הבדלים בין גרסאות בדף "אלכסנדר בירושלם נושׂאים"

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש
(ראשוניות יוספוס)
(שומרונים)
שורה 46: שורה 46:
 
==שומרונים==
 
==שומרונים==
 
*[[Simon 1941/1962]] ע 129: יוספוס מתעניין בסיפור על אלכסנדר כיון שהוא אנטי-שומרוני (מניע ידוע של יוספוס, א.א.)
 
*[[Simon 1941/1962]] ע 129: יוספוס מתעניין בסיפור על אלכסנדר כיון שהוא אנטי-שומרוני (מניע ידוע של יוספוס, א.א.)
 
+
*[[VanderKam 2004]] ע 72-77:
  
 
ביבליוגרפיא:
 
ביבליוגרפיא:

גרסה מ־14:43, 27 בינואר 2016

ביתנושׂאיםהקדמותהרומאנס היווניגביהא בן-פסיסאשמעון הצדיקיוספוסאבות כנסיה ושאר בֻּזנטיםהרומאנס הסוריהרומאנס העבריהגרסא השומרוניתמתוס והיסטוריא

בלסם

לבדוק בפרוקופיוס אם יש דיבור על בלסם המגיע מערב או מהודו? (כך טענה אחת המגיבות בדיון שהיה בעקבות ההרצאה במיינץ)

המרה ליהדות

אפסילון:

  • Simon 1941/1962 ע 127: légende hagiographique, qui annexe le Conquérant à la vraie foi (סיפוח, לא המרה). 129 במפורש: אחד הכהנים יוצא בהצהרה מונותאיסטית, ואלכסנדר מכריז על המרתו - proclame sa conversion. ע 131: אלכסנדר הוא prosélyte.
  • Merkelbach & Trumpf 1977 ע 136
  • Delling 1981 כבר בשם מאמרו: Alexander der grosse als Bekenner des jüdischen Gottesglaubens - אלכסנדר מאמין או מצהיר על אמונה באל היהודי. בעמ׳ 8 יש דיון בהכרת אלכסנדר ביחודיות האל של כהני ירושלם - טעון דיון מקיף, היוצא משאלת היסוד האם ״גדול״ פירושו באמת ״יחיד״, או שמא מדובר באפולוגטיקא (או סדר יום אחר) מונותאיסטית.
  • סטונמן 2011 9

יוספוס

  • Simon 1941/1962 ע 129 אלכסנדר הוא לא רק מגן היהודים, אלא גם המכשיר שנבחר על ידי אלהים ומודע לבחירתו - l’instrument, élu et conscient, de Dieu.

טיעון מן השתיקה

עניינים שיש להוסיף לפרק כפי שהוא מופיע בספר של מנחם מור:

  • יוסטינוס מספר על כיבוש רודוס (במשפט הקצרצר המפורסם). ארבע (?) הפסקאות הראשונות בצוואת אלכסנדר ברומאנס רומזות על חיל מצב מקדוני ברודוס, וללא ספק על מעורבות של אלכסנדר שם. מה מספרים ההיסטוריונים האחרים על רודוס? אני מנחש שלא הרבה.
  • טענה של נילי שלו (Nili Shalev) : השתיקה של פלוטארכוס ביחס לחלק של הסיפור ש-Cohen 1982/3 קורא לו adventus אינה רבת משמעות, כיון שהוא משמיט עוד הרבה פרטים אחרים. לעומת זאת, ביחס למה שכהן קורא epiphany story שתיקתו של פלוטארכוס רבת משמעות, כיון שזה בדיוק החומר שהוא אוהב, בדיוק החומר שהוא מביא ביחס לצור, למשל.
  • עוד לעניין פלוטארכוס: יש להוסיף גם את ההרפתקאה של אלכסנדר בלבנון, שמופיעה רק אצל פלוטארכוס, וגם זה רק בגלל אנקדוטא מקרית (ולא בגלל חשיבות המערכה).
  • According to Frontinus (1.2.3), Justin (21.6), and Orosius (4.6.21–2), a certain Carthaginian spy named Hamilcar Rhodanus arrived in Alexander’s camp in order to discover the latter’s plans for a future campaign against the mother city. In Justin and Orosius, Hamilcar is said to have gained access to Alexander through Parmenion, which puts the incident before the latter’s execution in the autumn of 330 BCE.
  • ובאופן כללי - לבדוק בדו״ח שכתבתי ל-ISF אילו עוד דוגמאות לפריטי מידע זנוחים יש, שאפשר להביא כאן.

עניין נוסף: לעבור על כל פליניוס ולראות שם את כל האזכורים להיסטוריונים של אלכסנדר.

מקבלים היסטוריות

  • Spak 1911
  • Radet 1930 ע 130-136
  • Simon 1941/1962 ע 128 בדרך חזרה ממצרים, שכן בדרך הלוך לא היה זמן. (מציין ע 129 ה 3 שגם Berve מקבל, אבל הוא לא מציין באיזה חיבור)

מקור הסיפור

  • Simon 1941/1962 ע 129, בעקבות בֻּכלר 1898, מקור הסיפור בהקשר של יוליוס קיסר

ראשוניות יוספוס

  • Pfister 1914 ע 19: יש למקם את הסיפור זמן לא רב אחרי יוספוס
  • Simon 1941/1962 ע 128: יוספוס הוא העדות הראשונה שיש לה תאריך בטוח למפגש בין אלכסנדר לאל המקראי.
  • Merkelbach & Trumpf 1977 ע 136: כל הגרסאות האחרות משתלשלות מיוספוס.
  • Goldstein 1993 ע 99: הסיפור באפסילון לא יכול להיות נגזרת ישירה מהסיפור ששימר יוספוס (שמקורו בתקופת כיבוש הארץ על-ידי אנטיוכוס הגדול, במלחמה הסורית החמישית). We may suppose that the author, rather, drew upon an oral tradition stemming from that tale.
  • Jouanno 2002 ע 378: יוספוס הוא העדות המוקדמת ביותר
  • VanderKam 2004 ע 68: For this story, Josephus is the most ancient source

שומרונים

  • Simon 1941/1962 ע 129: יוספוס מתעניין בסיפור על אלכסנדר כיון שהוא אנטי-שומרוני (מניע ידוע של יוספוס, א.א.)
  • VanderKam 2004 ע 72-77:

ביבליוגרפיא:


  • Pummer, Reinhard. 2009. The Samaritans in Josephus. Tübingen: Mohr Siebeck.
  • Seth Schwartz, “John Hyrcanus I’s Destruction of the Gerizim Temple and the Judean-Samaritan Relations,” Jewish History 7 (1993): 9–25, here 18; idem, Imperial- ism and Jewish Society, 37.