Aristotle, Athenian Constitution 14-19

מתוך Amitay.haifa.ac.il
גרסה מ־08:25, 19 ביולי 2010 מאת Eyalmeyer (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מקורות ראשוניים ועתיקים א / מקורות ראשוניים ועתיקים A

טקסט

פיסיסטראטוס ומשטרו

יד

[1] פיסיסטראטוס שנחשב דמוקרט קיצוני וזכה לתהילה רבה במלחמה נגד מגארה, פצע עצמו, ובטענה שפצעיו באו לו כביכול מידי יריביו פיתה את העם לתת לו שומרי ראש; אריסטיון ערך את הצעת ההחלטה בעניין זה. משקיבל לרשותו אותם "נושאי האלות"[1], כפי שהם נתקראו, קם בעזרתם על המשטר הדמוקרטי והשתלט על האקרופוליס; היה הדבר בשנה השלושים ושתיים מאז נחקקו החוקים (של סולון) וקומאס אז הארכון. [2] אומרים כי כאשר ביקש פיסיסטראטוס לעצמו שומרי ראש, התנגד לכך סולון באומרו כי הוא עצמו חכם ואמיץ מיתר האזרחים: חכם מאלה שאינם מבינים כי פיסיסטראטוס שואף לרודנות, ואמיץ מאלה המבינים זאת ושותקים. משלא עלה בידו לשכנע בדבריו את העם, תלה את כלי נשקו ליד פתח ביתו, באומרו כי עשה למען מולדתו ככל אשר יכול, - שכן עתה היה הוא איש זקן מאוד – והוסיף כי מזמין הוא את האחרים לנהוג כמוהו. [3] אולם פנייתו של סולון לעם הייתה לשווא. ופיסיסטראטוס, משנטל לידו את רסן השלטון, כלכל את עניינים המדינה יותר כאזרח מאשר כרודן. אלא ששלטונו טרם הכה שורשים, ואנשי סיעותיהם של מגקלס וליקורגוס באו ביניהם לידי הסכם, ובשנה השישית מאז כונן ראשונה את שלטונות גירשונו, והגסיאס אז ארכון. [4] אולם בשנה השתים עשרה לאחר מכן היה מגקלס נתון במצוקה עם אנשי סיעתו, ולפיכך שלח אל פיסיסטראטוס ונשא ונתן עימו בתנאי שיש פיסיסטראטוס את ביתו לאיש; וכך החזירו, בשיטה נושנה ובתמימות רבה. הוא הפיץ שמועה כאילו אתנה מחזירה את פיסיסטראטוס, ואחר כך מצא אישה גדולה ויפה – לדברי הרודוטוס הייתה היא מן הכפר פאיאניה, ויש אומרים כי הייתה מוכרת זרים תראקית מקוליטוס ושמה פיאֶה -, הלביש עליה את תחפושת האלה והביאה העירה יחד עם פיסיסטראטוס. ופסי סטראטוס נסע במרכבה והאישה יושבת לצידו, ותושבי העיר משתחווים ומקבלים את פניו בהתפעלות.[2]

טו

[1] כזאת הייתה אפוא שיבתו הראשונה. לאחר מכן גורש שנית כעבור שש שנים בקירוב מאז שובו. מכאן שלא החזיק זמן רב בשלטון, וזאת משום שלא רצה לחיות עם ביתו של מגקלס; וכך הסתלק מפחד שתי הסיעות גם יחד. [2] תחילה הלך והתיישב במקום הנקרא רייקלוס שבמפרץ תרמה, ומשם עבר למחוזות שסביב הפנגאיון; שם צבר כסף ושכר חיילים, ובשנה האחת עשרה בא לארטריה, וניסה אז לראשונה להחזיר לעצמו את השלטון בכוח הזרוע, כשרבים אחרים מסייעים עימו, בעיקר התבאים וליגדמיס מנאקסוס, וכן פרשים, שבידם היה רסן השלטון בארטריה. [3] הוא ניצח בקרב ליד (מקדש) אתנה הפאלנית,[3] כבש את העיר, פרק את העם מנשקו והקים טיראניה איתנה. הוא אף כבש את נאקסוס ומינה למושל עליה את ליגדמיס. [4] וזו הדרך שבה פרק את העם מנשקו: הוא ערך מסדר נשק בתזיון והחל נואם לפני הקהל; לאחר שנאם זמן מה אמרו לו כי אין שומעים את דבריו, ואז השמין את העם לעלות עד לשער האקרופוליס כיד שייטיבו לשומעו. עתה האריך בנאומו, ובאותה שעה יצאו אנשים מסוימים שנצטוו לדבר, נטלו את הנשק וסגרונו בבניינים הסמוכים לתזיון, ואחר כך באו להודיע את הדבר לפיסיסטראטוס. והוא, לאחר שסיים את שאר דבריו, סיפר את שקרה בעניים הנשק, בהוסיפו כי אין צורך להשתומם או להצטער, אלא מוטב כי ישוב כל אחד וייתן את דעתו על ענייניו הפרטיים, ואילו את כל ענייני הציבור יכלכל הוא עצמו.

טז

[1] כך אפוא נכונה רודנותו של פיסיסטראטוס מראשיתה, וכאלה היו תהפוכותיה. [2] כפי שכבר נאמר, כלכל פיסיסטראטוס את ענייני המדינה במתינות, יותר כאזרח מאשר כרודן. ובכלל היה הוא איש טוב לב ועדין נפש, מוחל לעבריינים ומלווה סכומי כסך לעניים לעבודתם כדי שיתפרנסו מהאדמה. [3] זאת עשה למען שתי מטרות: כדי שלא ישבו בעיר אלא יתפזרו על פני הארץ, וכדי שיזכו למידה מתונה של שפע וישקדו על עסקיהם הפרטיים, עד שלא ישאפו ולא יתפנו להתעסק בענייני המדינה. [4] באותה שעה גם גדלו הכנסותיו של פיסיסטראטוס הודות לעיבוד האדמה, כי היה גובה מעשר מן היבולים. לשם כך אף העמיד שופטים בכפרים, [5] והוא עצמו היה יוצא תכופות לתור בארץ כדי לפקח על העניינים ולעסוק בבוררות בין יריבים, לבל ירדו העירה ויימצאו בטלים מעבודתם. [6] מספרים כי בעת אחד ממסעותיו אלה אירע לפיסיסטראטוס מעשה עם איכר אחד מהימטוס, שעיבד שם את המקום שנקרא לאחר מכן בשם "שדה פטור ממס": בראותו אדם חופר ומעבד שדה שכולו אבנים, השתומם פיסיסטראטוס והורה לנערו לשאול מהי תנובת אותו שדה. האיכר השיב: "אך צרות ואנחות, ומן הצרות ואנחות האלה צריך פיסיסטראטוס לגבות מעשר!". האיש ענה כך בלא שידע מי עומד לפניו, ואילו פיסיסטראטוס נהנה מחופש הדיבור ואהבת העמל של האיש, עד שפטרו מכל מס. [7] ובכלל בעת שלטונו לא הציק פיסיסטראטוס לעם, אלא טיפח את השלום ושמר על השקט. על כן (הירבו) לשבח את הטיראניה של פיסיסטראטוס, והישווּה ל"תור קרונוס"; ואמנם רק אחר כך, כאשר ירשוהו בניו, נעשה השלטון קשה יותר. [8] מכל מה שנאמר עליו, הדברים החשובים ביותר היו אופיו העממי ואהבת הבריות שבו. בכלל רצה לכלכל הכול בהתאם לחוקים, מבלי ליטול לעצמו יתרון כלשהו. משנקרא פעם לבוא אל האריאופאגוס בעוון רצח, בא והתייצב אישית כדי ללמד זכות על עצמו, ואילו התובע נתבהל ולא הופיע. [9] הודות לכל אלו נתקיים השלטון בידו זמן ממושך, ומשהיה נשמט מידו היה חוזר ומשיגו על הנקלה. הוא היה מקובל על רוב הנכבדים ועל פשוטי העם גם יחד; את לב הראשונים קנה על ידי התרעותו ועסקיו עימהם, ואת לב האחרונים על ידי העזרה שעזרם בעסקיהם הפרטיים; טבעו חננו ביכולת לשאת חן בעיני שני הצדדים. [10] יתר על כן, חוקי האתונאים לבלימת הטיראניה היו באותם הימים רכים, בייחוד החוק הנוגע ל(כינון) הטיראניה. וזו הייתה לשון אותו חוק: "זו תורת האבות של האתונאים: כי יקום איש למשול כטיראן או ייתן ידו לכינון הטיראניה, חרם יוטל עליו ועל צאצאיו".

בני פיסיסטראטוס

יז

[1] פיסיסטראטוס הזדקן והוא עודנו מחזיק בשלטון, ומת מחוליו בעת שפילונאוס היה ארכון (528/7), שלושים ושלוש שנים לאחר שנעשה לראשונה טיראן, מהן החזיק בשלטון תשע עזרה שנים; יתר הזמן שהה בגלות. [2] מכאן ברור כי דבר הבל בפי אלה המספרים כי פיסיסטראטוס היה אהובו של סולון וכי בעת המלחמה נגד מגרה על סלמיס היה הוא המפקד: אם יחד אדם את חיי שניהם ויקבע את שנות מותם על פי הארכונטים, ימצא כי הדבר אינו מתיישב עם גילם. [3] לאחר מות פיסיסטראטוס אחזו בניו בשלטון ונהגו בדרכו שלאביהם. בנים היו לו מאשתו החוקית, היפיאס והיפרכוס, ושניים מן האישה הארגאית, איופון והגסיסטראטוס המכונה "תטאלוס". פיסיסטראטוס לקחו לו אמנה אישה מארגוס, טימונאסה, ביתו של אזרח ארגאי בשם גורגילוס, שהייתה קודם לכך אשתו של ארכינוס מאמבראקיה, מבית קיפסלוס; מכאן צמחה ברית הידידות עם ארגוס שמכוחה הביא הגסיסטראטוס אלף ארגאים על מנת שייקחו חלק בקרב ליד פאלנה. ישנם אומרים כי פיסיסטראטוס נשא את האישה הארגאית לאחר גירושו הראשון מאתונה, ולדעת אחרים – בעת שהחזיק בשלטון.

יח

[1] בזכות מעמדם וגילם היו היפיאס והיפרכוס בעלי שררה. וכיון שהיפיאס היה הבכור, והיה בעל אופי של מדינאי ואדם נבון, עמד הוא בראש השלטון; והיא היפרכוס היה צעיר וקל דעת, כרוך אחרי אהבים וחובב אמנות: הוא שהזמין לאתונה את אנאקראון, סימונידיס ופייטנים אחרים. [2] תטאלוס היה צעיר הרבה יותר, עז מצח ויהיר, ודבר זה נעשה להם שורש כל רע. שכן נפש תטאלוס חשקה בהרמודיוס, ומשנכזבה אהבתו לא כבש את זעמו, אלא פורץ היה תמיד בקצף בגלוי; לבסוף מנע בעד אחותו של הרמודיוס מלשאת סל בחג הפאנאתנאיה, בחרפו את הרמודיוס על היותו כביכול אדם רכרוכי. וכך קרה שהרמודיוס המוסת ואריסטוגיטון עשו מעשה, בעזרת רבים אחרים. בשעה שארבו על האקרופוליס בעת חגיגות הפאנאתנאיה וציפו להיפיאס [3] – כי הוא היה מקביל את פני התהלוכה, ואילו היפרכוס היה מופקד על שיגורה – הבחינו באחד משותפיהם לקשר והוא משוחח עם היפיאס שיחת רעים; כסבורים היו כי הוא מלשין עליהם, וביקשו לעשות מעשה בטרם ייכלאו: הם ירדו לפני חבריהם והקדימו לפעול, ואמנם הרגו את היפרכוס בשעה שהיה מארגן את התהלוכה ליד הלאוקוריון, אך הכשילו את הפעולה בכללה. [4] אשר לשניהם, הרמודיוס נהרג במקום בידי שומרי הראש ואילו אריסטוגיטון מת מאוחר יותר, לאחר שנעצרו ועונה זמן רב. ברוב ענותו העליל דברים על אנשים אבים שעל פי מוצאם היו מן הנכבדים ואך היו ממקורבי הטיראנים; ואמנם, ברגע הראשון לא הצליחו לגלות עקבות כלשהם של הפעולה, הסיפור אודות היפיאס, שפירק כביכול את משתתפי התהלוכה מכל נשקם ואף גילה את נושאי הפגיונות, אין בו אמת, כי באותם הימים לא היו נושאים נשק בתהלוכות, שהיה דבר זה התקינה הדמוקרטיה בזמן מאוחר יותר. [5] לפי גרסת הדמוקרטים העליל אריסטוגיטון על כמה מתומכי הטיראן בכוונה תחילה, וזאת כדי שיבואו לידי חילול הקודש ויתישו כוח ברצח אנשים חפים מפשע וידידים שלהם; ואחרים אומרים כי לא בדה דברים מלבו, אלא הסגיר את אלו שהיו באמת אנשי סודו. [6] לבסוף, משלא זכה למות על אף כל מעשיו, הצהיר כי רצונו להסגיר עוד רבים אחרים, והשפיע על היפיאס לתקוע כף ידו לאות אמון; כשאחז הלה בידו חירפו על כי מושיט הוא את ידו לרוצח אחיו, והרבה כל כך להקניט את היפיאס עד כי זה האחרון לא שלט עוד ברוחו, ובחמת זעמו שלף חרבו והרגו.

גירוש הטיראנים

יט

[1] אחרי הדברים האלה הכבידה הטיראניה עולה עד מאד; ואמנם בגלל נוקמו את נקמת אחיו, ולאחר שהוציא אנשים רבים להורג ורבים הגלה, חדל היפיאס לתת אמון באיש ונעשה מר נפש. [2] ובדיוק בשנה הרביעית מאז מות היפרכוס (511/0), ומעמדו בעיר אז בכל רע, החל מבצר את מונרכיה כדי להעביר שמה את משכנו. אך בעיצומה של המלאכה גורש על ידי קלאומנס מלך הלאקדיימונים, כי מענות אורוקולים בלתי פוסקים עוררו אז את הלאקונים להפיל את הטיראניה. [3] וזו הסיבה לדבר: הגולים, שבראשם עמדו האלקמאיונידים, לא עלה בידם לשוב לעירם בכוחותיהם הם, וכל ניסיונותיהם עלו בתוהו. כיוון שכישלונותיהם חזרו ונשנו, ביצרו את ליפסידריון על הפארנס שעל אדמת אטיקה, ושמה נתכנסו ובאו גם כמה מאנשי העיר, אלא שהטיראנים שמו עליהם מצור והכניעום. ולזכר המאורע הזה היו שרים תמיד בשירי המשתה:

אי, אי ליפסידריון, בוגד נגלית:
את מיטב הגברים אבד איבדת!
גיבורים בקרב אוופטרידים,
הן בקרב הם הראו אילו אבות להם!

[4] כיוון שנכשלו בכל אשר ניסו, חכרו האלקמאיונידים את בניית בית המקדש שבדלפוי, וממנה הפיקו הון רב שנועד לקנות בו את סיועם של הלאקונים. והפיתיה הייתה מרמזת בלי הרף ללאקדימונים הבאים לשאול בעצת האוראקולום כי הם צריכים לשחרר את אתונה, עד כי הצליחה לעורר לדבר את הספרטנים, אף על פי שבני פיסיסטראטוס היו קשורים עימהם בקשרי אירוח. חלקה של הידידות ששררה בין בני פיסיסטראטוס לבין הארגאים לא היה פחות אך הוא בתור דחיפה למסע ההתקה של הלאקונים. [5] בראשונה שגרו הם את אנכימולוס בראש צבא, בדרך הים; הוא נוצח ונפל בקרב הודות לקינאס התסאלי, שאץ לעזרת היפיאס בראש אלף פרשים, ובזעמם כי רב שלחו הספרטנים את קלאומנס בראש חיל גדול יותר, בדרך היבשה. זה ניצח את פרשי התסאלים שניסו לעצור בעד חדירתו לאטיקה, סגר את היפיאס בתוך החומה המכונה "פלארגית", והטיל מצור בשיתוף עם האתונאים. [6] בעת צורו היה מעשה, כשבניהם של בני פיסיסטראטוס נתפסו בעת שניסו לחמוק החוצה; הם נאסרו ובני פיסיסטראטוס הסכימו להיכנע, בתנאי שחיי הילדים יישמרו והם יוכלו להוציא ולקחת את רכושם תוך חמישה ימים; וכך מסרו את המצודה לידי האתונאים, והרפקטידס אז ארכון (511/0). שבע עשרה שנה בדיוק הייתה הטיראניה בידיהם, מאז מות אביהם; יחד עם שנות שלטונו של אביהם ארכה הטיראניה באתונה ארבעים ותשע שנים.

הערות

  1. מוטיב האלות - מצביע על זיהויו של פיסיסטראטוס עם הרקלס או עונש בצורת הטיראניה של פיסיסטראטוס.
  2. התהלוכה עם פיה - מסמלת מצד אחד את חסותה של אתנה על פיסיסטראטוס, מצד שני מציב את פיסיסטראטוס במקום דומה לאודיסאוס והרקלס, במרכבה לצידה של אתנה.
  3. ניצחון בקרב פאלנה, ליד מקדשה של אתנה.

לקוח מתוך: אריסטו. 1973. מדינת האתונאים. תרגם מיוונית דוד אשרי. ירושלים: י"ל מאגנס. ע"מ 36-46.

נמצא בשימוש ב...

אייל מאיר הגיאופוליטיקה של יוון הקלאסית

קישורים נוספים

ב