הבדלים בין גרסאות בדף "Smallwood 1956a"

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש
מ (סיכומים)
(מטרת ההתקפה על היהודים בשנת 19)
שורה 19: שורה 19:
 
'''עמ' 316:'''  
 
'''עמ' 316:'''  
  
היידל הצביע על כך שהתגובה של טיבריוס למעשיהם של היהודים לא מתאימה, בייחוד בהשוואה לתגובה של כוהני איסיס, שעשו פשע נתבע יותר. יוספוס מציין שטיבריוס ביצע חקירה לפני שפעל נגד כוהני איזיס (18.79 – וכשקיבל טיבריוס ידיעה מדוקדקת על ידי חקירת הכוהנים...) ולכן סביר שהיה מבצע חקירה גם נגד היהודים שתביא להחלטה מוצדקת על בסיס מוסרי ופוליטי. טקיטוס מציין שהגיוס יצא בהוראת הסנאט, ושקדם לעונש דיון והוא לא היה שרירותי.  
+
היידל הצביע על כך שהתגובה של טיבריוס למעשיהם של היהודים לא מתאימה, בייחוד בהשוואה לתגובה של כוהני איסיס, שעשו פשע נתבע יותר. יוספוס מציין שטיבריוס ביצע חקירה לפני שפעל נגד כוהני איזיס (18.79 – וכשקיבל טיבריוס ידיעה מדוקדקת על ידי חקירת הכוהנים...) ולכן סביר שהיה מבצע חקירה גם נגד היהודים שתביא להחלטה מוצדקת על בסיס מוסרי ופוליטי. טקיטוס מציין שהגיוס יצא בהוראת הסנאט, ושקדם לעונש דיון והוא לא היה שרירותי. <br>
 
+
אי ההתאמה של העונש לפשע והדממה של יוספוס מעידה על רצונו של יוספוס להצדיק את היהודים ולהציגם כמי שנעשה להם עוול. <br>
אי ההתאמה של העונש לפשע והדממה של יוספוס מעידה על רצונו של יוספוס להצדיק את היהודים ולהציגם כמי שנעשה להם עוול.  
+
הערה 1: על אף שאפשר להסיק מטקיטוס כאילו גם מצרים או מאמיני-איסיס הוגלו או גוייסו, הביטוי ea superstitione מצביע על היהודים דווקא. (הסבר הגיוני, [[משתמש:Oamitay|ד&quot;ר א.]] 16:15, 26 בדצמבר 2010 (UTC)).
  
 
'''עמ' 317:'''  
 
'''עמ' 317:'''  
שורה 51: שורה 51:
 
'''עמ' 322:'''  
 
'''עמ' 322:'''  
  
בסקירת הגישה הרומאית ניתן לקבוע שהמיסיון היהודי היה הסיבה המרכזית לגירוש היהודים מרומא. יוספוס מציין שסיפור על גיורת מגיע לקיסר והוא מחליט לפעול. כל עוד המיסיון נשאר בקרב המעמדות התחתונים לא התעוררה האליטה לפעולה – אך המקרה של פולביה הדליק אצל האליטה אור אדום. בעלה של הגיורת, מקרוב לקיסר שמרן שרואה את אצולתו עושה מעשה כל כך לא רומאי כתקדים מסוכן.  
+
בסקירת הגישה הרומאית ניתן לקבוע שהמיסיון היהודי היה הסיבה המרכזית לגירוש היהודים מרומא. יוספוס מציין שסיפור על גיורת מגיע לקיסר והוא מחליט לפעול. כל עוד המיסיון נשאר בקרב המעמדות התחתונים לא התעוררה האליטה לפעולה – אך המקרה של פולביה הדליק אצל האליטה אור אדום. בעלה של הגיורת, מקרוב לקיסר שמרן שרואה את אצולתו עושה מעשה כל כך לא רומאי כתקדים מסוכן.
  
 
==המדיניות האנטי-יהודית של סיאנוס==
 
==המדיניות האנטי-יהודית של סיאנוס==

גרסה מ־16:15, 26 בדצמבר 2010

מחקר מודרני ס / מחקר מודרני S

Smallwood, E. Mary. 1956. "Some Notes on the Jews under Tiberius." Latomus. Vol. 15. Pp. 314-329.

סיכומים

עמ' 314-315:

טקיטוס ודיו ממקמים את האירוע בשנת 19, בעוד יוספוס ממקם את האירוע במהלך שלטונו של פונטיוס פילטוס ביהודה (26-36). לפי דיווחו האירוע נערך בערך בשנת 30 לספירה. סווטוניוס לא נותן תאריך. יוספוס שסובל מאמינות בנוגע לכרונולוגיה, ולכן דיווחו של טקיטוס מקובל. סמולווד מקבלת את התאריך של טקיטוס. עדותו של סנקה מחזקת את הטענה לתאריך של טקיטוס.

עמ' 315:

מריל (Merril) התרכזה בהיבט המשפטי של המהלך של טיבריוס, ופתרון שבגיוס בכפייה לבעיה המשפטית של הגירוש. היידל (Heidel) ניסה למצוא את הסיבה לגירוש היהודים למרות הסיבה שמספק יוספוס.

מטרת המאמר הזה היא לבחון מחדש את השאלה ששאל היידל ולבדוק את דיווחו של פילון על חלקו של סיאנוס בהתקפה נגד היהודים.

מטרת ההתקפה על היהודים בשנת 19

עמ' 316:

היידל הצביע על כך שהתגובה של טיבריוס למעשיהם של היהודים לא מתאימה, בייחוד בהשוואה לתגובה של כוהני איסיס, שעשו פשע נתבע יותר. יוספוס מציין שטיבריוס ביצע חקירה לפני שפעל נגד כוהני איזיס (18.79 – וכשקיבל טיבריוס ידיעה מדוקדקת על ידי חקירת הכוהנים...) ולכן סביר שהיה מבצע חקירה גם נגד היהודים שתביא להחלטה מוצדקת על בסיס מוסרי ופוליטי. טקיטוס מציין שהגיוס יצא בהוראת הסנאט, ושקדם לעונש דיון והוא לא היה שרירותי.
אי ההתאמה של העונש לפשע והדממה של יוספוס מעידה על רצונו של יוספוס להצדיק את היהודים ולהציגם כמי שנעשה להם עוול.
הערה 1: על אף שאפשר להסיק מטקיטוס כאילו גם מצרים או מאמיני-איסיס הוגלו או גוייסו, הביטוי ea superstitione מצביע על היהודים דווקא. (הסבר הגיוני, ד"ר א. 16:15, 26 בדצמבר 2010 (UTC)).

עמ' 317:

מריל מציין שהאירוע הזה היה הקש ששבר את גב הגמל. בעיה בטיעון זה כי טקיטוס מציין את אפשרות החנינה שניתנה – אפשרות שלא הייתה ניתנת במקרה של עוולות חוזרות. לכן ניתן לקבוע שהדת היהודית הייתה תחת מתקפה, מכיוון שכפירה בדת היהודית ברגע האחרון הייתה מצילה אותם מעונש (השווה: מריל, 1919, ע"מ 365).

היידל טוען שטיבריוס הונע ממניעים מוסריים – בגלל שהיה ניסיון להפוך את פולביה לקדשה זאת בשל המתנה שהיא שלחה או רצתה לשלוח לבית המקדש שהכילה את הצבעים סגול וזהב. הוא מציין שטקיטוס, לפני שהוא מדווח על הגירוש, מספר על ניסיון הסנאט לצמצם את תופעת הזנות ברומא בקרב משפחות ממעמד הפרשים. הוא טוען שהמקרה של פולביה היה זהה בעיני הרומאים לשני המקרים האחרים – פאולינה ווסטיליה.

עמ' 318:

זוהי הנחה לא נכונה ששלושת המקרים נתפסים כדומים כי טקיטוס מציג אותם בפרק אחד. הטיעון לגבי פולביה מסתמך על יוספוס הלא אמין. אך במחקר מקובל שקיומן של קדשות ביהדות לא שרד את הגלות (להפניה לביבליוגרפיה ענפה בנושא זנות קדושה ביהדות - ע"מ 317).

עמ' 319-320:

הסיבה לדיווחו של דיו – היהודים הפעילו מיסיון. במרכז סיפורו של יוספוס ניצבת גיורת, ודיווחיהם של סוטוניוס וטקיטוס מציינים התנגדות למיסיון יהודי.

סוטוניוס מציין בפירוש שמתגיירים גם סבלו מהעונש (similia sectantes), וטקיטוס ציין שהרבה מן המגויסים בכפיה היו נגועים באמונה תפלה (ea superstition infecfa) – התייחסות למי שהיה מן הדת היהודית ולא רק לאלו שנולדו יהודים. החנינה אצל סוטוניוס פנתה לאותם מומרים. הרשויות הרומאיות רצו להרתיע רומאים אחרים מלהתגייר דרך הדוגמא שאלו שכן התגיירו יענשו באותה מידה, ולהביאם בחזרה לחיק הדת הרומאית דרך חנינה ללא תנאים לאלו שיחזרו בהם.

עמ' 320:

אירוע זה מתואר על ידי סנקה הצעיר – שאימץ בתחילת שלטונו של טיבריוס את הצמחונות הפיתגוראית. מדבריו של סנקה עולה סכנה שיחשבו שסנקה הוא יהודי בשל הדיאטה המיוחדת שלו. הימנעותם של יהודים מאכילת בשר חזיר הייתה ידועה לגויים ולכן ניתן היה לבלבל צמחונות עם שמירת כשרות. (על הימנעות מאכילת חזיר ראה: פילון, חוקים, 361; יוספוס, נגד אפיון 2.137; פלוטרכוס, מוראליה 669e-671c, quaes. Conv. 4.5; טקיטוס, היסטוריות 5.4; גם המצרים נמנעו מאכילת חזיר – הרודוטוס 2.47; יוספוס, נגד אפיון 2.141; פלוטרכוס, מוראליה 353f-354a. אוריגן cels 5.34, 41).

אם טיבריוס אכן פעל נגד מומרים, העדות של סנקה מעידה שהיו מספיק מומרים כדי שהתנהגות כמו שלו תעורר חדש.

עמ' 321:

מימיו של יוליוס קיסר עד התנצרותה של האימפריה (למעט פעולותיו של אדריאנוס בעקבות מרד בר כוכבא – היסטוריה אוגוסטה 14.2 – איסור על יהודים לבצע ברית מילה. קאסיוס דיו 69.12.1( הקיסרים הגנו על היהודים. אך היו זמנים שבו מיסיון יהודי היה לרועץ בעיני הממשל ברומא. המקרה של שנת 139 – לא נאמר דבר על פעולות נגד מומרים, אך כלילת אירוע הזה בכתביו של בן זמנו של טיבריוס אולי מעידה על הימצאותו של המיסיון היהודי על סדר היום בימיו של טיבריוס.

עמ' 322:

בסקירת הגישה הרומאית ניתן לקבוע שהמיסיון היהודי היה הסיבה המרכזית לגירוש היהודים מרומא. יוספוס מציין שסיפור על גיורת מגיע לקיסר והוא מחליט לפעול. כל עוד המיסיון נשאר בקרב המעמדות התחתונים לא התעוררה האליטה לפעולה – אך המקרה של פולביה הדליק אצל האליטה אור אדום. בעלה של הגיורת, מקרוב לקיסר שמרן שרואה את אצולתו עושה מעשה כל כך לא רומאי כתקדים מסוכן.

המדיניות האנטי-יהודית של סיאנוס

פילון פותח באזכורו של פלאקוס, מושל מצרים משנת 32 סלפירה, כיורשו של סיאנוס בשנאה ליהודים.

פילון מציין במשלחת שהיהודים היו מוגנים בימיהם של אוגוסטוס וטיבריוס למעט מהומה שהייתה באיטליה כאשר סיאנוס תכנן את התקפתו.

עמ' 323:

לאחר מותו של סיאנוס טיבריוס ביטל את כוונותיו דרך פנייה לכל המושלים באימפריה כדי להבטיח את שלום היהודים. דיווחו של פילון מרמז שפעילותו של סיאנוס נגד יהודים הייתה בסמוך לנפילתו באוקטובר 31. למעשה לא מתוארת מתקפה למעשה על יהודי רומא אלא רק הואשמו בהאשמות כזב, שקדמו לביטולן אחרי מותו של סיאנוס. לא ברור אם נעשו פעולות נגד יהודים במושבות.

יוסביוס מצטט פעמיים את פילון.

עמ' 324:

גם אצל יוסביוס (2.5.6-7) אין עדויות לפעולות מעשיות נגד יהודים, רק כוונות. ליוסביוס הייתה גישה לספר שלם שפילון כתב על סיאנוס ומעשיו נגד היהודים – כלומר ליוסביוס היה מספיק מידע שלא יאפשר לו לשחק באירועים כדי להתאימו לאג'נדה שלו.

עמ' 325:

טוענת שפילון לא מתייחס לגירוש בכלל. אין בדיווחו של פילון שום רמז לאירוע הגירוש. מעבר לכך אמנם סיאנוס התחזק כשמונה לפקד היחיד של המשמר הפרטוריאני בשנת 16 או 17, אך הוא היגע לעוצמה שתאפשר לו מהלך שכזה רק מאוחר יותר. בנוסף, פילון מציין רק בעיות באיטליה - אך התקפתו של סיאנוס כוונה נגד היהדות בכלל האימפריה, ושהיהודים לא נפגעו אלא היו תחת איום. דיווחו, אם הוא אכן מספר על הגירוש, הוא מעוות ולא מדויק בעליל. והטענה שהתכנית של סיאנוס הוכשלה בשל מותו, לא מתאימה לאירוע שהתרחש 12 שנה לפני.

לכן פילון לא מתייחס לגירוש אלא לאירוע מאוחר יותר. אין פה לטעון שדיווחו של פילון הוא שקרי, הוא היה בן זמנם של טיבריוס וסיאנוס ואין סתירה בין דיווחו לשאלו של סוטוניוס וטקיטוס (שהדיווח על השנים 30-31 אבדו).

עמ' 326:

האירוע עליו מדבר סיאנוס מקבל חיזוק מסוים מיוספוס. יוספוס מדבר על הגירוש שהתרחש בסביבות שנת 30 לספירה. יוספוס מאתר את תקופה זו כמסוכנת ליהודים. הוא פשוט משליך אירוע מוקדם יותר על אירוע מאוחר יותר.

הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

קישורים נוספים

ב