Tacitus, Annales 1.1-3

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מקורות ראשוניים ועתיקים ט

טקסט

א

בראשונה היו מושלים בעיר רומא מלכים. החירות והקוֹנסוּלאט, כּוֹננָם לוּקיוּס בּרוּטוּס. לדיקטטורות היו נזקקים רק לצורך השעה. הסמכות (potestas) הדֵקֵמווירית לא היתה שרירה יותר משנתיים. אף הזכות (ius) הקונסולארית של הטריבונים הצבאיים, לא ארכה זמן רב. לא שׂררתו של קינא ואף לא זו של סוּלא לא האריכו ימים. כוחם של פומפיוס וקראסוס עבר במהרה לידי קיסר, וחיל לֶפּידוס ואנטוניוס – לידי אוגוסטוס, אשר בשם פּרינקֵפּס (princeps) הטיל את שלטונו על כל המדינה, היגעה ממלחמות אזרחים.

1. Vrbem Romam a principio reges habuere; libertatem et consulatum L. Brutus instituit. dictaturae ad tempus sumebantur; neque decemviralis potestas ultra biennium, neque tribunorum militum consulare ius diu valuit. non Cinnae, non Sullae longa dominatio; et Pompei Crassique potentia cito in Caesarem, Lepidi atque Antonii arma in Augustum cessere, qui cuncta discordiis civilibus fessa nomine principis sub imperium accepit.


אולם הצלחותיו ותלאותיו של העם הרומי העתיק, רשמוּן לזכרון סופרים מהוללים. אף דברי-ימי אוגוסטוס לא חסרו בעלי-כשרונות מפוארים לספרם, בטרם הרתיעתם החנופה, העולה כפורחת. דברי-ימי טיבריוס וגאיוס, קלאודיוס ונירון, שזויפו בימי גדולתם מחמת המורא, נכתבו לאחר מותם בשׂנאה שטרם שככה. על כן אין בדעתי לאמר על אוגוסטוס אלא מעט, ומן האחרונים שבדבריו, ולאחר מכן אספר את דברי הפְּרינקיפּאט (principatus) של טיבריוס והקורות אחריו, בלא חרון-אף ובלא משׂוא-פנים (sine ira et studio), שטעמיהם רחוקים ממני.

לטינית

ב

משנהרגו ברוטוס וקאסיוס ולא היה עוד צבא לרפובליקא, משהובס פומפיוס ליד סיקיליא ולאחר שהוצג לפידוס ככלי ריק ונהרג אנטוניוס, לא נותר גם לסיעת יוליוס מנהיג אלא קיסר. הלה ויתר על השם טְרִיוּמוויר (triumvir) והתהלך כקונסול, וכמי שמסתפק לשם ההגנה על העם בזכות הטריבונית (ius tribunicium).

Postquam Bruto et Cassio caesis nulla iam publica arma, Pompeius apud Siciliam oppressus exutoque Lepido, interfecto Antonio ne Iulianis quidem partibus nisi Caesar dux reliquus, posito triumviri nomine consulem se ferens et ad tuendam plebem tribunicio iure contentum,

משמשך את לב הצבא במתנות, את לב המון העם בתבואה אשר חִלֵּק, ואת לב הכל במנעמי השלום, החל מתנשׂא קמעה-קמעה, ונוטל לעצמו את תפקידי הסנאט, הפקידים והחוקים — ואיש לא מיחָה בידו. כי העזים שבאצילים נפלו: הללו בחרב והללו בנידוי, והנותרים – כל הזריזים להשתעבד עלו בעושר ובכבוד, וכיון שגדולתם באה להם מן ההפיכה, בחרו בהווה ובשלוותו על פני הישן וסכנתו.

ubi militem donis, populum annona, cunctos dulcedine otii pellexit, insurgere paulatim, munia senatus magistratuum legum in se trahere, nullo adversante, cum ferocissimi per acies aut proscriptione cecidissent, ceteri nobilium, quanto quis servitio promptior, opibus et honoribus extollerentur ac novis ex rebus aucti tuta et praesentia quam vetera et periculosa mallent.

אף הפרובינקיות לא מאסו בסדר זה, כיון שהיו חושדות בממשלת הסנאט והעם בגלל המחלוקת שבין השליטים ותאוות הבצע של הפקידים, ואך סעד מעט מצאו בחוקים, שהחמס, משׂוא הפנים ולסוף השוחד היו משבשים את דרכיהם.

neque provinciae illum rerum statum abnuebant, suspecto senatus populique imperio ob certamina potentium et avaritiam magistratuum, invalido legum auxilio quae vi ambitu postremo pecunia turbabantur.

לטינית

ג

לשם ביצור שׂררתו נִשָׂא אוגוסטוס את בן-אחותו קלאודיוס מרקלוס, שעדיין איש צעיר היה, ומינה אותו פוֹנטיפֵֿקס (pontifex) ואָידיל קוּרוּלי (aedilis curulis); ואת מרקוס אגריפא, שאדם בלי יחוס היה, אך חייל טוב ושותפו לנצחון, נישׂא בשני קונסולאטים רצופים זה אחר זה, ולאחר מכן, כשמת מרקלוס, לקחו לו לחתן. בניו-חורגיו טיבריוס נֵרוֹ וקלאודיוס דרוּסוּס – פאר אותם בשם אימפראטור (imperator), אף כי עדיין שלם היה ביתו שלו. שהרי את גאיוס ולוקיוס בני-אגריפא אִמֵּץ לבית קיסר. ואף על פי שעשׂה עצמו כמסרב, היתה תשוקתו לראותם מכוּנים בשם ״ראשוני הנֹער״ (principes iuventutis), ומיועדים למשׂרת הקונסול, בטרם פשטו מעליהם את לבוש הילדים.

כשנפטר אגריפא נגזרו שניהם מארץ החיים, אם במיתה חטופה ואם במרמת אמם-חורתגם ליוויה: לוקיוס קיסר בלכתו אל צבאות הישׂפּניא, וגאיוס בשובו מארמניא, והוא פצוע וחולה. וכיון שנפטר דרוּסוּס הרבה קודם לכן, נותר נֵרוֹ (כלומר טיבריוס; א.א.) יחיד מבניו של אוגוסטוס, והכל היה נופל בידו. הוא אומץ לבן, הושׂם קוֹלֵגא לאימפריום (כלומר, ל-imperium proconsulare maius; א.א.), שותף לסמכות הטריבונית (tribunicia potestas), והוצג לפני כל הצבאות לא עוד בתחבולות סתרים של אמו, אלא בעידודה הגלוי. שהרי ליוויה פרשׂה את רשתהּ על אוגוסטוס הזקן עד שהגלה לאי פְּלַנַסיא את נכדו יחידו, את אגריפא פּוֹסטוּמוס, שהיה אמנם אדם בער הבוטח מעשׂה-אויל בגופו החסון, אך כל דבר בושה לא נמצא בו. כנגד זה העמיד את גרמניקוס בן-דרוסוס בראש שמונה לגיונות על (נהר) הריין, ולמען הרבות את משענות מבטחו ציוה את טיבריוס לאמץ לו את גרמניקוס, אף על פי שהיה לו לטיבריוס בביתו בן שהגיע לפרקו.

באותם הימים לא נותרה עוד מלחמה אלא בגרמאנים, ואף היא נעשׂתה למען מְחוֹת את חרפת הצבא, שאבד עם קווינטיליוס וארוס, יותר משנעשׂתה מרצון להרחבת הגבולות, או למען תגמול של כבוד. מבית היה שקט, והפקידים כונו בשמותיהם הישנים. הצעירים באו לעולם לאחר נצחון אקטיום, ואף הזקנים רובם נולדו בעת מלחמות האזרחים. וכמה נותר מן האנשים, שיכלו לראות בעינים את הרפובליקא?

bellum ea tempestate nullum nisi adversus Germanos supererat, abolendae magis infamiae ob amissum cum Quintilio Varo exercitum quam cupidine proferendi imperii aut dignum ob praemium. domi res tranquillae, eadem magistratuum vocabula; iuniores post Actiacam victoriam, etiam senes plerique inter bella civium nati: quotus quisque reliquus qui rem publicam vidisset?

לטינית

הערות

תרגום עברי: לפי שׂרה דבורצקי (בעריכה קלה שלי)

נמצא בשימוש ב...

רומא הקיסרית בגדולתה - תשעח

קישורים נוספים

ב