Tarn 1969

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש
חזרה למחקר מודרני ט חזרה למחקר מודרני T חזרה למפתח ראשי
Tarn, William Woodthorpe. 1969. Antigonos Gonatas. Oxford: Clarendon Press.




סיכומים

Chapter Six: The Coming of the Celts

139

אפורוס (מאה רביעית לפנה"ס) כתב על העם הגאלי שבמערב. הידיעות בזמנו של אפורוס על הגאלים היו מעטות ומעורפלות והם נתפסו כעם שוחר שלום ואוהב אומניות.

דיוניסיוס הראשון השתמש בשכירי חרב גאלים בשנת 368 לפנה"ס וכרת ברית עימם נגד האטרוסקים.[1]

אגתוקלס מסיציליה גם העסיק גאלים.[2]

אלכסנדר, לפני צאתו למזרח, נפגש עם משלחת מטעם שבט גאלי עלום שם, שהדגישה את אומץ ליבם של לוחמי השבט. ידידותם הייתה עזר כנגד השבטים האיליריים הסוררים ששכנו על גבולות ממלכתו.[3]

קסנדרוס הטיל מצור על שבט גאלי ב-Haemus (רכס הרים בבלקן).[4]

במהלך שלטונו של ליסימכוס שבט גאלי איים על תראקיה.[5]


רק במסילה, המושבה היוונית המערבית ביותר (מרסיי המודרנית), ידעו יותר על הגאלים, אך היא הייתה על שולי העולם היווני, והידיעות הגיעו בצורה איטית כמו גם בכמויות מצומצמות לארץ האם היוונית.

141

פוליביוס על שכירי חרב גאלאטיים: 2.22.1

הערה 11: דיון על מוצא שמות השבטים הגאלים השונים, במיוחד הבלבול בין Celtae ו-Galatae. ההבחנה בין קלטים לגאלאטים לא מופיעה בכתביו של פוליביוס. לעומת זאת דיודורוס (5.32), מקור מאוחר בהשוואה לפוליביוס, כן מבחין ביניהם, אף שטארן טוען שהמקור של דיודורוס בעניין זה הוא –Poseidononios, ומנמק בהמשך מדוע הוא המקור. כמו כן, טארן מציין שבשפה הלטינית המילה Galli השתלטה בהדרגה על שלל השמות של השבטים הגאלים, וכך כל השבטים הנודדים מהצפון נקראו כך.

פירהוס מקדיש מגנים גאלים לאתנה איטוניה בשנת 274 לפנה"ס.[6]

142

לרוע מזלה של ממלכת מוקדון, בזמן שהגאלים הגיעו לסף דלתה עמד בראשה תלמי 'המרעים'. הוא נפל בקרב נגד הפולשים לאחר שיצא לפגוש אותם בראש כוח נחות וללא סיוע מהמקומיים.

143

הערה 21: חוקר גרמני שאסף את ייצוגם של הגאלים באומנות יוונית.

הערה 22: על סגנון הלחימה האכזרי של הגאלים: פוליביוס 3.114.4; ליויוס 22.46.5, 38.21.9; פוליביוס 2.28.2, 2.29.7; 30.2.3.

144

יש לזכור שהדיווחים על הפולשים הגאלים מגיעים, כמובן, מקרב אויביהם בלבד, שהיו שהבעתה שחשו אל מול האויב הלא נודע השפיעה באופן ניכר על עדותם.[7]

מקורות עתיקים שטוענים שנשות הגאלים דומים ל-Chiomara, אשת אחד מראשי השבטים הגאלים שנלחמו ברומא בשנת 189 לפנה"ס, אשר הייתה מפורסמת ביופיה ובאכזריותה.[8]

145

מחברים יווניים מאוחרים האשימו את גאלים באופן מגמתי באכזריות, אבל אנחנו לא יודעים האם הלך רוח זה רווח במהלך התקופה של הפלישות.[9]

146

התרחש תהליך של עידון הלחימה ומעשי האכזריות במאה השלישית לפנה"ס בקרב הממלכות ההלניסטיות.

147

כך שלמעשה, טארן טוען שמעשיהם של הגאלים לא הפכו אותם לאכזריים יותר מהיוונים עצמם, אבל ארץ האם היוונית התקדמה מבחינת ה"עשה ואל תעשה" במלחמה, בעוד שהגאלים עדיין פעלו לפי הדרכים הישנות.

גיוס שכירי חרב גאלים

159

אפולודרוס, אשר תפס את הטיראניה בקאסאנדריה, גייס כוח של גאלים.[10]

164

בשנת 278 לפנה"ס ניקומדס, מושל ביתיניה, הצליח לקשור אליו כעשרים אלף שכירי חרב גאלים שהגיעו להלספונטוס. הוא סייע להם לעבור בתמורה לנאמנותם.[11]

169

כאשר אנטיגונוס גונאטס ניצב בפני איום ממשי לשלטונו, הוא הבין שעליו לגייס צבא ומהר. שכירי חרב יוונים היו יקרים, וגיוס נרחב במקדוניה היה מוביל להתנגדות חריפה שהייתה עולה לו בכסאו. לכן אנטיגונוס, אשר נאלץ למצוא פתרון אחר שיאפשר לו לשמור על כסאו, פנה לניקומדס מביתיניה ושכר את שירותיהם של שכיריו הגאלים.[12]

התקדים שנוצר על ידי אנטיגונוס הוביל לכך שכל מלך הלניסטי החל לשכור שכירי חרב גאלים.

אמנם שכירי החרב הגאלים לא היו שווים באיכותם לשכיר היווני, אך הם היו רבים, אמיצים וזולים.[13]

264

אנטיגונוס גייס שכירי חרב גאלים במהלך המלחמה הכרימונידית, אך אלה מרדו בו והוא נאלץ להשמידם.

הערה 71: טארן, ללא נימוקים כלשהם, קובע שדיווחו של יוסטינוס הינו חסר ערך.

הערות

  1. קסנופון, הלניקה 7.1.20; דיודורוס 15.70; יוסטינוס 20.5.4-6.
  2. דיודורוס 20.64.2
  3. אריאנוס, אנאבסיס 1.4; סטראבו 7.301-2
  4. פליניוס הזקן, היסטוריה של הטבע 31.53; תאופראסטוס, שאלות בנוגע לטבע 3.11.3
  5. פאוסניאס 10.19.5
  6. פלוטרכוס, פירהוס 26 , השווה: פאוסניאס 1.13.3
  7. פוליביוס 2.35
  8. פוליביוס 21.38; ליוויוס 38.24; פלוטרכוס, מוראליה 258ד
  9. ראה הערה 31 על מקורות קרובים יותר מבחינה כרונולוגית
  10. דיודורוס 22.5.2
  11. ממנון 19; ליוויוס 38.16
  12. פוליאינוס 4.6.17
  13. ראה הערה 5 על העלות הנמוכה שבשכירת גאלים

נמצא בשימוש ב...

קישורים נוספים

[הפריט בקטלוג האלף של אוניברסיטת חיפה]