Tropper 2013

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני T

Tropper, Amram. 2013. Simeon the Righteous in rabbinic literature : a legend reinvented. Leiden: Brill.

סיכומים

יוספוס

113: פותח את הדיון בבבלי מגילה יא/א: במתניתא תנא לא מאסתים (ויקרא כו מד) בימי כשׂדיים שהעמדתי להם חנניה מישאל ועזריה; ולא גאלתים בימי יוונים שהעמדתי להם שמעון הצדיק ומתתיה בן יוחנן כהן גדול וחשמונאי ובניו; לכלותם בימי המן שהעמדתי להם מרדכי ואסתר; להפר בריתי אתם בימי רומיים שהעמדתי להם שלבית רבי וחכמי דורות; כי אני יי אלהלהים לעתיד לבוא שאין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהן.

114: שמעון הצדיק לא מופיע במקבילות לבריתא הזו. סביר שעורך בתר-תנאי הכניס אותו לרשימה, כיון שראה בו - כמו באחרים המופיעים בה - מי שיצג את היהודים בפני שלטון זר בהצלחה.

115: הסיבה לכך היא מן הסתם סיפור המפגש של שמעון עם אלכסנדר. It seems quite possible that the rabbinic account of this legend was already formulated in tannaitic times. הרבנים שסיפרו את אגדת אלכסנדר שלהם היו חלק מעולם תרבותי בו אלכסנדר היה אייקון מפורסם, וכולם לקחו בו חלק.

116: מניח כלאחר יד שהסיפור ברומאנס נסמך איכשהו על יוספוס (ולכן לא רלוונטי לדיון שלו).

since Jewish Antiquities was written in the late first century, its Alexander story most probably antedates the rabbinic version and so I assume that Jewish Antiquities represents the earliest extant stage in the literary trajectory of the legend. … it is not unlikely that Jewish Antiquities is the ultimate source of the rabbinic account.

כראיה לאמירה זו: כהן 1982-83: 65, Kazis 1962: 7-8, Goldstein 1993: 97-98, Fletcher-Louis 2004: 80-81. השווה הערה נוספת בתחתית עמ׳ 136. מטרת הפרק היא להבין איך המציאו הרבנים מחדש את האגדה על בסיס יוספוס, מתוך ניתוח הדברים ששינו מסיפורו.

116-121: תקציר סיפור יוספוס + חלק ביוונית + תרגום מרקוס

121: מזהה שלושה עיסוקים ראשיים של המחקר: (א) מקורותיו של יוספוס; (ב) אמינות היסטורית של הסיפור; (ג) פרשנות ספרותית.

121-122: מביא את בֻכלר כנקודת מוצא לדיון.

122: בסיפור על ידוע אין זכר לשומרונים כתוצאה מנביעתו ממקור נפרד. — חוקרים: המעטפת השומרונית לסיפור היהודית מכילה סתירה: בסוף הסיפור אלכסנדר לא מכיר את השומרונים, על אף שכבר עמד אתם בקשר קודם לכן. ניכר גם שינוי ביחסו של אלכסנדר לשומרונים, מהתלהבות ליחס פושר.

123: מציין בעקבות חוקרים קודמים את הקפיצה אחורה במרוצת הסיפור בענתיקות 11.321, המעידה לכאורה על מעבר לשימוש במקור אחר. — הסתירה לכאורה בין שני המקורות השומרוניים אינה כה חריפה כפי שנהוג לטעון, כך למשל אלכס לא באמת לא מזהה את השומרונים בסוף הסיפור, אלא רק מברר אם הם ראוים להנחות מס כמו היהודים; וראה כשר 1993: 25 (ראה גם VanderKam 2004 78, שלא כאן).

123-24: בעקבות ואנדרקאם 2004 70-71: המקור הפרו-שומרוני לכאורה מפגין רגשי נחיתות מובהקים ביחס לירושלם, ולא סביר שהיה קיים בכלל.

124: מאמץ עמדת ביניים המכירה, כמו כשר וגולדשטיין, בכך שיש טקסט רציף והגיוני, ומאידך מאמצת כמה מהקביעות והמסקנות של ה-source critics.

125: ביקורת על חקר המקורות: (א) מהעיון בהיסטוריא המקראית שלו עולה שיוספוס בהחלט עיבד מקורות, כך שאין סיבה לחשוב שדוקא בסיפור אלכסנדר הוא חתך והדביק ללא שינוי או מחשבה; (ב) הסיפור השומרוני הראשון הוא במובהק אנטי-שומרוני; (ג) הסיפור השומרוני השני הוא, ככל הנראה, עבודה של יוספוס שמטרתה לחבר את האלמנט השומרוני לאלמנט היהודי.

  • Inviting Alexander to visit the Samaritan temple was a rather feeble addition to the plotline given that construction on the temple had only commended roughly nine months earlier.
    • והערה 27: כשר 1993, 24 טען שאפשר היה לסיים בניית מקדש בזמן הזה, אך רוב החוקרים לא מקבלים. Ory Amitay (2002, 149) contends that nine months is sufficient time to build foundations so that Alexander would have been invited to sacrifice on the foundations. I wonder, however, if one invites a great conqueror to come visit a temple’s foundations, even in a legendary account.

126: העיסוק המחקרי הראשי הוא בשאלת ההיסטוריות. דוחה את ההיסטוריות מכל וכל. (א) הטיעון מן השתיקה. (ב) לא היה זמן. (ג) לא היה צורך צבאי או מדיני. (ד) היה אינטרס יהודי לאורך השנים להמציא סיפור כזה. (ה) לא היה סנבלט בימי אלכסנדר, וכן היה בימי נחמיה.

  • ה 28 עם מראי מקום לשוללי היסטוריות.

127: יוספוס ממחזר את הסיפור מימי נחמיה. עדות קורטיוס והממצאים מואדי דליה אינם עולים בקנה אחד עם היחס החיובי של אלכסנדר לשומרונים, העולה מסיפור סנבלט. יצחק מגן הגיע למסקנה על סמך חפירות של דור שלם שהמקדש השומרונים נבנה בסוף המאה ה-5, מה שלא עולה בקנה אחד עם קבלת הרשיון והבניה אצל יוספוס. ‏
ידוע ״הושאל״ על-ידי יוספוס מספר נחמיה (אין עוד עדות מלבדו לכך שהיה ידוע בימי אלכסנדר).

128: סיפור יוספוס נסב על אגדות וחלומות - מוטיבים בלתי-היסטוריים. יש בנרטיב שלו ״כשׂדים״, למרות שבבל עוד לא נכבשה. פרמניון שואל על הפרוסקֻנסיס, ששייך לחלק מאוחר יותר בהיסטוריא של אלכסנדר. ספר דניאל עוד לא נכתב. מבוקשות זכויות עבור יהודי בבל ומדי - שאלכסנדר עדיין לא כבש. ‏
עם זאת, יש המבקשים לפתור את ההתנגדויות הללו, כדי לעשׂות רהביליטציא של ההיסטוריות של סיפור יוספוס.

  • ה 37: רשימה של rehabilitating historians:
  • Spak 1911 43-47, Kasher 1993 20-21, Golan 1982 32-33, Mor 2004 64-65, Gera 2005 148.

129: כל המאמצים למצוא גרעין היסטורי בסיפור יוספוס נכשלו. מדובר בהמצאה גמורה של ״היהודים״.

130: מקבל את הגישה העקרונית של גרואן 1998, לפיה מדובר בתוצר ספרותי, שאין צורך לקשרו באופן ספציפי לארוע היסטורי זה או אחר.

130-131: עובר לדיונים הספרותיים.

131: תיאוריית האדוונטוס והאפיפניא של Cohen 1982-3. יתכן שלסיפור החלום בצור היתה השפעה על סיפורי החלומות של יוספוס, והנבואה העתידית על גדולת אלכסנדר מתכתבת עם נבואות דומות בדלפי ובסיווא.

132: בעקבות קים 2003: סיפור ידוע מושפע מדניאל ד (מלך גוי חולם חלום וגומל חסד ליהודים אחרי התגשמות החלום).

132-133: טרופר מצביע על קווי הדמיון העלילתיים בין סיפור ידוע לבין דניאל ב. בשניהם יש מלך זר החולם חלום מוזר, יהודי המבקש עזרה מהאל ומפרש באופן זה או אחר את חלומו של המלך, ואפילו השתחוות בפני היהודי יש.

133: המפתח הספרותי הוא חלום כפול (מוטיב ספרותי נפוץ כשלעצמו) כאשר חלום אחד מכיל את הפתרון לחלום האחר (מוטיב הרבה פחות נפוץ). יוספוס, כמובן, בהשראת דניאל ב. ידוע מוצג כמעין Daniel redivivus. ‏
מסכים עם גולדשטיין שסיפורו של יוספוס יושב יפה מאד כיחידה ספרותית, ואין פה מלאכת הדבקה גסה. עם זאת, להבדיל מגולדשטיין, אינו סבור שיש בתחושה ספרותית זו כדי לסתור את הטענה שיש מגוון מקורות מאחרי הסיפור. יוספוס מנגיד אלמנטים שונים כדי ליצור הנגדה בין היהודים לשומרונים.

134: רגע המפגש של אלכסנדר עם ידוע מוגדר כ-“eureka” moment, והוא לב העניין.

135: התפנית הכפולה בגורל - של היהודים ושל השומרונים - היא מטרה עיקרית של הסיפור.

136: מה השׂיג יוספוס בסיפור אלכסנדר?

  • הוא תקף את השומרונים ואת מקדשם
  • הוא עודד יהודים החיים תחת מלך הלניסטי או קיסר רומי לקבל את השלטון הזר בכבוד ובגאוה
  • הוא סייע לו ״למלא״ תקופה עם מעט ״חומר״ (אחרי המקרא, לפני החשמונאים)
  • הוא צפה את הפעילות של כהן אחר (יוספוס עצמו, א.א.) שאף הוא נכנעט לכובש זר והעניק לגיטימציא לשלטונו.

נרטיב אלכסנדר של יוספוס הוא the earliest extant stage in the history of the Jewish Alexander romance.

שמעון הצדיק

137: על אף הבדלים מסוימים הסיפור ביומא והגרסאות בסכוליון פרמא למגילת תענית הם מספיק דומים to be considered a single version. אוקספורד שונה מעט, אבל אולי רק בגלל שיבושים במסירה; בגלל שיבושים אלה לא דן בנוסח זה. בכל מקרה, שלוש הגרסאות נובעות בבירור ממקור משותף.

  • ה 70: נוסחים אחרים בספרות חז״ל מביאים את סיפור שמעון הצדיק, אבל ללא החלק השומרוני של העלילה.

139: בזמן שיוספוס קשר את סיפור אלכסנדר להקמת המקדש השומרוני, המסורת החז״לית קושרת אותו להחרבתו. ‏
מעבר לטיעונים שהועלו נגד ההיסטוריות של סיפור יוספוס, ספור שמעון סובל מעוד כמה אנאכרוניזמים, שממעיטים בערכו ההיסטורי עוד יותר. בקיצור - שתי אגדות גמורות. ‏
על אף שניתן להעלות על הדעת כל מיני פירושים וסיבות לבקשת השומרונים מאלכסנדר לקבל את ביהמ״ק בירושלם, קהל עתיק היה מבין מיד שהשומרונים בקשוהו כדי להחריבו.

140: מדוע הסכים אלכסנדר? בכ״י אוקספורד יש רמז לכך שהשומרונים שחדוהו, אבל כתב-היד מבולבל.

141 ה 78: בעקבות דניאל שוורץ 1990 (187-188) מקבל שיוספוס הכניס את שמו של ידוע (שמופיע רק פעם אחת, במעבר בין סיפור סנבלט לבין סיפור הביקור בירושלם) לסיפור בו הופיע מלכתחילה שם של כהן גדול אחר. לא מסכים עם ההצעה של שוורץ שמלכתחילה הופיע שמעון הצדיק במקור שעמד לפני יוספוס.

142: ״הרבנים״ בחרו בשמעון הצדיק לפגוש את אלכסנדר מתוך תחושה (הנכרת בשלשלת של אבות, אבל גם אצל בן-סירא) שהוא דמות שפעלה בתקופת מעבר דרמטית, מעולם ישן לעולם חדש.
אין כאן חלום כפול, ולפיכך אבדה ההשוואה לדניאל המדוברת לעיל.
אנטיפטריס היא, כמובן, אנאכרוניזם.

143: אנטיפטריס היא מקום הגיוני עבור ירושלמים לתפוס את מי שנוסע בכביש החוף, ואין לראות באזכורה סימן לרקע היסטורי עובדתי לסיפור (כך Goldstein 1993 73, גולן 1982 50).
״מלך גדול כמוך״ - מעיד אולי על היכרות עם כינוי הנפוץ של אלכסנדר, ועל כפיפות ״הגדול״ בפני ״הצדיק״ - humbling of “the Great” before “the righteous”

144: משׂחק המילים בין ״מסורות״ ו״מסורין״ מרמז פה על מידה כנגד מידה גם בענישה.‏
ענישת הקוצים והברקנים מרמזת שהרבנים שמעו על אלכסנדר ובטיס, והחליטו להחיל אותו עונש על השומרונים. מקבל את גולדשטיין, שאבחן פו אלוזיא לשופטים ולגדעון.

145: אולי הקשר של גדעון הוא משום שבנו, אבימלך, החריב את שכם (עירם של השומרונים).

146-148: מציג ניתוח כיאסטי של הסיפור, לפיו רגע השׂיא של הסיפור הוא המפגש בין אלכסנדר ושמעון, השתחוות וההסבר לה.

148: סיפור יוספוס וסיפור שמע״צ are not entirely independent creations. יש לשתי המסורות מקור ספרותי משותף. כיון שבשני הסיפורים יש שומרונים, וכיון שמסקנות חקר המקורות לעיל היו שאצל יוספוס הסיפור השומרוני וסיפור ידוע היו נפרדים מלכתחילה, יוצא שהסיפור החז״לי הוא פיתוח של הסיפור של יוספוס. אפשרי, אך אין זה אומר בהכרח שקראו את יוספוס. אולי השתמשו במקור של יוספוס, או לחלופין השתמשו במסורת שהתפתחה מתוך יוספוס ופתחה אותו הלאה. משתמש בביטוי Jewish Antiquities-like traditions.

149: מצביע על רשימה של 7 הבדלים מהותיים בין הגרסאות, המשקפים את סדר היום של עורך האגדה הרבנית. בתשובה לשאלות:

  1. מה גורם לאלכסנדר להיות עוין ליהודים מלכתחילה? סירוב לשלוח סיוע לצור או הלשנה שומרונית.
  2. מה רוצים השומרונים? מקדש בגריזים או להרוס את זה הירושלמי?
  3. מתי מתפוגג המתח? בחלום של ידוע, או רק בפגישה עם שמעון הצדיק?
  4. מי מלווה את אלכסנדר? פיניקים, כשׂדים ופרמניון, או שומרונים? ע 150
  5. מה קורה אחרי ההשתחוות? הטקס הרגיל של סיפורי אדוונטוס (בקשות, מתן זכויות, החלפת מחמאות), או שׂיחה בלתי-צפויה, בה מתהפך גורלם של היהודים והשומרונים?
  6. מתי נהרס המקדש בגריזים? בלי שום קשר לסיפור (יוספוס) או כתוצאה ממנו (שמע״צ)?
  7. האם יש קשר ליסוד יום טוב? לא אצל יוספוס, כן בקשר לשמע״צ.

151: When the rabbinic author recasted the Alexander legend he was naturally influenced by traditions already linked to Alexander and thus… the bizarre torture of the Samaritans was apparently inspired by reports of Alexander’s torture of Betis… ‏
אבל מקור השפעה נוסף וחשוב על הסיפור הרבני, המסביר את שבעת ההבדלים, הוא ׳׳׳מגילת אסתר׳׳׳! ראשית, בעוד שאצל יוספוס יוצא הקצף על ידוע בגלל שיקולים שלו עצמו, בסיפור שמע״צ המניע הוא הלשנה של גוי (כמו המן). שנית, בעוד שאצל יוספוס השומרונים רוצים רק לבנות מקדש לעצמם, בשמע״צ הם רוצים להחריב את המקדש היהודי, כמו שהמן רוצה להשמיד ולאבד את היהודים בכלל. שלישית, בעוד שאצל יוספוס המתח מתפוגג מוקדם, בשמע״צ הוא מתפוגג מאוחר, במקביל לביקור השני של אסתר אצל המלך. רביעית, בשמע״צ ובאסתר יש מיקוד בנבל אחד בעלילה: שומרונים והמן, ושניהם מלווים את המלך הזר עד לרגע ההיפוך. חמישית, הדו-שׂיח המפתיע בשמע״צ מקביל לזה באסתר ז ב-ו.

152: שאלת אלכסדר לגבי זהות מי שמסרו נגד בית המקדש מקבילה לשאלת אחשוורוש מי הציק לאסתר ולבני-עמה. שישית, כמו במגילת אסתר הענישה של אויבי היהודים היא מידית (ולא כעבור כמאתיים שנה, כמו אצל יוספוס). שביעית, גם בשמע״צ וגם באסתר יש סיפור איטיולוגי לכינון יום טוב. “When the rabbis sought to transform the pre-existing Alexander legend into an aetiological account of the Day of Mt. Gerizim, they were influenced by Esther, a tale which underlies another Second Temple festival, the festival of Purim. (הציטוט מסתיים בעמ׳ 153).

  • (א.א.:) נקודת תרפה בטיעון - לפי מסגרת הזמן שמתוה טרופר הומצא הסיפור הרבני במהלך המאה השניה לספירה (אחרי יוספוס, עדיין בריתא). מדוע יש טעם להמציא סיפור כזה להסביר יום טוב, כאשר היום הטוב עצמו נקבע בימי הורקנוס, וכאשר בזמן המצאת הסיפור מגילת תענית נסגרה, והימים המצוינים בה החלו לרדת בחשיבותם? נכון, הסכוליא מרוחקים מהמגילה עצמה. אבל ההסבר של טרופר אינו שלם בלי דיון במניע של אותם מחברים רבנים עלומים להמציא סיפור עבור יום טוב שעבר זמנו ובטל קרבנו. על אחת כמה וכמה, כשגם בית המקדש הירושלמי חרב זה לא מכבר.

153: כפי שיוספוס הושפע מדניאל, כך הרבנים מאסתר, ושמע״צ הוא Esther rediviva או אולי Mordecai redivivus. ‏
מדוע נבחר פורים, ולא חנוכה, כדגם להמצאת הסיפור? (א) כי פורים נכלל במקרא וחנוכה לא. (ב) כי הגישה של חיים בשלום תחת שלטון זר קרובה יותר להשקפת העולם הרבנית המקובלת. (סעיף ב ממשיך לתוך ע 154).

154: סיפור אלכסנדר מוסיף מימד נוסף לדמותו של שמעון הצדיק: מצילם של ישׂראל.

155: השווה לעניין זה ירושלמי יומא ה א (=מב ג): מעשׂה באחד שהאריך וגמרו להיכנס אחריו. אמרו שמעון הצדיק היה. אמרו לו: למה הארכתה? אמר להן: מתפלל הייתי על מקדש אלהיכם שלא ייחרב. אמרו לו: אף על פי כן לא היית צריך להאריך. סיפור זה אינו על שמעון הצדיק במקור (ולכן ״אמרו שמעון הצדיק היה״, שלא מופיע במקבילות בתוספתא כיפורים ב יג, בבלי יומא נג ב), והוסב עליו בירושלמי ככל הנראה בשל היכרות עם סיפור אלכסנדר (שלא מופיע בירושלמי! א.א.)

הערות

נמצא בשימוש ב...

קישורים נוספים

ביתנושׂאיםהקדמותהרומאנס היווניגביהא בן-פסיסאשמעון הצדיקיוספוסאבות כנסיה ושאר בֻּזנטיםהרומאנס הסוריהרומאנס העבריהגרסא השומרוניתמתוס והיסטוריא