Goodman 2005

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני ג / מחקר מודרני G

Goodman, Martin. 2005. "The Fiscus Iudaicus and Gentile Attitudes to Judaism in Flavian Rome," in Flavius Josephus and Flavian Rome. eds. Jonathan Edmondson, Steve Mason & James Rives. Oxford: Oxford University Press. pp. 167-177.

סיכומים

עמ' 169

מטרת מאמר זה היא להראות שלא היתה תופעת התגיירות או אפילו יראת-שמיים משמעותית ברומא של דומיטיאנוס.

הערה 1: העדות הרבנית שמביאים סמולווד 1956 ו-גריפין 2000a (Cambridge Cambridge Ancient History 2000 XI High Empire – להביא!!!) לאונקלוס הגר הינה:

of dubious relevance … it is significant that these texts are entirely ignored by Schäfer (1997), who is acutely aware of the need for greater sophistication in the use of such rabbinic material for history. 

עמ' 170

בהקשר החברתי-פוליטי של ימי דומיטיאנוס לא הגיוני שאנשים ממש התקרבו ליהדות. חרבן הבית נתפס כסוף הפולחן היהודי. רומאים לא יכלו להעלות על הדעת שהיהדות תוכל להתקיים שלא מתוך קרבנות, אלא דוקא מתוך לימוד טקסטים ותפילה.

עמ' 171

מטבעות IUDAEA CAPTA המשיכו לצאת עוד בשנת 85 – RIC 2.189 No. 280 (נא להביא) דומיטיאנוס תקף את היהודים כדי להעניק לגיטימציא לעצמו. אחרי הכל, המלחמה היהודית היתה הזכות היחידה של הפלאווים, והוא אפילו לא השתמש בה. באמצעות דמוניזציא ומלחמה מדומה ביהודים ניתן להמשיך ולזכות בנקודות זכות.

עמ' 172

By constant reminders Roman Jews found their religion denigrated and themselves marginalized in their own city … The obvious parallel in the more recent Jewish past is the plight of the Jews in the early years of the Third Reich, similarly treated by the state as outsiders in their own land…  נו באמת...
Kokkinos 1998: 329-330 על ברניקה ברומא. נא להביא.

173-4: For a pious gentile the destruction of this splendid shrine in ‘’’174:’’’ 70CE must have thrown grave doubt on the claims of the Jews about the powers of their God… The more that the Flavians flourished, the less attractive Judaism will have seemed in the city of Rome. (אותיות נוטות שלי, נא לשמור עליהן בהעברה לויקי.) לצורך ההאשמות בנטיה ליהדות לא היה צריך שמישהו באמת יטה ליהדות. מספיק היה להאשים. זו בסך הכל הרטוריקא הדומיטיאנית נגד אויבים פוליטיים.

175: אולי אפילו היו אנשים שהכריזו שהם נוטים ליהדות, כדי להביע מחאה נגד המשטר! (במילים אחרות, כל הטיעון של גודמן מבוסס על ה-must have וה-will have מלמעלה). טקיטוס וסויטוניוס לא התייחסו למנהג כזה, שכן הגישה העויינת ליהודים נמשכה גם תחת טריאנוס, והם דוקא נטו אהדה למתנגדי דומיטיאנוס, ולא רצו להשחיר את שמם בהתייחסות לטענותיהם בזכות היהדות, שלא היו אלא תעמולה פוליטית של התנגדות לשלטון.

176: שמע מ-Hannah Cotton שסמל עץ התמר ברומא הדומיטיאנית אכן סימל את יהודה.

Rives, James. 2005 “Flavian Religious Policy and the Destruction of the Jerusalem Temple”, in Edmondson, J. C., S. Mason & J. B. Rives. Flavius Josephus and Flavian Rome. Oxford: Oxford University Press, 145-166.

145: (מילות הפתיחה): In destroying the Temple in Jerusalem, the Romans dealt a devastating blow to Judaism: that much is generally agreed. אבל האם בכוונה, או רק אגב דיכוי המרד? שאלות משנה: (א) האם אכן הריסת המקדש היתה חלק בלתי-נפרד מתכנית דיכוי המרד? (ב) האם השיקולים הם צבאיים ומדיניים או גם דתיים? Given that Vespasian and Titus were undoubtedly aware of the unique importance of the Temple in Jewish religion, we might reasonably interpret a policy aimed at its suppression as a deliberate attempt to wipe out Judaism. מצד שני, הם הגנו על זכויות יהודים לחיות את חייהם הדתיים. המפתח לטענת רייבס הוא בהגדרת המונח "דת".

146: יוספוס טוען שהחרבת המקדש היתה בכלל מקרית, אבל יש סיבות לחשוד בו.

147: המקורות הקלאסיים והנוצרים לחרבן הבית. הערה 2: אלון (1977 253-254) ויעבץ (1975 413-414) על בבלי גיטין לחרבן הבית. לבדוק אגב הקישור האפשרי בין המעשׂה במגילה במקדש וכו'. טקיטוס תיאר מן הסתם את חרבן הבית בהיסטוריות, ותיאורים מאוחרים, התולים את האחריות בטיטוס, מסתמכים ככל הנראה עליו.

148: מעצם ההחלטה לתפוס את המקדש בכח נגזרת האפשרות שהוא יחרב או לפחות ינזק.

149: evocatio – הזמנת אלוהי האויב לצאת ממקדשיהם לפני פעולות איבה. ביחוד הערות 7,8 על המנהג בכלל ועל סיפורים בדבר יציאת יהוה ממקדשו ערב החרבן אצל יוספוס.

150: לסיכום, טיטוס לא רק לא מתחרט או מנסה להציל, אלא מתפאר בחרבן הבית. מדוע, אם כן, טוען יוספוס את שהוא טוען? אולי כי טיטוס באמת לא התכוון לחרבן מוחלט מלכתחילה.

151: אולי יוספוס רוצה להעלות את קרנו של טיטוס בעיני the respectable Jewish elite. אולי כדי להדגיש את הקלמנטיא של טיטוס (מה שמסביר מדוע התקבלו דברי יוספוס בברכה). …the Roman leadership could hardly have failed to foresee the religious implications of the Temple’s destruction… consequently the Flavians must have been aware that in destroying the Temple they were putting an end to his cult: the two were in effect inseperable

152: בהעדר פסל פולחן תפקדו המנורה ושולחן הזהב כסמלי הפולחן הירושלמי. הצבתם במקדש PAX מסמל את הקשר בין חרבן ירושלם לבין שלום האימפריא. מקורות להשתת הפיסקוס יודאיקוס: מלחמה 7.218, קסיוס דיו 66.7.2

153: על הפקודה לסגור את מקדש לאונטופוליס, על אף שלא שׂחק תפקיד במרד, ועל אף התמיכה המוגבלת שלו אפילו בקרב יהודי מצרים.

154: סגירת המקדשים, העברת חפצי הקודש והמס הקבוע לרומא, והסירוב להניח למקדשים לחזור לפעילות – כל אלה הרי הם בחזקת מדיניות פלוויאנית. עתה צריך לשאול: מה מטרת המדיניות ומה מניעיה?


הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

ב

קישורים נוספים

ב