Williams 1989

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני ו / מחקר מודרני W

Williams, Margaret H. 1989. "The Expulsion of the Jews from Rome in A.D. 19." Latomus. Vol. 48. Pp.765-784.

סיכומים

עמ' 765:

הסוגיות העומדות במחלוקת

מי היה מטרת הגירוש? דעות במחקר:

כל היהודים: Schurer, 1986, p. 75

חלקם: Merill, 1919, p. 365; Leon, 1960,p. 19; Smallwood, 1981, p. 208

המומרים: 1968 ,Abel.

מדוע גורשו היהודים? דעות במחקר:

טיעון מוסרי: Moehring, 1959, p. 295; Levic, 1976, p. 106

מיסיון: Smallwood, 1956, pp. 314-329

פשע יהודי וזנות: Merril, 1919, p. 365; Hiedel, 1920, p. 38

מטרת המאמר – לבחון מחדש את האירוע בשל כל המחלוקות סביבו.

עמ' 766:

יוספוס, כמו טקיטוס וסווטוניוס קושר את היהודים למצרים.

עמ' 767:

סמולווד (1981, ע"מ 208) נותנת לדיווחו של דיו קאסיוס בכורה על פני שאר המקורות על האירוע, במפתיע.

דיווחו של דיו קאסיוס הוא פרגמנט ללא הקשר, שיכול לדבר על התקופה משנת 17 עד 20, ושנת 19 נבחרה בשל הדמיון לדיווחו של טקיטוס. שנית גם אם ג'ון מאנטיוכיה ציטט את דיו במדויק, אי אפשר להיות בטוחים שהוא מדבר על הגירוש של שנת 19. שני ספקות: מה שהקטע אומר ומה שהוא לא אומר.

עמ' 768:

השתיקה אצל דיו: לא מציין את המצרים, את סרדיניה. הוא מציין הגירה של יהודים לרומא שהפעילו מיסיון אגרסיבי. לכן אי אפשר להסתמך על דיו למניע לגירוש של שנת 19.

עמ' 769:

נגד מי הופנו הפעולות של טיבריוס?

יוספוס: כל היהודים. ללא תיאור מיוחד של מומרים. אין אצל יוספוס הבדל בין יהודי מלידה ליהודי מתגייר.

טקיטוס: יהודים וחברי כת איזיס; רק יהודים; רק מומרים.

עמ' 770:

טיעון בעד היות 4000 המגורשים מומרים: טקיטוס מכנה אותם נגועים, הפטור שמכוון בעיקר למתגיירים. בנוסף, שום זמן השלטונות הרומאים מנעו מיהודים מלידה לקיים את דתם.

אך טיעונים דקדוקיים מהטקסט הם היחידים התומכים בפרשנות זו. טקיטוס קורא לאותם 4000 עבדים משוחררים. כך צריך לקבל שאותם 4000 היו עבדים משוחררים שהתגיירו. קשה לדמיין שתחת שלטונו של אוגוסטוס יוצרו 4000 עבדים משוחררים שיפנו ליהדות.

על פי פרשנות זו דיווחו של טקיטוס מתנגש ישירות עם זה של יוספוס. בדרך כלל מעדיפים את טקיטוס על יוספוס בשל המוניטין שלו כמרושל – במקרה זה עניין התיארוך.

עמ' 771:

טקיטוס גם מציין את ההליך החוקי שיצא נגד היהודים – צו סנאטורי.

המספר 4000 מתאים לגודל האוכלוסייה היהודית ברומא של אותה התקופה.

מסתמכת על כתובות על קברים, שמתוכן מופיעות רק שבע כתובות שמעידות על מתגיירים, כדי לטעון שלא היה מיסיון ברומא.

קובעת שטקיטוס לא התכוון שכולם היו מומרים, ושגם כאלה שהראו קרבה מסוימת ליהדות ומילאו מספר מצומצם ממנהגיהם נחשבו לנגועים.

עמ' 772:

אותה אוכלוסייה שרק נגעה ביהדות תיעלם אל מול איום הגירוש, וקשה לדמיין שאותם ארבעת אלפים ישמרו על דתם אל מול הגירוש.

למה השתנה היחס ליהודים בשנת 19? עד אז ראו את המיעוט היהודי כמוזר ולא כמסוכן. לא היה זה סיאנוס. אז למה טיבריוס המסורתי והשמרן שבר את הכלים ויצר תקדים של גירוש קהילה מבוססת ומקובל מרומא?

מדוע טקיטוס סיפק דיווח מטעה? דעותיו השליליות על היהודים, מומרים ועבדים חופשיים(טקיטוס, היסטוריות 5.5 - על מתגיירים יהודים).

עמ' 773:

סוטוניוס, למרות מעורפלות שבדיווחו, סוטוניוס מפרט בטיפול נגד היהודים יותר מטקיטוס. הוא מספק את גיל הגיוס, את גירוש שאר היהודים מרומא, וטיפול גם בלא יהודים.

הנוגע לנושא היהודי, סווטוניוס מציג דיווח חסר פניות ומדויק. מידע רב שהוא מספק לא נמצא במקומות אחרים, והמידע שהוא מספק אפשרי ולא ניתן להפרכה. בנוסף דיווחו לא סותר את יוספוס בנוגע לזהות המגורשים.

אי האבחנה אצל יוספוס בין מומרים ליהודים – בעינו של יהודי, מתגייר הוא יהודי לכל דבר. לכן יוספוס לא מתרברב בגיור כמו במקרים אחרים (נגד אפיון 2.123,282; קדמוניות 20.17).

סיבה נוספת היא שלא היו הרבה מתגיירים. סווטוניוס מציב את המומרים אחרונים, מכיוון שהם היו המעטים ביותר.

אז אחרי שהוכרע מי גורש, נשאלת השאלה מדוע גורשו היהודים? מדוע טיבריוס, שעדיין המשיך בדרכו של אוגוסטוס, ישנה את יחסו ליהודים? המדיניות של אוגוסטוס ללא ספק הייתה בעד יהודים (פילון, חוקים 155-158; סווטוניוס) גם יוליוס קיסר.

עמ' 774:

משוררים מתקופה האוגוסטיאנית מבטאים בדיווחיהם הומור ולכן לא מעידים על הרגשת איום אמיתית בקרב הרומאים. (הוראציוס, סטירות, 1.4.142-3, 1.5.100, 1.9.60; אובידיוס, ארס אמטוריה 1.76,415-416) היהודים חשבו למיעוט לא מזיק ומוזר. אז מה השתנה בשנת 19 לספירה?

סיאנוס – ליאון. לא סביר. אף מקור, למעט פילון, לא מציין את סיאנוס.

טקיטוס וסווטוניוס לא מספקים סיבה. סווטוניוס בדרך כלל מעורפל.

עמ' 775:

בגלל שאין סיבה בדיווחיהם היסטוריונים פנו להקשר כדי למצוא סיבה.

טקיטוס מדבר על הסיפור הזה לאחר שהוא מדבר על מאבקו של הסנאט נגד זנות בסיפורה של ויסטיליה (Vistilia). לכן המוסר הוא המניע. (Heidel, 30-31; Levic, 106). אך הטרוגניות היא מאפיין מרכזי באנלים ולכן טיעון זה פגום.

סווטניוס מספר על כך שהממשל לא אוהב את ההתפשטות של דתות זרות, אך למה לקשר זאת לפעולה.

לטעון שהממשל הרומי לא אהב לראות את התפשטותן של דתות מזרחיות ברומא לא מסייע להבין למה דווקא בשנת 19 נעשה הגירוש ולא בזמן אחר.

רבים מהמרכיבים של דיווחו של יוספוס על פאולינה היו יכולים להימצא ברומאן הלניסטי (Moehring, 298-300). סיפורו על פולביה יותר קרוב לנאראטיב היסטורי.

עמ' 776:

נקודות השקה רבות בין פולביה לפאולינה. עשירות וצדיקות, שתיהן ממעד סנאטוריאלי ונשואות לאדם שהיה קונסול. לבעלים יש את אותו השם. לא הצליחו להראות שיש פה משהו מעבר לצירוף מקרים.

תגובתו של טיבריוס למעשיו של האנס בסיפורה של פולביה מנוגד להתנגדותו לבגידה באשר היא. (סיפורה של ויסטיליה – טקיטוס, ספרי השנים 2.85.3; סווטוניוס, טיבריוס 35).

עמ' 777:

דיווחו של יוספוס מושפע מספרות רומנטית והוא לא היסטוריה.

אם יוספוס היה הדיווח היחידי, הוא היה נהנה מיותר אמינות, אבל מכיוון שלא כך הדבר יש לחשוד ביוספוס. הסיפור של יוספוס מזכה את היהודים מאשמה בגירוש של שנת 19.

טקיטוס לא מציין את התקריות של פולביה ופאולינה, אם הוא הכיר את הסיפורים, הם לא היו חשובים בעיניו. בשביל היהודים הסיפורים הללו היוו קשר למסורת ההיסטורית. הסיפור של פאולינה הדגיש את חוסר הצדק ביחס ליהודים בהשוואה לכוהני איזיס. הסיפור על פולביה לא נועד רק לזכות את היהודים מאשמת הגירוש, אלא גם לספק גיבור עממי. הפרחח שגזל את אשת חברו של הקיסר היה יהודי!

מריל קבעה ששלושת המקורות נובעים מאותה המסורת כשכל מחבר בחר להדגיש את האלמנטים שמשכו אותו בסיפור. (365-366) אך במקרה של יוספוס זה לא המקרה.

עמ' 778:

הסיפור מאחורי הגירוש מגיע ממסורת אחרת לחלוטין. זה לא סביר שטיבריוס יגרש קהילה חפה מפשע ומבוססת היטב שמנתה בערך 40,000 נפשות בשל פשעם של ארבעה רמאים שלפי יוספוס לא היו בכלל חברים בקהילה. לא משנה מה הסיבה היא לא נמצאת אצל יוספוס.

את הסיבה ויליאמס מנסה למצוא דרך העונש. אצל טקיטוס עולה ההבנה שהעונש לא היה נמהר. הוא היה תוצאה של דיון בסנאט. לפי סווטוניוס היו דרגות שונות של עונש – גיוס, גירוש וחנינה.

העונש סרדיניה היה עונש חמור ואמיתי (Pompomius Mela, De Chor. 2.7.123; Strabo 5.2.7; Martial 4.60.5-6; Pausanias 10.17.11). לכן יש אמת בהשערה שרבים צפויים למות – כפי שטקיטוס מנבא.

הסיבה לגירוש אצל טקיטוס: per speciem sacramenti.


עמ' 779:

היהודים קיבלו פטור משירות צבאי כי הוא התנגש עם דתם, לכן הסנאט דרש מהיהודים משהו שהם לא יכלו לספק. לכן אין פלא שיהודים רבים סירבו לשירות והעדיפו את חלופת הגירוש (אצל יוספוס).

אין היגיון בטענתו של יוספוס שהסנאט יעניש את כל הקהילה היהודית על מעשיהם של ארבעה רמאים. מכאן נובע בעיני הממשל הרומי היהודים בצעו איזושהי עברה או פגיעה בסדר גודל משמעותי – כל כך משמעותית שיוספוס לא יציינה. איזה עבירה יכולה לכלול כל כך הרבה מהקהילה היהודית?

לא מיסיון – אין עדויות במקורות שתומכים בסיבה זו. ישנו עדיין ויכוח האם היהודים פעלו כדי לגייר גויים (The Jews deliberately set out to convert gentiles at all). לכן צריך לבדוק עדויות לא ישירות כדי למצוא את הסיבה האמיתית.

מהמקורות היהודיים ורומאיים עולה שהיהודים היו קבוצה מוכרת ומובחנת בכלל האוכלוסייה ברפובליקה המאוחרת ובקיסרות. היה קל לזהות את היהודים. סווטוניוס מציין שזיהו את המתאבלים היהודיים בהלוויתו של קיסר. כך גם כשהגיע ארכלאוס לקבל את ממלכת אביו הורדוס, יצאו 8000 יהודים בשנת 4 לפנה"ס.

עמ' 780:

כך גם כשהגיע המתחזה לאלכסנדר מספר שנים אחר כך, היהודים הציפו את הרחובות. (מלחמות היהודים 2.80-81; קדמוניות 17.300-301 – ארכלאוס; מלחמות יהודים 2.105; קדמוניות 17.330-331 – אלכסנדר המתחזה).

דיווחו של קיקרו נגד היהודים מלמד על מעמדם של היהודים ברומא.

אם כן, הנוכחות הדומיננטית של היהודים, ועדויות להתנהגותם מעוררת המהומות יכולה להיות הסיבה לכך שבשנת 19 יהודים יצאו לרחובות רומא באופן שהפעיל את פעמוני האזהרה בממשל הרומי וגרם להם לפעול נגד היהודים?

עמ' 781:

כל מה שניתן לדלות על ההקשר החברתי הכלכלי והפוליטי באותה התקופה ברומא מעיד שזו אפשרות ברורה.

במקורות הרומאיים עולה התמונה של היהודי הרומי העני, בדיוק כמו נטייתו לעורר מהומות. (מקורות קבצנות יהודית: Martial 12.57.13; Juvanelis Sat. 3.11-16, 3.296, 6.542) – מציינת שהעדויות לכך מאוחרות יותר מזמנו של טיבריוס. אך אצל פילון מצוין מנהגו של אוגוסטוס שבמקרה וחלוקת התבואה נפלה על השבת, היהודים קיבלו את מנתם ביום אחר. (פילון, חוקים 158).

רומא, בתחילת שלטונו של טיבריוס הייתה בתקופה של קשיים עבור עניי העיר ולכן הייתה זו תקופה מתוחה.

עמ' 782:

הסיבה המרכזית לכך הייתה חלוקת התבואה. בשנים 14-23 טיבריוס התמודד עם קשיים משמעותיים בשינוע וחלוקת תבואה לבירת האימפריה, למרות מאמציו הרבים והכנים. (טקיטוס, ספרי השנים 4.6). בשנת 19 היה אי שקט חברתי בשל העובדה שהקשיים שצוינו לעיל הגיעו לשיאם. מחיר התבואה ווסת על ידי השלטונות וסוחרי התבואה סובסדו (טקיטוס, ספרי השנים 12.87.1).

סביר להניח שהיהודים השתתפו במהומות אלה – הם היו עניים, רובם היו תלויים בחלוקת התבואה. היו הצפות של נהר הטיבר באזור שבו הם התרכזו (פילון, חוקים, 155) ממצאים ארכיאולוגיים מצאו שם את בית הקברות היהודית הגדול ביותר – Trastevere (השווה ליאון). בתי הכנסת שלהם היו מרוכזים גם באזור זה. בשילוב עם העדויות לנטייתם של היהודים לצאת לרחובות בכל פעם שהייתה בעיה. טיבריוס היה קפדן בנוגע לסדר וחוק (סווטוניוס, טיבריוס 37.2).

עמ' 783:

טיבריוס היה רגיש במיוחד למהומות בשל האיום שהציב בפניו גרמניקוס שהיה אהוב על ידי ההמונים (התגובות להתאוששותו ולמותו – סווטוניוס, קלאודיוס 6).

עוד דבר שהקל על טיבריוס – הוא לא יצר תקדים. הגירוש היה גם של מצרים – גירוש של קבוצות שמאיימות על הביטחון הפוליטי. כך גם היה בשנת 139 לפנה"ס.

עמ' 784:

תגובתו של טיבריוס הייתה תגובה רגילה של ממשל שמרני נגד קבוצה שנתפסה כמאיימת על הסדר והחוק.

הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

תשע מונותאיזם עבודה מסכמת אייל מאיר

קישורים נוספים

ב