Heidel 1920

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני H / מחקר מודרני ה

Heidel, W. A. 1920. "Why Were the Jews Banished from Italy in 19 A.D." The American Journal of Philology. Vol. 41, No. 1. pp. 38-47. c

סיכומים

38-39

המקורות לסיפור הם יוספוס וטקיטוס, כאשר שאר המקורות נובעים מהם. יוספוס בוחר לספר על הסקנדל שהתרחש בקדש איזיס (קדמוניות 18.65-80) ולאחר מכן יוספוס עובר לספר על יהודי נלוז ששדד את פולביא (קדמוניות 18.81-84). יוספוס מדגיש שבמקרה של היהודים העונש היה חמור ומופרז בהשוואה לפשע שנעשה. לכן היסטוריונים מודרניים נוטים לפקפק במניע לגירוש המוצע על ידי יוספוס, ומדגישים את קיומה של איבה מושרשת כנגד היהודים, שנבעה מהיותם מצטדקים ומתבדלים.[1] 

אך מכיוון שיוספוס מספר לנו שנערכה חקירה טרם מתן גזר הדין לא סביר שטיבריוס היה מעניש את היהודים ללא הצדקה, אפילו אם סג'אנוס וגזענים אחרים ניסו לדחוק בו לפעולה קיצונית?

פילון מציין שפשעם של היהודים היה תוצר של האשמות כזב שהעליל סיאנוס על היהודים (Legatio ad Gaium 155-161) כשהיהודים שבאמת פשעו היו מעטים (ובכך מאשר את דיווחו של יוספוס) ומדגיש את שנאתו של סיאנוס ליהודים (Flaccus 1). סווטוניוס גם כן מציין את אירוע הגירוש, אם כי מעורפל יותר (Tiberius 36) וככל הנראה הוא מתבסס על טקיטוס כמקור.

אחת ההנחות היא שיוספוס מציין את הסיפורים של פאולינא ופולביא בסמוך כדי להשוות בין העונש שניתן  למצרים אל מול העונש החמור ליהודים ולהדגיש את חוסר הצדק והמידתיות, בין העונשים שנתנו לפשע זעיר מול פשע נאלח. טקיטוס וסווטוניוס מתייחסים גם ליהודים וגם למצרים, אך היהודים זוכים למנה גדולה שיותר של אשמה. טקיטוס (Annals 2.85) מתייחס לצו שהסנאט הוציא שאוסר על נשים ממעמד הפרשים לעסוק במקצוע הזנות ועל גירושה של ויסטיליא לאי של סריפוס בגלל שלא קיימה את צו הסנאט. מעניין זה ממשיך טקיטוס ישירות לדיון בהסנאט בעניין פולחנים יהודים ומצריים ברומא אשר בסופו  הוחלט לשלוח 4,000 איש לסרדיניא, וטקיטוס מוסיף שאם הם ימותו בגלל מזג האוויר זה יהיה לא נורא כל כך. השאר הצטוו לעזוב את איטליא אלא אם כן יוותרו על טקסיהם הנוראיים.

בעקבות ההתאמה לדיווחו של יוספוס, סביר להניח כי מדובר כאן בעיקר, אם לא רק, על יהודים, כאשר למצרים יש תפקיד שולי בסיפור. בעיני טקיטוס, וכנראה גם בעיני הממשל הרומי, הפולחן היהודי והמצרי היו דומים (בעוד יוספוס מדגיש את אי ההקבלה). פאולינה הואשמה בהיותה פרוצת מקדש, ווסטיליה הייתה זונה במקצועה. לכן הפעולה של הרומים נגד היהודים והמצרים הייתה זהה בעיניו של טקיטוס. דיווחו של יוספוס אכן כולל שתי גברות מן האליטה הרומאית שמאמצות פולחנים זרים. לכן מטרת התגובה מצד המשטר הייתה לרסן את פריצותן. בעיני הממשל הרומי, לא היה הרבה הבדל בין המקרה של פולביא לזה של פאולינא. אם כן, האין לנו דרך לדעת באילו האשמות הואשמו היהודים?

יוספוס מתאר את אי ההבנה (דיסקומוניקציא) שבעקבותיה המתנות מפולביא לא הגיעו למקדש בירושלם. האם פשע זה נחשב בעיני הממשל הרומי בחילול קודש. אצל יוספוס ( קדמוניות 16.6.2) מתואר שאכן גניבת משלוחים לבית המקדש נחשבת כחילול קודש. אולם הסבר זה שגוי, שכן אוגוסטוס מתייחס בעיקר ליוונים שגנבו תרומות שיהודים שלחו למקדש בירושלם ומציין כי האשמים ישלחו למשפט אצל היהודים. לרומאים, חילול קודש שנעשה על ידי יהודי לא אמור להצדיק פעולה כה קיצונית מצד השלטונות. הזהב והארגמן שפולביא התעתדה לשלוח לבית המקדש נועדו לשטיחי קיר\וילונות, כלומר לקישוט. זה נותן לנו רמז. לפי הקוד הכוהני, קישוטי המקדש הם חיקוי של הקישוטים שהיו באוהל מועד. כיום יש חוקרים שטוענים שאוהל מועד הוא הגירסא הניידת של בית המקדש, מותאמת לחיי הנוודות המדבריים. אך לפני שקם בית המקדש היה כנראה אוהל מועד (דומה לסוכה) של הפסטיבלים מספר שמות, ויכול להיות שבזמנים עברו שימש האוהל לפגישה עם האל או נציגיו בחגים. לפי פאוסאניאס (10.32.14-18) היה מנהג דומה בטקסים של איסיס בקופטוס שבמצרים.
האם פאולינא הייתה קדשה? אוהל המפגש היה קשור למקדש האל\ה ולעיתים קרובות הוא הוצב על גג המקדש. כך קיבלו ההירודולות את שמן "זונה על הגג" (בתרגום חופשי). לא ידוע לנו מיוספוס האם המפגש של פאולינא עם מונדוס היה בקומה עליונה, אך איחודה עם אנוביס (לכאורה) במקדש איסיס היה ללא ספק טקס חניכה כלשהוא. ההירודולות היו אחראיות על טווית הקישוטים לאוהל, עליהם שמרו לפעמים הירודולות ממין זכר או סריסים. ציטוט ממלכים ב', פרק 23, פסוק ז':" וייתוץ את-בתי הקדשים, אשר בבית יהוה: אשר הנשים, אורגות שם בתים--לאשרה." מראה כי מנהג זה היה נהוג גם בישראל והרפורמא של המלך יאשיהו ניסתה למגרו. הנשים המדוברות היו זונות המקדש או הירודולות.[2] 

התנהגות של שידול לזנות, כפי שכנראה פרשו הרומאים את מה שנעשה לפולביא, הייתה בלתי נתפסת בערש הנצרות בקרב היהודים. הרי הרפורמות של המלך יאשיהו והקודים הכוהניים טיהרו את המקדש בירושלים. אך מספיק להראות שעמים שמיים אחרים נהגו כך והרומאים ייחסו את ההתנהגות הזו גם ליהודים. מצד שני, הנחה סבירה היא שהרפורמא לקחה זמן והיו סטיות כתוצאה מנסיבות מסוימות. האם האורתודוקסיא היהודית שלטה בפלשתין לאורך זמן? עלינו לזכור כי היו לה זרמים ופילוגים רבים. היו אנשים שנקראו יהודים ולא היו באמת כאלה (אלא בעלי מנהגים אחרים), בעיקר מאז שיוחנן הוראקנוס הראשון גייר את האדומים.

יש עדויות מגוספלים לא קנוניים לפיהם מנהגים אלה היו אפשריים גם בזמנו של אוגוסטוס. באחד מהם (The protevangelium of James 10-11) מריה מתוארת  כהירודולא שבאה למקדש בירושלים לפגוש את מלאך האל. כדאי לשים לב שלפי המקור הזה, מריה נקראה בזמן שהיא ארגה וילון סגול לכיסוי המקדש. בזמן שהודיעו לה שהיא תהיה האם הבתולה של המושיע. כרגע אין צורך לתהות אם דברים כאלה התרחשו מדי פעם במקדש בירושלם. נוצרים מסורים מסוריה, שרבים מהם היו יהודים מומרים, האמינו במהלך המאה השניה בסיפור הזה ויסדו על כך חלק מאמונתם (בתולי אמו של ישוע). הקשר של פולביא לבד הסגול המיועד לבית המקדש עלול להצביע על התקוות שנטעו בה היהודים המתחזים. בכל האירועים, יש שפע של ראיות לפרשנות של ניהולם אם טיבריוס התייחס אליהם כאל שידול לזנות במקדש.

אם נתייחס כך לסיפור של פולביא, יהא בידינו הסבר הולם לנתונים. ניתן להבין את תגובת הממשל הרומי וזיהוי הטקסים המצרים והיהודים כאותם טקסים בדיווחו של טקיטוס. לפיכך, הצהרתו של יוספוס באשר לרדיפת היהודים איננה הולמת וטמונה בה רק חלק מהאמת. אם יוספוס לא סיפר את כל הסיפור, יכול להיות שהוא סרב להתייחס לפרטים שעלולים לסכן את עמו. לפי סברה אחרת, הוא האמין בכנות כי ההאשמה היחידה נגד חבריו לדת היא גניבת תרומות שהיו מיועדות מפולביא למקדש. תהא הסיבה אשר תהא, כשבחנו ובדקו השלטונות הרומיים את הראיות הם בחרו להתייחס למקרה של פאולינא ופולביא כמקבילות, לפחות בכוונה אם לא במעשה. יכול להיות שהם שפטו את היהודים יותר לחומרה בגלל מנהגם הידוע לשמצה לנסות לגייר את נשות רומא.

הערות

  1. יחס המקביל להחרמת אריסטידס בשל צדקתו התמידית.
  2. Stade, Bibl. Theologie des Alt. Testaments I, pp. 133 sq

נמצא בשימוש ב...

שיחת משתמש:Ronny Reshef

תשע ב - מיתוס והיסטוריא (אופקים)

רוני רשף על קדמוניות 18.55-89 65-84


קישורים נוספים