Mason 1998

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

Mason, Steve. 1998. "Should Any Wish to Enquire Further:Ant.1.25: The Aim and Audience of Josephus's Judean Antiquities/Life", in: Mason, S. (ed). Understanding Josephus: seven perspectives. Sheffield, England: Sheffield Academic Press, 64-103.

שאלת המחקר

עמ 65

מדוע כתב יוספוס, ומדוע הקשיב לו מישהו?

  • היצירה הרי ארוכה מאד, והפקתה עלתה מן הסתם בטורח ובממון. לשם מה טרח יוספוס, והאם מישהו התעניין בכלל?
  • בשנים 1870-1920 לא היה עניין בכך כלל, ויוספוס לא היה יותר מאשר לקטן שחיבר יחדיו מקורות שונים - מעתיק טיפש (stumpfer Abschreiber). מגמה פרשנית זו הגיעה לסיומה בזכות עבודותיהם של Laquer (הע' 4) ו-Thackeray.

עמ 66

פרשנותו של לקר היתה שיוספוס כתב יצירה אפולוגטית, כדי להתגונן מפני השמצות של שׂונאי-ישׂראל השונים. קהל היעד, כך נהוג היה להניח, היה יהודי.

עמ 66-67

עם זאת, קשה לקבל שקהל היעד היה בעיקר יהודי, משום ההרגל של יוספוס להסביר בפירוט דברים שליהודים אמורים להיות מובנים מאליהם.

עמ 68

איזה סוג של גוים, אם כן, אמור היה להתעניין ב-20 כרכים ו-60,000 שורות על היסטוריא (ענת. 20.267) ותרבות של עם ישׂראל?

עמ 70

המלחמה ביהודה, ולא פחות מכך עליית דומיטיאנוס, הביאו לעליה ברגשות אנטי-יהודיים, וכך הפכו את האפולוגטיקא לנחוצה יותר.[1]

סטרלינג רואה בענתיקות יצירה מורכבת, המופנית בראש ובראשונה לערים היווניות בהן שכנו יהודים, ובהן סבלו בעיקר מרדיפות או סתם מאי-הבנה, ביחוד אחרי עלייתו של דומיטיאנוס.[2]

עמ 72

יוספוס חוזר ומדגיש את החסד שנוטה לו דומיטיאנוס, וביחוד אשתו (חיים 429). יש המשכיות בין וספסיאנוס לדומיטיאנוס, אין נפילה והדרדרות מעמדו.[3]
מגמה זו ניכרת גם אצל מקורבים אחרים לפלאווים. אפילו אחרי ההפיכה ועליית נרווא מוּסרים מהדרך רק משת"פים קרובים של דומיטיאנוס. רוב המערכת נשארת על כנה.

קהל היעד של יוספוס ברומא

עמ 73-74

If War were the kind of propaganda that is ogten claimed, then we should have (74) expected him to enjoy a position of some prominence in the Flavian court. But when we examine his social status more closely, we must conclude that he remained at best a marginal figure in Roman society. c

עמ 76

בכל זאת, היה חוג יהודי משמעותי בחצר הפלאווית, החל בטיבריוס יוליוס אלכסנדר וכלה במרקוס יוליוס אגריפא (המלך אגריפא השני) ואחותו ברניקה (שהיתה אהובתו של טיטוס).
על כל אלה ראי/ה עוד: נא לשתול קישורים (לפרסאוס היכן שאפשר, לשׂפת המקור היכן שאפשר).

  • טקיטוס, היסטוריות 2.2
  • סויטוניוס, טיטוס 7.1
  • יוספוס, ענתיקות 19.276
  • קסיוס דיו 65.15.3-5
  • יובנאליס, סאטירות 6.158

עמ 77

יוספוס, להבדיל, נזכר רק דרך אגב, באופן מינורי יותר, אגב תחזיתו לגבי עליית וספסיאנוס לשלטון.

  • מראי מקום מהערה 39 --- נא לשתול קישורים (לפרסאוס היכן שאפשר, לשׂפת המקור היכן שאפשר).


לאור מעמדו של יוספוס, שלא היה רם במיוחד, אין להניח שהפטרונים הספרותיים שלו הגיעו דוקא מתוך החצר הקיסרית.

עמ 78

סביר להניח שאגריפא וברניקה שמשו עבור יוספוס ראש-גשר לחברה הגבוהה.

ענתיקות היהודים: מבוא לגוים/ות המתעניינים/ות ביהדות

עמ 79


The most striking feature of Josephus’s extended proem to Antiquities/Life is its confidence. Josephus claims to write, not in order to refute falsehood, which was his motive in the War (Ant. 1.4) but because he has been pursued by some people, including Epaphroditus, who are curious about Judean history (1.8).

יוספוס משווה את עצמו לכהן הגדול אלעזר, שלא שמר את החכמה היהודית לעצמו כקמצן היושב על אוצרו, אלא אישר את תרגום ה-70 (1.11).

עמ 81

ה-politeia היהודית היא הטובה בעולם (ספר 2 פסקאות 188, 222, 226, 272-273), והיא פתוחה ונגישה לכל באי-עולם שרוצים לקחת בה חלק (פסקאות 260-261).

שאלת החוקה הטובה ביותר היתה עדיין נושׂא חם לדיון בשלהי המאה ה-1 לס'. לפי בריאן ג'ונס (שם, 23-30), אחת הסיבות לכעס הגדול על דומיטיאנוס היתה העובדה שהוא הסיר את המסווה הרפובליקני של אוגוסטוס, והתגאה במלוכתו יתר על המידה.

עמ 82

לטענת יוספוס, הפוליטיאה היהודית היא אריסטוקרטיא כּהנית. מכאן הדגש על רשימות הכהנים, ועל ההשוואה של הענתיקות לתרגום ה-70 של אלעזר.

עמ 85

חוקי משה הם טבעיים, ולכן התורה נפתחת בתיאור הבריאה. כחוקים טבעיים, הם פתוחים ונגישים לכל באי-עולם, לא רק ליהודים. בהתאם לגישה זו מצניע יוספוס את בחירת עם ישׂראל לכל אורך הענתיקות.

מעניין לראות את הדגש המיוחד ששׂם יוספוס דוקא על סיפורי גאיוס (ספר יט), וביחוד על מותו.

עמ 86

נטען בעבר שעובדה זו נובעת מחוסר-כשרונו הספרותי. עם זאת, סביר הרבה יותר שיש כאן טיעון: קיסר אלוהי שמנסה לקרוא תגר על הסדר הקיים, בו מובטח ליהודים חופש פולחן, סופו אסון.

עמ 87


עמ 65


  1. Rajak, Tessa. 1983. Josephus: the Man and his Society. London: Duckworth), 226-227.
  2. Sterling, Gregory E. 1992. Historiography and Self-Definition: Josephus, Luke-Acts and Apologetic Historiography (NovTSup 44). Leiden: Brill, 298-302.
  3. Jones, Brian W. 1992. The Emperor Domitian. London: Routledge, 59-71.