Heidel 1920

מתוך Amitay.haifa.ac.il
גרסה מ־13:26, 26 בדצמבר 2010 מאת Oamitay (שיחה | תרומות) (סיכומים)
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני ה / מחקר מודרני H

Heidel, W. A. 1920. "Why Were the Jews Banished from Italy in 19 A.D." The American Journal of Philology. Vol. 41, No. 1. pp. 38-47.

סיכומים

עמ' 38:

כשהיידל ניגש לכתוב על כך עוד אין הסבר מקובל לגירוש.

עמ' 39:

מסיפורו של יוספוס מתקבל הרושם שהעונש היה חמור ומופרז בהשוואה לפשע. היסטוריונים מודרניים נוטים לדחות את הסיבה של יוספוס כאשר הסבר חילופי להבנת השנאה כלפי היהודי מתבסס על המוניטין של היהודים, שהם דאגו לטפח, כמיוחדים ומחזיקים באמת ובצדק, גישה שעוררה עוינת בקרב שאר העמים.[1]

אך מכיוון שיוספוס מספר לנו שנערכה חקירה טרם מתן גזר הדין לא סביר שטיבריוס היה מעניש את היהודים ללא הצדקה, אפילו ניסו סיאנוס ושׂונאי-יהודים אחרים ניסו לדחוק בו לפעולה קיצונית.

עמ' 40:

פילון מציין שפשעם של היהודים היה תוצר של האשמות כזב שהעליל סיאנוס על היהודים (Legatio ad Gaium 155-161) כשהיהודים שבאמת פשעו היו מעטים (ובכך מאשר את דיווחו של יוספוס) ומדגיש את שנאתו של סיאנוס ליהודים (Flaccus 1). סויטוניוס (Tiberius 36) מציין אף הוא את הגירוש, אם כי דיווחו מעורפל יותר ונראה שביסס דבריו על טקיטוס כמקור.

טקיטוס מצדו כורך יחדיו את גירוש היהודים ואת הפעילות נגד המצרים. כל זה קורה, כך מדגיש היידל, בשנה בה מתעד טקיטוס פעילות נוספת נגד זנות והפקרות בחברה הגבוהה ברומא.

עמ' 41:

טקיטוס מתעד שליחת 4000 איש לשירות צבאי. יוספוס (18.84) נוקב באותו המספר ביחס ליהודים שנשלחו לשירות. מכאן מסיק היידל שצעד זה הופנה רק כלפי היהודים. למצרים יש תפקיד שולי בסיפור.
בעיני טקיטוס, וכנראה גם בעיני הממשל הרומי, הפולחן היהודי והמצרי היו דומים (בעוד יוספוס מדגיש את אי ההקבלה).
היידל עושׂה הבחנה בין זנות פולחנית לזנות סתם. ויסטיליה בצד הסתמי, פאולינה בצד המקדשי. טיבריוס והסנאט (כך היידל) יוצאים נגד שתי התופעות כאחת. מההקבלה שמותחים המקורות בין פאולינה ופולוויה רומז היידל שיש דמיון בין השתיים גם בעניין הזנות (גולש לשורות הראשונות של עמ' 42.)

עמ' 42:

סיפור פולוויה מציג יהודים שגנבו כסף שנועד מכלתחילה למקדש שלהם הם. לא סביר שמעשׂה זה הוא שעורר תגובה כה קשה.
המפתח להבנת הסיפור הוא בתרומה עצמה - זהב וארגמן - שנועדו לתלייה במקדש.

עמ' 43:

על הקשר בין אוהל מועד וסוכה, ועל מנהגים של "אוהלי מועד" בפסטיבלים דתיים בעולם העתיק.
דוגמא לגבי איסיס בקופטוס - פאוסניאס 10.32.14-18.

עמ' 44-47:

יוספוס מתאר את אי ההבנה (דיסקומוניקציא) שבעקבותיה המתנות מפולביא לא הגיעו למקדש בירושלם. האם פשע זה נחשב בעיני הממשל הרומי כחילול קודש. אצל יוספוס ( קדמוניות 16.6.2) מתואר שאכן גניבת משלוחים לבית המקדש נחשבת כחילול קודש. אולם הסבר זה שגוי, שכן אוגוסטוס מתייחס בעיקר ליוונים שגנבו תרומות שיהודים שלחו למקדש בירושלם ומציין כי האשמים ישלחו למשפט אצל היהודים. לרומאים, חילול קודש שנעשה על ידי יהודי לא אמור להצדיק פעולה כה קיצונית מצד השלטונות. הזהב והארגמן שפולביא התעתדה לשלוח לבית המקדש נועדו לשטיחי קיר\וילונות, כלומר לקישוט. זה נותן לנו רמז. לפי הקוד הכוהני, קישוטי המקדש הם חיקוי של הקישוטים שהיו באוהל מועד. כיום יש חוקרים שטוענים שאוהל מועד הוא הגירסא הניידת של בית המקדש, מותאמת לחיי הנוודות המדבריים. אך לפני שקם בית המקדש היה כנראה אוהל מועד (דומה לסוכה) של הפסטיבלים מספר שמות, ויכול להיות שבזמנים עברו שימש האוהל לפגישה עם האל או נציגיו בחגים. לפי פאוסאניאס (10.32.14-18) היה מנהג דומה בטקסים של איסיס בקופטוס שבמצרים.
האם פאולינא הייתה קדשה? אוהל המפגש היה קשור למקדש האל\ה ולעיתים קרובות הוא הוצב על גג המקדש. כך קיבלו ההירודולות את שמן "זונה על הגג" (בתרגום חופשי). לא ידוע לנו מיוספוס האם המפגש של פאולינא עם מונדוס היה בקומה עליונה, אך איחודה עם אנוביס (לכאורה) במקדש איסיס היה ללא ספק טקס חניכה כלשהוא. ההירודולות היו אחראיות על טווית הקישוטים לאוהל, עליהם שמרו לפעמים הירודולות ממין זכר או סריסים. ציטוט ממלכים ב', פרק 23, פסוק ז':" וייתוץ את-בתי הקדשים, אשר בבית יהוה: אשר הנשים, אורגות שם בתים--לאשרה." הציטוט מלמד כי מנהג זה היה נהוג גם בישראל והרפורמא של המלך יאשיהו ניסתה למגרו. הנשים המדוברות היו זונות המקדש או הירודולות.[2] 

התנהגות של שידול לזנות, כפי שכנראה פרשו הרומאים את מה שנעשה לפולביא, הייתה בלתי נתפסת בערש הנצרות בקרב היהודים. הרי הרפורמות של המלך יאשיהו והקודים הכוהניים טיהרו את המקדש בירושלים. אך מספיק להראות שעמים שמיים אחרים נהגו כך והרומאים ייחסו את ההתנהגות הזו גם ליהודים. מצד שני, הנחה סבירה היא שהרפורמא לקחה זמן והיו סטיות כתוצאה מנסיבות מסוימות. האם האורתודוקסיא היהודית שלטה בפלשתין לאורך זמן? עלינו לזכור כי היו לה זרמים ופילוגים רבים. היו אנשים שנקראו יהודים ולא היו באמת כאלה (אלא בעלי מנהגים אחרים), בעיקר מאז שיוחנן הוראקנוס הראשון גייר את האדומים.

יש עדויות מגוספלים לא קנוניים לפיהם מנהגים אלה היו אפשריים גם בזמנו של אוגוסטוס. באחד מהם (The protevangelium of James 10-11) מריה מתוארת  כהירודולא שבאה למקדש בירושלים לפגוש את מלאך האל. כדאי לשים לב שלפי המקור הזה, מריה נקראה בזמן שהיא ארגה וילון סגול לכיסוי המקדש. בזמן שהודיעו לה שהיא תהיה האם הבתולה של המושיע. כרגע אין צורך לתהות אם דברים כאלה התרחשו מדי פעם במקדש בירושלם. נוצרים מסורים מסוריה, שרבים מהם היו יהודים מומרים, האמינו במהלך המאה השניה בסיפור הזה ויסדו על כך חלק מאמונתם (בתולי אמו של ישוע). הקשר של פולביא לבד הסגול המיועד לבית המקדש עלול להצביע על התקוות שנטעו בה היהודים המתחזים. בכל האירועים, יש שפע של ראיות לפרשנות של ניהולם אם טיבריוס התייחס אליהם כאל שידול לזנות במקדש.

אם נתייחס כך לסיפור של פולביא, יהא בידינו הסבר הולם לנתונים. ניתן להבין את תגובת הממשל הרומי וזיהוי הטקסים המצרים והיהודים כאותם טקסים בדיווחו של טקיטוס. לפיכך, הצהרתו של יוספוס באשר לרדיפת היהודים איננה הולמת וטמונה בה רק חלק מהאמת. אם יוספוס לא סיפר את כל הסיפור, יכול להיות שהוא סרב להתייחס לפרטים שעלולים לסכן את עמו. לפי סברה אחרת, הוא האמין בכנות כי ההאשמה היחידה נגד חבריו לדת היא גניבת תרומות שהיו מיועדות מפולביא למקדש. תהא הסיבה אשר תהא, כשבחנו ובדקו השלטונות הרומיים את הראיות הם בחרו להתייחס למקרה של פאולינא ופולביא כמקבילות, לפחות בכוונה אם לא במעשה. יכול להיות שהם שפטו את היהודים יותר לחומרה בגלל מנהגם הידוע לשמצה לנסות לגייר את נשות רומא.


הערות

  1. יחס המקביל להחרמת אריסטידס בשל צדקתו התמידית.
  2. Stade, Bibl. Theologie des Alt. Testaments I, pp. 133 sq

נמצא בשימוש ב...

שיחת משתמש:Ronny Reshef

תשע ב - מיתוס והיסטוריא (אופקים)

רוני רשף על קדמוניות 18.55-89 65-84

תשע מונותאיזם עבודה מסכמת אייל מאיר

יוספוס פאולינה ופולוויה

קישורים נוספים

ב