Plutarch, Demetrius 17-18

מתוך Amitay.haifa.ac.il
גרסה מ־12:27, 6 באוגוסט 2012 מאת Eyalmeyer (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מקורות ראשוניים ועתיקים פ / מקורות ראשוניים ועתיקים P

טקסט

[17] דימיטריוס פאר את הניצחון המזהיר והנכבד הזה בנדיבותו ובטוב לבו. כי הוא קבר את חללי האויב בתפארה ושחר את השבויים, ולאתונאים נתן במתנה מן השלל אלף ומאתיים חליפות כלי-זין. כשליח מיוחד להביא את בשורת הניצחון לאביו שלח דימיטריוס את ארסיטודימוס ממילטוס, ראש החנפנים מכל החצרנים כולם. הלה התכונן אז, כנראה, להאדיר את הניצחון בגדולה שבחנופות. שמשעבר מקיפרוס (לאסיה) לא נתן לאוניה לגשת אל החוף, אלא ציווה על הצוות להטיל עוגן ולהישאר בשקט באוניה, כולם כאחד; ואילו הוא עצמו ירד בסירה, נחת לבדו על היבשה ועלה אל אנטיגונוס שציפה בחרדת לבב לשמועות מן הקרב, ומצב רוחו היה כרגיל אצל בני אדם הנאבקים על עניינים גדולים כאלה. כששמע שהלה ממשמש ובא התרעש עוד יותר מבתחילה ובקושי עצר עצמו בבית, ושלח אליו בזה אחר זה משרתים וידידים לשמוע מפיו מה אירע. אך הוא לא השיב דבר לאיש והתקדם בשריקה צעד אחר צעד בפנים רציניות. אנטיגונוס נבהל כולו, ושוב לא יכול למשול בעצמו וקיבל ליד הדלת את פני אריסטודימוס, שהמון רב ליווהו ונחפז עמו אל הארמון. כשהתקרב אל אנטיגונוס הושיט יד ימינו וקרא בקול גדול: 'שלום, המלך אנטיגונוס, ניצחנו את תלמי בקרב הים, ואנו מחזיקים בקיפרוס ובריבוא וששת אלפים ושמונה מאות חיילים שבויים'. ואנטיגונוס נענה ואמר לו: 'שלום גם לך, בשם זיבס. אך אתה תתן את הדין על שעינית אותנו כל כך, כי שכר בשורתך הטובה יאחר לבוא אליך'.

[18] בתוך כך קרא ההמון זו הפעם הראשונה לאנטיגונוס ולדימיטריוס מלכים. אנטיגונוס הכתירוהו ידידיו לאלתר, ולדימיטריוס שלח אביו עטרה, ומכתב כתב לו ובו כינהו מלך. כשנודע הדבר לאותם שבמצרים קראו גם הם לתלמי מלך, כדי שלא ייראה שרוחם נפלה עליהם בשל מפלתם. ותחרותם בדבר זה התפשטה גם בין שאר היורשים. כי גם ליסימאכוס החל לשאת עטרה וגם סיליבקוס[1] בפגישותיו עם היוונים (עם הלעוזות נשא ונתן כבר קודם כמלך). אבל קאסאנדרוס[2], אף על פי שהאחרים כינוהו מלך גם באיגרותיהם וגם בפניותיהם, הרי הוא עצמו כתב את איגרותיו כדרך שהיה למוד לכתוב קודם.[3]

מעשה זה לא היה בו משום תוספת כינוי או שינוי צורה בלבד, אלא הוא גם עורר את רוח האנשים, הזחיח דעתם והכניס לתוך חייהם ולמגעם-ולמשאם עם הבריות יקר וכובד, כשם ששחקנים בטראגדיה משנים יחד עם בגדיהם את הילוכם וקולם והסיבּם ופנייתם לזולת. ומתוך כך נעשו קשוחים יותר גזרי דיניהם, והם הניחו אותה העמדת פנים של סמכות' שעשתה אותם קודם נוחים ורכים יותר לנתיניהם.[4] עד כדי כך גדול כוח מלה אחת של חנפן ועד כדי כך גדול השינוי שמילאה בו את עולם היישוב.


הערות

לקוח מתוך: פלוטרכוס. 1982. חיי אישים: אנשי יוון ורומי. תרגם מיוונית א. א. הלוי. ירושלים:מוסד ביאליק. עמ' 22-23.

  1. סלאוקוס הראשון, ניקאטור.
  2. בנו של אנטיפאטרוס, עוצר מקדון.
  3. כלומר ללא הזכרת הכינוי מלך.
  4. כלומר קודם רק העמידו פנים שהם שליטים ואדונים, ולפיכך היו נוחים יותר לבריות.

נמצא בשימוש ב...

קישורים נוספים