Waters 1972

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני ו / מחקר מודרני W

Waters, K. H. 1972. " Herodotos and Politics." Greece & Rome (2nd series). Vol. 19, No. 2. pp. 136-150.

סיכומים

עמ' 139

הדיווחים של הרודוטוס על טיראנים השונים בספריו העלו את הטענה שהוא מביע סלידה לתופעת הטיראניה. הטיעון מתבסס על ארבע נקודות:

  1. המידע הרב שהוא חולק, שחלקה מגיע הרבה לפני המלחמות הפרסיות, והקשר שלו הוא קלוש לתמה המרכזית של הסיפור.
  2. האיכות המפתיעה של הסיפורים על הטיראנים.
  3. נוכחותן של שתי התקפות על הטיראניה כמוסד (סוקלס והדיון בין שבעת הקושרים הפרסים)
  4. הלקח של היבריס או נמסיס בסיפורים האישיים של הטיראנים.

ישנן מספר בעיות עם טיעונים אלה:

(1) הסיבה המרכזית למידע על הטיראנים הוא שהרבה מערי יוון צברו את העוצמה והעושר שלהם במהלך המאה השישית, כלומר תחת שלטון הטיראנים. בשביל הרקע למלחמות הפרסיות, היה חשוב להרודוטוס לתאר בפני הקוראים את מבנה העוצמה והכוח ביוון שלפני המלחמות הפרסיות.

עמ' 140

(2) הפירוט של מעללי הטירנים נובע לא מרצון להביע רגשות אנטי טיראניים אלא מהאיכויות של דמות הטיראן עצמה, הרושם הרב של שלטונו והאפשרות לבחון אירוע יווני, זוכה לדרמטיזציה על ידי הרודוטוס. האנקדוטות הפיקנטיות של הטיראנים משכו את הרודוטוס וקוראים. הכללת סיפור טוב, לא למען ההיסטוריה או השתלשלות העניינים אלא רק בשל היותו סיפור טוב.

סיפור הטבעת של פוליקראטס טומנת בחובה את הלקח שדברים טובים לא יכולים להימשך לעד.

עמ' 141

(3) שבעת הקושרים הפרסים – 3.80-82. הטיראניה אומנם מותקפת, אבל גם הדמוקרטיה והאוליגרכיה. להרודוטוס אין נטייה נגד המלכים האבסולוטיים של המזרח, אבל הוא מכיר באפשרות שכל שלטון, גם כזה, ניתן להשחתה ועיוות. הרודוטוס לא מביע אידיאולוגיה בסיפור זה.

עמ' 142

הנאום של סוקלס – מתחיל באגדה רומנטית על עלייתו של קיפסלוס לשלטון. עד כאן גישה פרו טיראנית. ההעברה השקטה של השלטון מקיפסלוס לבנו מעדיה על כך שהוא הצליח לדכא כל התנגדות במשך שלושים השנים שבהן שלט בהצלחה או שהמשך הטיראניה הייתה מקובלת על רוב הקורינתים. פריאנדרוס התחיל את שלטונו באופן מתון ורק לאחר שהושחת על ידי תראיסיבולוס הוא פנה לדרך אכזרית. סיפור השיבולים – אצל אריסטו זה הפוך, אצל ליויוס הסיפור משויך לטרקוינים. כנראה, כמו האגדה על קיפסלוס התינוק, זו הייתה אגדה שכדאי היה לכלול אותה.

הפשטת נשי קורינתוס הייתה סוג של מיסוי ישיר. הציטוט הישיר של סוקלס נועד כדי להדגיש שאלו לא דעותיו של המחבר אלא דעותיו של הדמות המספרת, מה גם שהוא טורח להוסיף את האזהרה של היפיאס לקורינתוס.

עמ' 143

ישנן עדויות לדעתו של המחבר על התקופה שבה הוא כתב, כשהוא מעמיד את הדמוקרטיה אל מול הטיראניה. 5.91 – אתונה שלטה על חלקים רבים מיוון לאחר שהיא סילקה את הטיראנים שלה; 5.66 – אתונה הייתה חזקה בזמן הטיראניה אבל התחזקה עוד יותר אחרי שסולקו.

5.78 – הדיפת ההתקפה הספרטנית, מלווה בהצהרה של הרודוטוס שהיווני החופשי נלחם טוב יותר מקשה שנמצא תחת שלטון טיראני (טענה לא נכונה מכיוון שאותו לוחם הוכשר על ידי הטירנאיה של הפיסיסטראדים ואי אפשר לצפות להשפעה מיידת של הדמוקרטיה).

(4) מעט מאוד טיראנים היו צריכים לשלם על הגאווה שלהם. גלון טיראן סירקוסאי מנצח את אויביו, קיפסלוס מת בשיבה טובה; פוליקראטס הוא קורבן של התאזנות המזל והגורל; אפילו סוקלס לא מצליח לספק לפריאנדרוס סוף מזוויע;

עמ' 144

לכן אפשר לדחות את הטענה שהרודוטוס מלמד את קוראיו לקח דרך הטיראנים.

הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

אייל מאיר תשע ב מיתוס והיסטוריא עבודה מסכמת

קישורים נוספים

ב