הצגת המקור של הדף "Josephus, The Jewish War 2.117-166"

[[מקורות ראשוניים ועתיקים י#מלחמת היהודים (The Jewish War)|מקורות ראשוניים ועתיקים י]] / [[מקורות ראשוניים ועתיקים J#The Jewish War|מקורות ראשוניים ועתיקים J]] 

= טקסט =

'''א'''

'''117''' וארץ ארכילאוס נהפכה לאפרכיה (נציבות רומאית) ואליה נשלח נציב ממעמד הרוכבים ושמו קופוניוס, ובידו הפקיד הקיסר את כל השלטון, וגם נתן לו לדון דיני נפשות. '''118''' ובימיו הסית איש אחד מהגליל ושמו יהודה את בני ארצו למרד (ברומאים), באומרו כי חרפה תהיה להם, אם יטו את שכמם לסבול וישלמו מס לרומאים, ומלבד '''מלכות השמים''' יישאו עליהם גם עול בשר ודם, והחכם הזה יסד לו כת מיוחדה, שלא דמתה ליתר הכתות (של היהודים). 

'''ב'''

'''119''' כי שלושה מיני חכמי הדת (פילוסופים) נמצאו בקרב היהודים. על האחד נמנים הפרושים, ועל השני הצדוקים, ועל השלישי אלה הנקובים בשם איסיים, והם נוהגים חסידות. האיסיים הם יהודים מלידה אולם הם עולים על יתר היהודים באהבתם איש את רעהו. '''120''' הם נזרים [מתנזרים] מתענוגי הבשר, בראותם בהם רעה, ולמעלה טובה נחשב בעיניהם למשול ברוחם ולכבוש את יצרם. גם חיי הנישואים נמאסים בעיניהם, אולם הם אוספים אליהם בני אנשים זרים בעודם רכים בשנים ונוחים לשמוע בלמודים, ומקרבים אותם באהבת אבות וחורתים על לוח ליבם את חוקיהם. '''121''' אמנם אין הם רוצים בזה להעביר את נשואי האישה ואת נחלת האלוהים הקשורה בהם, אולם הם גודרים עליהם מפריצות הנשים, בהאמינם כי אף אחת מן הנשים אינה שומרת אמונתה לבעלה האחד. 

'''ג'''

'''122''' הם מואסים בחיי עושר, ונפלא הוא שיתוף הרכוש אצלם, עד כי לא נמצא בקרבם איש מופלג בנכסים. כי חוק הוא להם אשר כל הנלווה על חבורתם (שיטתם) יפקיר את רכושו לכל החבורה (המסדר), ולא נמצאה בהם חרפת העוני, ולא גאות העשר, כי נכסי כל היחידים התערבו יחד ורכוש אחד לכולם, כאילו היו אחים מבטן. '''123''' הם חושבים, כי השמן מטמא את הגוף, וכאשר נמשח אחד מהם בשמן בלי רצונו, מוטל עליו למרק את בשרו. כי יפים בעיניהם מכל העור אשר לא רוכך והבגדים הלבנים. והפקידים על רכושם נבחרים בידי כל חבריהם וכן גם הממונים על כל דבר נבחרים על דעת כולם. 

'''ד'''

'''124''' לא עיר אחת היא נחלת האיסיים, כי בכל עיר ועיר יושבים רבים מהם. ולאנשי חבורתם הבאים ממקום אחר הם מוציאים את כל רכושם לשלוט בו כאלו היה שלהם, ואלה האורחים מתהלכים כרעים ומיודעים בבתי חבריהם, אשר לא ראו את פניהם עד היום ההוא. '''125''' ועל כן אינם לוקחים אתם דבר בצאתם למסעיהם, מלבד כלי הנשק כנגד השודדים. ובכל עיר נמצא משגיח אחד מבני החבורה אשר נבחר לנהל את האורחים בבגדים ובלחם. '''126''' בענוות הילוכם ובמראה גופם הם דומים לילדים אשר מורא רבם שרוי עליהם, אינם לובשים בגדים ולא סנדלים חדשים בטרם נקרעו הישנים או בלו מרוב זמן. '''127''' אינם קונים דבר איש מעמיתו ואינם מוכרים דבר אחד לשני, וכל אחד נותן לחברו משלו את הדבר הדרוש לחפצו ולוקח ממנו את הדבר אשר יש לו ערך בו. וגם בלי שכר אין האחד מונע את חברו לקחת ממנו את הדבר אשר רצה בו. 

'''ה'''

'''128''' בדרך מיוחדה הם עובדים את אלהים: לפני עלות השמש אינם מוציאים מפיהם דבר חול והם פונים אליו (אל השמש) בתפילות אשר קיבלו מאבותיהם, כאלו הם מחלים את פניו לעלות. '''129''' ואחרי הדבר (עלות השמש) הפקידים שולחים אותם איש איש אל המלאכה, אשר הוא יודע אותה (רגיל בה) והם עושים את מלאכתם בלי הרף עד חמש שעות ביום, ואחרי זאת הם מתאספים אל מקום אחד וחוגרים אזור בד ורוחצים את בשרם במים קרים ואחרי טהרתם הם פונים כולם למדור מיוחד, ששמה אינם נותנים לבוא לאיש זר, אשר לא מחברתם, והם הולכים בטהרה כהולך למקום קדוש ובאים אל מקום הסעודה הזה. '''130''' ובבואם שמה, הם יושבים במנוחה והאופה עובר עליהם ומניח לפני כל איש את לחמו בסדר והמבשל מגיש לכל אחד קערה עם תבשיל אחד. '''131''' והכהן מתפלל לפני אוכלם, וקדם התפילה אסור עליהם לטעום דבר. ואחרי כלותם את הארוחה קורא הכהן תפילה שנית. ככה הם פותחים וגומרים את סעודתם בתפילה לאלהים המכלכל חיים. ואחרי זאת הם פושטים את בגדי הקודש ושבים לעשות את מלאכתם עד ערב. '''132''' וגם בסעודת הערב הם עושים כן. ובבוא אליהם אורחים (מבני חבורתם) הם סועדים אתם יחד. ואין קול וצווחה מחלל את הדממה בבית (בעת אכלם) וכל איש נותן לחברו לדבר בסדר, '''133''' ובעיני העומדים מחוץ נחשבה הדממה אשר בבית לסוד כמוס. ואולם סיבת השתיקה היא, כי אין המסובים שותים יין לעולם והם מודדים את מאכלם ומשתם רק די שבעם. 

'''ו'''

'''134''' האיסיים אינם עושים דבר מבלי אשר יצוו עליהם פקידיהם, מלבד שני דברים, אשר להם הרשות לעשותם על דעת עצמם, והם מעשי העזרה ומעשי הצדקה. הרשות נתונה להם להפיק עזרה לכל שואל די מחסורו וגם לפרוס לחם לרעבים ככל אוות נפשם. אולם אסור להם להעניק לקרוביהם מבלי שאול את פי העומדים בראשם. '''135''' והם אינם כועסים, רק כאשר נאה להם בצדק, וכובשים את רוחם ושוקדים לנצור אמונים ולהקים שלום (בין איש לחברו). וכל דבר אשר יצא מפיהם חמור בעיניהם מדבר שבועה, והם גדרו עליהם לבלי השבע, בחשבם כי הדבר הזה (שבועת אמת) קשה יותר משבועת שקר. והם אומרים, כי כבר נחתם דין האדם, אשר לא יאמנו דבריו בלתי אם בנשאו את שם אלהים. '''136''' והם שוקדים בכל כוחם ללמוד את ספרי הראשונים ויותר מכולם את הספרים אשר נמצאה בהם תועלת לנשמתם ולגופם. ומהם הם חוקרים ודורשים את תכונות שרשי הצמחים המעלים ארוכה ואת כוחות האבנים להסיר כל מחלה. 

'''ז'''

'''137''' וכי ירצה איש להיספח על חבורתם, לא יוכל להיכנס מיד, כי הם נוטלים עליו להישאר מחוץ שנה אחת וללכת בדרכיהם, ולדבר הזה הם נותנים לו גרזן (מעדר) קטן ואת האזור, אשר בא זכרו למעלה, ובגד לבן. '''138''' ואחרי אשר עמד האיש בניסיון כל העת והראה לדעת, כי הוא מושל ברוחו, הוא מוסיף לקרוב אל מנהגי חייהם ולוקח חלק בטבילותיהם במי טהרה, אולם טרם ניתנה לו רשות לצאת ולבוא ביניהם ולהיות כאחד מהם, כי אחרי הראותו את כוחו לכבוש את יצרו הם בוחנים את מידותיו עוד שתי שנים ורק כאשר הוכיח, כי הוא ראוי לדבר הזה, הוא מקבל רשות לבוא בסודם, '''139''' וטרם יגע בלחם החבורה הוא מוסר לפניהם שבועה נוראה, ראשונה, כי יעבוד את האלוהים בצדקה, והשנית, כי ישמור משפט ומישרים לבני האדם, ולא יעשה רעה לחברו על דעת עצמו וגם לא במצות אחרים, וישנא תמיד את הרשעים ויריב את ריב הצדיקים, '''140''' וינצור אמונים לכל אדם ומה גם לשליטים, כי מבלי רצון האלוהים לא תיכון הממשלה בידי אדם, וכי בהגיעו לשררה לא ירום לבבו במשרתו ולא יבדל מנתיניו בבגדים יקרים ולא בעדי תפארה '''141''' ויאהב את האמת בכל עת ויחרף את דוברי השקר על פניהם, וישמור את ידיו מגזל ואת טוהרת נשמתו מכסף נמאס, ולא יסתיר דבר מאחיו בני חבורתו ולא יגלה את סודותיהם לזרים, ואף אם יענה עד מuות. '''142''' ומלבד זאת נשבע האיש, כי במסרו את דברי תורתם לא ישנה מן הלשון אשר קיבל בעצמו, וימנע מן השד, וישמור מאד על ספרי חבורתם ועל שמות המלאכים, בדברי השבועה האלה האיסיים מזהירים את כל הנלווים אל חבורתם. 

'''ח'''

'''143''' ואת האנשים שנתפשו על עונות חמורים, הם מגרשים מקרב חבורתם. ויש אשר ימות המגורש הזה ברעה וביגון, כי הוא אסור בכבלי נדריו וחוקיו ולא יוכל לנגוע בלחם זרים, ועליו לאכול את צמח השדה, עד אשר יכלה בשרו ברעב ויגון. '''144''' על כן ריחמו (האיסיים) על רבים מאלה ואספום אליהם כל עוד נפשם בם, באומרם כי חבלי המות כיפרו על עונותיהם" 

'''ט'''

'''145''' בדיניהם הם חוקרים היטב ושופטים בצדק, ולא ישבו למשפט כאשר ימעט מספרם ממאה איש, ואת גזר-דינם אין להשיב. ואחרי האלוהים הם מכבדים מאד את שם המחוקק, ולאיש המחרף אותו הם עושים משפט מוות. '''146''' ולמידה טובה נחשב בעיניהם למלא את מצוות הזקנים והגדולים בשנים. ובהיאסף עשרה אנשים מהם אין האחד פותח את פיו בלי רצון התשעה. '''147''' והם נזהרים לבל יירקו במעמד אדם ולא לצד ימין, ובימי השבתות הם מחמירים באסור מלאכה מכל היהודים. ולא די להם שהם מכינים את המאכלים לעצמם מערב שבת, לבל יבעירו אש ביום [הקדוש] ההוא, כי אינם נועזים להעתיק כלי ממקומו ולצאת-חוץ (להיפנות לצורכיהם). '''148''' וביתר הימים הם חופרים במעדר (ביתד) - וזה הוא הגרזן הקטן אשר הם נותנים לחבריהם החדשים - חור עומק רגל באדמה ומכסים אותו במעילם, לבל יכלימו את אור האלוהים, ועושים את צרכיהם, '''149'''ואחרי-כן הם מושכים את העפר התחוח לכסות את החור, ולמעשה הזה הם בוחרים להם מקומות שוממים. ואף כי הטלת הצואה היא צרך-הטבע לאדם, הם חושבים כי היא מטמאה את הגוף ונוהגים לרחוץ אחריה את בשרם במים. 

'''י'''

'''150''' ולפי ימי נזרם הם מתחלקים לארבע מעלות. והחברים הצעירים נופלים במעלתם מהזקנים, עד כי בגעת אלה בהם יטבלו את בשרם, כאלו נטמאו במגע איש נכרי. '''151''' והם מאריכים ימים, ורבים מהם חיים מאה שנה ויותר. ורואה אני את שורש הדבר בדרכי-חייהם הפשוטים ובסדריהם הנאים. והם בזים לכל צרה ומתגברים בעוז-רוחם על כל מכאוב, ויקר בעיניהם מות כבוד ותהילה מחיי עולם. '''152''' המלחמה עם הרומאים חשפה את כוח נשמתם, אשר לא שב מפני כול. כי כאשר נדוש בשרם בגלגל ונמתחו כל אבריהם, כאשר נשרפו חיים או נשחקו עצמותיהם וכל כלי-רצח עברו עליהם, ומעניהם נטלו עליהם לקלל את שם מחוקקם או לטמא את בשרם בדבר אשר לא יאכל, עמדו בניסיון ולא עשו אף אחת מאלה, גם לא התחננו אל מעניהם ולא שפכו דמעות לפניהם, רק נשאו את ייסוריהם באור-עיניים '''153''' ולעגו לאנשים אשר הקריבו אליהם את כלי-המשחית ובשמחה השלימו את נשמותיהם לאלוהים, כי הוא ישיבן להם (לקץ הימין). 

'''יא'''

'''154''' הנה הם מאמינים באמונה שלמה, כי הגופות כלים, יען אשר אין חומרם מתקיים, אולם הנשמות תשארנה לנצח ומוות לא ישלוט בהן, יען כי צמחו מהאור העליון (איתר). ובלהטי הטבע נמשכו אל הגופות כמו אל בתי-כלא, '''155''' ואחרי עוזבן את מוסרות הבשר כאילו הן נמלטות לחופשי מעבדות ארוכה ומתנשאות בשמחה למרום. והם מכוונים לדעה אחת עם בני ההלנים, בהראותם, כי הנפשות הטובות חיות מעבר לים אוקיינוס, במקום אשר אין גשם ושלג וחום שולטים בהן לרעה ורוח-ים מנשבת שם תמיד מים אוקינוס ומשיבת נפש. ונחלת הנשמות הרעות היא קרן חשכה, מקום סער וסופה ויסורי נצח. '''156''' ואני חושב, כי גם היוונים חשבו כדבר הזה, כאשר נתנו לנחלה לגיבוריהם, אשר קראו להם בשם הירואים (אדירים) והמיתואים (חציי-אלוהים-בני-אלוהים), את איי המאושרים, ואת הנשמות השפלות הושיבו בשאול (הדס), בנחלת הרשעים, הן כה יאמרו אחדים בשיחות מני קדם (מיתולוגיה), כי שם נושאים את עוונם סיזיפוס וטנטלוס ואכסיון וטיטיאוס ובזה הם רוצים להראות, לראשונה כי אין הנשמות כלות, ואחרי-כן להורות את האדם לבחור בטוב ולמאוס ברע, '''157''' כי הטובים עוד יתחזקו במעשי טובתם כל ימי חייהם, בקוותם לשכר אשר ימצאו אחרי מותם, והרעים יעצרו מלכת אחרי יצרם, כי גם אם יימלטו מעונש כל ימי חייהם, הנה נצפנו להם ייסורי נצחים אחרי-מותם, '''158''' וזאת היא גם דעת אלוהים (תיאולוגיה), אשר האיסיים מלמדים בדברם על הנשמה, והיא קסם, אשר הם מצודדים בו את נפש האדם, ולא ימלט ממנו איש אשר טעם מפרי חכמתם. 

'''יב'''

'''159''' ובקרבם נמצאים אנשים המתאמרים לדעת את העתידות מראש. כי מילדותם שקדו ללמוד את ספרי הקודש וקנו להם דרכי-קדושה שונים. וגם התבוננו בדברי הנביאים, וכמעט לא שגו מעולם בנבואותיהם לעתיד. 

'''יג'''

'''160''' ויש עוד כת שנייה לאיסיים, ואנשיה אינם שונים במנהגיהם ובחוקותיהם מיתר אחיהם, ורק במשפטם על הנשואים נבדלו מהם, בחושבם כי האנשים, אשר אינם נושאים נשים, פורקים מעליהם חלק גדול מן החיים - את נחלת-אלוהים. ועוד דבר גדול מזה: הן אם כל האנשים יחשבו זאת, יעבור זרע האדם מן העולם. '''161''' אולם הם בודקים שלש שנים את הארושׂות ואחרי הכירם על-פי שלש טהרות, כי הן יכולות ללדת בנים, הם נושאים אותן לנשים. והם אינם ניגשים אל נשיהם בעת הריונן, להראות, כי לא למלא את תאוותם לקחו נשים, רק למען החיות זרע על האדמה. והנשים רוחצות את בשרן בסדין (בחלוק), בעוד אשר הגברים שמים עליהם אזור. אלה הליכות הכת הזאת. 

'''יד'''

'''162''' ומשתי הכתות הנשארות הפרושים הם האנשים, אשר יצא להם שם חכמים יודעים לבאר את החוקים באר היטב, והם יצרו את הכת הראשונה [בין היהודים]. הם אומרים, כי הכל תלוי בגזרה (הימרמני - ההשגחה) ובאלוהים, '''163''' ורק מעשה הצדק (הטוב) והפכו (הרע) נמצא ברובו בידי האדם, אפס כי גם הגזרה מסייעת לו בכל דבר. והם אומרים, כי כל הנשמות אינן כלות, אולם רק נשמות הטובים עוברות אל גוף שני (חדש), ונשמות הרשעים נדונות ליסורי עולם. '''164''' והצדוקים, הם בני הכת השנייה, כופרים בגזרה בכלל ואומרים, כי האלוהים הוא רחוק ממעשה הרע ואינו משגיח עליו. '''165''' והם אומרים, כי ניתן לאדם לבחור בטוב או ברע וכל איש פונה אל אחד משני אלה על דעת עצמו, והם כופרים גם בנצח (השארת) הנשמה וגם בעונש ובשכר העתידים בשאול (הדס - כאן: בעולם הבא). '''166''' והפרושים אוהבים איש את רעהו ודורשים שלום לכל העם, והצדוקים קשים גם לאחיהם (בני חבורתם) ומקבלים את פני חבריהם בכעס, כאלו היו נוכרים להם. אלה הדברים היו לי לספר על-דבר החכמים (הפילוסופים) בקרב היהודים.

= הערות =

הטקסט מחולק על פי שתי החלוקות: גם לפרקים (2.8.1-14) וגם לפסוקים (2.117-166).

= נמצא בשימוש ב... =

[[תשע א - מונותאיזם]]

= קישורים נוספים =