תשעב ב - בין מצרים וסוריא - קומפלקס חנוכה

מתוך Amitay.haifa.ac.il
גרסה מ־11:00, 29 בינואר 2012 מאת Eyalmeyer (שיחה | תרומות) (דף חדש: {{תשעב ב - בין מצרים וסוריא - מערך שיעורים - סרגל ניווט}} =אנטיוכוס III = [[Image:Antiochos III coin.jpg|thumb|left|150x150px|[http://e…)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

אלכסנדר הגדולהדיאדוכיםהתגבשות הסדר החדשיסודות הממלכה התלמיתיסודות הממלכה הסלווקית

העימות הגדולבין אלים ובני-אדם: פולחן השליט ההלניסטיהענן מן המערבקומפלקס חנוכהסלבוס


אנטיוכוס III

  • פולחן עצמי כדבר מאחד לאימפריא (מקורות אצל שרווין-וייט וקוהרט 202-210).
  • כיבוש חילת-סוריא (הסורית החמישית - כשרומא פונה מחניבעל לפיליפוס V)
  • ללא עזרת פיליפוס, כניעה בפני רומא בקרב מגנסיא ובשלום אפמאה)
    • מניעת גישה סלווקית למאגרי האוכלוסיא (והגיוס) היוונית באסיא הקטנה
    • פיצויי מלחמה כבירים לרומא: 3000 טלנטים של כסף במזומן (77.5 טונות), ועוד 12,000 בתריסר תשלומים שנתיים. נוצר משבר מזומנים חמור.

מעשׂה הליודורוס

גירוש הליודורוס מבית המקדש - ציור מאת ז'ראר דה-לרסה

מקבים ב פרק ג (תרגום כהנא בתיקונים קלים = שוורץ 100-116; לתרגום המלך ג'יימס):

כשהיתה עיר הקודש יושבת בכל השלום והחוקים היו נשמרים יפה מאד בצדקתו של חוניו כהן-גדול … היו גם המלכים בעצמם נותנים כבוד למקום, ומכבדים את המקדש במתנות יקרות מאד. ואף סלוקוס (הרביעי, 187-175) מלך אסיא נתן מהכנסותיו שלו את כל ההוצאות הנצרכות לעבודת הקרבנות.
ושמעון, איש משבט בנימין, אשר הועמד לנגיד המקדש, בא בריב עם הכהן הגדול… ומבלתי-יכלתו לגבור על חוניו הלך אל אפולוניוס התרסי, … שׂר צבא חילת-סוריא ופניקיא, ויודע לו על עושר בלי-סוף השמור באוצר ירושלם, ולרוב הכסף אין מספר, ואין צורך בו לקרבנות, ונכון הוא אשר כל זה יפול בידי המלך… (ש)בחר בהליודורוס "אשר על העניינים", ויתן לו פקודה וישלחהו להוציא את האוצרות הנזכרים.
(והליודורוס) בא ירושלמה ונתקבל באהבה מאת הכהן-הגדול והעיר, וסיפר על אשר נודע לו… וישאל אם הדבר קרוב לאמת. וכאשר הודיעו הכהן-הגדול כי פקדון הוא מאת אלמנות ויתומים… וכל הכסף 400 ככר וזהב 200, ואי-אפשר על כל פנים לעשׂות עוול לבוטחים בקדושתו, בכבודו ובחסינותו (ממסים) של המקדש הנכבד על כל העולם. והליודורוס אמר בכח פקודת המלך אשר בידו, כי צריך להביא הכל אל אוצר המלך!

  • ...התערבות אלהית
  • וכח המקרה...

כתובת הליודורוס (פורסמה 2007):

כתובת הליודורוס - מתוך האתר Epoch Times

Year 134 (178 BC), 22 of the month Gorpiaios[1]

Heliodoros to Dorymenes his brother, greetings. Taking the utmost consideration for the safety of our subjects, and thinking it to be of the greatest good for the affairs in our realm when those living in our kingdom manage their lives without fear, and at the same time realizing that nothing can enjoy its fitting prosperity without the good will of the gods, from the outset we have made it our concern to ensure that the sanctuarites founded in the other satrapies receive the traditional honors with the care befitting them. But since the affairs in Koile-Syria and Phoinike stand in need of appointing someone to take care of these (sanctuaries)… Olympiodoros …

  1. אמצע או סוף אוגוסט

אנטיוכוס IV אפיפנס (175-164)

Antiochus IV Epiphanes Morkholm 14 Wikipedia.jpg
מקור: ויקיפדיה, מוצג בערך על אנטיוכוס IV.

אפיפנס או אפימנס? פולֻבּיוס 26.1

האנטיוכים מירושלם

פסל ברונזה מן המאה השנייה לספירה

מקבים ב ד 7-17 (שוורץ עמ' 117-126):

אך כשנפטר סלווקוס מן החיים ואנטיוכוס המכונה 'אפיפנס' נטל את המלוכה, יאסון אחי חוניו נישל (את חוניו) מן הכהונה הגדולה דרך שחיתות, בהבטיחו למלך, על ידי עתירה, שלוש מאות ושישים כיכר כסף ועוד שמונים מהכנסה אחרת. ומלבד אלה הבטיח לְזַכּוֹתוֹ בעוד מאה וחמישים לשנה, אם יינתן לו לייסד בסמכותו גימנסיון ואפביאון ולרשום את האנטיוכים אשר בירושלים. לאחר שאישר המלך (כל אלה) החזיק (יאסון) בשלטון ומיד הסב את בני עדתו לסגנון היווני, ואילו את החסדים המלכותיים שקוימו ליהודים באמצעות יוחנן (אבי אופּולמוס, אשר ביצע את השליחות לרומאים בעיניין הידיות והברית) הוא דחק הצדה, ובבטלו את הלכות החוקה חידש מנהגים פורעי חוק.

כך הוא שש לייסד גימנסיון מתחת לאקרופוליס עצמה, והשם הכפיף את החזקים ביותר מבין האפבּים תחת כובע השמש. היה מן שיא של יוונות והתקדמות של נכריוּת בגלל אי טהרת יאסון - איש חסר יראה ולא כוהן גדול, כך שהכוהנים כבר לא התלהבו ביחס לעבודות המזבח, אלא בבוזם למקדש ובהסחת דעתם מן הקרבנות הם התלהבו להשתתף בהספקת הציוד פורעת החוק שבזירת ההיאבקות לאחר הזימון על ידי הדיסקוס, ובשוּמם לאל את ערכי האבות, ובחשבם את הכיבודים היווניים ליפים ביותר. ובגלל הדברים האלה בא עליהם מצב קשה, ואלה אשר התלהבו לקראת אורחותיהם ורצו לחקות בכול, היו לאויבים ולמתנקמים. שהרי לא דבר פעוט הוא לנהוג כלפי חקי האלוהים בחוסר יראה. אבל זאת תראה התקופה הבאה.

המלחמה הסורית השישית

הסיבות למלחמה, כמו גם הכרונולוגיא שלה, שנויות במחלוקת.

  • סוף 170: אנטיוכוס משתלט על אלכסנדריא
  • סתיו 169: הצבא המצרי מפנה את מצרים לאחר התנגדות מקומית
    • אנטיוכוס מבקר בירושלם ושודד את אוצרות המקדש
  • אביב 168: אנטיוכוס פולש שוב למצרים
    • 22 יוני 168: הרומאים מביסים את פרסאוס בקרב פֻּדנא
    • יולי: יום אֵלֵוּסיס
    • שמועה מגיעה לירושלם שאנטיוכוס מת. פורצת התקוממות פרו-תלמית. אנטיוכוס חוזר, כולו חמה וזעם...

שׂהידיות (martyrdom)

סוף 168 או תחילת 167: אנטיוכוס מתנפל שוב על ירושלם

  • הקמת החקרא (מבצר לאנטיוכיא שבירושלם החולש על המקדש)
  • כינון פולחנו הוא בכל ארץ יהודה
  • הפיכת בית-המקדש למרכז פולחן אלילי (בעיקר לזאוס אולֻמפיוס ולדיונֻסוס)
  • גזרות דת נגד היהדות (שמירת שבת, לימוד תורה, מילה, כשרות)

מקבים ב ו-ז (= שוורץ 151-176 - תו"ת)[1]

  • קנאה אלימה מופנית כלפי פנים ולא חוץ
  • אמונה בתחיית המתים
  • המורשת הנוצרית ושימור ספרי מקבים

מרד המקבים

תגובה אחרת מספקים מתתיהו בן-יוחנן ובניו

  • פיקוח נפש דוחה שבת
  • התנגדות פעילה לפולחן אנטיוכוס
  • מתלקחת מלחמה זעירה, ההולכת ומתרחבת
  • חנוכה

אנטיוכוס מתחרט על רדיפות הדת ומבטלן, אך המרד ממשיך לבעור. בשנת 164 הוא יוצא למזרח להראות לפרתים את נחת זרועו ולבוז מקדשים, ומוצא את מותו. יהודה מנצל את ההזדמנות ומטיל מצור על החקרא. לֻסיאס, האפיטרופוס של אנטיוכוס V (מלך 163-161) יוצא להצלת הנצורים:

קרב בית זכריה

מקבים א 6:17-48 (= רפפורט 191-199 - תו"ת)

גבורתו של אלעזר - ציור מאת פיליפ לותרבורג

וירגז המלך כאשר שמע ויאסוף את כל רעיו, ראשי חילו, ואת שרי הרכב, וגם מן הממלכות האחרות ומאיי הים באו אליו חילות שכירים, ויהי מספר צבאותיו מאה אלף רגלי ועשרים אלף פרשים, ופילים שניים ושלושים יודעי מלחמה. ויסעו דרך אדום ויחנו על בית צור, וילחמו ימים רבים, ויעשו מכונות, ויֵצאו [הנצורים] וישרפו אותן באש וילחמו בגבורה. ויעל יהודה מעל החקרא ויחנה בבית-זכריה, מנגד למחנה המלך. וישכם המלך בבוקר ויעלה את מחנהו בעוזו בדרך בית-זכריה, ויערכו הצבאות למלחמה ויתקעו בחצוצרות. ואת הפילים הרוו דם עינב ותותים להכינם לקרב. ויחלקו את החיות בין המערכות ויעמידו לכל פיל אלף איש, חמושים ב[שריונות] קשקשים וכובעי נחושת על ראשיהם, ופלוגת חמש מאות פרשים נבחרת מונתה לכל חיה, ואלה באשר הייתה החיה שם הקדימוה, ולאשר נסעה נסעו עִמה, לא סרו ממנה. ומגדלי עץ חזקים ומחופּים חגורים היו על כל חיה במכונות, ועל כל אחת ארבעה אנשי חיל, הנלחמים מעליהם, וההודי שלה. ואת שאר הפרשים העמיד מזה ומזה משני קצות המחנה, מסתערים ומתגוננים בין המערכות. וכאשר זרחה השמש על מגני הזהב והנחושת זרחו ההרים מהם והאירו כלפידי אש. ויערך חלק ממחנה המלך על ההרים הגבוהים ואחדים בגאיות, ויצעדו בבִטחָה ובסדר. ויחילוּ כל השומעים את קול הֲמונָם, ואת מסע הֶהָמוֹן ואת מַשָק כלי המלחמה, ויהי מחנהו גדול מאוד וחזק. ויִקרַב יהודה ומחנהו אל המלחמה, ויֵפלו ממחנה המלך שש מאות איש. ויַרְא אלעזר אורך אחת מן החיות המשורינת בשריונות מלכותיים, והיא עולה על כל החיות, ויחשוב כי בה [נמצא] המלך. ויִתן [את נפשו] להושיע את עמו ולעשות לו שם וירוץ אליה באומץ אל תוך המערכה, ויהרוג מימין ומשמאל, ויסוגו ממנה הֵנָה והֵנָה. ויבוא מתחת לפיל וידקור אותו ויהרגהו, ויִפול ארצה וימות שם. ויִראו את כוח הממלכה ואת עֶברת הצבאות ויִטו מהם. ואנשים ממחנה המלך עלו לקראתם לירושלים, ויחנה המלך ביהודה ובהר ציון.

יונתן בן-מתתיהו, נסיך הלניסטי

אחרי מות יהודה המקבי תופס יונתן אחיו את רסן ההנהגה, ומנצל את התפוררות בית המלוכה הסלוקי לביצור מעמדו. בשׂיא כוחו הוא עולה בכח גדול על הבירה אנטיוכיא, ולוקח תפקיד משמעותי במאבקי השלטון (מק"א 11:19-59 = רפפורט 272-280)

וימלוך דמטריוס בשנת שבע ושישים ומאה. ובימים ההם אסף יונתן את אנשי יהודה להילחם את החקרא אשר בירושלים, ויעשו כנגדה מכונות רבות. ויסעו שונאי עַמָם, אנשים רשעים, אל המלך ויגידו כי יונתן צר על החקרא. וכשומעו ויקצוף, ויִסע מהר ויבוא לפטולמאיס ויכתוב ליונתן לבוא לצור ולפגוש אותו פנים אל פנים בפטולמאיס במהרה. וכשמוע יונתן ציוָה לָצוּר ובחר מזקני ישראל ומן הכהונים ויִתן את נפשו לסכנה. והוא לקח כסף וזהב ומלבושים ומתנות אחרות לרוב, ויִסע אל המלך לפטולמאיס וימצא חן לפניו. וילינו עליו רשעים אחדים מבני העם. ויעשה לו המלך כאשר עשו לו קודמיו, ויְנַשֵא אותו לפני כל רעיו. ויקיים לו את הכהונה הגדולה ואת כל הכיבודים אשר היו לו קודם וישימהו להנהיג את הרֵעים הראשונים. ויבקש יונתן את המלך לעשות את יהודה פטורה ממס ואת שלושת הגלילות ואת השומרון, ויבטיח לו שלוש מאות כיכר. ויאות המלך ויכתוב אל יונתן איגרות על אודות כל הדברים הלאה, ובהן כתוב כדבר הזה:

המלך דמטריוס ליונתן האח ולעם היהודים שלום. את העתק האיגרת, אשר כתבנו ללאסתנס, שאר בשרנו, על אודותיכם כתבנו גם אליכם למען תדעו. המלך דמטריוס ללאסתנס האב שלום. לעם היהודים, ידידינו והשומרים על זכויותינו, החלטנו להיטיב בגלל חיבתם אלינו. קיימנו להם את גבולות יהודה ואת שלושת הפלכים – עופריים, ולוד, ורמתיים – הוספנו ליהודה מן השומרון וגם את כל מה ששייך להם כולם, למקריבים לירושלים, תחת המיסים המלכותיים, אשר היה המלך לוקח מהם בראשונה, מידי שנה בשנה, מתנובות הארץ ועצי הפרי. והדברים האחרים המגיעים לנו, מעתה [ואילך] מן המעשרות ומן המכסים המגיעים לנו, ואת ברֵכות המלח, ואת הכתרים המגיעים לנו, את כולם נעניק להם. ולא יבוטל אך לא אחד מן הדברים האלה מעתה ועד עולם. ועתה תדאגו לעשות העתק של הדברים הלאה, ויִנתן ליונתן ויוּשם בהר הקודש במקום הנראה לעין.

וירא המלך דמטריוס כי שקטה הארץ לפניו ואין עומד נגדו, וישחרר את כל צבאו, איש למקומו, מלבד צבא השכירים אשר שכר מאיי הגויים, וישנאוּהו כל צבא אבותיו. וטריפון היה מאנשי אלכסנדרוס מלפנים, וירא כי כל הצבא מלין על דמטריוס, ויִסע אל יַמְלִיכוֹס הערבי, אשר גידל את אנטיוכוס הילד, בן אלכסנדרוס. ויפציר בו [בימליכוס] כי ימסור לו אותו, כדי שימלוך תחת אביו, ויודיע לו את אשר ציוה דמטריוס ואת השנאה אשר שונאו כל הצבא, ויִשָאר שם ימים רבים. וישלח יותן אל דמטריוס המלך, כדי שיוציא את אנשי החקרא מירושלים, ואת האנשים שבמבצרים, כי היו נלחמים בישראל. וישלח דמטריוס אל יונתן לאמור: לא רק את הדברים האלה אעשה לך ולעמך, כי גם כבד אכבד אותך ואת עמך, כאשר אמצא זמן מתאים. ואתה טוב תעשה ושלחת אלי אנשים, אשר יעזרו לי, כי מרד כל צבאי. ויִשלח יונתן שלושת אלפים איש גיבורים חיל אליו לאנטיוכיה, ויבואו אל המלך ויִשמח המלך לבואם. ויִתאספו אנשי העיר [אנטיוכיה] אל תוך העיר, כשנים עשר ריבוא אנשים, ויבקשו להרוג את המלך. וינוס המלך אל החצר, ויִתפסו אנשי העיר את מבואות העיר ויחלו להילחם. ויקרא המלך את היהודים לעזרה ויתאספו אליו כולם יחד, ויפוצו בעיר ויהרגו בעיר ביום ההוא כעשרה ריבוא. וישרפו את העיר ויקחו שלל רב ביום ההוא, ויושיעו את המלך. ויראו אנשי העיר כי כבשו היהודים את העיר, כחפצם, וירך לבבם, ויצעקו אל המלך בתחינה לאמור: תן לנו ימין ויחדלו היהודים מלהילחם בנו ובעיר. וישליכו את כלי המלחמה, ויעשו שלום ויכבדו היהודים לפני המלך ולפני כל אשר במלכותו, ויֵלך שמעם במלכותו, וישובו לירושלים בשלל רב.

ויֵשֶב דמטריוס המלך על כיסא מלכותו ותשקוט הארץ לפניו. ויכזב בכל אשר אמר ויִתנכר ליונתן ולא גמל [דמטריוס] כחסדיו, אשר גמל לו [יונתן], ויִלחצהו מאוד. אחרי כן שב טריפון ועימו אנטיוכוס הילד הצעיר. וימלוך וישים כתר. ויֵאסף אליו כל הצבא אשר נטש דמטריוס, ויִלחמו כנגדו וינוס ויִנָגף. ויִקח טריפון את החיות [הפילים] וימשול באנטיוכיה. ויכתוב אנטיוכוס הצעיר אל יונתן לאמור: נותן אני לך את הכהונה הגדולה וממנה אותך על ארבעת הפלכים ותהיה מרֵעֵי המלך. וישלח [המלך] לו כלי זהב וכלי שולחן, ויִתן לו רשות לשתות בכל זהב וללבוש ארגמן ולשאת סיכת זהב. ואת שמעון אחיו מינה לסטראטוס מסולמה של צור ועד לגבול מצרים.

היבט אחר על האופי ההלניסטי של יהודה תחת יונתן ניתן לראות בפרשת היחסים בין יהודה ושׂפרטא (מק"א 12:1-23 = כהנא קנו-קנח; רפפורט 284-288)

וַיַּרְא יונתן כי העת תעזור לו ויבחר אנשים וישלח לרומי לקיים ולחדש איתם את האהבה. ואל בני שׂפרטא ולמקורות אחרים שלח אגרות כאלה. וילכו לרומי ויבואו אל המועצה ויאמרו יונתן הכוהן הגדול ועם היהודים שְלָחוּנוּ לחדש את האהבה להם ואת הברית כבראשונה. ויתנו להם אגרות עליהם ולמקומותיהם כי יְשַלְּחוּם לארץ יהודה בשלום.

וזה פתשגן האגרות אשר כתב יונתן אל בני שׂפרטא:

יונתן כוהן גדול ומועצת זקני האומה והכוהנים ושאר עם היהודים לבני שׂפרטא האחים שלום. עוד לפנים נשלחו אגרות אל חָנְיָה הכוהן הגדול מאת אָרִס המולך בכם כי אחים אתם לנו כאשר יראה הפתשגן. ויקבל יוחנן את האיש השלוח בכבוד וייקח את האגרות אשר נאמר בהן ברור על ברית ואהבה. ואנחנו אמנם אין צורך לנו בדברים אלה כי הספרים הקדושים אשר בידינו הם לנו תנחומים. הואלנו לשלוח את האיגרת אליכם לחדש אחווה ואהבה לבלתי התנכר אליכם כי עתים רבות עברו למן אשר שלחתם אלינו. ואנחנו בכל עת בלי הרף בחגים ובשאר ימי מועד נִזְכָּרְכֶם בהביאנו קרבנות ובתפילות כראוי ויאה לזכור אחים. ואנחנו שמחים על כבודכם. ואותנו סבבו רעות רבות ומלחמות רבות וילחמו אותנו המלכים אשר בסביבותינו. ולא חפצנו בכל זאת להלאות אתכם ושאר בני בריתנו ואוהבינו במלחמות האלה. כי יש לנו עזר משמים העוזר לנו וניצלנו מאויבנו וייכנעו אויבינו. ועתה בחרנו את נוֹמִינִיוֹס בן אנטיוכוס ואת אנטיפטרוס בן יאסון ונשלח אל הרומיים לחדש את האהבה איתם והברית שמלפנים. וציווינו להם ללכת גם אליכם לדרוש שלומכם ולמסור לכם האגרות מאתנו על חידוש ואחוותנו. ועתה טוב תעשו להשיבנו על אלה.

וזה פתשגן האגרות אשר שלח לחניה:

ארס מלך בני שׂפרטא לחניה כוהן גדול שלום. נמצא בכתב על בני שׂפרטא והיהודים כי אחים הם וכי הם מזרע אברהם. ועתה אחרי אשר ידענו אלה טוב תעשו לכתוב לנו על שלומכם. ואנחנו כותבים לכם מקניכם ורכושכם לנו הם ואשר לנו לכם הוא וַנְּצַו כי יודיעוכם על אלה.



חזרה לסלבוס

מושגים לשיעור

המלחמה הסורית החמישיתקרב מגנסיאשלום אפמאהטלנטיםאנטיוכוס השלישיסלוקוס הרביעיחוניו כהן-גדולאנטיוכוס IV אפיפנס (175-164)המלחמה הסורית השישיתקרב פֻּדנאמקבים דלֻסיאסהתפוררות בית המלוכה הסלוקי


אלכסנדר הגדולהדיאדוכיםהתגבשות הסדר החדשיסודות הממלכה התלמיתיסודות הממלכה הסלווקית

העימות הגדולבין אלים ובני-אדם: פולחן השליט ההלניסטיהענן מן המערבקומפלקס חנוכהסלבוס