזרחה לחבל ארץ קיליקיה, ודרומה לסוריה.
  • קומגנה בלטה בעוצמתה הכלכלית אשר נבעה תחילה מאדמותיה הפוריות. בנוסף, שליטתה בנתיבי הסחר באיזורה הציבה אותה כבת הברית העשירה ביותר של רומא (Strabo 16.2.3, Josephus, The Jewish War 5.461)
  • (736) משפחת המלוכה בקומגנה טענה להיותה מצאצאי שושלת Orontid הפרסית , בעלת קשר נישואים לדריוש הראשון עצמו (Strab. 11.14, Plut. Artax. 27.4), בעלת קישור לאנטיוכוס הגדול (ה-3) ולבית המלוכה הסלאוקי (Strab. 11.14.15).
  • (737) בית המלוכה הסלאוקי נפגע גם בשל סכסוכים פנימיים, אך בעיקר בשל הפיכתם של הפרתים לאימפריה במזרח, והגעתה של האימפריה הרומית מהמערב. עד סוף המאה ה-2 לפנה"ס הפרתים החליפו את הסלאוקים כאימפריה השלטת ממזרח לנהר הפרת.
  • (738) בשנות השלטון האחרונות של Samos מלך קומגנה ותחילת שלטון בנו Mithradates Callinicus הפרתים התגברו על איום הסקיתים מצפון-מזרח, וקיבעו את גבולם מזרחית לממלכת קומגנה, מעבר לנהר הפרת.
  • (739) ההתערבות הרומית באיזור אנטוליה גברה באותה תקופה, במיוחד לאחר חיסול בית המלוכה המקדוני ב168 לפנה"ס.

  • (763) ב 69 לפנה"ס כבר שלט בקומגנה אנטיוכוס ה-I, שכן הוא זה אשר מתנהל מול המצביא הרומי לוקולוס (Dio Cassius 36.2). בשנים שיבואו צפויים לאנטיוכוס סכסוכים רבים עם רומא, אך בתקופה זאת כנראה קיבל אותם בברכה לאחר שלטון המלך הארמני Tigranes באיזור, אשר לא היטיב עם אלו בעלי תרבות יוונית (Plutarch. Lucullus. 21.3 + 29.2).
  • באותה תקופה "הדבר החדש" בקומגנה היה רעיון ה-Philorhomaios = "חבר הרומאים". רעיון זה ייושם באותה תקופה גם בקפדוקיה מערבית לקומגנה, בשל כדאיות ברית עם האימפריה הרומית אשר חדרה לאיזור.
  • (764) קומגנה יכלה לבחור בעלת ברית: רומא, קפדוקיה, ארמניה, פרתיה... אולם, המלך אנטיוכוס התחיל בהיסוס - תחילה עמד במצור של לוקולוס על עיר הבירה סמוסאטה (Plin.Nat. 2.108), ולאחר מכן פומפיוס לחם בו והביאו לכדי ברית מאולצת (Appian, Mithridatic Wars 16.106).

  • אנטיוכוס ידע לשנות מדיניות במהירות ולהצטרף לאחד מ"12 המלכים הברברים" אשר באו בברית צבאית עם פומפיוס (Plutarch. Pompey. 38.2). כך הצליח אנטיוכוס לשמור על נחלות אבותיו (כולל הנקודה האסטרטגית על נהר הפרת) כאשר פומפיוס חילק שטחים לממלכות המקומיות .
  • קומגנה התאימה לתוכניות של פומפיוס בנוגע לאיזור הפרת: פומפיוס שאף להשתמש בממלכות קומגנה, קפדוקיה ואוסרונה כמחסום טריטוריאלי בין הים השחור לים האדום. פומפיוס ריכז אינטרסים רומים בנקודות אסטרטגיות בהן הייתה קיימת אפשרות לייצב שושלת שלטון. הסכם זה החזיק מעמד במשך חצי מאה.
  • (765) רומא התאימה לתוכניות של אנטיוכוס שכן הברית עם רומא סייעה לשמר את השושלת קומגנה למשך 135 שנה. המגע הראשון עם האימפריה היה הססני, אך נחתם בברית חזקה, כפי שמיוצגת ההנחה הכנה של אנטיוכוס על עצמו כידידה של רומא (Philorhomaios) ב Nemrut Dag. 
  • מעבר לנהר הפרת שכנה האימפריה השנייה החזקה בעולם - הפרתים - ואנטיוכוס ידע להשתמש בברית עם רומא, תוך הישענות על יחסו הזהיר של פומפיוס כלפי העוצמה הפרתית (Justin 41.1.1 ; Dio 36.51.1,37.7.2 ; App. Mithr.106.501 ; Plut. Luc.30-31), כדי לשמר את עצמאותו. הברית נתנה לאנטיוכוס מרחב שליו לייצב את ממלכתו.

  • העימות התקופתי בין איזור ארמניה לבין הפרתים לא נסמך על המדיניות הרומית של הפרד ומשול, אלא עשה בה שימוש - שכן לשני העמים היו אינטרסים משותפים במקרי דוחק, במיוחד מול האימפריה הרומית ומול סכנת כיבוש הדרגתי (Dio 37.6.4).
  • (766) לאחר הבסת מלך ארמניה Tigranes ומלך פונטוס Mithridates Eupator, נותר קשר ברית בין הפרתים לארמניה. עם זאת, נראה היה כי גם אנטיוכוס וגם פומפיוס ציפו לתקופת רגיעה ושלום מול הפרתים. כך מספר שנים שררה מתיחות בין פרתיה לרומא בשאלת השליטה על ארמניה.
  • מרקוס ליקיניוס קראסוס, שהיווה את הצלע השלישית בטריאומווירט הראשון ששלט ברומא, שאף לתהילה צבאית כמו עמיתיו יוליוס קיסר ופומפיוס ולכן החליט לפלוש לאימפריה הפרתית. אנטיוכוס מקומגנה ראה את הכוח הרומי בדרכו לפגוש את הפרתים, אולם עצם העובדה כי כוח זה לא שב מקרב חרן שינה למשך שלושת הדורות הבאים את המדיניות בקומגנה:
    • התבוסה וההשפלה אשר חווה הצבא הרומי הובילו את אנטיוכוס לעשות שימוש בנישואים פוליטיים לחיזוק קשרים עם גורמים אנטי-רומיים כגון פרתיה, ממלכת Atropatene, Emesa ואף עם ממלכת החשמונאים ביהודה.
    • אנטיוכוס נקט גם באמצעים צבאיים - הוא הרחיב את שליטתו על נקודות מעבר הפרת אשר קודם לכן היו בידי הפרתים. כך הוא שירת את שתי האימפריות הגדולות, תוך דאגה לאינטרסים של ממלכתו.

  • צעדיו של אנטיוכוס, בעיקר בשל קירבתו לפרתים, עודדה דאגה אצל קיקרו ואנשיו, בשנת 51BC בה היה מושל קיליקה (Cic. Fam. 15.1-4).
    • (767) אף על פי כן, אנטיוכוס היה נחוש למנוע, או לפחות להסיט את הפלישה הארמנית-פרתית לאסיה הקטנה, ועל כן התמיד בדיווחיו לרומא אודות תנועות הצבא הפרתי (בדומה לשאר השליטים באנטוליה). דיווחיו היו מהימנים ויעילים, אולם האיום הפרתי לא פעל ישירות מול האימפריה הרומית באנטוליה.
    • אנטיוכוס שמר על נאמנותו כל עוד הנסיבות הבטיחו את שרידות ממלכתו. כך, שלח סיוע צבאי לפומפיוס במהלך מלחמת האזרחים הרומית (App. BC 2.8.49).

  • לאחר נצחונו של יוליוס קיסר על פומפיוס, הוא לא "שאל שאלות מביכות" והותיר לרוב השליטים המקומיים לשמור על זכויותיהם. כך אנטיוכוס במדיניות שקולה ניגש לקבל את קיסר כמנצח בסוריה - וזכה ל"מחילה" ולאשרור בריתו עם רומא כלפי קיסר (Cicero. Ad Quint. Frat .2.10.2).
  • (768) קיסר הכיר בכך שקצה ההתפשטות הרומית ייקבע ע"י הפרתים, ועל כן שעה ששב לרומא לפגוש את ברוטוס בשנת 44BC, תיכנן לצאת למערכה כנגדם.
  • רציחתו של קיסר הורידה מעל אנטיוכוס ושליטי ממלכות אנטוליה את העול כבד של הליכה בדרכו של קרסוס.
  • 4 שנים לאחר מכן הפרתים נקטו יוזמה התקפית, וחצו את נהר הפרת. הפעם - הכוח הפרתי הובל בידי המצביא המבריק Pacorus-I, חתנו של אנטיוכוס. בנוסף לכך, היה פאקורוס מנהיג דומיננטי ופופולרי בשנים BC 40-39 שעה שהתקדם לתוך סוריה (Dio 49.20.4 ; Justin 42.4.5-7 ; Jos. BJ 1.248-322).
  • בתקופה זו אנטיוכוס שליט מבוגר ומנוסה - אחרי 30 שנה בהן בעלי בריתו הרומים (לוקולוס, פומפיוס, קיקרו וקיסר) לא הצליחו לפתור את הסכסוכים בינם לבין עצמם, וודאי שלא להגן על קומגנה מפני פרתיה. לאחר תקופת שלטון משגשגת, כאשר מקדשי פולחן השליט אשר ייסד הושלמו ברובם ברחבי ממלכתו וב Nemrut-Dag - לאנטיוכוס היו הישגים רבים להגן עליהם.
  • הרומאים חששו שהצלחת פאקורוס ואי הסדר אשר שרר בסוריה יפתו את אנטיוכוס להמיר את נאמנותו לפרתים. כחלק מהלך מחשבה זה, בשנת 39BC אנטיוכוס ומלכים נוספים הואשמו בקבלת שוחד בתמורה לסיוע לפאקורוס (Cassius Dio. 48.41.5). שנה לאחר מכן, ב38BC פאקורוס נפל בקרב, ועימו קרסה כל המערכה הצבאית הפרתית במערב ממלכתם (Justin 42.4.10 ; Dio 49.20.3).

  • אנטיוכוס נותר ללא תמיכה פרתית, אך עם זאת נאלץ לקבל פליטי מלחמה, ובעקבותיהם הרומאים אשר באו לתבוע אותם כבני ערובה.
  • שוב מצא עצמו אנטיוכוס מביט מראש חומותיו על המצור הרומי על עיר בירתו, הפעם בפניו של מרקוס אנטוני. פעולתו של אנטוני כנגד קומגנה הייתה בטענה לדרישת שבויי המלחמה הפרתים, והענשת אנטיוכוס על הסיוע להם. נטען כי בפועל, הסיבה הייתה עושרה הכלכלי של ממלכת קומגנה (Plut. Ant. 34, Dio Cassius 49.20-22).
  • אנטיוכוס היה בעבר במצב זהה של מצור על עיר בירתו שהייתה בלתי חדירה לצבא שדה ובעלת אפשרות האספקה דרך נהר הפרת (Strabo 16.2.3).
  • כיבוש סאמוסטה דרש זמן וכוח אדם רבים מאשר יכלו להציע בעלי בריתו של אנטוני בזמן זה, וכך נהדף המצור מבלי שהכוח הרומי מצליח להכריע צבאית או כלכלית (כופר כספי) את קומגנה (Plut. Ant. 34.2-4 ; Josephus, The Jewish War 1.320 ; Dio Cassius 49.22.2).

  • מנקודת זמן זו ואילך אנטיוכוס לא מוזכר יותר בכתבי ההיסטוריה.
  1. אנטיוכוס הביט לעברו והדגיש את אבותיו (προγονοι).
  2. הוא הותיר ממלכה מגובשת ושלמה, בעלת מסורות, מצבות זיכרון וכתות פולחן שיעמדו במבחן הזמן למשך מאות.
  3. הסינקרטיזם התרבותי והאומנותי ב Nemrut Dag ובשאר אתרי הפולחן שהתלוו אליו הקביל לשילובים הפוליטיים אשר רקם בכדי לשמור על מקום ממלכתו בקרב ההיערכות מחדש במזרח הקרוב שעה שאימפריות הסלאוקים והארמנים פינו את מקומן לאלו של הפרתים והרומים.


הערות

  • עוצמתה ומוצאה של משפחת המלוכה בקומגנה: ממלכת קומגנה שמרה על עצמאותה בין השנים 163 לפנה"ס - 72 לספירה, תוך ניווט מדיני עדין בין האימפריה הרומית לאימפריה הפרתית. כוחה עוצמתה הכלכלית נבעה תחילה מאדמותיה הפוריות. בנוסף, שליטתה בנתיבי הסחר באיזורה הציבה אותה כבת הברית העשירה ביותר של רומא. המלוכה בקומגנה טענה להיותה מצאצאי שושלת Orontid הפרסית, בעלת קשר נישואים לדריוש הראשון, לאנטיוכוס הגדול (ה-3) ולבית המלוכה הסלאוקי.


  • החבירה לרומא: ההתערבות הרומית באיזור אנטוליה גברה לאחר חיסול בית המלוכה המקדוני ב168 לפנה"ס. ב 69 לפנה"ס כבר שלט בקומגנה אנטיוכוס ה-I אשר קיבל בברכה את הרומאים, לאחר שלטון המלך הארמני Tigranes באיזור אשר לא היטיב אלו בעלי תרבות יוונית. רעיון ה-Philorhomaios = "חבר הרומאים" ייושם גם בקפדוקיה מערבית לקומגנה, בשל כדאיות ברית עם האימפריה הרומית. קומגנה יכלה לבחור בעלת ברית: רומא, קפדוקיה, ארמניה, פרתיה... אולם, אנטיוכוס התחיל בהיסוס - תחילה עמד במצור רומי על עיר הבירה, ולאחר מכן פומפיוס לחם בו והביאו לכדי ברית מאולצת. אנטיוכוס ידע לשנות מדיניות במהירות ולהצטרף לאחד מ"12 המלכים הברברים" אשר באו בברית צבאית עם פומפיוס:
    • קומגנה התאימה לתוכניות של פומפיוס לאיזור הפרת: שאיפה להשתמש בממלכות קומגנה, קפדוקיה ואוסרונה כמחסום טריטוריאלי בין הים השחור לים האדום. פומפיוס ריכז אינטרסים רומים בנקודות אסטרטגיות בהן הייתה קיימת אפשרות לייצב שושלת שלטון. הסכם זה החזיק מעמד במשך חצי מאה.
    • רומא התאימה לתוכניות של אנטיוכוס וסייעה לשמר את עצמאות קומגנה למשך 135 שנה. המגע הססני הראשון עם רומא הפך לברית חזקה תוך הישענות על יחסו הזהיר של פומפיוס כלפי הפרתים. הברית נתנה לאנטיוכוס מרחב שליו לייצב את ממלכתו. ב Nemrut-Dag מיוצגת ההצהרה הכנה של אנטיוכוס על עצמו כידיד רומא (Philorhomaios).

 

  • העימות בין פרתיה לרומא באיזור אנטוליה: העימות התקופתי בין איזור ארמניה לבין הפרתים לא נסמך על המדיניות הרומית של הפרד ומשול, אלא עשה בה שימוש - לעמים היו אינטרסים משותפים במקרי דוחק, במיוחד מול האימפריה הרומית ומול סכנת כיבוש הדרגתי. לאחר הבסת מלך ארמניה Tigranes ומלך פונטוס Mithridates Eupator, גם אנטיוכוס וגם פומפיוס ציפו לתקופת רגיעה ושלום. 
  • מ.ל.קראסוס, הצלע השלישית בטריאומווירט הראשון ששלט ברומא, החליט לפלוש לפרתיה. לתבוסתו בקרב חרן הייתה השפעה ישירה למשך הדורות הבאים על המדיניות בקומגנה:
    • נישואים פוליטיים לחיזוק קשרים עם גורמים אנטי-רומיים (פרתיה,Atropatene, Emesa,ממלכת החשמונאים).
    • אמצעים צבאיים להרחבת השליטה על נקודות מעבר הפרת אשר היו בידי הפרתים.


  • נאמנות אנטיוכוס לרומא: צעדיו של אנטיוכוס, בשל קירבתו לפרתים, עודדה דאגה אצל קיקרו (ב51BC היה מושל קיליקה). אף על פי כן, אנטיוכוס התמיד בדיווחיו לרומא אודות תנועות הצבא הפרתי, אולם זה לא פעל ישירות מול רומא באנטוליה. הוא שמר על נאמנותו כל עוד הנסיבות הבטיחו את שרידותו, ואף שלח סיוע לפומפיוס במהלך מלחמת האזרחים הרומית.
  • לאחר נצחונן יוליוס קיסר על פומפיוס, הוא הותיר לרוב השליטים המקומיים לשמור על זכויותיהם. כך אנטיוכוס ניגש לקבל את קיסר כמנצח בסוריה - וזכה ל"מחילה" ולאשרור בריתו עם רומא כלפי קיסר. קיסר הכיר בכך שקצה ההתפשטות הרומית ייקבע ע"י הפרתים, ועל כן תיכנן לצאת למערכה כנגדם. רציחת קיסר הורידה מעל אנטיוכוס ושליטי ממלכות אנטוליה את העול כבד של הליכה בדרכו של קרסוס.


  • עימות קומגנה מול רומא: 4 שנים לאחר רצח קיסר הפרתים נקטו יוזמה התקפית, וחצו את נהר הפרת בראשות המצביא המבריק Pacorus-I, חתנו של אנטיוכוס. בתקופה זו אנטיוכוס שליט מבוגר ומנוסה בעל הישגים רבים להגן עליהם.
  • הרומאים חששו שהצלחת פאקורוס ואי הסדר אשר שרר בסוריה יפתו את אנטיוכוס להמיר את נאמנותו לפרתים. כחלק מהלך מחשבה זה, בשנת 39BC אנטיוכוס ומלכים נוספים הואשמו בקבלת שוחד בתמורה לסיוע לפאקורוס. שנה לאחר מכן, ב38BC פאקורוס נפל בקרב, ועימו קרסה כל המערכה הצבאית הפרתית. אנטיוכוס נותר ללא תמיכה פרתית, אך עם זאת נאלץ לקבל פליטי מלחמה, ובעקבותיהם רומאים אשר תבעו אותם כבני ערובה.
  • שוב מצא עצמו אנטיוכוס תחת מצור רומי, הפעם של מרקוס אנטוני. פעולתו של אנטוני כנגד קומגנה הייתה בטענה לדרישת שבויי המלחמה הפרתים, והענשת אנטיוכוס על הסיוע להם. נטען כי בפועל, הסיבה הייתה עושרה הכלכלי של ממלכת קומגנה. אנטיוכוס היה בעבר במצב זהה של מצור על עיר בירתו שהייתה בלתי חדירה לצבא שדה ובעלת אפשרות האספקה דרך נהר הפרת. כיבושה דרש זמן וכוח אדם רבים מאשר יכלו להציע בעלי בריתו של אנטוני בזמן זה, וכך נהדף המצור מבלי שהכוח הרומי מצליח להכריע צבאית או כלכלית (כופר כספי) את קומגנה.


  • (798) מורשתו של אנטיוכוס מקומגנה:

מנקודת זמן זו ואילך אנטיוכוס לא מוזכר בכתבי ההיסטוריה. לאורך שתי מאות שמרה קומגנה על עצמאותה, כגורם באבולוציה מן ההגמוניה הסלאוקית על נהר הפרת, ועד להסדרים בין הרומים לפרתים. מיקומה האסטרטגי, עושרה, והאריסטוקרטיה היוונית-איראנית המקושרת שלה, תרמו להוצאת משקלה מפרופורציה במהלך התמודדות הרומאים עם ממלכות המזרח. בשנת 72 לספירה התקבעה הזירה הארמנית תחת שליטים פרתים, ולאחר מכן סאסאנים.  

  • הסינקרטיזם התרבותי והאומנותי ב Nemrut-Dag ובשאר אתרי הפולחן הקביל לשילובים הפוליטיים אשר רקם אנטיוכוס בכדי לשמור על מקום ממלכתו בקרב ההיערכות מחדש במזרח הקרוב שעה שאימפריות הסלאוקים והארמנים פינו את מקומן לאלו של הפרתים והרומים. לפחות שלושה נכדים ונכדה של אנטיוכוס ניהלו קריירות פוליטיות  רומית, ולמעשה החלו את השילוב האריסטוקרטי בין קומגנה לאימפריה הרומית. 
  • הכוח החברתי והדתי של קומגנה נשמר שנים רבות לאחר בן המלוכה האחרון ממלכה זו, עם שרידים בצורת כוהני דת חשובים כמו בלבילוס. פולחנות הכת של אנטיוכוס נמשכו מאות שנים, וכך החיוניות וההרגל הדתי בקומגנה נמשך ע"י אימוץ רעיונות פולחן חדשים על בסיס דומה - רעיונות אשר היו גורמים לאנטיוכוס לחייך...
  • שרידים בסגנון קומגנה של מוניומנטים שושלתיים נמצאו פרושים מאתונה ועד לאתרים שסביב Nemrut Dag - דרכם נשקפו האידיאלים הגבוהים ואומץ הלב של אותה ממלכה נעלמה.


נמצא בשימוש ב...

קישורים נוספים

ב