Heidel 1920

מתוך Amitay.haifa.ac.il
גרסה מ־09:09, 8 באפריל 2010 מאת Eyalmeyer (שיחה | תרומות) (סיכומים)
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני H / מחקר מודרני ה

Heidel, W. A. 1920. "Why Were the Jews Banished from Italy in 19 A.D." The American Journal of Philology. Vol. 41, No. 1. pp. 38-47. c

סיכומים

המקורות לסיפור הם יוספוס וטקיטוס, כאשר שאר המקורות נובעים מהם. תחילה יוספוס בוחר לספר על הסקנדל שהתרחש בקדש איזיס (בקדמוניות 18.65-80 או לפי חלוקה אחרת 18.3.4) ולאחר מכן יוספוס עובר לספר על יהודי נלוז ששדד את פולביא (Josephus, Antiquities 18.81-84|קדמוניות 18.81-84). יוספוס מדגיש שבמקרה של היהודים העונש היה חמור ומופרז בהשוואה לפשע שנעשה. לכן היסטוריונים מודרניים נוטים לפקפק במניע לגירוש המוצע על ידי יוספוס, ומדגישים את קיומה של איבה מושרשת כנגד היהודים, שנבעה מהיותם מצטדקים ומתבדלים , במקביל להחרמת אריסטידס.

(לפי יוספוס) האם טיבריוס, שחקר את האירוע טרם מתן גזר הדין, יכל לפעול ללא סיבות שנראו לו מוצדקות, אפילו אם סג'אנוס וגזענים אחרים ניסו לדחוק בו לפעולה קיצונית?

פילו, In Flaccum מתייחס בספר 1 לשנאת היהודים של סג'אנוס:

"(1) Flaccus Avillius succeeded Sejanus in his hatred of and hostile designs against the Jewish nation. He was not, indeed, able to injure the whole people by open and direct means as he had been, inasmuch as he had less power for such a purpose, but he inflicted the most intolerable evils on all who came within his reach. Moreover, though in appearance he only attacked a portion of the nation, in point of fact he directed his aims against all whom he could find anywhere, proceeding more by art than by force; for those men who, though of tyrannical natures and dispositions, have not strength enough to accomplish their designs openly, seek to compass them by manoeuvres."

ואילו בספרו Legatio ad gaium הוא מציין כי הפשע היה של יהודים מעטים בלבד (וכך מאשר בעקיפין את דברי יוספוס פלאביוס מיודעינו):

"160] for he knew immediately after his death that the accusations which had been brought against the Jews who were dwelling in Rome were false calumnies, inventions of Sejanus, who was desirous to destroy our nation, which he knew alone, or above all others, was likely to oppose his unholy counsels and actions in defense of the emperor, who was in great danger of being attacked, in violation of all treaties and of all honesty.

161] And he sent commands to all the governors of provinces in every country to comfort those of our nation in their respective cities, as the punishment intended to be inflicted was not meant to be inflicted upon all, but only on the guilty; and they were but few...

ממקור אחר עולה רעיון דומה, אם כי מעורפל יותר: בספר Life of Tiberius של Suetonius מצוין מידע מועט שכנראה מתבסס על טקיטוס:


"He abolished foreign cults, especially the Egyptian and the Jewish rites, compelling all who were addicted to such superstitions to burn their religious vestments and all their paraphernalia. Those of the Jews who were of military age he assigned to provinces of less healthy climate, ostensibly to serve in the army; the others of that same race or of similar beliefs he banished from the city, on pain of slavery for life if they did not obey."

אחת ההנחות היא שיוספוס מציין את הסיפורים של פאולינא ופולביא בסמוך כדי להשוות בין העונש הקל למצרים מול העונש החמור ליהודים. (מידתיות, פשע זעיר מול פשע נאלח). ההיסטוריון הרומאי (טאקיטוס) מתייחסים גם הם לשני האירועים בצמידות, אך דווקא מדגישים יותר את השוד של פולביא. הוא מתייחס לויסטיליא שירדה לזנות וגורשה לאי של סריפוס על ידי הסנאט. גם שאלת גירוש היהודים והמצרים עלתה בדיון בסנאט והוחלט לשלוח 4000 איש לסרדיניא, כשהמחשבה הייתה שאם הם ימותו בגלל מזג האוויר לא נורא. השאר יעזבו את איטליא אלא אם כן יוותרו על טקסיהם הנוראיים. (טקיטוס, Annals, 2.85, תרגום לאנגלית)

בעקבות ההתאמה למה שיוספוס מספר, סביר להניח כי מדובר כאן בעיקר, אם לא רק, על יהודים. המצרים זניחים פה. מדובר על טקסים דתיים לא קדושים. פאולינא לא הואשמה בזנות מושחתת (או, ביודעין), אלא זנות הקשורה לטקסים דתיים שאינם קדושים (בניגוד לוסטיליא). בעיני טקיטוס וכנראה גם בעיני השלטונות הרומאים, לא היה הבדל בין טקסי המצרים לאלה של היהודים. זאת ועוד, לפי יוספוס המקרים של פאולינא ופולביא דומים לזה של וסטיליא בגלל ששלושתן היו בנות לאותו מעמד סנאטורי שמטרת התגובה מצד המשטר לרסן את פריצותן. (למה פולביא? אנחנו בספק, טקיטוס לא מפרט את ההאשמות בכל מקרה ויוספוס מציג את הפשע של ארבעת היהודים כאילו שהוא זעיר). בעיני הממשל הרומי, אין הרבה הבדל בין המקרה של פולביא לזה של פאולינא. אם כן, האין לנו דרך לדעת באילו האשמות הואשמו היהודים?

יוספוס מתאר את אי ההבנה (דיסקומוניקציא) שבעקבותיה המתנות מפולביא לא הגיעו למקדש בירושלם. יכול להיות שאוגוסטוס ראה בהתנהגות הזו חילול הקודש. (יוספוס פלביוס, קדמוניות 16.6.2)

אך הסבר זה שגוי, שכן אוגוסטוס מתייחס בעיקר ליוונים שיגנבו תרומות שיהודים שולחים למקדש בירושלם ומציין כי האשמים ישלחו למשפט אצל היהודים. לרומאים, חילול קודש כזה שנעשה על ידי יהודי לא אמור להצדיק פעולה כה קיצונית מצד השלטונות. הזהב והארגמן שפולביא התעתדה לשלוח לבית המקדש נועדו לשטיחי קיר\וילונות, כלומר לקישוט. זה נותן לנו רמז. לפי הקוד הכהני, קישוטי המקדש הם חיקוי של הקישוטים שהיו באוהל מועד. כיום יש חוקרים שטוענים שאוהל מועד הוא הגירסא הניידת של בית המקדש, מותאמת לחיי הנוודות המדבריים. אך לפני שקם בית המקדש היה כנראה אוהל מועד (דומה לסוכה) של הפסטיבלים מספר שמות.

יכול להיות שבזמנים עברו שימש האוהל לפגישה עם האל או נציגיו בחגים. לפי פאוסאניאס, היה מנהג דומה בטקסים של איסיס בקופטוס במצרים (ראי פה).
אוהל המפגש היה קשור למקדש האל\ה, לעיתים קרובות על הגג שלו. כך קיבלו ההירודולות את שמן "זונה על הגג" (בתרגום חופשי). לא ידוע לנו מיוספוס האם המפגש של פאולינא עם מונדוס היה בקומה עליונה, אך איחודה עם אנוביס (לכאורה) במקדש איסיס היה ללא ספק טקס חניכה כלשהוא. ההירודולות היו אחראיות על טווית הקישוטים לאוהל, עליהם שמרו לפעמים הירודולות ממין זכר או סריסים. ציטוט ממלכים ב', פרק 23, פסוק ז':" וייתוץ את-בתי הקדשים, אשר בבית יהוה: אשר הנשים, אורגות שם בתים--לאשרה." מראה כי מנהג זה היה נהוג גם בישראל והרפורמא של המלך יאשיהו ניסתה למגרו. הנשים המדוברות היו זונות המקדש או הירודולות (ראי Stade, Bibl. Theologie des Alt. Testaments I, pp. 133 sq.).

התנהגות של שידול לזנות, כפי שכנראה פרשו הרומאים את מה שנעשה לפולביא, הייתה בלתי נתפסת בערש הנצרות בקרב היהודים. הרי הרפורמות של המלך יאשיהו והקודים הכוהניים טיהרו את המקדש בירושלים. אך מספיק להראות שעמים שמיים אחרים נהגו כך והרומאים ייחסו את ההתנהגות הזו גם ליהודים. מצד שני, הנחה סבירה היא שהרפורמא לקחה זמן והיו סטיות כתוצאה מנסיבות מסוימות. האם האורתודוקסיא היהודית שלטה בפלשתין לאורך זמן? עלינו לזכור כי היו לה זרמים ופילוגים רבים. היו אנשים שנקראו יהודים ולא היו באמת כאלה (אלא בעלי מנהגים אחרים), בעיקר מאז שיוחנן הוראקנוס הראשון גייר את האדומים.

יש עדויות מגוספלים לא קנוניים (The protevangelium of James 10-11):


10. And there was a council of the priests, saying: Let us make a veil for the temple of the Lord. And the priest said: Call to me the undefiled virgins of the family of David. And the officers went away, and sought, and found seven virgins. And the priest remembered the child Mary, that she was of the family of David, and undefiled before God. And the officers went away and brought her. And they brought them into the temple of the Lord. And the priest said: Choose for me by lot who shall spin the gold, and the white, and the fine linen, and the silk, and the blue, and the scarlet, and the true purple. And the true purple and the scarlet fell to the lot of Mary, and she took them, and went away to her house. And at that time Zacharias was dumb, and Samuel was in his place until the time that Zacharias spake. And Mary took the scarlet, and span it. 11. And she took the pitcher, and went out to fill it with water. And, behold, a voice saying: Hail, thou who hast received grace; the Lord is with thee; blessed art thou among women! And she looked round, on the right hand and on the left, to see whence this voice came. And she went away, trembling, to her house, and put down the pitcher; and taking the purple, she sat down on her seat, and drew it out. And, behold, an angel of the Lord stood before her, saying: Fear not, Mary; for thou hast found grace before the Lord of all, and thou shalt conceive, according to His word. And she hearing, reasoned with herself, saying: Shall I conceive by the Lord, the living God? and shall I bring forth as every woman brings forth? And the angel of the Lord said: Not so, Mary; for the power of the Lord shall overshadow thee: wherefore also that holy thing which shall be born of thee shall be called the Son of the Most High. And thou shalt call His name Jesus, for He shall save His people from their sins. And Mary said: Behold, the servant of the Lord before His face: let it be unto me according to thy word.

לפיהם מנהגים אלה היו אפשריים גם בזמנו של אוגוסטוס. בעצם, מריה מתוארת פה כהירודולא שבאה למקדש בירושלם לפגוש את מלאך האל. כדאי לשים לב שלפי המקור הזה, מריה נקראה בזמן שהיא ארגה וילון סגול לכיסוי המקדש. בזמן שהודיעו לה שהיא תהיה האם הבתולה של המושיע. כרגע אין צורך לתהות אם דברים כאלה התרחשו מדי פעם במקדש בירושלם.

נוצרים מסורים מסוריה, שרבים מהם היו יהודים מומרים, האמינו במהלך המאה השניה בסיפור הזה ויסדו על כך חלק מאמונתם (בתולי אמו של ישוע). הקשר של פולביא ל(בד) הסגול המיועד לבית המקדש עלול להצביע על התקוות שנטעו בה היהודים המתחזים. בכל האירועים, יש שפע של ראיות לפרשנות של ניהולם אם טיבריוס התייחס אליהם כאל שידול לזנות במקדש.

אם נתייחס כך לסיפור של פולביא, יהא בידינו הסבר הולם לנתונים. ניתן להבין את תגובת הממשל הרומי וזיהוי הטקסים המצרים והיהודים כאותם טקסים בדו"ח של טקיטוס.

לפיכך, הצהרתו של יוספוס באשר לרדיפת היהודים היא לא הולמת וטמונה בה רק חלק מהאמת. אם יוספוס לא סיפר את כל הסיפור, יכול להיות שהוא סרב להתייחס לפרטים שעלולים לסכן את עמו. לפי סברה אחרת, הוא האמין בכנות כי ההאשמה היחידה נגד חבריו לדת היא גניבת תרומות שהיו מיועדות מפולביא למקדש. תהא הסיבה אשר תהא, כשבחנו ובדקו השלטונות הרומיים את הראיות הם בחרו להתייחס למקרה של פאולינא ופולביא כמקבילים, לפחות בכוונה אם לא במעשה. יכול להיות שהם שפטו את היהודים יותר לחומרה בגלל מנהגם הידוע לנסות לגייר את נשות רומא.

הערות

נמצא בשימוש ב...

שיחת משתמש:Ronny Reshef

תשע ב - מיתוס והיסטוריא (אופקים)

רוני רשף על קדמוניות 18.55-89 65-84


קישורים נוספים