רוני רשף תשע מיתוס והיסטוריא יציאה

מתוך Amitay.haifa.ac.il
גרסה מ־13:17, 3 באוגוסט 2010 מאת Ronny Reshef (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

רוני רשף תשע מיתוס והיסטוריא\שיחת משתמש:Ronny Reshef\בבלי תמיד לא ב - לב ב


בתנ"ך

ישעיהו א', 3. - יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן. - חטאי עם ישראל מול החמור שיודע את אבוס בעליו (מתאים לאגדת חז"ל למטה על נאמנותו). אולי גם צייתנות.

מקראות גדולות

רד"ק

ידע שור - זכר הבהמות שהן גדלות עם האדם לעבודתו, ואף על פי שאינן בני דעת - בכח ההכרה שיש בהן לרחק מן הנזק ולקרב אל התועלת - יכירו מי שייטיב להן תמיד, והם הבעלים. ושבים לביתם ולמקום מאכלם כשבאים ממלאכתם. ואין פירוש קונהו קונה אותו בדמים לבד, אלא המגדלו ועושה לו צרכיו תמיד. וכן אביך קנך. וכן אמר קונה שמיים וארץ. ופירוש אבוס מקום מאכל הבהמה, והוא בצר"י בשקל אמון, והוא אחד בסמוך ובמוכרח. והנה אלה הבהמות אף על פי שהן בהמות מכירים המטיב להן. וישראל, שהם עמי שקניתים מבית עבדים הם לא ידעו כי אני המטיב להם. ונתתי להם ארץ נחלה וגרשתי גויים מפניהם, שאם (מתוך מחשבה שאם?) הכירו זה לא עזבוני ולא עבדו אלהים אחרים במקומי. והם לא התבוננו כי בשמרם את תורתי בטובה ובעזבם אותה הם ברעה, איך לא התבוננו זה.

רש"י

קונהו - מתקנו בחרישה ביום ומאחר שהרגילו בכך, יודע בו. אבל חמור אטום, אינו מבין בעליו עד שיאכילנו. וישראל לא נתפקח לידע כשור כשקראתיו ישראל יהיה שמך והודעתיו קצת חוקותי והם עזבוני כדמפורט (ביחזקאל כ' ל"ט). ואומר איש את גלולי וגו'. ואף לאחר שהוצאתים ממצרים והאכלתים את המן וקראתי אותם עמי. בני ישראל לא התבוננו כחמור. ד"א ידע שור קונהו - מכיר השור קונהו להיות מוראו עליו. לא שינה מה שגזרתי עליו לאמר - איני חורש היום. וחמור לא אמר לבעליו איני טוען היום. ומה אלו שנבראו לשמשכם ואינם לא לקיבול שכר אם יזכו ולא לשילום פורענות אם חוטאים, לא שינו את מידתם שגזרתי עליהם. וישראל - שאם זוכים מקבלים שכר ואם חוטאים מקבלים פורענות: לא ידע. לא אבו לידע וידעו ודשו בעקב ועמי לא נתן לב להתבונן.

ביאור מהגר"א

ידע שור קונהו - הוא אדוניו. רוצה לומר המתקנו ועושה צרכיו, כמו אביך קנך, קונה שמים וארץ. וחמור וגו' - מקום אכילתו, לפי שאין בו דעת כשור. אבל ישראל שהוא מדרגת חריפין בעלי התורה, לא ידע: ועמי. שהוא נגד החמור כמו בני אדם בלי תורה וכן כל העם - היינו, שאינם יודעים התורה והדעת שסקרן קיימת לעוס"ב. אבל היה לו להבין האבוס היינו פירותיהן שבעס"ז ולא התבונן.

מצודת ציון

אבוס - הוא המקום המיועד למאכל הבהמות. וכן, אם ילין על אבוסך (איוב ל"ט).

מצודת דוד

ידע שור - הלוא אף השור יודע ומכיר את בעליו אשר קנהו ונשמע הוא אליו. והחמור הזה, עם שהוא מכל (?) ביותר עכ"ז (עם כל זאת), יודע הוא מקום האבוס של בעליו והולך שמה להנאתו: לא ידע. לא אבו לדעת אותי להיות נשמעין לי: עמי. עם הבהמה עמי ואני בעזרתם עכ"ז (עם כל זאת) לא יתבוננו לדעת מה טוב להם כי הלוא בשמעם טוב הארץ יאכלו - ואינם אפילו (ערך ההפלגה לטובת החמור) כחמור הזה, המכיר בטובה.


שמות ל"ד, 20 -18 אֶת-חַג הַמַּצּוֹת, תִּשְׁמֹר--שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ, לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב: כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם. 19 כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם, לִי; וְכָל-מִקְנְךָ תִּזָּכָר, פֶּטֶר שׁוֹר וָשֶׂה.20 וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם-לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ; כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה, וְלֹא-יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם. - מצוות פטר חמור שמופיעה גם פה די קרוב לאזכור יציאת מצרים. מיני ביאור

מקראות גדולות

- אין חדש.

מצוות פטר חמור - שמות י"ג, 13. וְכָל-פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם-לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ; וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ, תִּפְדֶּה. 14 וְהָיָה כִּי-יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ, מָחָר--לֵאמֹר מַה-זֹּאת: וְאָמַרְתָּ אֵלָיו--בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים. 15 וַיְהִי, כִּי-הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ, וַיַּהֲרֹג יְהוָה כָּל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר אָדָם וְעַד-בְּכוֹר בְּהֵמָה; עַל-כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיהוָה, כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים, וְכָל-בְּכוֹר בָּנַי, אֶפְדֶּה. - פטר חמור והקשר ליציאת מצרים.

מקראות גדולות

רש"י

פטר חמור - ולא פטר שאר בהמה טמאה, גזרת הכתוב היא לפי שנמשלו בכורי מצרים לחמורים. ועוד, שסייעו את ישראל ביציאתן ממצרים (שאין לך אחד מישראל שלא נטל הרבה חמורים) טעונים מכספם ומזהבם של מצרים. - מסכת בכורות ה' ב'

מתאים לטקיטוס, דברי הימים 5.3

במסכת

מסכת בכורות ה' ב'

לפי נהר ברנהיים 1963, יש קשר גם לתרבות המצרית.