הבדלים בין גרסאות בדף "קורנל 1995 327-344"

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש
(רוני רשף)
שורה 43: שורה 43:
 
נושא החוב היווה עילה לוויכוחים רבים בחקיקה הLICINIO SEXTIAN בשנת 367 לפנה"ס. לפיה, כותב ליווי, הריבית תחושב לפי סכום ההלוואה, והשארית תוחזר בשלושה תשלומים שנתיים. אם זה נכון, היה זה אחד השלבים הראשונים להקל על השבת חוב. בעשורים הבאים יש תיעוד להגבלות על גובה הריבית ועל תנאי השבת הלוואה. בשנת 344, ליווי מתעד עונשים חמורים על מלווים בריבית USURERS??, שנתיים לאחר מכן, בן משפחת לקס גנוציה אחד אוסר ריבית לחלוטין, חוק שהתקיים במשך מאות בשנים אך נאכף רק לעיתים רחוקות. תמיד היו עיסקאות 'מתחת לשולחן' של אנשים נואשים ואנשים שידעו לנצל זאת היטב. בשנת 352 לפנה"ס, ליווי מתעד הקמת מערכת של פשיטת רגל ומשכנתאות בהשגחת 5 אנשים, 2 פטריקים ו3 פלבס.  
 
נושא החוב היווה עילה לוויכוחים רבים בחקיקה הLICINIO SEXTIAN בשנת 367 לפנה"ס. לפיה, כותב ליווי, הריבית תחושב לפי סכום ההלוואה, והשארית תוחזר בשלושה תשלומים שנתיים. אם זה נכון, היה זה אחד השלבים הראשונים להקל על השבת חוב. בעשורים הבאים יש תיעוד להגבלות על גובה הריבית ועל תנאי השבת הלוואה. בשנת 344, ליווי מתעד עונשים חמורים על מלווים בריבית USURERS??, שנתיים לאחר מכן, בן משפחת לקס גנוציה אחד אוסר ריבית לחלוטין, חוק שהתקיים במשך מאות בשנים אך נאכף רק לעיתים רחוקות. תמיד היו עיסקאות 'מתחת לשולחן' של אנשים נואשים ואנשים שידעו לנצל זאת היטב. בשנת 352 לפנה"ס, ליווי מתעד הקמת מערכת של פשיטת רגל ומשכנתאות בהשגחת 5 אנשים, 2 פטריקים ו3 פלבס.  
  
חלק מהפרטים על הנסיונות להקל על אנשים בעלי חוב הם אנאכרוניסטים, אך ללא ספק בוצעה חקיקה רבה שנועדה להקל בנושא זה. יכול להיות שנחקקו גם חוקים בנוגע לקשר חוב, אך גם אם היו כאלה, קשה הרבה יותר לאכוף אותם. נקסום המשיך להתקיים כמוסד (ליווי), אך בשנת 326 לפנה"ס הוא בוטל באופן רשמי על ידי בן משפחת <span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">לקס פואטליה</span>.
+
חלק מהפרטים על הנסיונות להקל על אנשים בעלי חוב הם אנאכרוניסטים, אך ללא ספק בוצעה חקיקה רבה שנועדה להקל בנושא זה. יכול להיות שנחקקו גם חוקים בנוגע לקשר חוב, אך גם אם היו כאלה, קשה הרבה יותר לאכוף אותם. נקסום המשיך להתקיים כמוסד (ליווי), אך בשנת 326 לפנה"ס הוא בוטל באופן רשמי על ידי בן משפחת <span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">לקס פואטליה</span>.  
 +
 
 +
<br>
 +
 
 +
<br>
 +
 
 +
<br>
 +
 
 +
<br>
 +
 
 +
<br>
 +
 
 +
<br>
 +
 
 +
*המשך:<br>
 +
 
 +
 
 +
 
 +
340: <br>4.עליית הנוביליטי(אצילים): <br>חוקי ליקיניו סקסטאס שינו את המבנה הפוליטי של המדינה הרומית; בכך שהפסיקו את סוגי האפליה נגד הפלבים, גרמו החוקים לחלוקת האוכלוסיה לשתי קבוצות, הפטריקים וכל יתר האזרחים, שנכנסו תחת הקטגוריה 'פלבס'. חלוקה זו היא התוצאה ולא הסיבה למאבק על החוקים. תוצאה פרדוקסלית נוספת היא שהפלבס איבדו את זהותם המהפכנית וכל מוסדותיהם נהיו נחלת הכלל. הטריבונט וה<span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">Aedileship</span> נהיו המקבילה של מגיסטרט התחלתי, וכולם פרט לפטריקים יכלו להתמודד למשרות אלה, אשר התמנו אליהם במיוחד אצילים צעירים שהתייחסו אליהם כשלב בסולם הדרגות אל משרת הקונסול.<br>מאחר ומשרות אלה כבר לא הצריכו פסילה מפרו מגיסטרטים, הן חדלו להיות האופוזיציה המאורגנת והאנשים שהחזיקו בהן כבר לא חשו חובה לפעול לטובת העניים. מועצת הפלבס (concilium plebis) הוטמעה במועצת העם (<span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">comitia populi</span>) והחלטותיה (<span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">plebiscita</span>) נהיו לבסוף מקבילות לחוקים (<span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">leges</span>). שני המונחים מופיעים באופן שניתן להחלפה, גם במקורות העתיקים וגם במסמכים רשמיים משלהי הרפובליקה. ושוב, התוצאה לא הייתה שהפלבס קיבלו חרות לחוקק לטובת האינטרסים שלהם, אלא שהמוסדות הפלביים נהיו מנגנון נוח לחקיקה שקודמה על ידי האצולה. <br>
 +
 
 +
 
 +
 
 +
341: מטרת הרפורמה של 367 לפנה"ס הייתה לבטל את המגבלות האזרחיות מהם סבלו הפלבס, יותר מאשר לבטל את הפריבילגיות מהם נהנו הפטריקים. למעשה, שמרו האחרונים על יוקרתם והרבה מזכויותיהם הפוליטיות, אשר פחתו בהדרגה במהלך מאתיים השנים הבאות אך מעולם לא בוטלו לגמרי. זאת ועוד, בכל שנה, מספר מצומצם של שבטים פטריקים הצליחו לתבוע את הזכות לאחת מהקונסוליות עד למאה השניה לפנה"ס. אך המונופול שלהם על משרות מפתח ציבוריות הסתיים בשנים שלאחר הרפורמה. הדיקטטור הפלבי הראשון מונה בשנת 356 לפנה"ס, וקנסור פלבי מונה בשנת 351 לפנה"ס.<br>בשנת 339 לפנה"ס חוקק הדיקטטור <span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">Q.Publilius Philo</span> שלושה חוקים חשובים, ה<span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">Legas Publiliae</span>.
 +
 
 +
* הראשון, על שלושה מהקנסורים להיות פלבים. <br>* השני, החלטת הפלבס מחייבת את העם.<br>* השלישי, אישור האבות (<span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">auctoritas patrum</span>) ינתן לפני שחוק מגיע להצבעה של האסיפה ולא לאחר מכן. <br>זכות הפטריקים להטיל סנקציה על החלטות העם לפני שאלה נהיו חוקים הייתה, ככל הנראה, נשק רב עצמה באמתחתם. <br>
 +
 
 +
לא ידוע בוודאות כמה חופש נתנו החוקים האלה לעם לחוקק חוקים, או מה הייתה מהות 'אישור האבות'. היכולת לבטל חוק לפני שהוא הובא להצבעה יעילה יותר מהזכות להטיל סנקציה על החלטה שכבר קיבלה את תמיכת רוב העם. כנראה שה auctoritas partum היה אישור לכך שאין בחוק בעיות טכניות, ובמיוחד שאין בו פגמים דתיים (המילה auctoritas קשורה באופן אטימולוגי ל<span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">augury</span>, ומרמזת על סמכות דתית). החוק לעיל הוריד את אישור האבות לעניין רשמי בלבד, וקבע שיש לבדוק האם בחוק קיימים פגמים דתיים לפני שהוא מתקדם להצבעת העם. זה ביטל את כוח הפטריקים להפוך החלטה בגלל פגם טכני. <br>זכות האבות היא מישור אחד של הילה דתית שעטפה את הפטריקים. לפי האמונה, האלים היו קרובים אליהם במיוחד, ולכן הייתה להם שליטה מוחלטת על מוסדות דת רבים והם שלטו בכמורה הראשית. השינוי בהרכב 342: הוועדה לתפקידים קדושים (<span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">decemviri sacris faciundis</span>) בשנת 367 לפנה"ס היה הנסיון הראשון לשבור את המונופול של הפטריקים. השלב השני התרחש בשנת 300 לפנה"ס, כשמשאל עם (<span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">Lex Ogulnia</span>) קבע שתהיה חלוקת כוח במשרות הכמורה הבכירות. ארבעה פלבים נתווספו לארבעת ה<span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">פונטיפקסים</span> הקיימים, וחמישה פלבים נוספו לארבעת האוגורים הקיימים (<span style="background-color: rgb(255, 102, 0);"><span style="color: rgb(0, 0, 0);">augurs</span></span>), כשנפטר אחד הפלבס, החליף אותו פלבס אחר וכשנפטר אחד הפטריקים, החליפו פטריק. יחס זה (4:4, 4:5) נשמר עד סוף הרפובליקה. בסוף הרפובליקה, לפטריקים היה מונופול רק על משרות זוטרות בכמורה או שרידים מיושנים (למשל, <span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">רקס סקרורום</span>).<br>רפורמות כהורדת 'זכות האבות' לעניין רשמי בלבד, וחלוקת כוח בתפקידי הכמורה השונים, הן חלק משינוי פוליטי מאריסטוקרטיה על בסיס לידה (הפטריקים) לאוליגרכיה תחרותית שיוקרתה הייתה תלויה במשרות פוליטיות ולידה (למשל, צאצא של פוליטיקאי דגול). האריסטוקרטיה החדשה הזו, שנקראת נוביליטאס, הכילה פטריקים ופלבאים כאחד, כתוצאה טבעית של חלוקת המשרות בין שני המחנות, חלוקת הכוח המתוארת.<br>ניתן ללמוד על אופי הנוביליטאס, שעלה כתוצאה מהרפורמות של שנת 367 לפנה"ס, מניתוח של הפאסטי בשנים הבאות. מהן אפשר ללמוד כי המרוויחים מהרפורמה הם קבוצה מוגדרת של מנהיגים פלבאים ומעגל מצומצם של פטריקים שתמכו בהם וקיבלו משרות בכירות בהתאם. <br>נצחון 'מפלגת המרכז' הזו, כפי שכונתה, בא על חשבון יתר הפטריקים, שחלקם נעלמו מהמפה הפוליטית לעד. אף לא אחד משמונה עשר הפטריקים שהיו קונסולים בשנים 370-367 לפנה"ס מונו בשנית למשרת הקונסול. גנטס שכיכבו בראשית המאה הרביעית לפנה"ס נזרקו למדבר הפוליטי לזמן רב, חלקם לנצח. <br>
 +
 
 +
 
 +
 
 +
343: <br>תוצאה חשובה של המצב החדש היתה ששתי הקבוצות שיצרו את האצולה הפטריקית-פלבאית לא היו מסוכסכות אלא להיפך, היו קשורות זו לזו כתוצאה ממערכת חלוקת הכוח אליה השתייכו. ראוי לציון הליך ההצבעה הקבוצתית של הבחירות לקונסולאט. יחידות ההצבעה, הקנטוריות, הודיעו כל אחת בתורה על שני השמות שבחרה. ברגע בו קיבל מועמד את קולות רוב הקנטוריות (97 מתוך 193), הוא נבחר. התהליך המשיך עד שמועמד נוסף קיבל 97 קולות, ואז התפזרה האסיפה, איש איש לביתו. הבעיה היא, שמאחר ולכל קנטוריה היו שתי הצבעות, הסך הכולל של הקולות הוא 386 ולא 197. כלומר, אם לאנשים הייתה בחירה חופשית בין המועמדים, יכול להיות שדווקא המועמד שבמקום השלישי יקבל יותר קולות מאחד מהם או משניהם. <br>כיצד ניתן להסביר תופעה זו? בשלהי הרפובליקה, ההשפעה הייתה שכח ההחלטה היה, למעשה, אצל הקנטוריות העשירות שהצביעו ראשונות. אך זו לא הייתה הכוונה. סביר יותר להניח שההסבר נעוץ במערכת חלוקת העצמה שקמה בשנת 342 לפנה"ס. מאז, הבחירות לקונסולאט לא היו פתוחות, אלא נבחר מועמד פטריקי אחד ומועמד פלבאי אחד, לכהן במשרה במהלך השנה הבאה. לכן, בהתאמה, הצביעה כל קנטוריה לאחד המועמדים הפטריקים ולאחד המועמדים הפלבאים. <br>
 +
 
 +
 
 +
 
 +
תוצאה בלתי נמנעת הייתה בריתות פוליטיות בין מועמדים פטריקים לפלבאים, אשר למען טובתם המשותפת איחדו את המשאבים שלהם במסעות בחירות משותפים. מהפאסטי ניתן להסיק כי פעמים רבות, קונסולים של שנה מסוימת היו בעלי ברית פוליטיים. מופיע תיעוד רווח של זוגות שהתמנו ביחד למשרת הקונסול במשך שלוש פעמים. <br>השילובים הפטריקים פלבאים הללו הם תוצאה של הרפורמות של המאה הרביעית לפנה"ס. הם גם מספקים הסבר לעליה בשימוש במשאלי עם. לפני ה<span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">Lex Hortensia</span>&nbsp; (287 לפנה"ס), משאלי עם התבצעו בכפוף לאישור פטריקי או סנטורי. על מנת שיהיו מחייבים, משאלי העם נדרשו לתמיכת הפטריקים והפלבאים כאחד. אפשר להבין את רצף משאלי העם אם הם דנו בנושאים שהיו לתועלת, ובתמיכת האצולה הפטריקית-פלבאית החדשה.<br>
 +
 
 +
 
 +
 
 +
344: <br>אין זה מקרה שהרבה ממשאלי העם הנידונים היו לטובת האצולה ולעיתים קרובות עסקו בהרחבת עקרון חלוקת הכוח. החקיקות החשובות ביותר היו ה<span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">Lex Ogulnia</span> (300 לפנה"ס), <span style="background-color: rgb(255, 102, 0);">Lex Ovinia</span> (לפני 318 לפנה"ס), Lex Genucia (342 לפנה"ס), וחוקי ליקיניו סקסטאס עצמם. הפטריקים שהתנגדו נדחקו לשוליים, בעוד שהטריבונט, שהפך במהרה לשלב של אצילים צעירים ושאפתנים, נהיה כלי במדיניות האצולה(?).&nbsp; משאלי העם נהיו הצורה הרגילה לחוקק חוקים, שהציעו הטריבונים מטעם הסנאט. לפי השקפה זו, הסירו חוקי הLex Hortesia את שרידי העיכוב הפטריקי, אך שמרו על תהליך החקיקה בידי האצולה. מלבד אִפשור חקיקה קיצונית פופולרית, מסמנת הLex Hortensia את נצחון האוליגרכיה הפטריקית פלבאית.
 +
 
 +
 
 +
 
 +
<br>

גרסה מ־10:46, 8 בינואר 2010

רוני רשף

327:

• האמנסיפציה של הפלבס:


o 1. בעיות כלכליות וחברתיות: קרקע ציבורית


במהלך שנות השיקום וההתרחבות שלאחר הפשיטה הגאלית, היו שינוים חברתיים ופוליטים. למרות שהוותה רק עיכוב קל בהתפשטות ובהתעצמות רומא הקדומה, הפער החברתי גדל מאוד בעקבותיה. על תקופה זו אין תיעוד רב, אך ידוע כי היה מתח פוליטי, שהגיע לשיאו בשנת 370 לפנה"ס. מוסדות רבים ששרדו איבדו את משמעותם הראשונית כשהחל לכתוב ההיסטוריון פאביוס פיקטור.

יחד עם זאת, חלק מהאירועים העיקריים ונושאי המאבק נשתמרו בכתב ובעל פה עד לימי ההיסטוריונים הרומיים הראשונים, אשר פרשו את האירועים מתוך מציאותם וכך עוותו אותה עד לבלי היכר. הם ניסו להחדיר הגיון לעובדות המסורתיות והפכו את הסיפור למודרני תוך שימוש בהנחות אנכרוניסטיות, אוצר מילים שונה וייחוס מנהיגי הפלבים הראשונים למשפחות GRACCHI ו-SATURNINUS.

328: המשבר של תחילת המאה הרביעית לפנה"ס עסק בנושאים קרובים לאלה שסביבם היו המשברים של המאות השניה והראשונה לפנה"ס. יש המניחים כי הסיפורים הקדומים על מחלוקת בנושא הAGER PUBLICUS הם זיוף. זה לא וודאי, כיוון שקרקע וחובות היו נושא בעייתי באופן קבוע בעולם הגראכו-רומי ומאפיינים ספציפיים במשבר של המאה הרביעית גרמו לתהיות אצל היסטוריונים מאוחרים יותר, מה שמעיד על אמינות חלקית, לכל הפחות, של התיעוד.

נושא האדמה והחוב היה הענין העיקרי במשבר החברתי והפוליטי של המאה הרביעית לפנה"ס. הפרטים מעורפלים, אך ידוע כמעט בוודאות כי העשירים נכסו לעצמם שטחי אדמה נרחבים, בעוד שלאיכרים הפלבים היו שטחים מזעריים שלא הספיקו לפרנסתם, דבר אשר יצר תלות וקשרי חוב עם המעמד הגבוה. חשוב להדגיש כי עצמת המעמד השולט ודיכוי הפלבים הם פועל יוצא של המערכת שהתפתחה כתוצאה מהAGER PUBLICUS. מחקרו של NIEBUHR בתחילת המאה ה19 קבעה אחת ולתמיד כי התנועות שקראו לרפורמה אגררית לא עסקו בחלוקה מחדש של קרקע פרטית אלא רק של הAGER PUBLICUS. כיום זו הדעה הרווחת, מתחילת הרפובליקה ועד לתקופת הגרכחים. הפלבים התנגדו לכך שהעשירים ביותר והקליינטס שלהם לקחו את הקרקע שהיתה נחוצה לקיומם.

במאבקם נקטו הפלבס בשני כיוונים. הראשון, קרקע שזה עתה נכבשה תחולק מחדש ותהפוך לרכוש פרטי (ASSIGNATIO VIRITANA) כדי שלא תהיה מטרה לעשירים. שנית, הגבלת גודל הקרקע שיכול לנכס לעצמו PATER FAMILIAS והגבלת מספר החיות שיכולות לחיות עליה. זה אחד הסעיפים הראשיים של חקיקת LICINIO SEXTIAN שבוצעה בשנת 367 לפנה"ס חרף התנגדויות קשות. לפניה, אין עדות לפלבים שנמנעה מהם גישה לקרקע הציבורית, אך כנראה שזה מה שהיה בפועל.

329:

חקיקת LEX LICINIA הטילה קנסות על מי שעבר את גודל הקרקע הציבורית המותרת, ותו לא. היא לא עסקה בהשבת האדמות לבעלות המדינה או בחלוקתן לפלבס. זה ההבדל בינה לבין החוק האגרארי של טיבריוס גרכחוס, וכן מאפיין שמחזק את אמינותה.

הדעה הרווחת היא שזו אחת הדוגמאות הראשונות, אם לא המוקדמת ביותר, של חוק המגביל את גודל האדמה הציבורית שאדם מנכס לעצמו. הפרטים המדויקים שנויים במחלוקת. ליווי ואחרים כמו VARO טוענים שהגבול היה 500 יוגרה לאדם. אפיאן מוסיף שאסור לגדל עליה יותר ממאה פרות או חמש מאות חיות קטנות יותר, ושחלק מהעובדים בה חייבים להיות אנשים חופשיים (בניגוד לעבדים). נושא העבדים מתאים יותר למאה השניה לפנה"ס ולא למאה הרביעית לפנה"ס, לכן יש חשד לאנכרוניזם. יכול להיות שאלה תיקונים של החקיקה המקורית.

כבר בתחילת המאה הרביעית לפנה"ס, היו לרומא שטחים גדולים של AGER PUBLICUS. אין בידינו מספר מדויק, אך משערים שמהטריטוריה של VEII כחצי או 2/3, כלומר 112000 או 150000 יוגרה היו קרקע ציבורית. מנתונים אלה אפשר להניח שלחלק מהאנשים היתה קרקע ציבורית גדולה מ500 יוגרה. סביר להניח שזה גבול הקרקע שנקבע במאה הרביעית לפנה"ס, ובימי טיבריוס גרכחוס, כשאנשים חרגו בכמה אמות מידה מהגבול הזה, שכבר נהיה עתיק, הרפורמה האגרארית שלו והדרישה לחזור לגבול זה גרמה להיסטריה בקרב מחזיקי הקרקעות הללו. השערה זו תואמת את מטרת הרפורמה- לחלק קרקעות רבות לעניים.

330:

o 2. בעיות כלכליות וחברתיות: משבר החוב.


בעיה קשה של הפלבס ואחד הנושאים העיקרים שסביבו היתה מחלוקת בנוגע לחוקי LICINIO SEXTIAN היא החוב. חוב היה תוצאה ישירה של עוני ומחסור בקרקע, וגרם לפלבס רבים לרדת לדרגה של כמעט-עבדים. המטרה העיקרית של קשר חוב (נקסום) הייתה לספק עובדים לבעלי קרקעות גדולות. ניתן להסיק מכך שלא היה מקור אחר לכוח עבודה זול.

אמנם, הייתה קיימת ברומא הקדומה גם CHATTEL SLAVERY, וכנראה גם שכירים, אך אלה היו רק חלק קטן מכוח העבודה, שרובו היה אנשים שקשורים בקשר חוב לעשירים בעלי האדמות. אם נוסיף לזה את העובדה שרוב הקרקע הציבורית הייתה בידי העשירים ומקור הכוח שלהם, הקשר בין קרקע ציבורית לנקסום ברור. כתוצאה מכך שרק קבוצה מצומצמת של אריסטוקרטים החזיקה ברוב הקרקע, יותר ויותר איכרים נהיו נקסום, מכיוון שלא יכלו לעבוד את הקרקע הציבורית לתועלתם האישית. הם עבדו בשביל פטרונים או הקליינטים שלהם בכפיה ובלית ברירה.

למרות שהשפעת הפלישה זניחה בטווח הארוך, ליווי טען שהפלישה הגאלית החריפה את המצב של האוכלוסיה החלשה, שהייתה כבר על גבול הרעב. למעשה, הגאלים בזזו והחריבו את שדותיהם של העניים במשך מספר חודשים ולכן לא הותירו להם ברירה מלבד להכנס לקשר חוב, כדי לא לסבול מחרפת רעב.

בעיה זו הייתה רחבת היקף ופגעה באזרחים רבים. לפי ליווי, הטריבונים של שנת 380 התלוננו כי מעמד אזרחי אחד נהרס על ידי השני.( 331: ) משבר החוב גרם גם לסיפור של MARCUS MANLIUS CAPITOLINUS , שמנע מהGAULS לפלוש לקפיטול ואחר כך נזרק ממנו אל מותו בשנת 384, באופן אירוני. פרטי הסיפור אודותיו מעורפלים ולא אמינים. ידוע בוודאות כי הייתה איזושהיא UPHEAVAL, ומנליוס היה דמות היסטורית, שזכה לתמיכה רחבה מהפלבס כי שילם את חובותיהם מכספו האישי. הוא היה הפטריק הראשון שלחם למעם מטרותיהם, לפי ליווי.

העלמתו של מנליוס לא פתרה את משבר החוב, שהמשיך גם בשנים הבאות ובעיקר בשנים 380, 378  לפנה"ס. בשנה זו, לפי ליווי, החלה להבנות חומת העיר, ולשם כך נגבו מיסים שהחמירו את חובותיהם של הפלבס. קשה לדעת כמה נכונה הצהרה זו, אך ידוע שנדרש לבניתה כוח אדם רב, שכן האבנים נלקחו ממקום המרוחק כ- 15 ק"מ מרומא והיא הייתה עבה וגבוהה מאוד יחסית. קורנל מניח כי שעות העבודה שנדרשו לשם הבאת מאות אלפי האבנים, סיתותן והנחתן הן לפחות חמש מליון שעות עבודה.

לא ידוע מי סיפק את כוח העבודה לפרויקט זה או כיצד הוא אורגן. ליווי מציין מסים וחוזים CONTRACTS צנסוריאלים, אך יתכן שהוא חוטא באנכרוניזם. סביר יותר להניח שהשלטון השתמש בכוח העבודה של האזרחים הרומיים כסוג של מס או שירות צבאי וחתם על חוזים רק עם אנשי מקצוע ומהנדסים, אשר יתכן כי חלקם באו מחוץ לרומא. אם ליווי צודק והעבודה בוצעה על ידי מנהלי עבודה עצמאיים, לא ידוע מהיכן השיגו את כוח האדם. במצב כזה מנהלי העבודה היו היחידים שהרוויחו מפרויקט ממשלתי ממומן זה. הפלבס לא הרוויחו כלום מעבודה כזו, אלא אם כן היא כללה חלוקה מחדש של משאבים (332: ) באמצעות שכר כלשהוא על עמלם. אם ליווי צודק, בנית החומה החמירה את מצב האוכלוסיה החלשה.

נושא החוב היווה עילה לוויכוחים רבים בחקיקה הLICINIO SEXTIAN בשנת 367 לפנה"ס. לפיה, כותב ליווי, הריבית תחושב לפי סכום ההלוואה, והשארית תוחזר בשלושה תשלומים שנתיים. אם זה נכון, היה זה אחד השלבים הראשונים להקל על השבת חוב. בעשורים הבאים יש תיעוד להגבלות על גובה הריבית ועל תנאי השבת הלוואה. בשנת 344, ליווי מתעד עונשים חמורים על מלווים בריבית USURERS??, שנתיים לאחר מכן, בן משפחת לקס גנוציה אחד אוסר ריבית לחלוטין, חוק שהתקיים במשך מאות בשנים אך נאכף רק לעיתים רחוקות. תמיד היו עיסקאות 'מתחת לשולחן' של אנשים נואשים ואנשים שידעו לנצל זאת היטב. בשנת 352 לפנה"ס, ליווי מתעד הקמת מערכת של פשיטת רגל ומשכנתאות בהשגחת 5 אנשים, 2 פטריקים ו3 פלבס.

חלק מהפרטים על הנסיונות להקל על אנשים בעלי חוב הם אנאכרוניסטים, אך ללא ספק בוצעה חקיקה רבה שנועדה להקל בנושא זה. יכול להיות שנחקקו גם חוקים בנוגע לקשר חוב, אך גם אם היו כאלה, קשה הרבה יותר לאכוף אותם. נקסום המשיך להתקיים כמוסד (ליווי), אך בשנת 326 לפנה"ס הוא בוטל באופן רשמי על ידי בן משפחת לקס פואטליה.







  • המשך:


340:
4.עליית הנוביליטי(אצילים):
חוקי ליקיניו סקסטאס שינו את המבנה הפוליטי של המדינה הרומית; בכך שהפסיקו את סוגי האפליה נגד הפלבים, גרמו החוקים לחלוקת האוכלוסיה לשתי קבוצות, הפטריקים וכל יתר האזרחים, שנכנסו תחת הקטגוריה 'פלבס'. חלוקה זו היא התוצאה ולא הסיבה למאבק על החוקים. תוצאה פרדוקסלית נוספת היא שהפלבס איבדו את זהותם המהפכנית וכל מוסדותיהם נהיו נחלת הכלל. הטריבונט והAedileship נהיו המקבילה של מגיסטרט התחלתי, וכולם פרט לפטריקים יכלו להתמודד למשרות אלה, אשר התמנו אליהם במיוחד אצילים צעירים שהתייחסו אליהם כשלב בסולם הדרגות אל משרת הקונסול.
מאחר ומשרות אלה כבר לא הצריכו פסילה מפרו מגיסטרטים, הן חדלו להיות האופוזיציה המאורגנת והאנשים שהחזיקו בהן כבר לא חשו חובה לפעול לטובת העניים. מועצת הפלבס (concilium plebis) הוטמעה במועצת העם (comitia populi) והחלטותיה (plebiscita) נהיו לבסוף מקבילות לחוקים (leges). שני המונחים מופיעים באופן שניתן להחלפה, גם במקורות העתיקים וגם במסמכים רשמיים משלהי הרפובליקה. ושוב, התוצאה לא הייתה שהפלבס קיבלו חרות לחוקק לטובת האינטרסים שלהם, אלא שהמוסדות הפלביים נהיו מנגנון נוח לחקיקה שקודמה על ידי האצולה.


341: מטרת הרפורמה של 367 לפנה"ס הייתה לבטל את המגבלות האזרחיות מהם סבלו הפלבס, יותר מאשר לבטל את הפריבילגיות מהם נהנו הפטריקים. למעשה, שמרו האחרונים על יוקרתם והרבה מזכויותיהם הפוליטיות, אשר פחתו בהדרגה במהלך מאתיים השנים הבאות אך מעולם לא בוטלו לגמרי. זאת ועוד, בכל שנה, מספר מצומצם של שבטים פטריקים הצליחו לתבוע את הזכות לאחת מהקונסוליות עד למאה השניה לפנה"ס. אך המונופול שלהם על משרות מפתח ציבוריות הסתיים בשנים שלאחר הרפורמה. הדיקטטור הפלבי הראשון מונה בשנת 356 לפנה"ס, וקנסור פלבי מונה בשנת 351 לפנה"ס.
בשנת 339 לפנה"ס חוקק הדיקטטור Q.Publilius Philo שלושה חוקים חשובים, הLegas Publiliae.

  • הראשון, על שלושה מהקנסורים להיות פלבים.
    * השני, החלטת הפלבס מחייבת את העם.
    * השלישי, אישור האבות (auctoritas patrum) ינתן לפני שחוק מגיע להצבעה של האסיפה ולא לאחר מכן.
    זכות הפטריקים להטיל סנקציה על החלטות העם לפני שאלה נהיו חוקים הייתה, ככל הנראה, נשק רב עצמה באמתחתם.

לא ידוע בוודאות כמה חופש נתנו החוקים האלה לעם לחוקק חוקים, או מה הייתה מהות 'אישור האבות'. היכולת לבטל חוק לפני שהוא הובא להצבעה יעילה יותר מהזכות להטיל סנקציה על החלטה שכבר קיבלה את תמיכת רוב העם. כנראה שה auctoritas partum היה אישור לכך שאין בחוק בעיות טכניות, ובמיוחד שאין בו פגמים דתיים (המילה auctoritas קשורה באופן אטימולוגי לaugury, ומרמזת על סמכות דתית). החוק לעיל הוריד את אישור האבות לעניין רשמי בלבד, וקבע שיש לבדוק האם בחוק קיימים פגמים דתיים לפני שהוא מתקדם להצבעת העם. זה ביטל את כוח הפטריקים להפוך החלטה בגלל פגם טכני.
זכות האבות היא מישור אחד של הילה דתית שעטפה את הפטריקים. לפי האמונה, האלים היו קרובים אליהם במיוחד, ולכן הייתה להם שליטה מוחלטת על מוסדות דת רבים והם שלטו בכמורה הראשית. השינוי בהרכב 342: הוועדה לתפקידים קדושים (decemviri sacris faciundis) בשנת 367 לפנה"ס היה הנסיון הראשון לשבור את המונופול של הפטריקים. השלב השני התרחש בשנת 300 לפנה"ס, כשמשאל עם (Lex Ogulnia) קבע שתהיה חלוקת כוח במשרות הכמורה הבכירות. ארבעה פלבים נתווספו לארבעת הפונטיפקסים הקיימים, וחמישה פלבים נוספו לארבעת האוגורים הקיימים (augurs), כשנפטר אחד הפלבס, החליף אותו פלבס אחר וכשנפטר אחד הפטריקים, החליפו פטריק. יחס זה (4:4, 4:5) נשמר עד סוף הרפובליקה. בסוף הרפובליקה, לפטריקים היה מונופול רק על משרות זוטרות בכמורה או שרידים מיושנים (למשל, רקס סקרורום).
רפורמות כהורדת 'זכות האבות' לעניין רשמי בלבד, וחלוקת כוח בתפקידי הכמורה השונים, הן חלק משינוי פוליטי מאריסטוקרטיה על בסיס לידה (הפטריקים) לאוליגרכיה תחרותית שיוקרתה הייתה תלויה במשרות פוליטיות ולידה (למשל, צאצא של פוליטיקאי דגול). האריסטוקרטיה החדשה הזו, שנקראת נוביליטאס, הכילה פטריקים ופלבאים כאחד, כתוצאה טבעית של חלוקת המשרות בין שני המחנות, חלוקת הכוח המתוארת.
ניתן ללמוד על אופי הנוביליטאס, שעלה כתוצאה מהרפורמות של שנת 367 לפנה"ס, מניתוח של הפאסטי בשנים הבאות. מהן אפשר ללמוד כי המרוויחים מהרפורמה הם קבוצה מוגדרת של מנהיגים פלבאים ומעגל מצומצם של פטריקים שתמכו בהם וקיבלו משרות בכירות בהתאם.
נצחון 'מפלגת המרכז' הזו, כפי שכונתה, בא על חשבון יתר הפטריקים, שחלקם נעלמו מהמפה הפוליטית לעד. אף לא אחד משמונה עשר הפטריקים שהיו קונסולים בשנים 370-367 לפנה"ס מונו בשנית למשרת הקונסול. גנטס שכיכבו בראשית המאה הרביעית לפנה"ס נזרקו למדבר הפוליטי לזמן רב, חלקם לנצח.


343:
תוצאה חשובה של המצב החדש היתה ששתי הקבוצות שיצרו את האצולה הפטריקית-פלבאית לא היו מסוכסכות אלא להיפך, היו קשורות זו לזו כתוצאה ממערכת חלוקת הכוח אליה השתייכו. ראוי לציון הליך ההצבעה הקבוצתית של הבחירות לקונסולאט. יחידות ההצבעה, הקנטוריות, הודיעו כל אחת בתורה על שני השמות שבחרה. ברגע בו קיבל מועמד את קולות רוב הקנטוריות (97 מתוך 193), הוא נבחר. התהליך המשיך עד שמועמד נוסף קיבל 97 קולות, ואז התפזרה האסיפה, איש איש לביתו. הבעיה היא, שמאחר ולכל קנטוריה היו שתי הצבעות, הסך הכולל של הקולות הוא 386 ולא 197. כלומר, אם לאנשים הייתה בחירה חופשית בין המועמדים, יכול להיות שדווקא המועמד שבמקום השלישי יקבל יותר קולות מאחד מהם או משניהם.
כיצד ניתן להסביר תופעה זו? בשלהי הרפובליקה, ההשפעה הייתה שכח ההחלטה היה, למעשה, אצל הקנטוריות העשירות שהצביעו ראשונות. אך זו לא הייתה הכוונה. סביר יותר להניח שההסבר נעוץ במערכת חלוקת העצמה שקמה בשנת 342 לפנה"ס. מאז, הבחירות לקונסולאט לא היו פתוחות, אלא נבחר מועמד פטריקי אחד ומועמד פלבאי אחד, לכהן במשרה במהלך השנה הבאה. לכן, בהתאמה, הצביעה כל קנטוריה לאחד המועמדים הפטריקים ולאחד המועמדים הפלבאים.


תוצאה בלתי נמנעת הייתה בריתות פוליטיות בין מועמדים פטריקים לפלבאים, אשר למען טובתם המשותפת איחדו את המשאבים שלהם במסעות בחירות משותפים. מהפאסטי ניתן להסיק כי פעמים רבות, קונסולים של שנה מסוימת היו בעלי ברית פוליטיים. מופיע תיעוד רווח של זוגות שהתמנו ביחד למשרת הקונסול במשך שלוש פעמים.
השילובים הפטריקים פלבאים הללו הם תוצאה של הרפורמות של המאה הרביעית לפנה"ס. הם גם מספקים הסבר לעליה בשימוש במשאלי עם. לפני הLex Hortensia  (287 לפנה"ס), משאלי עם התבצעו בכפוף לאישור פטריקי או סנטורי. על מנת שיהיו מחייבים, משאלי העם נדרשו לתמיכת הפטריקים והפלבאים כאחד. אפשר להבין את רצף משאלי העם אם הם דנו בנושאים שהיו לתועלת, ובתמיכת האצולה הפטריקית-פלבאית החדשה.


344:
אין זה מקרה שהרבה ממשאלי העם הנידונים היו לטובת האצולה ולעיתים קרובות עסקו בהרחבת עקרון חלוקת הכוח. החקיקות החשובות ביותר היו הLex Ogulnia (300 לפנה"ס), Lex Ovinia (לפני 318 לפנה"ס), Lex Genucia (342 לפנה"ס), וחוקי ליקיניו סקסטאס עצמם. הפטריקים שהתנגדו נדחקו לשוליים, בעוד שהטריבונט, שהפך במהרה לשלב של אצילים צעירים ושאפתנים, נהיה כלי במדיניות האצולה(?).  משאלי העם נהיו הצורה הרגילה לחוקק חוקים, שהציעו הטריבונים מטעם הסנאט. לפי השקפה זו, הסירו חוקי הLex Hortesia את שרידי העיכוב הפטריקי, אך שמרו על תהליך החקיקה בידי האצולה. מלבד אִפשור חקיקה קיצונית פופולרית, מסמנת הLex Hortensia את נצחון האוליגרכיה הפטריקית פלבאית.