שיחת משתמש:Shlomo Livneh

מתוך Amitay.haifa.ac.il
גרסה מ־23:27, 6 בינואר 2010 מאת Shlomo Livneh (שיחה | תרומות) (מחשבות של חבר חדש בקהילה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל:ניווט, חיפוש
מדביק טקסט שקיבלתי בוורד באימייל, מאת שלמה לבנה (דרך שם המשתמש שלו) הלסינקי Shlomo Livneh 23:27, 6 בינואר 2010 (UTC)

שני סיפורי בריאה – חפש את האשה

המעיין בסיפור הבריאה (בראשית פרקים א' ב' ) בוודאי שם ליבו לכך שלמעשה מתוארים כאן שני סיפורי בריאה.

פרק א' כולל את ששת ימי הוא הבריאה הראשונים כאשר בכל יום מוקדש לנושא בריאה מסוים והאדם – נזר הבריאה נברא ביום השישי. בסוף כל יום בוחן האל את מעשה ידיו ומביע את שביעות רצונו, פעם אחת או פעמיים. שלושת הפסוקים הראשונים בפרק ב מתייחסים ליום השביעי בו אלוהים "שבת מכל מלאכתו" ומיד לאחריהם מתחיל סיפור הבריאה השני. כאן תהליך הבריאה, למעט בריאת האישה, נדחס ל 9 פסוקים, אין הבעת שביעות רצון – להפך ההתבטאות הערכית היחידה של האל היא של אי שביעות רצון – "לא טוב היות האדם לבדו". מקריאת שני פרקים אלו עולה באופן טבעי השאלה מה טעם ראה הסופר המקראי (או הסופרים) לשלב שני סיפורי בריאה.

לאחרונה, בעקבות האזנה לתכנית של דב אלבוים בנושא פרשת השבוע בערוץ 1 שעסקה בהכרזת העצמאות של מדינת ישראל והרצאה של ד"ר יצחק נוי שעסקה בהצהרת בלפור עלה במוחי הסבר גנרי אפשרי לכפילות בסיפורי הבריאה. מגילת העצמאות והצהרת בלפור הם כנראה המסמכים המכוננים ב ה' הידיעה של מדינת ישראל. רבות סופר וגם בתכנית של דב אלבוים על המחלוקות שקדמו לניסוח הסופי של מגילת העצמאות וכיצד נפתרה המחלוקת בין הדתיים שרצו בהכנסת שם האל למגילה ובין החילוניים שהתנגדו והפתרון נמצא ע"י הביטוי "צור ישראל" שסיפק את שני הצדדים. בהצהרת בלפור כולנו מכירים את תחילתה – "ממשלת הוד מלכותו מביטה בעין יפה....." וכו' וכו'. אבל קריאת ההצהרה מתחילתה ועד סופה מגלה פרטים נוספים (הדגשה שלי):

"ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה ותעשה את מיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו, תוך הבנה ברורה שלא ייעשה דבר שעשוי יהיה לפגוע בזכויותיהן האזרחיות והדתיות של הקהילות הלא-יהודיות הקיימות בפלשתינה, או בזכויות ובמעמד המדיני מהם נהנים היהודים בכל מדינה אחרת".

נשאלת השאלה מה קשורה שמירת הזכויות של היהודים במדינות אחרות לעניין הקמת הבית הלאומי? התשובה היא שפיסקה זו הוכנסה להצהרת בלפור בלחצו של לורד אדווין מונטגיו, יהודי, השר לענייני הודו בקבינט הבריטי שהתנגד להצהרה וחשש מהתפרצות אנטישמיות ותביעה לפנות יהודים לפלשתינה מאותם מקומות בהם היהודים נהנים משוויון זכויות (ארה"ב ובריטניה למשל).

נראה לי שאפשר לקבוע כאקסיומה שכל מסמך בעל חשיבות היסטורית שחובר ע"י קבוצה של אנשים מקפל בתוכו חילוקי דעות בין מחברי המסמך וגם התורה כמסמך המכונן של העם היהודי נכללת בקטגוריה זו. קבלת ההנחה ששני סיפורי הבריאה נכתבו על מנת לרצות שני צדדים החלוקים בדעותיהם גם מאפשרת להסביר את מבנה סיפורי הבריאה. פרק א' מביא את עמדתו של צד אחד. שלושת הפסוקים הראשונים בפרק ב' משקפים הסכמה בין הצדדים לגבי מעמד יום השבת ובהמשך הפרק נכתב סיפור הבריאה השני וע"י כך ניתן לטשטש את המחלוקות. עד כאן ההסבר הגנרי אבל האם יש גם הסבר אפשרי למהות של המחלוקת שהביאה לכפילות של סיפורי הבריאה? אנסה לענות גם על שאלה זו.

לדעתי שני ההבדלים הבולטים בין שני סיפורי הבריאה נוגעים ל:

  • בריאת האדם
  • גן העדן

לגבי בריאת האדם ההבדל המהותי ביותר הוא השוויון בין הגבר והאישה בסיפור הבריאה הראשון לעומת הנחיתות של האישה מול הגבר בספור הבריאה השני. בסיפור הבריאה הראשון שניהם נבראו יחד בצלם אלוהים בהחלטה אחת של האל. אמנם כתוב "זכר ונקבה ברא אותם" מה שפותח אפשרות לאיזושהי חשיבה היררכית אבל מכיוון שאין טכניקה של כתיבה מקבילית ומכיוון שידוע שאת התורה כתבו גברים ו “Ladies first” לא היה מנהג שגור במקומותינו באותם הזמנים אפשר להניח שהקדמת ה"זכר" ל"נקבה" לא נבעה מהרצון להביע איזושהי נחיתות של האישה מול הגבר במיוחד לאור העובדה שסיפור הבריאה הראשון אינו כולל שום פרט נוסף התומך בתפיסה זו.

סיפור הבריאה השני מדיף ריח חריף של שוביניזם מתחילתו. בתחילת סיפור הבריאה השני האדם נוצר מעפר. רק לאחר שאלוהים יצר בהמשך את הצומח וגן העדן הוא מבחין שמשהו לא כשורה ומחליט להביא לאדם עזר כנגדו. ז"א האל מחפש כוח עזר לאדם והמדרג ההיררכי ברור.

גם בשלב זה עדיין לא נופלת ההחלטה לברוא את האישה והאל בורא את "כל חית השדה ואת כל עוף השמים". כאן כנראה מתבצע תהליך שמשתתפים בו גם האל וגם האדם של מתן שמות לבעלי החיים תוך ניסיון לאתר איזשהו בעל חי אשר יתאים בתכונותיו לתפקיד של "עזר כנגדו" אבל התהליך הזה נכשל "ולאדם לא מצא עזר כנגדו". רק בשלב הזה מבצע אלוהים את הניתוח המפורסם ביותר בהיסטוריה בגופו של אדם ובורא את האישה מהצלע בניגוד לאדם שנוצר מחומר הגלם בו השתמש אלוהים ליצור את כל החי על פני האדמה – עפר או אדמה. במאמר מוסגר – לא ברור אם אדם חתם על טופס הסכמה לניתוח או שהניתוח התבצע בהפתעה. תהליך בריאה זה של האישה מתוך איבר בגופו של האדם מסמל בברור את הקביעה של עליונות הגבר על האשה.

נעבור עתה להבדל השני – סיפור גן העדן.

גן העדן אינו מוזכר כלל בסיפור הבריאה הראשון אבל משולב בסיפור הבריאה השני מיד לאחר בריאת האדם וכולל תאור מפורט של העצים, הנהרות, הזהב, הבדולח ואבן השוהם ובקיצור גן עדן. האדם מקבל את התפקיד "לעבדה ולשמרה" וכאן לכאורה אמור היה להסתיים סיפור הבריאה. אבל האל שלא היה מרוצה מ"היות האדם לבדו" ברא את האישה ואז התחיל כל ה"בלגן" שנגמר בגירוש מגן עדן.

האישה יוצאת לא טוב מסיפור הגירוש, היא פותתה ע"י הנחש ופיתתה את אדם לאכול מהפרי האסור והרי לכם התשתית התיאולוגית ליחס לאישה בדת היהודית – "קול באשה ערווה" או "כבודה של בת ישראל פנימה" כלומר עדיף שהאישה תהיה בבית ותשתוק כי אי אפשר לדעת מה תעשה בחוץ. מכאן הדרך לנאומו של חבר כנסת מש"ס, נסים זאב, בנוגע לחוק הזנות הטוען שיש גם להעניש את האישה העוסקת בזנות בעוון פיתוי הגבר – קצרה הדרך.

מכל האמור לעיל עולה שסיבה אפשרית להכללתו של סיפור הבריאה השני בתורה הינו הרצון של חלק מסופרי המקרא לקבע בדת היהודית את מעמדה הנחות של האישה בהשוואה לגבר וליחס לה תכונות שלילות אשר יאפשרו להטיל עליה מגבלות התנהגותיות, חברתיות, כלכליות, פוליטיות ולתת הצדקה דתית לאפליה של האישה. לצערנו עדיין קיימים במקומותינו איים לא קטנים בהם שלטת גישה זו.