הבדלים בין גרסאות בדף "קורנל 1995 327-344"

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש
(רוני רשף)
שורה 13: שורה 13:
 
328: המשבר של תחילת המאה הרביעית לפנה"ס עסק בנושאים קרובים לאלה שסביבם היו המשברים של המאות השניה והראשונה לפנה"ס. יש המניחים כי הסיפורים הקדומים על מחלוקת בנושא ה<span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">AGER PUBLICUS</span> הם זיוף. זה לא וודאי, כיוון שקרקע וחובות היו נושא בעייתי באופן קבוע בעולם ה<span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">גראכו-רומי</span> ומאפיינים ספציפיים במשבר של המאה הרביעית גרמו לתהיות אצל היסטוריונים מאוחרים יותר, מה שמעיד על אמינות חלקית, לכל הפחות, של התיעוד.  
 
328: המשבר של תחילת המאה הרביעית לפנה"ס עסק בנושאים קרובים לאלה שסביבם היו המשברים של המאות השניה והראשונה לפנה"ס. יש המניחים כי הסיפורים הקדומים על מחלוקת בנושא ה<span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">AGER PUBLICUS</span> הם זיוף. זה לא וודאי, כיוון שקרקע וחובות היו נושא בעייתי באופן קבוע בעולם ה<span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">גראכו-רומי</span> ומאפיינים ספציפיים במשבר של המאה הרביעית גרמו לתהיות אצל היסטוריונים מאוחרים יותר, מה שמעיד על אמינות חלקית, לכל הפחות, של התיעוד.  
  
נושא האדמה והחוב היה הענין העיקרי במשבר החברתי והפוליטי של המאה הרביעית לפנה"ס. הפרטים מעורפלים, אך ידוע כמעט בוודאות כי העשירים נכסו לעצמם שטחי אדמה נרחבים, בעוד שלאיכרים הפלבים היו שטחים מזעריים שלא הספיקו לפרנסתם, דבר אשר יצר תלות ו<span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">קשרי חוב</span> עם המעמד הגבוה. חשוב להדגיש כי עצמת המעמד השולט ודיכוי הפלבים הם פועל יוצא של המערכת שהתפתחה כתוצאה מהAGER PUBLICUS. מחקרו של <span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">NIEBUHR</span> בתחילת המאה ה19 קבעה אחת ולתמיד כי התנועות שקראו ל<span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">רפורמה אגררית</span> לא עסקו בחלוקה מחדש של [קרקע פרטית] אלא רק של הAGER PUBLICUS. כיום זו הדעה הרווחת, מתחילת ה[רפובליקה] ועד לתקופת ה[גרכחים]. הפלבים התנגדו לכך שהעשירים ביותר וה[קליינטס] שלהם לקחו את הקרקע שהיתה נחוצה לקיומם.  
+
נושא האדמה והחוב היה הענין העיקרי במשבר החברתי והפוליטי של המאה הרביעית לפנה"ס. הפרטים מעורפלים, אך ידוע כמעט בוודאות כי העשירים נכסו לעצמם שטחי אדמה נרחבים, בעוד שלאיכרים הפלבים היו שטחים מזעריים שלא הספיקו לפרנסתם, דבר אשר יצר תלות ו<span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">קשרי חוב</span> עם המעמד הגבוה. חשוב להדגיש כי עצמת המעמד השולט ודיכוי הפלבים הם פועל יוצא של המערכת שהתפתחה כתוצאה מהAGER PUBLICUS. מחקרו של <span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">NIEBUHR</span> בתחילת המאה ה19 קבעה אחת ולתמיד כי התנועות שקראו ל<span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">רפורמה אגררית</span> לא עסקו בחלוקה מחדש של <span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">קרקע פרטית</span> אלא רק של הAGER PUBLICUS. כיום זו הדעה הרווחת, מתחילת ה<span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">רפובליקה</span> ועד לתקופת ה<span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">גרכחים</span>. הפלבים התנגדו לכך שהעשירים ביותר וה<span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">קליינטס</span> שלהם לקחו את הקרקע שהיתה נחוצה לקיומם.  
  
במאבקם נקטו הפלבס בשני כיוונים. הראשון, קרקע שזה עתה נכבשה תחולק מחדש ותהפוך לרכוש פרטי [(ASSIGNATIO VIRITANA)] כדי שלא תהיה מטרה לעשירים. שנית, הגבלת גודל הקרקע שיכול לנכס לעצמו [PATER FAMILIAS] והגבלת מספר החיות שיכולות לחיות עליה. זה אחד הסעיפים הראשיים של חקיקת [LICINIO SEXTIAN] שבוצעה בשנת [367 לפנה"ס] חרף התנגדויות קשות. לפניה, אין עדות לפלבים שנמנעה מהם גישה לקרקע הציבורית, אך כנראה שזה מה שהיה בפועל.  
+
במאבקם נקטו הפלבס בשני כיוונים. הראשון, קרקע שזה עתה נכבשה תחולק מחדש ותהפוך לרכוש פרטי (<span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">ASSIGNATIO VIRITANA</span>) כדי שלא תהיה מטרה לעשירים. שנית, הגבלת גודל הקרקע שיכול לנכס לעצמו <span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">PATER FAMILIAS</span> והגבלת מספר החיות שיכולות לחיות עליה. זה אחד הסעיפים הראשיים של חקיקת <span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">LICINIO SEXTIAN</span> שבוצעה בשנת <span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">367 לפנה"ס</span> חרף התנגדויות קשות. לפניה, אין עדות לפלבים שנמנעה מהם גישה לקרקע הציבורית, אך כנראה שזה מה שהיה בפועל.  
  
 
329:  
 
329:  
  
חקיקת [LEX LICINIA] הטילה קנסות על מי שעבר את גודל הקרקע הציבורית המותרת, ותו לא. היא לא עסקה בהשבת האדמות לבעלות המדינה או בחלוקתן לפלבס. זה ההבדל בינה לבין ה[חוק האגרארי] של [טיבריוס גרכחוס], וכן מאפיין שמחזק את אמינותה.  
+
חקיקת <span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">LEX LICINIA</span> הטילה קנסות על מי שעבר את גודל הקרקע הציבורית המותרת, ותו לא. היא לא עסקה בהשבת האדמות לבעלות המדינה או בחלוקתן לפלבס. זה ההבדל בינה לבין ה<span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">חוק האגרארי</span> של <span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">טיבריוס גרכחוס</span>, וכן מאפיין שמחזק את אמינותה.  
  
הדעה הרווחת היא שזו אחת הדוגמאות הראשונות, אם לא המוקדמת ביותר, של חוק המגביל את גודל האדמה הציבורית שאדם מנכס לעצמו. הפרטים המדויקים שנויים במחלוקת. [ליווי] ואחרים כמו [VARO] טוענים שהגבול היה 500 [יוגרה] לאדם. [אפיאן] מוסיף שאסור לגדל עליה יותר ממאה [פרות] או חמש מאות חיות קטנות יותר, ושחלק מהעובדים בה חייבים להיות אנשים חופשיים (בניגוד לעבדים). נושא העבדים מתאים יותר למאה השניה לפנה"ס ולא למאה הרביעית לפנה"ס, לכן יש חשד לאנכרוניזם. יכול להיות שאלה תיקונים של החקיקה המקורית.  
+
הדעה הרווחת היא שזו אחת הדוגמאות הראשונות, אם לא המוקדמת ביותר, של חוק המגביל את גודל האדמה הציבורית שאדם מנכס לעצמו. הפרטים המדויקים שנויים במחלוקת. <span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">ליווי</span> ואחרים כמו <span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">VARO</span> טוענים שהגבול היה 500 [יוגרה] לאדם. [אפיאן] מוסיף שאסור לגדל עליה יותר ממאה [פרות] או חמש מאות חיות קטנות יותר, ושחלק מהעובדים בה חייבים להיות אנשים חופשיים (בניגוד לעבדים). נושא העבדים מתאים יותר למאה השניה לפנה"ס ולא למאה הרביעית לפנה"ס, לכן יש חשד לאנכרוניזם. יכול להיות שאלה תיקונים של החקיקה המקורית.  
  
 
כבר בתחילת המאה הרביעית לפנה"ס, היו לרומא שטחים גדולים של AGER PUBLICUS. אין בידינו מספר מדויק, אך משערים שמהטריטוריה של VEII] ]כחצי או 2/3, כלומר 112000 או 150000 יוגרה היו קרקע ציבורית. מנתונים אלה אפשר להניח שלחלק מהאנשים היתה קרקע ציבורית גדולה מ500 יוגרה. סביר להניח שזה גבול הקרקע שנקבע במאה הרביעית לפנה"ס, ובימי טיבריוס גרכחוס, כשאנשים חרגו בכמה אמות מידה מהגבול הזה, שכבר נהיה עתיק, ה[רפורמה] האגרארית שלו והדרישה לחזור לגבול זה גרמה ל[היסטריה] בקרב מחזיקי הקרקעות הללו. השערה זו תואמת את מטרת הרפורמה- לחלק קרקעות רבות לעניים.  
 
כבר בתחילת המאה הרביעית לפנה"ס, היו לרומא שטחים גדולים של AGER PUBLICUS. אין בידינו מספר מדויק, אך משערים שמהטריטוריה של VEII] ]כחצי או 2/3, כלומר 112000 או 150000 יוגרה היו קרקע ציבורית. מנתונים אלה אפשר להניח שלחלק מהאנשים היתה קרקע ציבורית גדולה מ500 יוגרה. סביר להניח שזה גבול הקרקע שנקבע במאה הרביעית לפנה"ס, ובימי טיבריוס גרכחוס, כשאנשים חרגו בכמה אמות מידה מהגבול הזה, שכבר נהיה עתיק, ה[רפורמה] האגרארית שלו והדרישה לחזור לגבול זה גרמה ל[היסטריה] בקרב מחזיקי הקרקעות הללו. השערה זו תואמת את מטרת הרפורמה- לחלק קרקעות רבות לעניים.  

גרסה מ־11:05, 4 בינואר 2010

רוני רשף

327:

• האמנסיפציה של הפלבס:


o 1. בעיות כלכליות וחברתיות: קרקע ציבורית


במהלך שנות השיקום וההתרחבות שלאחר הפשיטה הגאלית, היו שינוים חברתיים ופוליטים. למרות שהוותה רק עיכוב קל בהתפשטות ובהתעצמות רומא הקדומה, הפער החברתי גדל מאוד בעקבותיה. על תקופה זו אין תיעוד רב, אך ידוע כי היה מתח פוליטי, שהגיע לשיאו בשנת 370 לפנה"ס. מוסדות רבים ששרדו איבדו את משמעותם הראשונית כשהחל לכתוב ההיסטוריון פאביוס פיקטור.

יחד עם זאת, חלק מהאירועים העיקריים ונושאי המאבק נשתמרו בכתב ובעל פה עד לימי ההיסטוריונים הרומיים הראשונים, אשר פרשו את האירועים מתוך מציאותם וכך עוותו אותה עד לבלי היכר. הם ניסו להחדיר הגיון לעובדות המסורתיות והפכו את הסיפור למודרני תוך שימוש בהנחות אנכרוניסטיות, אוצר מילים שונה וייחוס מנהיגי הפלבים הראשונים למשפחות GRACCHI ו-SATURNINUS.

328: המשבר של תחילת המאה הרביעית לפנה"ס עסק בנושאים קרובים לאלה שסביבם היו המשברים של המאות השניה והראשונה לפנה"ס. יש המניחים כי הסיפורים הקדומים על מחלוקת בנושא הAGER PUBLICUS הם זיוף. זה לא וודאי, כיוון שקרקע וחובות היו נושא בעייתי באופן קבוע בעולם הגראכו-רומי ומאפיינים ספציפיים במשבר של המאה הרביעית גרמו לתהיות אצל היסטוריונים מאוחרים יותר, מה שמעיד על אמינות חלקית, לכל הפחות, של התיעוד.

נושא האדמה והחוב היה הענין העיקרי במשבר החברתי והפוליטי של המאה הרביעית לפנה"ס. הפרטים מעורפלים, אך ידוע כמעט בוודאות כי העשירים נכסו לעצמם שטחי אדמה נרחבים, בעוד שלאיכרים הפלבים היו שטחים מזעריים שלא הספיקו לפרנסתם, דבר אשר יצר תלות וקשרי חוב עם המעמד הגבוה. חשוב להדגיש כי עצמת המעמד השולט ודיכוי הפלבים הם פועל יוצא של המערכת שהתפתחה כתוצאה מהAGER PUBLICUS. מחקרו של NIEBUHR בתחילת המאה ה19 קבעה אחת ולתמיד כי התנועות שקראו לרפורמה אגררית לא עסקו בחלוקה מחדש של קרקע פרטית אלא רק של הAGER PUBLICUS. כיום זו הדעה הרווחת, מתחילת הרפובליקה ועד לתקופת הגרכחים. הפלבים התנגדו לכך שהעשירים ביותר והקליינטס שלהם לקחו את הקרקע שהיתה נחוצה לקיומם.

במאבקם נקטו הפלבס בשני כיוונים. הראשון, קרקע שזה עתה נכבשה תחולק מחדש ותהפוך לרכוש פרטי (ASSIGNATIO VIRITANA) כדי שלא תהיה מטרה לעשירים. שנית, הגבלת גודל הקרקע שיכול לנכס לעצמו PATER FAMILIAS והגבלת מספר החיות שיכולות לחיות עליה. זה אחד הסעיפים הראשיים של חקיקת LICINIO SEXTIAN שבוצעה בשנת 367 לפנה"ס חרף התנגדויות קשות. לפניה, אין עדות לפלבים שנמנעה מהם גישה לקרקע הציבורית, אך כנראה שזה מה שהיה בפועל.

329:

חקיקת LEX LICINIA הטילה קנסות על מי שעבר את גודל הקרקע הציבורית המותרת, ותו לא. היא לא עסקה בהשבת האדמות לבעלות המדינה או בחלוקתן לפלבס. זה ההבדל בינה לבין החוק האגרארי של טיבריוס גרכחוס, וכן מאפיין שמחזק את אמינותה.

הדעה הרווחת היא שזו אחת הדוגמאות הראשונות, אם לא המוקדמת ביותר, של חוק המגביל את גודל האדמה הציבורית שאדם מנכס לעצמו. הפרטים המדויקים שנויים במחלוקת. ליווי ואחרים כמו VARO טוענים שהגבול היה 500 [יוגרה] לאדם. [אפיאן] מוסיף שאסור לגדל עליה יותר ממאה [פרות] או חמש מאות חיות קטנות יותר, ושחלק מהעובדים בה חייבים להיות אנשים חופשיים (בניגוד לעבדים). נושא העבדים מתאים יותר למאה השניה לפנה"ס ולא למאה הרביעית לפנה"ס, לכן יש חשד לאנכרוניזם. יכול להיות שאלה תיקונים של החקיקה המקורית.

כבר בתחילת המאה הרביעית לפנה"ס, היו לרומא שטחים גדולים של AGER PUBLICUS. אין בידינו מספר מדויק, אך משערים שמהטריטוריה של VEII] ]כחצי או 2/3, כלומר 112000 או 150000 יוגרה היו קרקע ציבורית. מנתונים אלה אפשר להניח שלחלק מהאנשים היתה קרקע ציבורית גדולה מ500 יוגרה. סביר להניח שזה גבול הקרקע שנקבע במאה הרביעית לפנה"ס, ובימי טיבריוס גרכחוס, כשאנשים חרגו בכמה אמות מידה מהגבול הזה, שכבר נהיה עתיק, ה[רפורמה] האגרארית שלו והדרישה לחזור לגבול זה גרמה ל[היסטריה] בקרב מחזיקי הקרקעות הללו. השערה זו תואמת את מטרת הרפורמה- לחלק קרקעות רבות לעניים.

330:

o 2. בעיות כלכליות וחברתיות: משבר החוב.


בעיה קשה של הפלבס ואחד הנושאים העיקרים שסביבו היתה מחלוקת בנוגע לחוקי LICINIO SEXTIAN היא ה[חוב]. חוב היה תוצאה ישירה של עוני ומחסור בקרקע, וגרם לפלבס רבים לרדת לדרגה של כמעט-עבדים. המטרה העיקרית של [קשר חוב] ([נקסום]) הייתה לספק עובדים לבעלי קרקעות גדולות. ניתן להסיק מכך שלא היה מקור אחר לכוח עבודה זול.

אמנם, הייתה קיימת ברומא הקדומה גם [[CHATTEL SLAVERY, וכנראה גם שכירים, אך אלה היו רק חלק קטן מ[כוח העבודה[, שרובו היה אנשים שקשורים בקשר חוב לעשירים בעלי האדמות. אם נוסיף לזה את העובדה שרוב הקרקע הציבורית הייתה בידי העשירים ומקור הכוח שלהם, הקשר בין קרקע ציבורית לנקסום ברור. כתוצאה מכך שרק קבוצה מצומצמת של [אריסטוקרטים] החזיקה ברוב הקרקע, יותר ויותר [איכרים] נהיו נקסום, מכיוון שלא יכלו לעבוד את הקרקע הציבורית לתועלתם האישית. הם עבדו בשביל [פטרונים] או [הקליינטים] שלהם בכפיה ובלית ברירה.

למרות שהשפעת הפלישה זניחה בטווח הארוך, ליווי טען שהפלישה הגאלית החריפה את המצב של האוכלוסיה החלשה, שהייתה כבר על גבול הרעב. למעשה, הגאלים בזזו והחריבו את שדותיהם של העניים במשך מספר חודשים ולכן לא הותירו להם ברירה מלבד להכנס לקשר חוב, כדי לא לסבול מחרפת רעב.

בעיה זו הייתה רחבת היקף ופגעה באזרחים רבים. לפי ליווי, הטריבונים של שנת 380 התלוננו כי מעמד אזרחי אחד נהרס על ידי השני.( 331: ) משבר החוב גרם גם לסיפור של [MARCUS MANLIUS CAPITOLINUS] , שמנע מהGAULS לפלוש לקפיטול ואחר כך נזרק ממנו אל מותו בשנת 384, באופן אירוני. פרטי הסיפור אודותיו מעורפלים ולא אמינים. ידוע בוודאות כי הייתה איזושהיא UPHEAVAL, ומנליוס היה דמות היסטורית, שזכה לתמיכה רחבה מהפלבס כי שילם את חובותיהם מכספו האישי. הוא היה הפטריק הראשון שלחם למעם מטרותיהם, לפי ליווי.

העלמתו של מנליוס לא פתרה את משבר החוב, שהמשיך גם בשנים הבאות ובעיקר בשנים [380],[ 378 ] לפנה"ס. בשנה זו, לפי ליווי, החלה להבנות [חומת העיר], ולשם כך נגבו מיסים שהחמירו את חובותיהם של הפלבס. קשה לדעת כמה נכונה הצהרה זו, אך ידוע שנדרש לבניתה כוח אדם רב, שכן האבנים נלקחו ממקום המרוחק כ- 15 ק"מ מרומא והיא הייתה עבה וגבוהה מאוד יחסית. קורנל מניח כי שעות העבודה שנדרשו לשם הבאת מאות אלפי האבנים, סיתותן והנחתן הן לפחות חמש מליון שעות עבודה.

לא ידוע מי סיפק את כוח העבודה לפרויקט זה או כיצד הוא אורגן. ליווי מציין מסים וחוזים CONTRACTS צנסוריאלים, אך יתכן שהוא חוטא באנכרוניזם. סביר יותר להניח שהשלטון השתמש בכוח העבודה של האזרחים הרומיים כסוג של מס או שירות צבאי וחתם על חוזים רק עם אנשי מקצוע ומהנדסים, אשר יתכן כי חלקם באו מחוץ לרומא. אם ליווי צודק והעבודה בוצעה על ידי מנהלי עבודה עצמאיים, לא ידוע מהיכן השיגו את כוח האדם. במצב כזה מנהלי העבודה היו היחידים שהרוויחו מפרויקט ממשלתי ממומן זה. הפלבס לא הרוויחו כלום מעבודה כזו, אלא אם כן היא כללה חלוקה מחדש של משאבים (332: ) באמצעות שכר כלשהוא על עמלם. אם ליווי צודק, בנית החומה החמירה את מצב האוכלוסיה החלשה.

נושא החוב היווה עילה לוויכוחים רבים בחקיקה הLICINIO SEXTIAN בשנת 367 לפנה"ס. לפיה, כותב ליווי, הריבית תחושב לפי סכום ההלוואה, והשארית תוחזר בשלושה תשלומים שנתיים. אם זה נכון, היה זה אחד השלבים הראשונים להקל על השבת חוב. בעשורים הבאים יש תיעוד להגבלות על גובה הריבית ועל תנאי השבת הלוואה. בשנת 344, ליווי מתעד עונשים חמורים על מלווים בריבית USURERS??, שנתיים לאחר מכן, בן משפחת לקס גנוציה אחד אוסר ריבית לחלוטין, חוק שהתקיים במשך מאות בשנים אך נאכף רק לעיתים רחוקות. תמיד היו עיסקאות 'מתחת לשולחן' של אנשים נואשים ואנשים שידעו לנצל זאת היטב. בשנת 352 לפנה"ס, ליווי מתעד הקמת מערכת של פשיטת רגל ומשכנתאות בהשגחת 5 אנשים, 2 פטריקים ו3 פלבס.

חלק מהפרטים על הנסיונות להקל על אנשים בעלי חוב הם אנאכרוניסטים, אך ללא ספק בוצעה חקיקה רבה שנועדה להקל בנושא זה. יכול להיות שנחקקו גם חוקים בנוגע לקשר חוב, אך גם אם היו כאלה, קשה הרבה יותר לאכוף אותם. נקסום המשיך להתקיים כמוסד (ליווי), אך בשנת 326 לפנה"ס הוא בוטל באופן רשמי על ידי בן משפחת [לקס פואטליה].