תשעב ב - רומא הרפובליקנית - עלייתה של עיר-המדינה

מתוך Amitay.haifa.ac.il
גרסה מ־08:16, 30 באוקטובר 2013 מאת Oamitay (שיחה | תרומות) (מוסדות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

איטליא לפני רומאיסוד העירעלייתה של עיר-המדינהמיתוס והיסטוריא ברומא המלוכנית

  • מבוסס על Cornell, T.J. 1995. The Beginnings of Rome. London & New York: Routledge. pp. 81-118
  • כל התאריכים הם לפני הספירה (BC) אלא אם כן צויין אחרת (CE).

אריסטוקרטים, בתי-אב וה"התמזרחות"

במהלך המאה ה-8 נרשם גידול אוכלוסין הדרגתי בלטיום, וגיבוש של ישובים קטנים למרכזים גדולים יותר. יש התעוררות והתמקצעות של הפעילות הכלכלית, אשר באה לידי ביטוי בשני תחומים חשובים:

  • גידול גפנים וזיתים
  • קדרות מקצועית

בעשׂורים האחרונים של מאה זו אנו רואים עליה חדה בצבירת הון אצל שכבה דקה יחסית - סימן מובהק להולדתו של מעמד עליון קבוע. העדויות מגיעות ממטמוני קבורה עשירים במיוחד. ביחוד מושכות את תשׂומת הלב כרכרות, שמקושרות (ליוויוס 1.48) עם מעמד המלוכה ברומא. הרושם המתקבל הוא של היווצרות אריסטוקרטיא שהצליחה לצבור הון, והחלה להעביר אותו בירושה. אתרי קבורה מסויימים מראים רצף של כמה דורות, מה שמרמז על חלקות קבר משפחתיות, ולפיכך שוב על אריסטוקרטיא תורשתית.

באופן כללי, העדויות להיווצרות gentes (קלאנים, חמולות), הולכות בד בבד עם העדויות להתחזקות המרכזים העירוניים. נראה שאלה גם אלה היו מבוססים למדי עוד לפני שנת 600. מעניין גם לראות שבסיפורים על תקופת המלוכה מככבות דמויות בעלות שם אחד. בסיפורים מראשית הרפובליקא מופיעות דמויות בעלות שם פרטי (praenomen) ושם גנס (nomen gentilicium). זה ככל הנראה אחד מהמקומות בהם המסורות האגדתיות על תקופת המלוכה משמרות מידע היסטורי אמין.

תהליכים אלה מקבילים גם להתפתחות תרבותית משמעותית, שהמחקר קורא לה "orientalizing" (מתמזרחת). תופעה זו מוכרת גם מיוון, ומשמעותה - חדירת השפעות תרבותיות מהמזרח הקרוב (מצרים, הלוואנט, מסופוטמיא) מערבה. השפעות אלה ניכרות בכל תחום של התרבות החומרית: פיסול, ציורי כדים, תכשיטנות ועוד. סביר להניח שאפנת ההתמזרחות הגיעה לאיטליא ברובה המכריע דרך העולם היווני (אם כי אין לפסול גם השפעה פיניקית ישירה כלשהי). הנשׂא התרבותי היה לרוב מוצרי מותרות מיובאים מן המזרח, מה שמסביר את הופעתם התכופה באתרי-קבורה.

ההתיישבות היוונית באיטליא והשלכותיה

התושבה היוונית הראשונה הידועה באיטליא - פיתקוסאי (Pithekoussai) - נוסדה סביב שנת 770 על-ידי קבוצת הרפתקנים אוובויאים (Euboean), שחפשׂו ככל הנראה מקורות להפקת מתכת. התיישבות זו, ששילבה דפוסים של תחנת מסחר ושל עיר עצמאית, היתה בבחינת סנונית ראשונה לגל התיישבות יווני כביר ששטף את סיציליא ואת דרום איטליא. גל ההגירה הזה עסק במסחר, אבל בעיקר חיפשׂ מקום חדש לקיים בו חיים טובים יותר, שהיו מעבר להישׂג ידו ביוון העניה והצפופה. במאה ה-5 נודעה כבר דרום איטליא כ"יוון הגדולה" (Magna Graecia), וערי-המדינה שנוסדו בה זכו לשׂגשׂוג ולרווחה.

להתיישבות היוונית נודעה השפעה כבירה על העמים האיטלקיים (וראינו את ההתמזרחות לעיל), אך גם על התגבשותו של הסדר החברתי. אורח החיים הראוותני של האריסטוקרטיא הלטינית והרומית הצעירה, המבוסס על הצגה לראווה של העושר הגדול שרכשה לה, הושפע ככל הנראה ממנהגיה של האריסטוקרטיא היוונית, המוכרים לנו מן הממצאים הארכיאולוגיים ומשיריו של הומרוס. כמו הגיבורים ההומריים, גם האצולה הלטינית קברה עם נכבדיה אוצרות וחפצי אמנות מכל רחבי הים התיכון (תופעה שזכתה לכינוי international ecclecticism). עדויות ממרכז איטליא מרמזות שמעמד האצולה היה על-לאומי (יכל לעבור מקהילה לקהילה ללא בעיא), ממש כמו גיבוריו של הומרוס. כמו כן, האצולה האיטלקית למדה את מנהגי המִשתאוֹת והחלפת המתנות הטקסית.

  • עם זאת, חשוב לזכור שחלק מדפוסי ההתנהגות האריסטוקרטיים הללו יכלו להתפתח באופן טבעי (כפי שהיה מסביר זאת פולֻביוס) בחברה האיטלקית, במקביל להשפעה היוונית. ממרחק הזמן קשה לקבוע אילו דפוסי התנהגות מועתקים מחברה לחברה, ואילו דפוסים מתפתחים מעצמם מכח הטבע האנושי.

ההשפעה היוונית (ואולי גם הפיניקית) על אורח החיים האיטלקי ניכרת, כמובן, בתחומים רבים נוספים. האמנות, הבניה והדת עברו שינויים מרחיקי לכת בתקופת ההתמזרחות. אבל ההשפעה המשמעותית ביותר הגיעה בתחום ההתארגנות הפוליטית, החל במחצית השניה של המאה ה-7 - עלייתה של עיר המדינה.

עיר-המדינה

ראינו שעם תחילת עידן הברזל באיטליא (מאות 9-8 BC) חל גם תהליך התגבשות של ישובים קטנים לכלל מרכזים גדולים יותר. עם זאת, במרכזים אלה לא נראים שום סימנים לתכנון מרכזי או לחלוקה רשמית של המרחב. שינוי גדול מגיע מאמצע המאה ה-6, כאשר העלית האריסטוקרטית החלה להפגין את עושרה ביתר שׂאת. סימן אחד הוא הופעתם של קברים מונומנטליים בנפרד מאתרי-הקבורה המרכזיים, לרוב לצד הדרך המובילה אל הישוב. מרשימה עוד יותר היא הופעתם של ארמונות מגורים בסמוך למרכזי הישוב באטרוריא. במקביל מתחילים להופיע סימנים של תכנון באתרי-הקבורה הציבוריים.

הסימנים הראשונים לתכנון מרחב ציבורי בישובים עצמם מופיעים דוקא ברומא, סביב אמצע המאה ה-7. בין השאר, מופיעים הפורום (Forum) הראשון, מדרכות סלולות ובתי-קבע מאבן. בראש ובראשונה נמצא ברומא הארמון המלכותי, ה-Regia. סביב שנת 600 נבנה בצד השני של הפורום בניין שזוהה עם ה-Curia Hostilia, בניין הסנאט הראשון. במאה ה-6 נבנים מקדשים שונים, לוולקן (Vulcan = הפאיסטוס היווני), לווסטה (Vesta), ליופיטר של הקפיטול (Jupiter Capitolinus), ועוד.

הפיתוח העירוני ניכר גם בפינוי בקתות ובהחלפתן בבנייני-אבן, בעבודות תשתית ב-Forum Boarium, בעלייה ניכרת בתחכום הבניה ובקישוט הבניינים הקיימים, ובסלילת רחובות ודרכים. הממצאים עולים בקנה אחד עם המסורת הכתובה, המספרת שוב ושוב על מפעלי בנייה של המלכים השונים. תהליך זה נמשך בהדרגה, וניתן לשער שבשנת 500 היתה רומא לאחד המרכזים העירוניים הגדולים והחשובים במערב הים-התיכון.

החשיבות העיקרית של סלילת הפורום ובנייתם של מרכזים פולחניים היא במשמעות הפוליטית של המעשׂים הללו. הפורום היה נקודת מפגש קהילתית פוליטית, המקום אליו הגיע הציבור כדי לדבר פוליטיקא. עצם קיומו של מרכז כזה לדיונים מעיד על מקור סמכות ריכוזי, אליו הגיעו החלקים הפוליטיים של הציבור ברגע נתון כדי לקבל הוראות או החלטות. ריצופו של הפורום מעיד על שימוש חוזר ונשנה, כזה שהצריך דאגה לתנאים הפיזיים של המשתתפים במשׂחק הפוליטי. ‏‏תמונה דומה עולה ממגמת בניית המקדשים. הצורך במקדש עלה בעקבות ריכוז של הפולחן והעברתו מהתחום המשפחתי לתחום הציבורי. לפיכך, המחצית השניה של המאה ה-7 היא היא זמן התגבשותה של הקהילה הפוליטית הרומית. גם אם אין ביכולתנו להצביע על דמות אחת שלזכותה יש לזקוף את המעשׂה, הרי שזה הוא יסוד העיר.

אוריינות ושימושיה : לוח-השנה של נוּמָא

האלפבית המערבי תורגם מפיניקית ליוונית סביב שנת 800, והגיע לאיטליא עד מהרה. בשנת 700, אם לא קודם, כתבו כבר האטרוסקים בכתב אלפביתי, ושניים-שלושה דורות לאחר מכן יש כבר ממצאים של כתובות לטיניות, חלקן אף ברומא.

המבנה הפוליטי של עיר-המדינה היוונית-רומית, על הארגון המורכב (והמלאכותי) שלה, מחייב אוריינות. הגורם המכריע הוא הצורך לתעד נתונים אודות מוסדותיה של הקהילה, כגון כהונה במשׂרות או השתייכות למסגרות ותת-מסגרות חברתיות. מוסד הקנסוס (Census) של סרוויוס טוליוס לא יעלה על הדעת בחברה אנאלפביתית.

מוסד נוסף המחייב אוריינות הוא לוח השנה, המיוחס במסורת למלך נומא פומפיליוס (Numa Pompilius). למעשׂה, חלק מלוח השנה, שמקורו ככל הנראה בראשית תקופת המלוכה, השתמר עד ימינו על קיר בית באנטיום (Antium). כמו הפורום והמרכזים הדתיים, מעיד גם לוח השנה על ארגון פוליטי ברמה גבוהה.


שינויים בהרגלי הקבורה

הממצאים הארכיאולוגיים מעידים על העדר מטמוני קבורה משמעותיים ברומא ובלטיום במאות ה-6 וה-5. מדוע? לכאורה ניתן לטעון שבתקופה זו שׂרר משבר כלכלי, שהביא למגמת חסכון, ולחוסר רצון לבזבז משאבים על קבורה מפוארת. אלא שתשובה זו נתקלת בשני קשיים גדולים:

  • שאר הממצאים אינם מלמדים על משבר כלכלי אלא דוקא על שׂגשׂוג;
  • גם בתקופות משבר ניתן לצרף לקבר פריטים סימליים וזולים. הקברים מתקופת זו, מאידך, ריקים לגמרי פרט לשלדים.

מסתבר שיש לחפשׂ הסבר אחר.

הסבר אחר מגיע מהתחום החברתי-תרבותי. בתריסר הלוחות, כמו גם בחוקות פוליטיות בעולם היווני, אנו פוגשים הגבלות חמורות על כמות המשאבים שמותר להוציא בזמן טקסי קבורה. לכאורה, ניתן לטעון שהדלדול בעושרם של מטמוני הקבורה נובע מחקיקה כנגד קבורה ראוותנית, אך הסבר זה נתקל אף הוא בקשיים:

  • תקפם של תריסר הלוחות היה ברומא בלבד, ואילו הממצאים המלמדים על השינוי מוכרים גם מלטיום ומדרום אטרוריא;
  • דוקא התקנות נגד השקעת משאבים בקבורה מלמדות על כך שכך בדיוק נהגו האנשים. באופן כללי ניתן לאמר שרצונן של ממשלות הוא לעתים רחוקות הסבר משכנע להתנהגות חברתית.

מה, אם כן, הסיבה לשינוי בהרגלי הקבורה?

הצעד הראשון בדרך לתשובה הוא להבין שהשינוי היה הדרגתי. שׂיא הבזבזנות בקבורה ניכר באמצע המאה ה-7, שׂיאה של תקופת ההתמזרחות. מכאן ואילך יש ירידה הדרגתית הן בגדלם של מטמוני-הקבורה והן בעשרם. ניתן אפוא לשער שאם יש קשר בין שינוי זה לבין חקיקה, הרי הוא שהחקיקה נבעה מהשינוי בשטח, ולא היתה הגורם לו. זאת ועוד - התקנות המפורטות בתריסר הלוחות אינן נוגעות למטמוני-קבורה, אלא דוקא להוצאות במהלך הלוויה עצמה. כלומר, המעבר הוא מהוצאת משאבים בקבורה עצמה, כלומר על המתים (נוהג בזבזני וחסר טעם מבחינה רציונלית), להוצאת משאבים על החיים (נוהג הגיוני בהרבה). צעד זה הגיוני מאד בהקשר הנידון - פוליטיזציא של הקהילה. ככל שהקהילה מאורגנת יותר, כן גובר הצורך העומד בפני המשפחות האריסטוקרטיות השונות להיטיב עם שאר הקהילה, כדי להפגין כח ועושר מחד, וכדי לזכות בתמיכה מאידך.

מוסדות

לפי המסורת הספרותית, היתה החברה הרומית הקדומה מחולקת לשלושה שבטים: Tities, Ramnes, ו-Luceres. כל שבט היה מחולק ל-10 יחידות קטנות יותר - קוריות (ביחיד: curia), וסיפק לצבא 100 פרשים ו-1000 חיילים רגלים. חלוקה זו היתה מלאכותית לגמרי, וביורוקרטית באופיה. המסורת מיחסת את החלוקה לרומולוס. יחוס זה מוטל כמובן בספק, אך מאלף לראות שהשבטים מקושרים עם הולדתה של המסגרת המדינית. כפי שראינו, התארוך הסביר הוא באמצע המאה ה-7.

הקוריות, עם זאת, המשיכו לתפקד גם בתקופה הרפובליקנית (גם אם אבדו לגמרי את כוחן הפוליטי), והשתמרו באופן סימלי גם בחיים הפוליטיים וגם בחיי הדת עד סוף ימי הרפובליקא. בראש כל קוריא עמד Curio, גבר מעיל גיל 50 שהתמנה לכל ימי חייו. בראש כל הקוריות עמד ה-Curio Maximus. ההשתייכות לקוריא זו או אחרת היה כנראה מלידה, על בסיס משפחתי. אסיפת הקוריות נודעה בלטינית כ-Comitia Curiata, ואף היא המשיכה להתקיים עד סוף הרפובליקא. בשׂיאה, בתקופה המלוכנית, נראה שהיתה המוסד המדיני העליון שאיגד את כלל הציבור האזרחי. כתוצאה מכך, החלה המילה קוריא לשמש גם כמקום בו נפגש הסנאט (לרוב בניין המוקדש לאל זה או אחר). יתכן אפילו שמקור המילה הוא משילוב של המילים cum viria - התכנסות של גברים. לכל קוריא היה גם מרכז מפגש משל עצמה.

  • שלושת השבטים ושלושים הקוריות היו בתקופה הקדומה מוסדות חשובים ביותר בארגון הפוליטי והצבאי של רומא. באופן רומאי מסורתי, הם לא בוטלו מעולם, אלא רוקנו מתכנם והוחלפו במוסדות חדשים. באופן זה הם שׂרדו כ"מאובנים מוסדיים" עד לסוף התקופה הרפובליקנית.

חשוב גם לציין שהחלוקה לשלוש ואז לעשׂר היא ככל הנראה רומית מקורית, ללא אח ורע באיטליא בתקופה המדוברת. עובדה זו מחזקת את ההנחה שהרעיון ליצור חלוקה מלאכותית כזו נלמד מהפוליס היוונית, ולא מחלוקות "טבעיות" או "אתניות" באיטליא או בכל מקום אחר.

המסקנה אפוא היא, שבמאה השביעית אימצה רומא - לבדה מכל הקהילות במרכז איטליא - את דפוסי ההתארגנות של הפוליס היוונית.

איטליא לפני רומאיסוד העירעלייתה של עיר-המדינהמיתוס והיסטוריא ברומא המלוכנית