Herodotus 1.1-5

מתוך Amitay.haifa.ac.il
גרסה מ־14:30, 29 ביוני 2010 מאת Eyalmeyer (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מקורות ראשוניים ועתיקים ה / מקורות ראשוניים ועתיקים H

טקסט

ספר א

הֶרוֹדוֹטוֹס איש הַליקַרְנָסוֹס מציג בספר זה את פרי מחקריו, כדי שלא יאבד זכרם של מעשׂי בני-אדם עם הזמן, וכן שלא תאבד תהילתם של מפעלים גדולים ומופלאים, הן של יוונים והן של ברברים, ובמיוחד לא הסיבה שבגללה נלחמו אלה באלה.

פרק 1

מלומדי הפרסים תולים את האחריות למחלוקת בפֵניקים. אלה הגיעו אל הים התיכון מן הים המכונה "הים האדום", ומשהתיישבו בארץ, שבה הם יושבים עד היום, מייד החלו במסעות מסחר ארוכים, והובילו סחורות מצריות ואשוריות לארצות רבות, וביניהן גם לאָרְגוֹס. בזמן ההוא עמדה ארגוס בראש כל ערי הארץ הנקראת היום הֶלָּס. כשהגיעו אפוא אל ארגוס, הם הציגו את סחורותיהם. כעבור חמישה או ששה ימים, כשכבר מכרו כמעט את הכל, באו אל החוף נשים רבות וביניהן גם בת המלך, ששמה היה, כמו שאומרים גם היוונים, אִיוֹ בת אינָכוֹס. כשאלה עמדו ליד ירכתי הספינה וכל אחת התמקחה על הסחורה שמצאה חן בעיניה במיוחד, עודדו לפתע הפניקים זה את זה והסתערו עליהן. רוב הנשים נמלטו, אבל איו ואחרות נתפסו; הפניקים העלו אותן בכוח על האנייה והפליגו למצרים. באופן זה הגיעה איו למצרים, אומרים הפרסים, ולא כפי שמספרים זאת היוונים, וזה היה הראשון שבמעשׂי העוול שנעשׂו.

פרק 2

לאחר מכן, כדברי הפרסים, נכנסו יוונים אחרים, שאת שמותיהם אינם יודעים, לנמל צוֹר, וחטפו את אירופה בת-המלך; מתקבל על הדעת שהיו כרתיים. עד כה היה תיקו ביניהם; אך אחרי כן נעשׂו היוונים אחראים לעוולה השניה. הם שטו באניית מלחמה אל אָיָה שבקוֹלְכִיס על נהר הפָאסִיס, ואחרי שסיימו את עסקיהם שלשמם באו, חטפו את בת-המלך מֶדֵאָה. מלך קולכיס שיגר כרוז ליוון ודרש פיצוי לחטיפה ואת החזרת בתו, אולם היוונים ענו, שלא קיבלו שום פיצוי עם חטיפת איו, ולכן גם הם לא יתנו כלום לתובעים.

פרק 3

מלומדי הפרסים מוסיפים, שבדור שלאחר מכן שמע אלכסנדרוֹס בן פּרִיאַמוֹס את הדברים האלה, והתעורר בו החשק לזכות באשה מיוון על-ידי חטיפה; הוא היה בטוח, שלא יהיה עליו לשלם פיצויים, שכן גם קודמיו לא עשׂו זאת. כשחטף אפוא את הלנה, החליטו היוונים כצעד ראשון לשלוח משלחת, שתתבע את החזרת הלנה ופיצויים על החטיפה. ואולם, דרישה זו נתקלה בהתרסה על חטיפת מדאה, ועל כך שלמרות סירוב היוונים לשלם פיצויים ולהחזיר את העלמה, הם עצמם רוצים לזכות בשילומים מידי אחרים.

פרק 4

עד לרגע זה היו רק חטיפות הדדיות, אולם מעתה נעשׂו היוונים אחראים בהחלט למאורעות, שכן הם החלו במסעות מלחמה על אסיא, לפני שהפרסים עלו על אירופא.[1] הפרסים חושבים, שחטיפת נשים היא מעשׂה אנשים מופקרים, אך למהר ולהתנקם על חטיפתן הוא מעשׂה של טפשים, ונבון הוא שלא לשׂים לב אליהן; הרי ברור, שלולי רצו בכך בעצמן, לא היו נחטפות. הם עצמם, אומרים הפרסים, לא שׂמו לב לנשים מאסיא שנחטפו, ואילו היוונים ערכו בגלל אישה שׂפרטנית אחת מסע צבאי גדול, באו לאסיא, והרסו את ממלכת פריאמוס. משום כך הם חושבים, שהעולם היווני תמיד עוין להם, כי את אסיא ואת העמים שאינם דוברים יוונית תובעים הפרסים לעצמם כרכושם, ואילו לדעתם, אירופא והתחום היווני נפרדים לחלוטין.

פרק 5

זאת אפוא גרסת הפרסים לראשיתה ולהתהוותה של עוינותם כלפי היוונים: הסיבה היא לכידת טְרוֹיָא. ואולם, בנוגע לסיפור אִיוֹ אין הפניקים מסכימים עם הפרסים. הם טוענים, שלא בחטיפה הביאו אותה למצרים, אלא כבר בארגוס היא שכבה עם קברניט הספינה, וכשגילתה שהיא הרה, התביישה מפני הוריה, ולכן נסעה מרצונה עם הפניקים, כדי שהדבר לא יתגלה. כך אומרים אפוא הפרסים וכך הפניקים.

ואולם לי אין כוונה לקבוע שהדברים התרחשו כך או כך. אני אצביע על מי שאני יודע בבטחה שהיה הראשון שעשׂה עוול ליוונים, ומכאן אתקדם בסיפורי ואספר באופן שווה את תולדות הערים הגדולות והקטנות, כי רוב הערים שהיו פעם גדולות נעשׂו קטנות, ואלה שהיו גדולות בזמני, היו קטנות מקודם. ובְיוֹדְעִי שאוֹשר האדם אינו יציב לזמן רב, אתן את דעתי על שתי הקבוצות באופן שווה.


הערות

  1. הכתיב כאן ב-א' סופית, כדי לציין את שם היבשת, לעומת שמה של העלמה, "אירופה", ככתוב לעיל.

לקוח מתוך: הרודוטוס. 1998. היסטוריה. תרגמו וכתבו מבואות בנימין שימרון ורחל צלניק-אברמוביץ.‬ תל-אביב: פפירוס.

נמצא בשימוש ב...

תשע ב - סדנא למיומנויות מחקר

קישורים נוספים