הבדלים בין גרסאות בדף "שטרן 1979"

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש
מ (סיכומים)
מ (חלק ג)
 
(20 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
תחת עריכה הלסינקי --[[משתמש:Eyalmeyer|אייל מאיר]] 07:02, 19 באפריל 2010 (UTC)
+
[[מחקר מודרני ש]] / [[מחקר מודרני S]]  
  
[[מחקר מודרני S]] / [[מחקר מודרני ש]]
+
'''שטרן, מנחם. 1979. "גירושי היהודים מרומא בזמן העתיק." ''ציון ''44. ע"מ 1-27.'''
 
 
שטרן, מנחם. 1979. "גירושי היהודים מרומא בזמן העתיק." ''ציון ''44. ע"מ 1-27.  
 
  
 
= סיכומים  =
 
= סיכומים  =
 +
== חלק א ==
  
 
'''ע"מ 1:'''  
 
'''ע"מ 1:'''  
  
<span style="background-color: #00ff00">הערה 1 - הגירה יהודית פיניקית. שווה לבדוק.</span>
+
הערה 1 - הגירה יהודית פיניקית. שווה לבדוק.  
  
<span style="background-color: #00ff00">הערה 2 - עבדים יהודים באיוניא.</span>
+
הערה 2 - עבדים יהודים באיוניא.  
  
 
'''ע"מ 2:'''<br>שבויים יהודיים רבים הובאו לרומא בשנת 61 לפנה"ס אחרי שפומפיוס כבש את יהודה. זמן ניכר לפני כיבוש ירושלים הייתה קהילה יהודית ענפה ברומא מכיוון שכבר בשנת 59 לפנה"ס אנו שומעים על השפעתם במשפטו של פלאקוס אצל קיקרו ([[Cicero, Pro Flacco 66-69|Pro Flacco 66-69]]). גם כיבוש אסיה הקטנה וממלכת פרגאמון, שישבה בה&nbsp;אוכלוסייה יהודית רבה, סייעה להתפתחות היישוב היהודי ברומא עוד לפני פומפיוס.  
 
'''ע"מ 2:'''<br>שבויים יהודיים רבים הובאו לרומא בשנת 61 לפנה"ס אחרי שפומפיוס כבש את יהודה. זמן ניכר לפני כיבוש ירושלים הייתה קהילה יהודית ענפה ברומא מכיוון שכבר בשנת 59 לפנה"ס אנו שומעים על השפעתם במשפטו של פלאקוס אצל קיקרו ([[Cicero, Pro Flacco 66-69|Pro Flacco 66-69]]). גם כיבוש אסיה הקטנה וממלכת פרגאמון, שישבה בה&nbsp;אוכלוסייה יהודית רבה, סייעה להתפתחות היישוב היהודי ברומא עוד לפני פומפיוס.  
שורה 17: שורה 16:
 
ואלריוס מקסימוס חי בתקופתם של אוגוסטוס וטיבריוס ופרסם את חיבורו לאחר מפלתו של סיאנוס בשנת 31 לספירה.  
 
ואלריוס מקסימוס חי בתקופתם של אוגוסטוס וטיבריוס ופרסם את חיבורו לאחר מפלתו של סיאנוס בשנת 31 לספירה.  
  
<span style="background-color: #00ff00">הערה 3 - יהודיה משׂפרטא!!!</span><br>'''ע"מ 3:<br>'''דיווחו של ואלריוס מקסימוס על גירוש היהודים מרומא בשנת 139 לפנה"ס נשמר כפרגמנט בדיווחיהם של יוליוס פאריס ([[Valerius Maximus 1.3.3|Iuluis Paris]]) ושל יאנואריוס נפוטינוס ([[Valerius Maximus 1.3.3|Ianuarius Nepotianus]])  
+
הערה 3 - יהודיה משׂפרטא!!!<br>'''ע"מ 3:<br>'''דיווחו של ואלריוס מקסימוס על גירוש היהודים מרומא בשנת 139 לפנה"ס נשמר כפרגמנט בדיווחיהם של יוליוס פאריס ([[Valerius Maximus 1.3.3|Iuluis Paris]]) ושל יאנואריוס נפוטינוס ([[Valerius Maximus 1.3.3|Ianuarius Nepotianus]])  
  
 
'''ע"מ 4:'''  
 
'''ע"מ 4:'''  
שורה 27: שורה 26:
 
1. לא סביר שהשלטונות ברומא יתנהגו בגסות כלפי משלחת של מדינה ידידותית.  
 
1. לא סביר שהשלטונות ברומא יתנהגו בגסות כלפי משלחת של מדינה ידידותית.  
  
2.&nbsp;המשלחת הגיעה לרומא רק בשנת 142 לפנה"ס ולכן לא יתכן שחבריה גרמו לגירוש היהודים. הדימיון בין שמו של הקונסול גניאוס קאלפורניוס פיסו, שמצוין אצל פאריס, לקונסול לוקיוס שבספר מקבים-א טו טז מטעה. שמו היה גניאוס ולא לוקיוס ולכן היה זה לוקיוס קיקיליוס מטלוס (Lucius Caecilius Metellus) הקונסול של שנת 142 לפנה"ס.&nbsp;<br>'''ע"מ 6:'''<br>מפיצי הדת לא היו תושבי רומא כי הקונסול פקד עליהם לחזור לבתיהם. מרכז פולחנו של יופיטר סבזיוס נמצא באסיה הקטנה והיה מקובל במלכות פרגאמון, עובדה אשר מעלה את הסבירות שהיהודים באו מאסיה הקטנה (<span style="background-color: #00ff00">יהודים מפרגאמון או מדרום איטליה</span><span style="background-color: #00ff00">?</span>).&nbsp;ישנה השערה שמדובר בפולחן סינקרטיסטי פריגי-יהודי שהובא לרומא על ידי היהודים. וארו זיהה את יופיטר הרומי עם אלוהי היהודים  
+
2.&nbsp;המשלחת הגיעה לרומא רק בשנת 142 לפנה"ס ולכן לא יתכן שחבריה גרמו לגירוש היהודים. הדימיון בין שמו של הקונסול גניאוס קאלפורניוס פיסו, שמצוין אצל פאריס, לקונסול לוקיוס שבספר מקבים-א טו טז מטעה. שמו היה גניאוס ולא לוקיוס ולכן היה זה לוקיוס קיקיליוס מטלוס (Lucius Caecilius Metellus) הקונסול של שנת 142 לפנה"ס.&nbsp;<br>'''ע"מ 6:'''<br>מפיצי הדת לא היו תושבי רומא כי הקונסול פקד עליהם לחזור לבתיהם. מרכז פולחנו של יופיטר סבזיוס נמצא באסיה הקטנה והיה מקובל במלכות פרגאמון, עובדה אשר מעלה את הסבירות שהיהודים באו מאסיה הקטנה (יהודים מפרגאמון או מדרום איטליה?).&nbsp;ישנה השערה שמדובר בפולחן סינקרטיסטי פריגי-יהודי שהובא לרומא על ידי היהודים. וארו זיהה את יופיטר הרומי עם אלוהי היהודים ( [[Augustinus, De Consensu Evangelistarum 1.22.30]], [[Augustinus, De Consensu Evangelistarum 1.23.31|1.23.31]], [[Augustinus, De Consensu Evangelistarum 1.23.31|1.27.42]] ).<br>היה בלבול בין זאוס סבזיוס (Zeus Sabazios)&nbsp;לדיוניסוס, או יהוה צבאות, או המילה&nbsp;שבת, שקישר את סבזיוס ליהודים.&nbsp;  
[[Augustinus, De Consensu Evangelistarum 1.22.30]]
 
[[Augustinus, De Consensu Evangelistarum 1.23.31|1.23.31]]
 
.[[Augustinus, De Consensu Evangelistarum 1.23.31|1.27.42]]
 
<br>היה בלבול בין זאוס סבזיוס (<span style="background-color: #00ff00">Zeus Sabazios)</span>&nbsp;לדיוניסוס, או יהוה צבאות, או המילה&nbsp;שבת, שקישר את סבזיוס ליהודים.&nbsp;  
 
  
 
'''ע"מ 7:'''  
 
'''ע"מ 7:'''  
  
<span style="background-color: #00ff00">אריסטובולוס</span>
+
אריסטובולוס  
  
<span style="background-color: #00ff00">סטראבו</span>
+
סטראבון
  
<span style="background-color: #00ff00">דיוניסוס</span>
+
דיוניסוס  
  
<span style="background-color: #00ff00">הערה 25 - דיוניסוס = יהוה.</span><br>'''ע"מ 8:'''<br>קיומם כמוסד של המזבחות הציבוריים (מקומות תפילה ובתי כנסת) היה ידוע היטב במרחב הפזורה היהודית ההלניסטית במאה השלישית והשנייה לפנה"ס.&nbsp;<br>נימוקים לכך שואלריוס המציא את הכול כדי לסייע לטיבריוס:&nbsp;<br>א. היעדר אישור ממקור נוסף.<br>ב. היחסים בין רומא ליהודה היו כה טובים שקשה לשער שהרומים יסכנו אותם כדי לגרש יהודים מרומא.<br>ג. אזכורו של יופיטר-סבזיוס הוא תוספת מאוחרת של פאריס כי רק בתקופת הקיסרות הוא זכה לפולחן ממשי ברומא.  
+
הערה 25 - דיוניסוס = יהוה.<br>'''ע"מ 8:'''<br>קיומם כמוסד של המזבחות הציבוריים (מקומות תפילה ובתי כנסת) היה ידוע היטב במרחב הפזורה היהודית ההלניסטית במאה השלישית והשנייה לפנה"ס.&nbsp;<br>נימוקים לכך שואלריוס המציא את הכול כדי לסייע לטיבריוס:&nbsp;<br>א. היעדר אישור ממקור נוסף.<br>ב. היחסים בין רומא ליהודה היו כה טובים שקשה לשער שהרומים יסכנו אותם כדי לגרש יהודים מרומא.<br>ג. אזכורו של יופיטר-סבזיוס הוא תוספת מאוחרת של פאריס כי רק בתקופת הקיסרות הוא זכה לפולחן ממשי ברומא.  
  
<span style="background-color: #00ff00">שיתוף פעולה יהודי נכרי בפולחן יהוה בחו"ל.</span><br>'''ע"מ 9:'''<br>הפרכת הטענה שואלריוס המציא הכל:<br>א. מאורעות רבים מן הזמן העתיק ידועים ממקור אחד.&nbsp;אין לשכוח את&nbsp;סרוויוס, שקיימת אפשרות ששאב את ידיעותיו הישר מליוויוס. טיעון מן השתיקה לא מספיק, מכיוון שיוספוס לא מציין סיפור זה אך גם לא את החלטת אסיפת העם לטובת שמעון המקבי או את פקודת הגירוש של קלאודיוס.&nbsp;מעבר לכך,&nbsp;לא מתחייב שקיקרו יציין אירוע זה במשפט של פלאקוס.<br>ב. ההנחה שהמשלחת שהתה ברומא בשנת 139 לפנה"ס לא נכונה.<br>ג. הצירוף של יופיטר-סבזיוס אופייני לממלכת פרגאמון במאה השנייה לפנה"ס.  
+
שיתוף פעולה יהודי נכרי בפולחן יהוה בחו"ל.<br>'''ע"מ 9:'''<br>הפרכת הטענה שואלריוס המציא הכל:<br>א. מאורעות רבים מן הזמן העתיק ידועים ממקור אחד.&nbsp;אין לשכוח את&nbsp;סרוויוס, ושקיימת אפשרות ששאב את ידיעותיו הישר מליוויוס. טיעון מן השתיקה לא מספיק, מכיוון שיוספוס לא מציין סיפור זה אך גם לא את החלטת אסיפת העם לטובת שמעון המקבי או את פקודת הגירוש של קלאודיוס.&nbsp;מעבר לכך,&nbsp;לא מתחייב שקיקרו יציין אירוע זה במשפט של פלאקוס.<br>ב. ההנחה שהמשלחת שהתה ברומא בשנת 139 לפנה"ס לא נכונה.<br>ג. הצירוף של יופיטר-סבזיוס אופייני לממלכת פרגאמון במאה השנייה לפנה"ס.  
  
 
'''ע"מ 10:'''  
 
'''ע"מ 10:'''  
  
<span style="background-color: #00ff00">הערה 38 - על מעורבות יהודית במרד העבדים בסיקיליא בשנים 132-135 לפנה"ס.</span>  
+
הערה 38 - על מעורבות יהודית במרד העבדים בסיקיליא בשנים 132-135 לפנה"ס.
 +
 
 +
== חלק ב  ==
 +
 
 +
בשנת 186 לפנה"ס רדיפת הבכּכנליא.
 +
 
 +
'''עמ' 11:'''
 +
 
 +
אוגוסטוס הגן על זכות ההתאגדות היהודית ברומא מחד, וניסה לגרש את הפולחנות המצריים מאידך.
 +
 
 +
'''עמ' 12:'''
 +
 
 +
מדיווחו של טקיטוס אנו למדים שהקונסולים בשנת הגירוש היו מארקוס סילאנוס ולוקיוס נורבאנוס, ולכן הגירוש נעשה בשנת 19 לספירה. טקיטוס לא מציין האם היו אלה מצרים או יהודים שהועברו לסרדיניא אלא רק שהיו נגועים באמונה תפלה, אך השוואה ליוספוס מבהירה שהיו אלה יהודים.
 +
 
 +
סויטוניוס גם מציין את רדיפות היהודים והמצרים אך משתמש בלשון יחיד כשהוא מדבר על האמונה שנגדה פעל הקיסר – אך הוא התכוון לדת המצרית. סווטוניוס לא מציע תאריך.
 +
 
 +
'''עמ' 13:'''
 +
 
 +
דיו קאסיוס מציין שהמניע לגירוש היה מיסיון. תיאורו נתון במסגרת ההתרחשויות של שנת 19 לספירה. לא מציין את הפולחן המצרי. <br>יוספוס מציין את הפולחן המצרי.
 +
 
 +
הערה 52 - על התחזות לאל למטרות אונס ראה: Weinreich, O. 1911. ''Der Trug Nektanebos'', Leipzig &amp; Berlin 1911, 17-27. י
 +
 
 +
הערה 55 - מבקר את [[Heidel 1920]]:&nbsp; "על כך הושמע פירוש שאינו מתקבל על הדעת. ... היידל מנסה לפרש את כל המאורע כקשר בזנות פולחנית."
 +
 
 +
'''ע"מ 14:'''
 +
 
 +
סיפורו של יוספוס מעלה '''בעיא כרונולוגית קשה:''' הוא ממוקם בימי פילאטוס ולא בשנת 19. היו מי שניסו לתרץ זאת בכך שהיו בעצם שני גירושי-יהודים,<ref>Köberlein, E. 1962. ''Caligula und die ägyptischen Kulte''. Meinsheim am Glan, p. 12 no. 5; also: [[Malaise 1972]] 391f.</ref> אך הדבר אינו מסתבר, משום הדמיון העצום בין הפרטים שמספק יוספוס לאלה אצל טקיטוס (גם ההצמדה לסיפור המצרי מחזקת טענה זו, א.א.). לבטח התכוון שטרן לאותו הארוע.
 +
 
 +
הפתרון שמציע שטרן: יוספוס אינו קפדן במיוחד בסידור הכרונולוגי של ספר י"ח:<br>
 +
<blockquote>חשוב גם לתת את הדעת על שיטת עבודתו של יוספוס ועל הכרונולוגיה היחסית שלו בספר השמונה-עשׂר של "קדמוניות", עניינים שלא זכו לתשׂומת לבם של אותם חוקרים. אם נבדוק את הכרונולוגיה היחסית של מאורעות אחרים בספר השמונה-עשׂר של "קדמוניות", נמצא שגם במקרים אחרים הקדים יוספוס את המאוחר ואחר את המוקדם. לדוגמה: יוספוס מזכיר את ייסוד טבריה, שחל בשנים 17-22 לספירה, לפני הזכרת מותו של המלך '''(ע"מ 15):''' פראאטס הרביעי (שנת 2 לפני-הספירה), ואין לכך כל הסבר אחר מאשר כשלונו של יוספוס למזג את מקורותיו השונים מבחינה כרונולוגית. לכן, אין להעמיד תמיהה העולה מהכרונולוגיה היחסית של יוספוס בגרדה שווה עם התאריך המדויק והחד-משמעי של טאטקיטוס (שנת 19 לספירה); גם אין כל טעם להניח שיוספוס דן במאורע מאוחר יותר, אך דומה לזה שבו שנים בעלי המקורות האחרים.<br> </blockquote>  
 +
'''עמ' 15'''
  
<span style="background-color: #00ff00">בשנת 186 לפנה"ס רדיפת הבכּכנליא.</span><br>'''ע"מ 12:<br>'''מדיווחו של טקיטוס אנו למדים שהקונסולים בשנת הגירוש היו מארקוס סילאנוס ולוקיוס נורבאנוס, ולכן הגירוש נעשה בשנת 19 לספירה.&nbsp;טקיטוס לא מציין&nbsp;האם היו אלה מצרים או יהודים שהועברו לסרדיניה אלא רק שהיו נגועים באמונה תפלה, אך השוואה ליוספוס&nbsp;מבהירה שהיו אלה יהודים.&nbsp;<br>סווטונויס גם מציין את רדיפות היהודים והמצרים אך משתמש בלשון יחיד כשהוא מדבר על האמונה שנגדה פעל הקיסר – אך הוא התכוון לדת המצרית. סווטוניוס לא מציע תאריך.&nbsp;<br>'''ע"מ 13:'''<br>דיו קאסיוס – מניע גיור. תיאורו נתון במסגרת ההתרחשויות של שנת 19.&nbsp;<br>גם יוספוס מציין את הפולחן המצרי.&nbsp;
+
עדותו של סנקא מחזקת את הרושם על "מידת הקפדנות של הרומאים בדיכוי התפשטות הדתות הזרות ובחשׂיפת האזרחים שהצטרפו לדתות אלה", ובמיוחד היהודים.  
  
<span style="background-color: #00ff00">הערה 52 - התחזות לאל למרות אונס.</span>
+
מעלה את עדות פילון, לפיה הצרות בימי טיבריוס היו כולן פרי רשעותו של סיאנוס, שרצה למנוע התקוממות יהודית נגדו ובעד הקיסר.  
  
<span style="background-color: #00ff00">הערה 53 - תגובתו של טיבריוס על מעשה האונס. למה דווקא? שווה לבדוק.</span>
+
'''ע"מ 16:''' כאשר קוראים את דיווחו של פילון מתקבלת ההרגשה שהמאורעות התרחשו סמוך למפלתו של סיאנוס (שנת 31). עם זאת, מקובל במחקר שפילון התכוון למאורעות 19. סיאנוס כהן כמפקד הפראיטריאנים כבר לפני 19,
  
<span style="background-color: #00ff00">הערה 55 - גם שטרן יורד על היידל. </span>'''ע"מ 14:'''  
+
'''עמ' 17:'''  
  
הרבה מאוד פרטים מקבילים לטקיטוס.<br>הבעיה הכרונולוגית: יוספוס טועה בכרונולוגיה של האירוע אך לא מתכוון&nbsp;לאירוע אחר.  
+
אך לשׂיא השפעתו הגיע החל בשנת 23, לאחר פרישת טיבריוס לקאפרי. מאידך יש הטוענים שלא היה לסיאנוס כל קשר לסיפור, ושלא היתה לו שום טינה נגד היהודים, אלא שפילון רצה לטשטש את צעדיו האנטי-יהודיים של טיבריוס, מתוך מגמה להציג אהדה מתמשכת של השושלת ליהודים.  
  
'''ע"מ 15:'''
+
שטרן מצדד במבחינים בין הפעילות של 19 לבין הפעילות של סיאנוס סביב שנת 31:  
 +
<blockquote>אמנם גם בשנת 31 הועלות האשמות נגד יהודי רומא, אולם מהוראותיו של טיבריוס לנציבים, אחרי מפלת סיאנוס, ומחששותיהם של היהודים בפרובינקיות שגם אליהם תגיע הרעה, מסתבר שהגורם לחששות אלה היה עדיין טרי בתודעתם ולא מאורע שאירע שתים-עשׂרה שנה קודם-לכן, מה גם שטיבריוס מדבר על הסתפקות בהענשת האשמים הישירים בלבד ואין שום היגיון בהנחה שמדובר על מעשׂים כה רחוקים. נראים הדברים כי אף-על-פי שפגיעתו של הגירוש של שנת 19 ביישוב היהודי ובגֵרים הרבים שהצטרפו אליו היתה קשה, הוא לא ביטל את קיומן של הקהילות היהודיות בעיר. אפשר שהתחדשו הפעילות הקשורה בגיור ואיסוף הכספים למקדש בירושלים, וסיאנוס גמר אומר לשׂים קץ למצב הזה ואף תכנן צעדים מסוימים - יהיה אשר יהיה אופיים - כליפ יהודים בפרובינקיות. מכאן גם מובנת התייחסותו של פילון לסיאנוס כאל צורר היהודים ומבשׂרו של הקיסר גאיוס, נוסף על הפיכתו של סיאנוס, התככן - שואף השלטון בדרכים לא כשרות - לשׂעיר לעזאזאל, לצורך טיהור שמו של הקיסר טיבריוס מכל רבב של אנטיפאתיה ליהודים. <br>
 +
----
  
<span style="background-color: #00ff00">יוספוס אינו מקפיד מאוד על סדדר הזמנים בספר 18.</span>  
+
<br> <references />
 +
</blockquote>
  
'''ע"מ 16:<br>'''כאשר קוראים את דיווחו של&nbsp;פילון&nbsp;מתקבלת ההרגשה שהמאורעות התרחשו סמוך למפלתו של סיאנוס. סיאנוס הגיע לשיא השפעתו בשנת 23 לספירה כאשר טיבריוס עזב לקאפרי. בדיווחו פילון מנסה לזכות את טיבריוס מכל יוזמה אנטי יהודית.&nbsp; שטרן תומך בהשערה שהאירוע עליו מדבר פילון הוא לא הגירוש של שנת 19 לספירה.
+
== חלק ג  ==
  
 
'''ע"מ 18:'''  
 
'''ע"מ 18:'''  
  
<span style="background-color: #00ff00">חלוקת כסף מיוחדת ליהודים למניעת חילול שבת.&nbsp;</span><br>'''ע"מ 19:'''  
+
חלוקת כסף מיוחדת ליהודים למניעת חילול שבת.&nbsp;<br>'''ע"מ 19:'''  
  
<span style="background-color: #00ff00">הערה 74 - פרופרטיוס! אף אחד לא חיפש אלים זרים. </span>
+
הערה 74 - פרופרטיוס ([[Propertius, Elegies 4.1.17|פרופרטיוס, קינות 4.1.17]]): "אף אחד לא חיפש אלים זרים."
  
<span style="background-color: #00ff00">הערה 77 - כריסטוס היה סתם יהודי אחד. </span>
+
הערה 77 - כריסטוס היה סתם יהודי אחד.  
  
 
'''ע"מ 20:'''  
 
'''ע"מ 20:'''  
  
<span style="background-color: #00ff00">האם יוספוס שבידינו צונזר? </span>
+
האם יוספוס שבידינו צונזר?  
  
<span style="background-color: #00ff00">הערה 78 - Chrestus = Christ </span>
+
הערה 78 - Chrestus = Christ  
  
 
'''ע"מ 22:'''  
 
'''ע"מ 22:'''  
  
<span style="background-color: #00ff00">Impolsore Chresto - 41 </span>
+
Impolsore Chresto - 41  
  
<span style="background-color: #00ff00">נצרות קדם-פאולינית. </span>
+
נצרות קדם-פאולינית.  
  
<span style="background-color: #00ff00">הערה 90 - הופעות השם: Christians </span>
+
הערה 90 - הופעות השם: Christians  
  
 
'''ע"מ 23:'''  
 
'''ע"מ 23:'''  
  
<span style="background-color: #00ff00">גלות הֻרקניא. </span>
+
גלות הֻרקניא.  
  
<span style="background-color: #00ff00">הערה 92 - נצרות קדומה במצרים. </span>
+
הערה 92 - נצרות קדומה במצרים.  
  
 
'''ע"מ 24:'''  
 
'''ע"מ 24:'''  
  
<span style="background-color: #00ff00">איסור יישוב קפריסין אחרי מרד התפוצות. </span>
+
איסור יישוב קפריסין אחרי מרד התפוצות.  
  
 
'''ע"מ 25:'''  
 
'''ע"מ 25:'''  
  
<span style="background-color: #00ff00">גירוש יהודים מרומא היה יותר עניין רומאי מאשר עניין יהודי. </span>
+
גירוש יהודים מרומא היה יותר עניין רומאי מאשר עניין יהודי.  
  
 
'''ע"מ 26:'''  
 
'''ע"מ 26:'''  
  
<span style="background-color: #00ff00">"באשר להיהודים לא תמיד הבדילו בין הכלל ובין מפיציה הפעילים של היהדות." אולי משום המיסיון הלא-מודע. </span>
+
"באשר ליהודים לא תמיד הבדילו בין הכלל ובין מפיציה הפעילים של היהדות." אולי משום המיסיון הלא-מודע.  
  
<span style="background-color: #00ff00">מונותאיזם שולל האפשרות להמשיך לכבד את אלי רומא המסורתיים. </span>
+
מונותאיזם שולל האפשרות להמשיך לכבד את אלי רומא המסורתיים.  
  
 
'''ע"מ 27:'''  
 
'''ע"מ 27:'''  
  
<span style="background-color: #00ff00">הערה 110 - אהדה ליהדות ברומא. </span>
+
הערה 110 - אהדה ליהדות ברומא.  
  
<span style="background-color: #00ff00">הערה 111 - עוד על Sabazios.</span>
+
הערה 111 - עוד על Sabazios.
  
 
= הערות  =
 
= הערות  =
שורה 119: שורה 147:
 
= נמצא בשימוש ב...  =
 
= נמצא בשימוש ב...  =
  
[[תשע מונותאיזם עבודה מסכמת אייל מאיר]]
+
*[[תשע מונותאיזם עבודה מסכמת אייל מאיר]]
 +
*[[יוספוס פאולינה ופולוויה#המחקר המודרני: ואלה שמות|יוספוס פאולינה ופולוויה]]
 +
*[[אברהם והרקלס]]
  
 
= קישורים נוספים =
 
= קישורים נוספים =

גרסה אחרונה מ־14:04, 26 בינואר 2011

מחקר מודרני ש / מחקר מודרני S

שטרן, מנחם. 1979. "גירושי היהודים מרומא בזמן העתיק." ציון 44. ע"מ 1-27.

סיכומים

חלק א

ע"מ 1:

הערה 1 - הגירה יהודית פיניקית. שווה לבדוק.

הערה 2 - עבדים יהודים באיוניא.

ע"מ 2:
שבויים יהודיים רבים הובאו לרומא בשנת 61 לפנה"ס אחרי שפומפיוס כבש את יהודה. זמן ניכר לפני כיבוש ירושלים הייתה קהילה יהודית ענפה ברומא מכיוון שכבר בשנת 59 לפנה"ס אנו שומעים על השפעתם במשפטו של פלאקוס אצל קיקרו (Pro Flacco 66-69). גם כיבוש אסיה הקטנה וממלכת פרגאמון, שישבה בה אוכלוסייה יהודית רבה, סייעה להתפתחות היישוב היהודי ברומא עוד לפני פומפיוס.

ואלריוס מקסימוס חי בתקופתם של אוגוסטוס וטיבריוס ופרסם את חיבורו לאחר מפלתו של סיאנוס בשנת 31 לספירה.

הערה 3 - יהודיה משׂפרטא!!!
ע"מ 3:
דיווחו של ואלריוס מקסימוס על גירוש היהודים מרומא בשנת 139 לפנה"ס נשמר כפרגמנט בדיווחיהם של יוליוס פאריס (Iuluis Paris) ושל יאנואריוס נפוטינוס (Ianuarius Nepotianus)

ע"מ 4:

שטרן מעלה את הטענה שואלריוס מאקסימוס שאב את הידיעה על גירוש היהודים מן ההיסטוריה הרומית של ליויוס (פפירוסים מאוקסירינכוס שבמצרים התיכונה מופיעים תקצירים לספרים 37 עד 46 וכן 48 עד 55 של ההיסטוריה הרומית של טיטוס ליויוס. בראשית הטור השמיני בשורות 191-192 מצוינים שמות הקונסולים והודעה על גירוש האסטרולוגים מן העיר. אין ציון לגירוש יהודים). ואלריוס מקסימוס השתמש בליוויוס כמקור עיקרי לתולדות הרפובליקה הרומית בחלקים אחרים של חיבורו. 

ע"מ 5:
סרוויוס (Servius) מוסר שהאתונאים והרומים אסרו הכנסת דתות חדשות לעריהם, ובגין איסור זה נשפט סוקראטס באתונה וגורשו האסטרולוגים והיהודים מרומא. סרוויוס הכיר את האירוע מקריאה אצל ליוויוס, אך יתכן שהמקור של סרוויוס היה ואלריוס מקסימוס ולא ליוויוס במישרין. 
מדוע המשלחת מטעם שמעון המקבי לרומא איננה אשמה בגירוש?

1. לא סביר שהשלטונות ברומא יתנהגו בגסות כלפי משלחת של מדינה ידידותית.

2. המשלחת הגיעה לרומא רק בשנת 142 לפנה"ס ולכן לא יתכן שחבריה גרמו לגירוש היהודים. הדימיון בין שמו של הקונסול גניאוס קאלפורניוס פיסו, שמצוין אצל פאריס, לקונסול לוקיוס שבספר מקבים-א טו טז מטעה. שמו היה גניאוס ולא לוקיוס ולכן היה זה לוקיוס קיקיליוס מטלוס (Lucius Caecilius Metellus) הקונסול של שנת 142 לפנה"ס. 
ע"מ 6:
מפיצי הדת לא היו תושבי רומא כי הקונסול פקד עליהם לחזור לבתיהם. מרכז פולחנו של יופיטר סבזיוס נמצא באסיה הקטנה והיה מקובל במלכות פרגאמון, עובדה אשר מעלה את הסבירות שהיהודים באו מאסיה הקטנה (יהודים מפרגאמון או מדרום איטליה?). ישנה השערה שמדובר בפולחן סינקרטיסטי פריגי-יהודי שהובא לרומא על ידי היהודים. וארו זיהה את יופיטר הרומי עם אלוהי היהודים ( Augustinus, De Consensu Evangelistarum 1.22.30, 1.23.31, 1.27.42 ).
היה בלבול בין זאוס סבזיוס (Zeus Sabazios) לדיוניסוס, או יהוה צבאות, או המילה שבת, שקישר את סבזיוס ליהודים. 

ע"מ 7:

אריסטובולוס

סטראבון

דיוניסוס

הערה 25 - דיוניסוס = יהוה.
ע"מ 8:
קיומם כמוסד של המזבחות הציבוריים (מקומות תפילה ובתי כנסת) היה ידוע היטב במרחב הפזורה היהודית ההלניסטית במאה השלישית והשנייה לפנה"ס. 
נימוקים לכך שואלריוס המציא את הכול כדי לסייע לטיבריוס: 
א. היעדר אישור ממקור נוסף.
ב. היחסים בין רומא ליהודה היו כה טובים שקשה לשער שהרומים יסכנו אותם כדי לגרש יהודים מרומא.
ג. אזכורו של יופיטר-סבזיוס הוא תוספת מאוחרת של פאריס כי רק בתקופת הקיסרות הוא זכה לפולחן ממשי ברומא.

שיתוף פעולה יהודי נכרי בפולחן יהוה בחו"ל.
ע"מ 9:
הפרכת הטענה שואלריוס המציא הכל:
א. מאורעות רבים מן הזמן העתיק ידועים ממקור אחד. אין לשכוח את סרוויוס, ושקיימת אפשרות ששאב את ידיעותיו הישר מליוויוס. טיעון מן השתיקה לא מספיק, מכיוון שיוספוס לא מציין סיפור זה אך גם לא את החלטת אסיפת העם לטובת שמעון המקבי או את פקודת הגירוש של קלאודיוס. מעבר לכך, לא מתחייב שקיקרו יציין אירוע זה במשפט של פלאקוס.
ב. ההנחה שהמשלחת שהתה ברומא בשנת 139 לפנה"ס לא נכונה.
ג. הצירוף של יופיטר-סבזיוס אופייני לממלכת פרגאמון במאה השנייה לפנה"ס.

ע"מ 10:

הערה 38 - על מעורבות יהודית במרד העבדים בסיקיליא בשנים 132-135 לפנה"ס.

חלק ב

בשנת 186 לפנה"ס רדיפת הבכּכנליא.

עמ' 11:

אוגוסטוס הגן על זכות ההתאגדות היהודית ברומא מחד, וניסה לגרש את הפולחנות המצריים מאידך.

עמ' 12:

מדיווחו של טקיטוס אנו למדים שהקונסולים בשנת הגירוש היו מארקוס סילאנוס ולוקיוס נורבאנוס, ולכן הגירוש נעשה בשנת 19 לספירה. טקיטוס לא מציין האם היו אלה מצרים או יהודים שהועברו לסרדיניא אלא רק שהיו נגועים באמונה תפלה, אך השוואה ליוספוס מבהירה שהיו אלה יהודים.

סויטוניוס גם מציין את רדיפות היהודים והמצרים אך משתמש בלשון יחיד כשהוא מדבר על האמונה שנגדה פעל הקיסר – אך הוא התכוון לדת המצרית. סווטוניוס לא מציע תאריך.

עמ' 13:

דיו קאסיוס מציין שהמניע לגירוש היה מיסיון. תיאורו נתון במסגרת ההתרחשויות של שנת 19 לספירה. לא מציין את הפולחן המצרי.
יוספוס מציין את הפולחן המצרי.

הערה 52 - על התחזות לאל למטרות אונס ראה: Weinreich, O. 1911. Der Trug Nektanebos, Leipzig & Berlin 1911, 17-27. י

הערה 55 - מבקר את Heidel 1920:  "על כך הושמע פירוש שאינו מתקבל על הדעת. ... היידל מנסה לפרש את כל המאורע כקשר בזנות פולחנית."

ע"מ 14:

סיפורו של יוספוס מעלה בעיא כרונולוגית קשה: הוא ממוקם בימי פילאטוס ולא בשנת 19. היו מי שניסו לתרץ זאת בכך שהיו בעצם שני גירושי-יהודים,[1] אך הדבר אינו מסתבר, משום הדמיון העצום בין הפרטים שמספק יוספוס לאלה אצל טקיטוס (גם ההצמדה לסיפור המצרי מחזקת טענה זו, א.א.). לבטח התכוון שטרן לאותו הארוע.

הפתרון שמציע שטרן: יוספוס אינו קפדן במיוחד בסידור הכרונולוגי של ספר י"ח:

חשוב גם לתת את הדעת על שיטת עבודתו של יוספוס ועל הכרונולוגיה היחסית שלו בספר השמונה-עשׂר של "קדמוניות", עניינים שלא זכו לתשׂומת לבם של אותם חוקרים. אם נבדוק את הכרונולוגיה היחסית של מאורעות אחרים בספר השמונה-עשׂר של "קדמוניות", נמצא שגם במקרים אחרים הקדים יוספוס את המאוחר ואחר את המוקדם. לדוגמה: יוספוס מזכיר את ייסוד טבריה, שחל בשנים 17-22 לספירה, לפני הזכרת מותו של המלך (ע"מ 15): פראאטס הרביעי (שנת 2 לפני-הספירה), ואין לכך כל הסבר אחר מאשר כשלונו של יוספוס למזג את מקורותיו השונים מבחינה כרונולוגית. לכן, אין להעמיד תמיהה העולה מהכרונולוגיה היחסית של יוספוס בגרדה שווה עם התאריך המדויק והחד-משמעי של טאטקיטוס (שנת 19 לספירה); גם אין כל טעם להניח שיוספוס דן במאורע מאוחר יותר, אך דומה לזה שבו שנים בעלי המקורות האחרים.

עמ' 15

עדותו של סנקא מחזקת את הרושם על "מידת הקפדנות של הרומאים בדיכוי התפשטות הדתות הזרות ובחשׂיפת האזרחים שהצטרפו לדתות אלה", ובמיוחד היהודים.

מעלה את עדות פילון, לפיה הצרות בימי טיבריוס היו כולן פרי רשעותו של סיאנוס, שרצה למנוע התקוממות יהודית נגדו ובעד הקיסר.

ע"מ 16: כאשר קוראים את דיווחו של פילון מתקבלת ההרגשה שהמאורעות התרחשו סמוך למפלתו של סיאנוס (שנת 31). עם זאת, מקובל במחקר שפילון התכוון למאורעות 19. סיאנוס כהן כמפקד הפראיטריאנים כבר לפני 19,

עמ' 17:

אך לשׂיא השפעתו הגיע החל בשנת 23, לאחר פרישת טיבריוס לקאפרי. מאידך יש הטוענים שלא היה לסיאנוס כל קשר לסיפור, ושלא היתה לו שום טינה נגד היהודים, אלא שפילון רצה לטשטש את צעדיו האנטי-יהודיים של טיבריוס, מתוך מגמה להציג אהדה מתמשכת של השושלת ליהודים.

שטרן מצדד במבחינים בין הפעילות של 19 לבין הפעילות של סיאנוס סביב שנת 31:

אמנם גם בשנת 31 הועלות האשמות נגד יהודי רומא, אולם מהוראותיו של טיבריוס לנציבים, אחרי מפלת סיאנוס, ומחששותיהם של היהודים בפרובינקיות שגם אליהם תגיע הרעה, מסתבר שהגורם לחששות אלה היה עדיין טרי בתודעתם ולא מאורע שאירע שתים-עשׂרה שנה קודם-לכן, מה גם שטיבריוס מדבר על הסתפקות בהענשת האשמים הישירים בלבד ואין שום היגיון בהנחה שמדובר על מעשׂים כה רחוקים. נראים הדברים כי אף-על-פי שפגיעתו של הגירוש של שנת 19 ביישוב היהודי ובגֵרים הרבים שהצטרפו אליו היתה קשה, הוא לא ביטל את קיומן של הקהילות היהודיות בעיר. אפשר שהתחדשו הפעילות הקשורה בגיור ואיסוף הכספים למקדש בירושלים, וסיאנוס גמר אומר לשׂים קץ למצב הזה ואף תכנן צעדים מסוימים - יהיה אשר יהיה אופיים - כליפ יהודים בפרובינקיות. מכאן גם מובנת התייחסותו של פילון לסיאנוס כאל צורר היהודים ומבשׂרו של הקיסר גאיוס, נוסף על הפיכתו של סיאנוס, התככן - שואף השלטון בדרכים לא כשרות - לשׂעיר לעזאזאל, לצורך טיהור שמו של הקיסר טיבריוס מכל רבב של אנטיפאתיה ליהודים.



  1. Köberlein, E. 1962. Caligula und die ägyptischen Kulte. Meinsheim am Glan, p. 12 no. 5; also: Malaise 1972 391f.

חלק ג

ע"מ 18:

חלוקת כסף מיוחדת ליהודים למניעת חילול שבת. 
ע"מ 19:

הערה 74 - פרופרטיוס (פרופרטיוס, קינות 4.1.17): "אף אחד לא חיפש אלים זרים."

הערה 77 - כריסטוס היה סתם יהודי אחד.

ע"מ 20:

האם יוספוס שבידינו צונזר?

הערה 78 - Chrestus = Christ

ע"מ 22:

Impolsore Chresto - 41

נצרות קדם-פאולינית.

הערה 90 - הופעות השם: Christians

ע"מ 23:

גלות הֻרקניא.

הערה 92 - נצרות קדומה במצרים.

ע"מ 24:

איסור יישוב קפריסין אחרי מרד התפוצות.

ע"מ 25:

גירוש יהודים מרומא היה יותר עניין רומאי מאשר עניין יהודי.

ע"מ 26:

"באשר ליהודים לא תמיד הבדילו בין הכלל ובין מפיציה הפעילים של היהדות." אולי משום המיסיון הלא-מודע.

מונותאיזם שולל האפשרות להמשיך לכבד את אלי רומא המסורתיים.

ע"מ 27:

הערה 110 - אהדה ליהדות ברומא.

הערה 111 - עוד על Sabazios.

הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

קישורים נוספים