הבדלים בין גרסאות בדף "תשע מונותאיזם עבודה מסכמת רפי יפימובסקי"

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש
שורה 35: שורה 35:
 
=== כרסטוס  ===
 
=== כרסטוס  ===
  
מי הוא אותו "כרסטוס" שמזכיר סווטוניוס? באופן מילולי, פירושה של המילה כריסטוס (χριστός) היא "[http://en.wikipedia.org/wiki/Messiah משיח]". תופעות המשיחיות אינה תופעה חדשה בתחילת המאה הראשונה, היא מופיעה בקרב היהודים עוד במאה השמינית לפנה"ס ובעולם היווני-רומי מאות ספורות לאחר מכן עם [http://en.wikipedia.org/wiki/Numa_Pompilius נומה פומפיליוס] כאידיאל המלך ותור הזהב של שלטונו <ref>Bockmuehl Markus &amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp; James Carleton Paget ed. Redemption and Resistance : The messianic Hopes of Jews and Christians in Antiquity, New York, 2007, 45-46.</ref>. הורבורי Horbury מקשר בספרו את המשיחיות למלוכה על עם ישראל ומציין שהיא היוותה למעשה דרך לתבוע זכויות שלטון על ידי דמויות שהחשיבו עצמן לרלוונטיות לתפקיד ועל ידי כך קישרו עצמן באופן אוטומטי למשפחת המלוכה המיועדת ולעומד בראשה <ref>Horbury William, Jewish Messianism and the cult of Christ, London 1998, 68,84.</ref>. לתנועות אלו, המעמידות משיח בראשן ומקשרות עצמן לבית דוד קורא הורבורי "Messianic movement" ומציין את מספרן הרב בתקופה של נפילת [http://en.wikipedia.org/wiki/Herod_the_Great בית הורדוס]. אם כן, קבוצות אחדות שמונהגות על ידי "משיח" היו ב[http://en.wikipedia.org/wiki/Iudaea_Province פרובינקיא יודאיה] בתחילת המאה ה- I לסה"נ. ניתן להניח, שמקרב יהדות רומא היו תומכים לקבוצות כאלו ואף לשער שמתוך מניעים לא ידועים, בכוונה או בלי להתכוון לכך, קבוצות אלו עוררו תסיסה בקרב המוני העם היהודי ברומא ומהומות ברחבי העיר. ללא חשיבות לסיבה לעמדה מאחורי המהומות, הרי שעניין קבוצות אלו, מקרב היהודים ושמותססות ככל הנראה על ידי "כרסטוס" הגיע אל קלאודיוס והוא פרסם צווים לגירושם מהעיר. מתוקף תפקידו <ref>כמזכירו של הדריאנוס</ref> הייתה לסווטוניוס גישה לארכיבים ומשרדי ממשל ברומא ועל כן יש להניח שדבריו מבוססים על כתבים או צווים אותם קרא, על אף שהם לא בידינו כעת. כפי שטוען גרואן רבות נכתב על הנושא וניתן אף למצוא ברשומות רומאיות אנשים ששמם "כרסטוס" <ref>גרואן, 52.</ref> אם כן, בימי שלטונו של קלאודיוס הייתה ברומא קבוצה שהושפעה ממשיח כלשהו ועוררה מהומות תמידיות.  
+
מי הוא אותו "כרסטוס" שמזכיר סווטוניוס? סלינגרלנד מקדיש פרק שלם בספרו לחקירת זהותו של "כרסטוס" ומביא רשימות ודוגמאות שונות לאנשים שכרסטוס היה שמם<ref>Slingerland, ch. 9, pp 179-202</ref>. אולם, לעניות דעתי עלינו לנסות למצוא קשר בין היהודים וכרסטוס הנ"ל &nbsp;וביחוד עקב ענין המהומות שעוררו.&nbsp;באופן מילולי, פירושה של המילה כריסטוס (χριστός) היא "[http://en.wikipedia.org/wiki/Messiah משיח]". תופעות המשיחיות אינה תופעה חדשה בתחילת המאה הראשונה, היא מופיעה בקרב היהודים עוד במאה השמינית לפנה"ס ובעולם היווני-רומי מאות ספורות לאחר מכן עם [http://en.wikipedia.org/wiki/Numa_Pompilius נומה פומפיליוס] כאידיאל המלך ותור הזהב של שלטונו <ref>Bockmuehl Markus &amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp; James Carleton Paget ed. Redemption and Resistance : The messianic Hopes of Jews and Christians in Antiquity, New York, 2007, 45-46.</ref>. הורבורי Horbury מקשר בספרו את המשיחיות למלוכה על עם ישראל ומציין שהיא היוותה למעשה דרך לתבוע זכויות שלטון על ידי דמויות שהחשיבו עצמן לרלוונטיות לתפקיד ועל ידי כך קישרו עצמן באופן אוטומטי למשפחת המלוכה המיועדת ולעומד בראשה <ref>Horbury William, Jewish Messianism and the cult of Christ, London 1998, 68,84.</ref>. לתנועות אלו, המעמידות משיח בראשן ומקשרות עצמן לבית דוד קורא הורבורי "Messianic movement" ומציין את מספרן הרב בתקופה של נפילת [http://en.wikipedia.org/wiki/Herod_the_Great בית הורדוס]. אם כן, קבוצות אחדות שמונהגות על ידי "משיח" היו ב[http://en.wikipedia.org/wiki/Iudaea_Province פרובינקיא יודאיה] בתחילת המאה ה- I לסה"נ. ניתן להניח, שמקרב יהדות רומא היו תומכים לקבוצות כאלו ואף לשער שמתוך מניעים לא ידועים, בכוונה או בלי להתכוון לכך, קבוצות אלו עוררו תסיסה בקרב המוני העם היהודי ברומא ומהומות ברחבי העיר. ללא חשיבות לסיבה לעמדה מאחורי המהומות, הרי שעניין קבוצות אלו, מקרב היהודים ושמותססות ככל הנראה על ידי "כרסטוס" הגיע אל קלאודיוס והוא פרסם צווים לגירושם מהעיר. מתוקף תפקידו <ref>כמזכירו של הדריאנוס</ref> הייתה לסווטוניוס גישה לארכיבים ומשרדי ממשל ברומא ועל כן יש להניח שדבריו מבוססים על כתבים או צווים אותם קרא, על אף שהם לא בידינו כעת. כפי שטוען גרואן רבות נכתב על הנושא וניתן אף למצוא ברשומות רומאיות אנשים ששמם "כרסטוס" <ref>גרואן, 52.</ref> אם כן, בימי שלטונו של קלאודיוס הייתה ברומא קבוצה שהושפעה ממשיח כלשהו ועוררה מהומות תמידיות.  
  
 
<br>  
 
<br>  
שורה 55: שורה 55:
 
<br>  
 
<br>  
 
</div><div align="right">
 
</div><div align="right">
== הערות שוליים ==
+
== הערות שוליים ==
  
 
<references /><br>  
 
<references /><br>  
שורה 78: שורה 78:
 
**גרואן אריק ס. '''גולה: יהודים בין יוונים ורומאים''', תל אביב, 2004  
 
**גרואן אריק ס. '''גולה: יהודים בין יוונים ורומאים''', תל אביב, 2004  
 
**עמית משה, '''תולדות הקיסרות הרומית''', ירושלים, 2002
 
**עמית משה, '''תולדות הקיסרות הרומית''', ירושלים, 2002
 +
</div> </div> </div></div>

גרסה מ־17:25, 7 בינואר 2011

מבוא

ספרים רבים נכתבו על גירוש היהודים מרומא תחת שלטונו של הקיסר קלאודיוס אולם כולם מסתמכים על שלושה מקורות בלבד, מקורות אלו הם: ספר מעשי השליחים בברית החדשה, ה"Roman History" של דיו קאסיוס ו"קלאודיוס האלוהי" מאת סווטוניוס [1]. על אף שמקורות עתיקים רבים מאת סופרים פגאניים, יהודים ונוצרים מזכירים את היהודים בכתביהם הרי שבנוגע לגירוש היהודים מרומא קיימת שתיקה כמעט מוחלטת, דבר המקשה את המחקר ודוחף להשערות וספקולציות. בעבודה זו אני מנסה לבדוק אם אכן היה גירוש יהודים מרומא בימי שלטונו של קלאודיוס תוך נסיון להסביר את ההתנגשות בין המקורות אותם חקרתי.


היהודים בעת הפרינקיפט

על אף שיחס השלטונות הרומאים בזמנם של יוליוס ואגוסטוס אל היהודים ברומא היה מיטיב והם נהנו מפטור ממיסים מסוימים, חופש דת וחופש משפטי[2] , ישנם מקורות המעידים על מקרים מסויימים של רדיפות כלפי היהודים[3] . אפילו תחת שלטונו של גאיוס קליגולה מצב היהודים בעיר לא נפגע. היהודים ככל הנראה גורשו מרומא בשנת 19 בעת שלטונו של טיבריוס [4] אולם עד ימיו של קלאודיוס מספרם גדל שנית. ניתן לומר אם כן שהיחס של השלטונות כלפי היהודים לא היה קבוע והשתנה עם השנים ועם חילופי המשטר ואף הדיעות במחקר חלוקות בכל הנוגע ליחסו של השלטון אליהם[5].  תחת שלטונו של קלאודיוס היהודים נהנו מחופש דת ומתנאים טובים כפי שניתן ללמוד מ"המכתב לאלכסנדרונים" :


Wherefore, once again I conjure you that, on the one hand, the Alexandrians show themselves forebearing and kindly towards the Jews who for many years have dwelt in the same city, and dishonor none of the rites observed by them in the worship of their god, but allow them to observe their customs as in the time of the Deified Augustus, which customs I also, after hearing both sides, have sanctioned


יחד עם זאת ועל אף העדויות האחרות [6], יש בידינו עדויות נוספות אשר מתארות מקרה של גירוש יהודים מרומא. הברית החדשה, ספר מעשי שליחים מתאר מפגש בין פאולוס ליהודי שגורש:

וַיִּמְצָא יְהוּדִי אֶחָד מוֹלַדְתּוֹ פוֹנְטוֹס וּשְׁמוֹ עֲקִילַס אֲשֶׁר בָּא מִקָּרוֹב מִן־אִיטַלְיָא הוּא וּפְרִיסְקְלָה אִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר צִוָּה קְלוֹדְיוֹס אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִים לָסוּר מֵעִיר רוֹמִי׃ [7]

הביוגרפיה של קלאודיוס שנכתבה על ידי סווטוניוס במאה השניה לספירה מתארת גם כן גירוש:

"..את היהודים, שעל ידי הסתת כרסטוס עוררו מהומות מתמידות, גירש מרומא." [8] 

כיצד יתכן יחס כה אמביוולנטי מצידו של קלאודיוס אל היהודים תחת שלטונו? דיווח נוסף על המאורעות הנוגעים לקלאודיוס והיהודים אנו יכולים לקרוא אצל דיו קסיוס:

As for the Jews, who had again increased so greatly [9] that by reason of their multitude it would have been hard without raising a tumult to bar them from the city, he did not drive them out, but ordered them, while continuing their traditional mode of life, not to hold meetingsDio Cassius, 60.6.6


אם כן, גם אילו לא הוצא הגירוש לפועל עקב מספרם הרב של היהודים, הרי שהיה צורך לנקוט בצעדי חקיקה על מנת להבטיח את השקט בעיר.


חקיקה דתית

עוד על חקיקה דתית בימיו של קלאודיוס אנו למדים מטקיטוס:


He next consulted the senate on the question of founding a college of diviners, so that "the oldest art of Italy should not become extinct through their indolence. Often, in periods of public adversity, they had called in diviners, on whose advice religious ceremonies had been renewed and, for the future, observed with greater correctness; while the Etruscan nobles, voluntarily or at the instance of the Roman senate, had kept up the art and propagated it in certain families. Now that work was done more negligently through the public indifference to all liberal accomplishments, combined with the progress of alien superstitions.Tacitus, annals, 11.15

חקיקה זו מגיעה ככל הנראה כצעד הגנתי מפני דתות זרות אשר מוצאות באוכלוסייה הרומאית קרקע פורייה ומשגשגים בה[10]. אם כן, היהודים ברומא לא היו קבוצה אתנית או דת חדשה והיו מעורים באוכלוסיה המקומית, הם היו מוכרים מימי קדם בעיר ונהנו מהגנתו של הקיסר הנוכחי ושל אוגוסטוס לפניו (מבלי להזכיר את תקופתם של טיבריוס וקליגולה)[11]. בהמשך המכתב לאלכסנדרונים הקיסר מזכיר קבוצות "יהודיות" אשר מגיעות דרך הנהר במצרים או מסוריה:


and not to bring in or admit Jews who come down the river from Egypt or from Syria, a proceeding which will compel me to conceive serious suspicions. Otherwise I will by all means take vengeance on them as fomenters of which is a general plague infecting the whole world. If, desisting from these courses, you consent to live with mutual forebearance and kindliness, I on my side will exercise a solicitude of very long standing for the city, as one which is bound to us by traditional friendship


ככל הנראה בימיו של קלאודיוס נהנו תושביה של העיר רומא ושל מצרים מחופש דת יוצא דופן. דבר זה הוביל לקיומן של קבוצות דתיות שעוררו מהומות. אולם נגד אילו קבוצות מזהיר קלאודיוס את היהודים? מדוע הן מעוררות את חשדו? נגד הקבוצות הללו ועל מנת למנוע מהומות שהן ככל הנראה עוררו פעל קלאודיוס במישור החוקתי עם צעדי גירוש והקמת הקולגיום הדתי. יתכן שקבוצות אלו היו פלגים ביהדות או בעלות אוריינטציה יהודית דבר שבא לידי ביטוי בכתבים העתיקים אולם לא היו יהודים מסורתיים אשר היו קבוצה מוכרת ברומא (ויש להניח שגם לקלאודיוס עצמו עקב חברותו לאגריפס). 


כרסטוס

מי הוא אותו "כרסטוס" שמזכיר סווטוניוס? סלינגרלנד מקדיש פרק שלם בספרו לחקירת זהותו של "כרסטוס" ומביא רשימות ודוגמאות שונות לאנשים שכרסטוס היה שמם[12]. אולם, לעניות דעתי עלינו לנסות למצוא קשר בין היהודים וכרסטוס הנ"ל  וביחוד עקב ענין המהומות שעוררו. באופן מילולי, פירושה של המילה כריסטוס (χριστός) היא "משיח". תופעות המשיחיות אינה תופעה חדשה בתחילת המאה הראשונה, היא מופיעה בקרב היהודים עוד במאה השמינית לפנה"ס ובעולם היווני-רומי מאות ספורות לאחר מכן עם נומה פומפיליוס כאידיאל המלך ותור הזהב של שלטונו [13]. הורבורי Horbury מקשר בספרו את המשיחיות למלוכה על עם ישראל ומציין שהיא היוותה למעשה דרך לתבוע זכויות שלטון על ידי דמויות שהחשיבו עצמן לרלוונטיות לתפקיד ועל ידי כך קישרו עצמן באופן אוטומטי למשפחת המלוכה המיועדת ולעומד בראשה [14]. לתנועות אלו, המעמידות משיח בראשן ומקשרות עצמן לבית דוד קורא הורבורי "Messianic movement" ומציין את מספרן הרב בתקופה של נפילת בית הורדוס. אם כן, קבוצות אחדות שמונהגות על ידי "משיח" היו בפרובינקיא יודאיה בתחילת המאה ה- I לסה"נ. ניתן להניח, שמקרב יהדות רומא היו תומכים לקבוצות כאלו ואף לשער שמתוך מניעים לא ידועים, בכוונה או בלי להתכוון לכך, קבוצות אלו עוררו תסיסה בקרב המוני העם היהודי ברומא ומהומות ברחבי העיר. ללא חשיבות לסיבה לעמדה מאחורי המהומות, הרי שעניין קבוצות אלו, מקרב היהודים ושמותססות ככל הנראה על ידי "כרסטוס" הגיע אל קלאודיוס והוא פרסם צווים לגירושם מהעיר. מתוקף תפקידו [15] הייתה לסווטוניוס גישה לארכיבים ומשרדי ממשל ברומא ועל כן יש להניח שדבריו מבוססים על כתבים או צווים אותם קרא, על אף שהם לא בידינו כעת. כפי שטוען גרואן רבות נכתב על הנושא וניתן אף למצוא ברשומות רומאיות אנשים ששמם "כרסטוס" [16] אם כן, בימי שלטונו של קלאודיוס הייתה ברומא קבוצה שהושפעה ממשיח כלשהו ועוררה מהומות תמידיות.


סיכום

מהיכן נובעים ההבדלים בין סווטוניוס לדיו קאסיוס?

1. יתכן שהסבר אפשרי אחד להבדלים בין כתביהם של השניים טמון בהבדלי התקופה. ספרו של סווטוניוס "חיי הקיסרים" יוצא לאור ברומא בשנת 120, בתקופה זו היהדות מוכרת לרומאים כ-280 שנה (אם נקבל כנקודת מוצא אודות ההכרות בין העמים את השנה 161 לפנה"ס בה מגיעים שליחים ראשונים מאת החשמונאים לרומא) ואילו הנצרות שרק נמצאת בתהליכי גיבוש ראשוניים נתפסת בעיניהם כענף ביהדות או ככת יהודית שגודלה ועוצמתה אינם ברורים וחשיבותה מוטלת בספק. לעומתו, דיו קאסיוס כותב (כנראה בין השנים (207-229 בתקופה בה הנצרות מנותקת לחלוטין מהיהדות וההבדלים בין שתי הדתות ברורים יותר למתבונן חיצוני.

2. כתיבתו של דיו קאסיוס אודות היהודים אינה נגועה בסטריאוטיפים והוא אינו נוקט עמדה בדיווחיו עליהם, זאת ככל הנראה עקב מוצאו של דיו קאסיוס מניקאה [17] ויתכן שדבר זה מחזק אצלו את הצורך להבדיל בין הקבוצה שגורשה לבין יהודי רומא.

3. ניתן לשער אומנם, מניתוח הטקסט שכוונת גירוש הייתה קיימת בתחילת שלטונו של קלאודיוס אולם דבר זה לא נעשה כיוון שמספרם של היהודים היה גבוה וגרושם היה גורר מהומות. דבר זה, בצרוף "גיבוב האנקדוטות והמידע המעוכל-למחצה" [18] כפי שכתביו של סווטוניוס מתוארים יכולים להסביר את אי ההתאמה בין הדיווחים.

4. יתכן, כפי שמשערים חוקרים רבים שלמעשה מדובר בשני מאורעות שונים ואין כאן חוסר התאמה בין סווטוניוס לדיו קאסיוס [19].

אריק ס. גרואן טוען בספרו "גולה" כי "הרעיון שקלאודיוס נמנע מלגרש אותם (את היהודים) מחשש שיגרמו למהומה מבוסס על השערה בלבד" ועוד מוסיף "הוא לא גירש אף יהודי בשנת 41. יתכן שרעיון הגירוש אפילו לא הועלה". גרואן מבסס את הטענה בכך שאין בנמצא וככל הנראה לא היה קיים אי פעם מסמך המעיד על הכוונה הזו כיוון שקיומו של מסמך כזה יהווה הודאה בחולשתו של הקיסר. לכן, קובע גרואן "זו דעתו האישית, או לכל היותר דעת המקור שבו השתמש (דיו קאסיוס)". אולם, אם נצא מנקודת הנחה שדבריו של דיו קאסיוס מעוגנים במציאות ונוסיף לכך את הציטוט של סווטוניוס, הרי שלא היה גירוש של יהודים (גרואן) כיוון שגירוש קבוצה גדולה כל כך יעורר מהומות (דיו קאסיוס) ולכן הגירוש היה רק של היהודים שהותססו מכרסטוס ועוררו מהומות מתמידות (סווטוניוס). צירוף פרטים אלו מביא אותי למסקנה שאכן היה גירוש אולם הוא היה של קבוצות שוליים יהודיות משיחיות ואף יתכן שמדובר בנוצרים שהיוו שעיר לעזאזל נוח למדי עבור הרומאים[20]. היהודים כקבוצה בעלת מסורת עתיקה ומוערכת לא הטרידו את מנוחת השלטונות אולם עם הופעתן של קבוצות משיחיות-מיסיונריות התגברה התופעה המונותאיסטית. קבוצות אלו עוררו מהומות בקרב אוכלוסיית העיר בכלל וזו היהודית בפרט ועל כן נדרש הקיסר לפעול כנגדן המישור החוקתי ובגירוש על אף אהדתו ליהודים.  


הערות שוליים

  1. ישנו איזכור נוסף של הגירוש אצל אורוסיוס אולם הוא מסתמך על סווטוניוס ועל כן לא הוזכר - עמית משה, תולדות הקיסרות הרומית, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 2002, 304.
  2. The jewish presence in ancient rome, goodnick westenholz john ed. Bible lands museum, jerusalem, 1994 p.67-68
  3. גרואן אריק ס. גולה: יהודים בין יוונים ורומאים, אוניברסיטת תל אביב, תל אביב, 2004, 49.
  4. Tacitus, Annals 2.85; Suetonius, Tiberius 36; Dio Cassius 57.18;
  5. בעוד שגרואן גורס כי יחס השלטונות אל היהודים היה אדיש, סלינגרלנד לעומתו טוען שבימיו של טיבריוס הייתהfckLRמגמה שלטונית נגד היהודים.fckLRSlingerland H. Dixon, Claudian Policymaking and the Early Imperial Repression of Judaism at Rome, Atlanta, 1997, pp. 72
  6. יוספוס מביא שני עותקים למכתב של קלאודיוס, אחד המיועד ליהודים והשני עבור כלל העולם הרומי. קדמוניות י"ט, 280.
  7. מעשי השליחים י"ח 2.
  8. Vita Divi Claudii, 25.4
  9. ככל הנראה אחרי הגירוש בימי טיבריוס שהפחית במידה ניכרת את מספרם.
  10. חקיקה נוספת נגד היהודים והמצרים בימיו של טיבריוס, אצל סווטוניוס, חיי טיבריוס, 36
  11. על הרדיפה כנגד היהודים כדת ולא כקבוצה אתנית אצל Smallwood, E. Mary ed. The Jews Under Roman Rule from Pompey to Diocletian: A Study in Political Relations. Studies in Judaism in Late Antiquity, 2d ed., vol. 20. Leiden, 1981, pp. 205
  12. Slingerland, ch. 9, pp 179-202
  13. Bockmuehl Markus &amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp; James Carleton Paget ed. Redemption and Resistance : The messianic Hopes of Jews and Christians in Antiquity, New York, 2007, 45-46.
  14. Horbury William, Jewish Messianism and the cult of Christ, London 1998, 68,84.
  15. כמזכירו של הדריאנוס
  16. גרואן, 52.
  17. Stern m ed. Greek and Latin authors on Jews and Judaism, Israel Academy of Sciences and Humanities, Jerusalem, 1974, vol 2 pp 347-348
  18. גרואן, 51.
  19. גרואן, 292 הערת שוליים 146.
  20. עמית, 314.


רשימה ביבליוגרפית

  • מקורות עתיקים
  • ספרות מודרנית
    • Bockmuehl Markus &James Carleton Paget ed. Redemption and Resistance: The messianic Hopes of Jews and Christians in Antiquity, New York, 2007
    • Goodnick Westenholz John ed. The Jewish Presence in Ancient Rome, Jerusalem, 1994
    • Horbury William, Jewish Messianism and the cult of Christ, London, 1998
    • Slingerland H. Dixon, Claudian Policymaking and the Early Imperial Repression of Judaism at Rome, Atlanta, 1997
    • Smallwood, E. Mary ed. The Jews Under Roman Rule from Pompey to Diocletian: A Study in Political Relations. Studies in Judaism in Late Antiquity, 2d ed., vol. 20. Leiden, 1981
    • Stern M ed. Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1974
    • גרואן אריק ס. גולה: יהודים בין יוונים ורומאים, תל אביב, 2004
    • עמית משה, תולדות הקיסרות הרומית, ירושלים, 2002