Whealey 2003

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני ו / מחקר מודרני W

Whealey, Alice. Josephus on Jesus: The Testimonium Flavianum Controversy from Late Antiquity to Modern Times. New York: Peter Lang Publishing, 2003.

סיכומים

(41) ה-TF בעת העתיקה:

סופרים נוצרים עתיקים רבים ציטטו את ה-TF, אך לא תמיד מהסיבות שיחסו להם חוקרים מאוחרים יותר. ה-TF לא צוטט כדי להוכיח שישוע הוא המשיח. הציטוט הקדום ביותר של ה-TF כוון לפגאנים ולא ליהודים. אין ראיות לקיום ספקות בנוגע לאותנטיות של ה-TF מצד כותבים עתיקים. השינוי שעשה הירונימוס בטקסט – "הוא נחשב למשיח" במקום "הוא היה המשיח" הוא לא ראיה לפקפוק באמינות ה-TF אלא ראיה לכך שהוא קרא את הגרסא של אוסביוס ל-TF. שכן מקורות סורים בלתי תלויים מאשרים קיום של TF שונה שמתוארך טרם זמנו של Theophilus of Edessa בן המאה השמינית.

ציטוטים של ה-TF על ידי הירונימוס, אוריגן, תאודורט, אגפיוס מהירפוליס (Agapius of Hierapolis), מיכאל הסורי ופסאודו-הגסופוס מצביעים על קיום גרסא של הענתיקות מהמאה ה-4, שהעבירו באופן בלתי תלוי פסאודו הגסיפוס ל-De Excidio Hierosolymitano ואוסביוס ל-Historia Ecclesiastica ואולי גם ל-Demonstratio, שהכילה גרסא של ה-TF בה נכתב "he was supposed to be the christ" לאחר ההצהרה על קיום הרבה תומכים יהודים ויוונים בישוע.

ההצהרה על אמונתם בישוע כמשיח הייתה כנראה בזמן עבר, שכן כך היא מועברת על ידי הירונימוס (credebatur), פסאודו הגסיפוס (crediderunt) ומיכאל הסורי. סביר להניח שבשלהי העת העתיקה, גרסא זו של ה-TF שרדה בעותקים של Historia Ecclesiastica של אוסביוס, בה השתמש הירונימוס בעת כתיבת de viris illustribus וכרוניקאי סורי שחיבוריו ההיסטוריים עומדים מאחורי גרסאותיהם של מיכאל הסורי ואגפיוס.

יתכן שהגרסא ששרדה בכתבי אוסביוס (Historia Ecclesiastica) עד לתקופת Theophilus of Edessa ובה השתמש פסאודו הגסיפוס, היא הגרסא שחוזרת ליוספוס עצמו.

(42) כלומר, ב-TF המקורי נכתב לפי הצעה מחקרית זו "he was believed to be the christ" ולא – "he was the christ", משום שההצהרה השנייה לא מתאימה לתוכן הפסקא. בנוסף, משום שהצהרה זו מופיעה ב-textus receptus (הטקסט כפי שמוכר לנו כיום) ונראית לא במקום, קשה להאמין שהיא הוספה כיש מאין וסביר יותר להניח שהיא עוצבה על ידי מעתיק שניסה לשפר את ה-TF.

זאת ועוד, רק הצהרה שדוחה אמונה בישוע כמשיח היא הסבר למדוע אוריגן, פסאודו הגסיפוס ותאודורט אפיינו את יוספוס כלא מאמין בישוע. נוסף על כך, השימוש בזמן עבר למילה "האמינו"\"היה נהוג להאמין", כפי שנמצא בגרסא של הירונימוס, פסאודו הגסיפוס ומיכאל הסורי היא הסבר לקיום זמן עבר במשפט ὁ χριστὸς οὗτος ἦν (הוא היה המשיח) בטקסט כפי שמוכר לנו כיום. זאת משום שנוצרים בני המאה ה-4 כמו אוסביוס ומעתיקיו, היו כותבים בסבירות גבוהה (אילו היו ממציאים טקסט יש מאין) שישוע הוא המשיח ולא שישוע היה המשיח. הברית החדשה לא משתמשת בזמן עבר בהקשר זה.

בנוגע לשתי ההצהרות הבעייתיות האחרות ב-TF, כלומר "אם צריך לקרוא לו (בשם) איש" ו-"לאחר שנביאי אלוהים ניבאו עליו דבר כזה", יש ראיה עקיפה משמעותית לכך שהן נובעות מיוספוס: קיומן אצל פסאודו הגסיפוס. בכל מקרה, קשה לדעת למה התכוון יוספוס במשפט "אם צריך לקרוא לו (בשם) איש", שניתן להבין גם באופן אירוני. בנוסף, המשפט " τῶν θείων προφητῶν ταῦτά τε καὶἄλλα μυρία περὶ αὐτοῦ θαυμάσια εἰρηκότων" (לאחר שנביאי אלוהים ניבאו עליו דבר כזה, (וגם) רבבות נפלאות אחרות.) כמבנה של גנטיווס אבסולוטוס, הוא בעל הקשרים רבים – ומשמעותו לא בהכרח שיוספוס האמין בעצמו שהנביאים ניבאו את שובו לחיים של ישוע. זאת ועוד, סיומת המילה αὐτοις יכולה להתפס ככזו שמעניקה למשפט כולו משמעות סובייקטיבית.

בנוסף לראיה החזקה ל-TF מקורי בו נכתב "הוא היה המשיח", יש ראיה חלשה שה-TF של יוספוס כפי שהיתה מוכרת לאוסביוס ולפסאודו הגסיפוס הכילה במקור את המילים ἡδονῇ τ' ἀλλ' GreenTextHere במקום ἡδονῇ τἀληθῆ (את האמת בהנאה). אך משום שהמילה "אמת" (ἀλήθεια) מופיעה באופן בלתי תלוי הן אצל הירונימוס, הן אצל רופינוס והן בתרגומים הסורים של עבודות אוסביוס, ומשום ש-Isodore of Pellusium כנראה מרמז על כך, כל שינוי שמיוחס למילים τ' ἀλλ' ἤθη הוא בהכרח מתוארך למעתיקים בני המאה ה-4 של כתבי אוסביוס ויוספוס. לסיכום, למרות שיש ראיות מוצקות לכך שהמשפט "he was believed to be the messiah" בסבירות גבוהה השתנה למשפט "he was the messiah" בעותקים של עבודות אוסביוס ויוספוס החל משלהי המאה ה-4 או תחילת המאה ה-5, הקביעה שהמשפטים "אם אפשר לקרוא לו אדם", ו"נביאי אלוהים ניבאו עליו דבר כזה", או שכל ה-TF נכתב על ידי כותב אחר מאשר יוספוס היא לא מבוססת על הרעיות המצויות.

(65) ה-TF בימי הביניים

בדומה למצב בעת העתיקה, אין ראיות לכך שהיה ספק לגבי האותנטיות של ה-TF בימי הביניים. כמו כן, מלומדים יהודים רבים בימי הביניים האמינו שה-TF היה זיוף, אך ללא הסתמכות על בחינה מדוקדקת של ה-TF עצמה, אלא על הנחות תאולוגיות. דהיינו,

  1. שיהודי לא יכל לכתוב באור חיובי על ישוע,
  2. שבספר יוסיפון לא הייתה פסקא מקבילה ל-TF, השמטה שהייתה כנראה תוצאה של הנחות תאולוגיות דומות מצד הכותב היהודי ומעתיקיו.

יש ראיות ספורות לכך שההיסטוריון המפורסם בן המאה ה-12, Otto of Freising הטיל ספק בניסוח המדויק של ה-TF בגרסתה הידועה לנו כיום, אך ספקות אלה (שקיומן מוטל בספק) לא עוררו דיון סביב ה-TF.

בתקופה ההיא, הגישה כלפי עבודותיו של יוספוס לא היו ביקורתיות במיוחד. הסיבה לכך הייתה גם התקשורת המועטה בין מלומדים מקהילות דתיות ולשוניות שונות שחקרו את כתבי יוספוס. עבודותיו משכו חוקרים מרקעים דתיים (66) לשוניים שונים. הן תורגמו וגם יצאו לאור בגרסאות ערוכות בלטינית במערב של שלהי העת העתיקה. בימי הביניים, כותב עברי יהודי שינה את הגרסאות הערוכות עוד יותר ובהמשך גרסאות ערוכות של גרסתו יצאו לאור בערבית ובאתיופית, לשימוש מוסלמים ונוצרים במזרח התיכון. בנפרד מתרגומים אלה, במזרח יצאה לאור גרסא סורית של מלחמות היהודים בשלהי העת העתיקה ובימי הביניים, גרסא רוסית של אותה העבודה. הגרסא הרוסית העתיקה של מלחמות היהודים תורגמה בשלהי ימי הביניים לסלאבית, פולנית ורומנית. למרות מגוון התרגומים והעריכות שהיו מבוססות על כתבי יוספוס, מלומדים מימי הביניים כמעט שלא עסקו בהשוואה בין הגרסאות השונות, מה שיכל לעורר דיון סביב האותנטיות שלהן או רמת הדיוק שלהן.

'(104) 'תחילת העימות

האותנטיות של ה-TF הוטלה בספק לראשונה על ידי מלומדים נוצרים במחצית השנייה של המאה ה-16. הספקות הראשונים בנוגע לטקסט נבעו מהעדר מקבילה בספר יוסיפון העברי, הגרסא העברית של כתבי יוספוס. במאמר מוסגר, יהודים עשו בעובדה זו שימוש אפולוגטי כבר מהמאה ה-12. אם כן, נשאלת השאלה, מדוע פריט מידע זה עורר דיון על האותנטיות של ה-TF רק במאה ה-16?

  • כתבים יהודיים עבריים כספר יוסיפון הוכרו כמקור היסטורי אמין בתחילת המאה ה-16, לעומת היחס לו זכו לרוב במאה ה-12. היסטוריונים חפצו במקורות ידע נוספים, אפילו מקבוצות שוליים כיהודים.

העובדא שספר יוסיפון, שנכתב מאוחר מכדי להישען על גרסא מקורית של כתבי יוספוס, נלקח ברצינות על ידי כמה מלומדים בני המאה ה-16 כראיה שרלוונטית לאותנטיות ה-TF מטילה ספק ברעיון שהספק הראשון שלהם בנוגע לאותנטיות של ה-TF נבע מגישה ביקורתית של חקר מקורות היסטוריים.

ואכן, הטיעון שלא הייתה מקבילה ל-TF בספר יוסיפון לא יכל להיות הגורם הקובע בשכנוע חלק מהמלומדים בני המאה ה-16 בכך שה-TF היה מזויף, שכן היו חוקרים שטענו כנגד שספר יוסיפון היה ימי ביניימי ולא עתיק.

נראה כי נכונותם של פרשנים אירופאים להאמין לגרוע ביותר בנוגע ליהודים גיבשה את חשדותיהם של מלומדים פרוטסטנטים כמו Lucas Osiander שלא ייתכן שיוספוס כתב פסקא כה אוהדת על ישוע.

כלומר, חשדות מסורתיים נגד יהודיים במקום ראיות טקסטואליות הניעו את הטיעונים המוקדמים נגד ה-TF. הדוגמא היחידה לשימוש בראיה טקסטואלית לטענה בנוגע ל-TF בתקופה ההיא היא אבחנתו של Cappel שהפסקא לא מתאימה לטקסט שסביבה. בנוסף, מלומד אחר בשם Cardinal Baronius השתמש בראייה טקסטואלית כדי לטעון שה-TF היא אמיתית.

הסתמכות על הנחות מוקדמות במקום בחינת הראיות הטקסטואליות לא מעידה על ראיות מוצקות לקיום גישה ביקורתית כלפי מקורות היסטוריים בתקופה ההיא.

אם ספקות בנוגע ל-TF במאה ה-16 ותחילת המאה ה-17 נבעו מהנחות מסורתיות על עוינות כל היהודים כלפי ישוע, מדוע האותנטיות של הטקסט לא הוטלה בספק לפני כן? מלומדים פרוטסטנטים שעשו את הצעד מלהניח שיהודי כיוספוס לא יכול לכתוב דבר כה אוהד כ-TF ללקבוע שלא יתכן שיוספוס כתב את ה-TF שאפו לשבור גישות נוצריות מסורתיות בנוגע לקיום המימד הניסי מחוץ לכתבים הקדושים.

למרות שקתולים רומאים האמינו בדומה לפרוטסטנטים בגרוע ביותר על יהודים, הם לא הטילו ספק ב-TF, אלא האמינו שיוספוס ביטא את האמת. בניגוד לקתולים, הפרוטסטנטים (106) כפרו ברעיון הנוצרי המסורתי של ברוניוס ופסאודו הגסיפוס שכוח אלוהי יכול להסביר את הבלתי סביר מבחינה תאולוגית, למשל שיהודי בן המאה הראשונה יכול היה לכתוב את ה-TF. העמדה בספק של התחום הנסי הוא ראיה לגישה ביקורתית מסוג כלשהי, אך זה לא בהכרח אותו הדבר כגישה ביקורתית כלפי מקורות היסטוריים.

שאלת ה-TF קשורה גם לרנסאנס ולאקלים האינטלקטואלי ששרר בו. אווירה זו עודדה מלומדים רבים להציע שטקסטים עתיקים רשמיים רבים הם למעשה זיוף (טענת הזייפן בגדול). היסטוריוגרפיא שהושפעה מהרפורמציה והקאונטר רפורמציה שאפה לבחון מחדש ולבטל טקסטים רבים שקידשה הכנסיה הימי ביניימית. חיפוש אחר הנצרות המוקדמת ה"אמיתית", בניגוד לזו שהציגו היריבים. בכלליות, מלומדים פרוטסטנטים מהעת החדשה המוקדמת היו יותר בשלים מיריביהם הקתולים לבחון את האותנטיות של טקסטים לא תנ"כיים שהעריכה הכנסייה הימי ביניימית, כמו ה-TF.

(107) היסטוריונים מהכנסייה פרוטסטנטית אפולוגטית הם אלה שתקפו את האותנטיות של כתבים באופן הנחרץ ביותר, וכך שכתבו את ההיסטוריה.

(153) סוף העימות

מאמצע המאה ה-17 עד לאמצע המאה ה-18, לראשונה הוטלה בספק ההנחה שהטקסט נכתב על ידי יוספוס. בסוף התקופה, הדיון נזנח משום שחוסר האותנטיות של ה-TF היה הדעה הרווחת במחקר. בתקופה זו, העוינות לטענות נוצריות באופן כללי נהייתה חזקה במחוזות מסוימים, עד שההנחה שה-TF היא לא אותנטית הובילה להנחה שישוע כלל לא היה קיים.

הספרות הדנה ב-TF מתקופה זו מנוגדת לספרות סביב ה-TF מהתקופה המוקדמת יותר (המאה ה-16 ותחילת המאה ה-17), משום שהיא הסתמכה על ראיות טקסטואליות ובמיוחד אוריגן – שהעלה ספקות בנוגע לניסוח האותנטי בניגוד לטקסט כפי שמוכר לנו כיום. בתקופה הקודמת, הויכוח הסתמך על הנחות תיאולוגיות על יהודים ולא ראיות מתוך הטקסט. לכן, המחקר מאמצע המאה ה-17 ומאה שנים קדימה היה יותר ספקני, שכן הוא הסתמך על ראיות טקסטואליות רלוונטיות כשהטיל בספק את האותנטיות של הטקסט.

(154) שימוש ביקורתי במקורות רלוונטים בשאלת ה-TF החל באיחור ביחס לכתבים עתיקים אחרים – רק במחצית השנייה של המאה ה-17. כמו כן, אין ראיות לירידה בגישה הביקורתית כלפי מקורות עם הזמן.

אך לא כל העוינות הגוברת כלפי ה-TF מבוססת על בחינה מדוקדקת של מקורות. התוקפים הקיצוניים ביותר של ה-TF הניחו הנחות שנויות במחלוקת ונעזרו בפחות ציטוטים מאשר המבקרים הזהירים יותר של הטקסט. לעיתים אלה שהיו ביקורתיים ביותר כלפי הטקסט היו בעלי גישה פחות ביקורתית באופן כללי. Voltaire, למשל, הניח שהטקסט זויף בעיקר למטרת התגרות במגיני הנצרות. טענתו הלא ביקורתית שיוספוס לא כתב על ישוע בכלל עודדה על ידי כוונתו הפרובוקטיבית. סיבה אפשרית לטעינת טענות פרובוקטיביות הייתה הרצון לפרסום.

(155) מוטל בספק האם הביקורתיות הדתית של תקופת ההארה הוסיפה לדיון סביב ה-TF. מלומדים פרוטסטנטים (Osiander, Cappel, Blondel, Dallaeous, Tanaquilius Faber) הם אלה שטענו שהטקסט הוא זיוף וארגנו ראיות כדי להוכיח את טענתם. ספקנים דתיים כמו Voltaire קיבלו את טענות החוקרים הפרוטסטנטים מבלי לבחון את השאלה בעצמם. למעשה, הראשון שהטיל ספק בכך שיוספוס כתב דבר מה על ישוע היה Osiander, אך הוא לא ציין זאת במפורש – בניגוד לVoltaire.

הרצף בין הדיון על ה-TF בתקופה המוקדמת לבין זה שבסוף המאה ה-16 ותחילת המאה ה-17, ואמצע המאה ה-17 עד אמצע המאה ה-18 מתבטא בכך שמבקרי האותנטיות של ה-TF היו רפורמים ואילו קתולים נעדרו באופן בולט מהדיון. מדוע פרוטסטנטים ופרוטסטנטים רפורמים היו מובילי הדיון ותקפו את האותנטיות של ה-TF?

  • פחות מחויבות לשמירת תוקפם של טקסטים מחוץ לכתבי הקודש המקראיים.
  • עבורם, ה-TF היה פשוט עוד טקסט שניתן לוותר עליו.

(156) עוינותו של אוסיאנדר כלפי הטקסט הזה הייתה חלק מעוינות כלפי טקסטים שהכנסייה הוקירה מימי הביניים והלאה – כאלה שלא קידמו את מטרת האמת הנוצרית. בנוסף, פרוטסטנטים הסתייגו מקבלת נסים מחוץ לכנסיה המוקדמת. לכן רבים לא יכלו לקבל את הנס שהוא יהודי בן המאה הראשונה כותב שבחים על ישוע.

(192) תחיה מחודשת של העימות

במאה ה-20, היו שני נסיונות לטעון שיוספוס כן כתב את ה-TF, ושהטקסט כפי שמוכר לנו כיום בענתיקות הוא לכל הפחות גרסא חלקית של הטקסט המקורי.

  1. Alexander Berendts, Viktor Istrin, Robert Eisler – ניסו להוכיח אותנטיות חלקית של חומר הנוגע לישוע ודמויות נוספות מהעת העתיקה בגרסא רוסית עתיקה של מלחמות היהודים.
  2. שלמה פינס, שניסה לטעון שגרסת ה-TF (193) שנמצאה בכתב יד ערבי ימי ביניימי של אגפיוס היא אותנטית באופן כללי.

מאפיין של הדיון שנולד משני נסיונות אלה להוכיח לפחות אותנטיות חלקית של ה-TF הוא בחינת מקורות שנזנחו לזמן רב ונחשבו מחוץ להיסטוריוגרפיה המערבית. מאפיין נוסף הוא מיקוד בכתבי עת אקדמיים, המשך מגמה שהחלה במאה ה-19.

בניגוד למאות 16-17, בהן הדיון נעשה במסגרת חלופת מכתבים ובויכוחים דתיים, באמצע המאה ה-17 הויכוח החל להופיע בהערות של מהדורות כתבי אוריגן, אוסביוס ולבסוף יוספוס.

מאפיין נוסף של הדיון במאה ה-20: מלומדים יהודים השתתפו בדיון באופן בולט, בשני צידי המתרס. בתחילת העת העתיקה היו אלה פרוטסטנטים. בתחילת התקופה המודרנית, לא ידוע על מקרה של יהודי שהגן על האותנטיות של ה-TF. בעצם, אחרי יוספוס עצמו היהודים שידוע שטיפלו בשאלת ה-TF היו יצחק אברבאנל (1437-1508) ומנשה בן ישראל (1604-1657). הם לא היו במרכז הזירה המחקרית שדנה ב-TF. במאמר מוסגר, היהודי שחיבר את ספר יוסיפון שיחק תפקיד מפתח עקיף בלידת הדיון על האותנטיות של הטקסט במאה ה-16.

קשה לדמיין את הדיון של המאה ה-20 ללא תרומתם של איסלר ופינס.

(194) במישור האינטלקטואלי, הופעת מלומדים יהודים בדיון במאה ה-20 משני צידי המתרס היא תוצאה של הבנה שבמאה הראשונה, ההבדל בין יהודים מחוץ לכנסיה ונוצרים לא היה חד כפי שהוא כיום (וכפי שדמינו אותו הפרוטסטנטים והיהודים של תחילת העידן המודרני).

במישור החברתי, תפקיד המפתח של יהודים בדיון על ה-TF במאה העשרים משקף את שילובם במסורת המערבית האינטלקטואלית ואולי נטיה למחקר חילוני ועולמי יותר.

נראה כי במאה ה-20, טווח דעות המלומדים על ה-TF הצטמצם.

מחקרו של פלדמן הוכיח שכיום הדעה הרווחת במחקר היא שה-TF היא אותנטית ברובה, בייחוד מאז שפרסם פינס את הגרסא הערבית והסורית שלה בשנת 1973.

(195) טרם נבדקה השאלה, האם הכתב שמצא פינס משקף גרסא אותנטית יותר של הענתיקות מאשר הכתבים היוונים המוכרים לנו.

(203)

הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

רוני רשף תשעא ב העדות הפלביאנית

קישורים נוספים

הפריט בקטלוג האלף של אוניברסיטת חיפה