אחרית הימים ומשיחיות

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

חומר הקריאה

נוב' 22-24: 


 משיחיות

לאורך מאות השנים שלאחר הנבואות התפתחו סוגים שונים של משיחיות, בהתאם לאופי האנשים שניסו לפרש את הנבואות השונות, בהתאם לתקופה ובהתאם לסביבה בה אותם פרשנים חיו. בין האסכולות המשיחיות יש שתיים עיקריות: משיחיות אפוקליפטית ומשיחיות נטורליסטית.

  •  משיחיות אפוקליפטית

משיחיות אפוקליפטית מדברת על הרס העולם שבו אנו חיים היום, והקמת עולם חדש על ידי האל. משיחיות אפוקליפטית מדברת גם על גאולה קולקטיבית ולא אישית. יש לציין כי שלושת הדתות האברהמיות משתייכות לקטגוריה זו. ביהדות- המשיח אשר מציל ממלחמת גוג ומגוג, בנצרות- ישו אשר כולא את השטן ובאיסלם- מהדי שמציל את העולם מיד רשעים.

  • משיחיות נטורליסטית

משיחיות נטורליסטית קמה בימי הביניים ונמנית עם הזרם הראציונאלי של ימי הביניים, היא מפרשת את הנבואות השונות כאלגוריות ולא כנבואות שתתגשמנה כלשונן. משיחיות זו טוענת שהתקופה המשיחית תתרחש בתוך העולם שלנו, בלי שהעולם שלנו יקרוס ובלי שחוקי הטבע ישתנו. תקום חברה חדשה וצודקת יותר, שתקדיש את מאמציה להתקדמות רוחנית, תרבותית ואינטלקטואלית. הגאולה על פי אסכולה זו היא לבני אותו דור בלבד.

בתוך כל אחת מהאסכולות האלה ניתן למצוא אי הסכמות בין הפרשנים ותתי אסכולות.

דמות המשיח

סיפורים עממיים על הולדת המשיח הועלו בתלמוד הירושלמי ובמדרש רבה. שני השמות שאפשר למצוא בספרים אלה הם: מנחם בן חזקיה ומנחם בן עמיאל. לפי מסורות אלה המשיח יוולד ב-ט' באב, יום חורבן בית המקדש השני. באחד המקורות הוא יוולד כנראה בבית לחם ואילו במקור האחר בירושלים. בשני הסיפורים מסופר על יהודי עובד אדמה שנודע לו על חורבן בית המקדש (בכל סיפור ממקור אחר) והוא מחליט ללכת לחפש את המשיח. כאשר אותו פלוני מוצא את אימו של המשיח הוא פוגש אישה שכועסת על בנה התינוק שבחר להיוולד דווקא ביום נורא כזה. בסיפור אחד האיש מנחם אותה ומבטיח לה גדולות ואילו בסיפור השני הוא מעניק מתנה לרך הנולד. כאשר אותו איכר חוזר לבקר את המשיח הקטן שנה לאחר מכן אימו טוענת שהילד איננו, על פי המקורות הילד הצטרף לאלהים לחכות ליום בו ירד שוב על האדמה על מנת להשלים את משימתו. 

ביהדות נוטים לראות את אופי המשיח במספר דרכים. יש הרואים במשיח אדם כריזמטי שילחם את מלחמות האל, נוקם בכל הגויים וסוחף אחריו את היהודים לעלות לישראל ולחדש את עבודת האל בישראל, אחרים רואים בדמות המשיח אדם צדיק, אינטלקטואל וחכם בצורה לא רגילה. הדוגלים בגישה השנייה שייכים לרוב לאסכולה הנטורליסטית. בימי הביניים התפתחה דמות המשיח לדמות סובלת, לתדמית זו תרמה נצרות ימי הביניים.

לפי סיפרות חב"ד המשיח לא ידע בתחילה כי הוא המשיח, המידע הזה יתגלה לו לאט לאט, ככל שיגיע לשלמות גדולה יותר, אחרי שהדבר יוודע לו כל העולם ידע גם כן.

מאפיין נוסף שנוטים לשייך למשיח היא חוש הריח שלו. אומרים שחוש הריח שלו יהיה כל כך מפותח שיוכל רק מלהריח אדם לדעת האם צדיק הוא או האם דובר אמת או שקר.

עקרון אשר גורם למחלוקות רבות בדבר ביאת המשיח היא החלוקה שלמעשה יגיעו שני משיחים: משיח בן-יוסף ומשיח בן-דוד. משיח בן יוסף אמור להיות אחד מבני העם אשר יופיע לפני משיח בן דוד ויפעל לטובת העם ברמה לאומית, כמו כן מסופר על משיח בן-יוסף כי הוא עתיד למות, בשל כך ישנם רבים אשר מאמינים בדמויות שונות בהיסטוריה שהם הם משיח בן יוסף. בין היתר ניתן למנות את האמונה  בישו כמשיח בן יוסף (ששם אביו היה יוסף)  ואחר שרואים בשלמה מולכו כמשיח בן-יוסף. 

לפני בוא המשיח 

על פי הסנהדרין בחלק מהערים ירד גשם וערים אחרות תסבולנה מבצורת, בשנה שלאחר מכן יהיה רעב גדול שבעקבותיו ימותו ילדים, נשים וגברים וחוקי אלהים לא ישמרו. מכאן חלה עליה, בשנה הרביעית הבצורת תפסק, בשנה החמישית האנשים יהיו שבעים ויתחילו לשמוח, בשנה השישית ישמעו קולות, בשנה השביעית יהיו מלחמות ובסוף שנה זו יגיע משיח בן דוד.

לפי מקורות רבניים עתיקים תהליך הגאולה יתחיל דרך צדקה, חרטה וקיום מצוות היהדות. לפני שזה יקרה העולם יחווה חבלי משיח משני סוגים

  • חבלי משיח פיזיים

חבלי משיח פיזיים נוטים לייחס למלחמת גוג ומגוג.

בעמוס ד מדובר על בצורות, רעב, דבר, מלחמות ומוות באופן כללי.

  • חבלי משיח רוחניים - מוסריים

בסנהדרין מזכירים בת היוצאת נגד אימה, הצעירים לא יכבדו את המבוגרים מהם ופני דור זה יראה כפני כלב.

בנוסף על השפל הרוחני תהיה תחושת ייאוש והתגברות הכפירה.

המשיח לא בא וגם לא מצלצל או מה יש לעשות על מנת שהמשיח יבוא

למרות שבמהלך מאות השנים פרשנים שונים ניסו לנחש את התאריך בו המשיח יופיע, יש נטייה להאמין שאף אחד לא יודע מתי הדבר יתרחש אבל בהחלט יש מה לעשות על מנת לזרז את בואו (לפחות לפי סיפרות חב"ד).

  • האמונה במשיח לבדה אינה מספיקה, יש לצפות לו כאילו הוא עומד להופיע בכל רגע. היעדר ציפיה מעכב את בואו מכיוון שאם אין מצפים לו סימן כנאה שטוב לנו ואין אנו זקוקים לו.
  • מצוות שמקרבות לגאולה הן: צדקה, תפילה ובקשה להיגאל, אהבת - חינם וריבוי ילודה. וגם: חזרה בתשובה, עלייה יזומה לישראל ממניעים משיחיים.

לפי שלושת הדתות יהיו סימנים מקדימים לבוא המשיח.

יהדות

בפרק הראשון של ספר זרובבל מוזכרים האותות הבאים לפני בוא המשיח: עמודי עשן, קשתות בשמיים, גשם של דם, טל של רפואה, חושך לאומות העולם ואור לישראל, הגעת המשיח הראשון - משיח בן יוסף ורק אחרי מותו יגיע המשיח שיגאל את העם היהודי - משיח בן דוד.

מקור נוסף אשר מצביע על הדרך לקירוב ימי המשיח נמצא במסכת סנהדרין (צח, א). עיקרו הוא השימוש החוזר במשפט: "אין בן דוד בא עד ש..",

על שרשרת המשפטים הזו התפתחו תיאולוגיות משיחיות שונות ביהדות. אחת נמענינות שבהן היא זו אשר טוענת בדבר "מצווה הבאה בעבירה"- כלומר דווקא בחטאינו נקרב את הגאולה. הבסיס לחשיבה כזו נמצא במשפט מתוך המסכת "ואמר רבי יוחנן אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב בדור שכולו זכאי" (סנהדרין, צח א), אם אנחנו לא יכולים להפוך את כולם לזכאים נהפוך את כולם לחוטאים.

בעניין הזה יש לקרוא עוד על המינות הפרנקיסטית. יעקב פרנק - זה השם שצריך לחפשׂ. ד"ר א. 22:03, 21 בנובמבר 2009 (UTC)

 

המשיח כבר כאן

במקום אחד בסנהדרין מדברים על כך שכאשר המשיח יגיע היבול יהיה רב, אולי כמענה לרעב המתואר בנבואות אחרות. היבול מתואר כשופע במיוחד, עד כדי כך שופע שכל ענב שאדם יטעם ירגיש כאילו שתה קנקן יין שלם.

קיימת אי הסכמה לגבי אורך התקופה המשיחית. רבי אלעזר טוען שארבעים שנה ואילו במקום אחר בסנהדרין כתוב 400 שנה בהתאם לכתוב בבראשית טו פסוק יג, המפרש שהתייחס לפסוק זה כנראה האמין שהגאולה תגיע מיד עם סוף הגלות. עוד ניחושים לגבי משך תקופת המשיח: 365 שנים לפי מספר הימים בשנה לפי שנת שמש או ששת אלפים שנים: אלפיים שנה יעברו בכאוס, אלפיים תחת מצוות אלהים ועוד אלפיים תחת המשיח עצמו.

דבר אחד שיש הסכמה לגביו וזה שאחרי בוא המשיח, ולא משנה כמה זמן הוא ישלוט, יגיע יום הדין.

  אחרית הימים- אסכטולוגיה

גילוי נאות: לפני הנגיעה באחרית הימים יש להזהיר מפני השדה הסמנטי הרחב של הביטוי. כיום, אנו מזהים את הביטוי כשווה לרעיון קץ ההיסטוריה והמשמעויות הנלוות אליו, אולם במקרא לביטוי קיימים משמעויות נוספות אשר אינן קשורות לאסכטולוגיה.

לעיתים משמש הביטוי לציון העתיד ללא כל הכוונה אכסטולוגית (דברים, לא, כט) ולעיתים כציון סיום התקופה בה עומד הדובר (בראשית, מט, א)

על כן כאשר מדברים על נושא יום הדין והעולם הבא במקר עדיף להשתמש במונח אסכטולוגיה.

 אחרית הימים הינו מושג כוללני בו משתמשים כאשר באים לתאר את קץ העולם כפי שאני מכירים אותו כיום והחלת סדר אלוהי חדש. אחרית הימים לרוב אינו רגע אחד אלא תקופה אשר במהלכה מתרחשים מספר תהליכים, שבסופם עובר העולם טרנספורמציה ובסופו משתנה כך שהופך למקום מוסרי ושופע לכל בני האדם לעד.

דין אחרית הימים

עקרון אחרית הימים בשילוב יום הדין, היום בו כל האנושות תשפט, ניתן למצוא רק בדתות האברהמיות - מונותאיסטיות (יהדות, נצרות ואיסלם).

נקודה יפה מאד, שצריך לפתח עוד! ד"ר א. 22:15, 21 בנובמבר 2009 (UTC)


Ragnarök

 רעיונות דומים קיימים במיתולוגיה נורדית. הראגנארוק הוא מעין מלחמת גוג ומגוג בין האלים הטובים והרעים, שבסופה יהפוך העולם למקום טוב יותר. כמו בדתות המונותאיסטיות  לפני בוא הראגנארוק יהיו סימנים מקדימים כמו חורף ארוך מאוד ומוסר ירוד, מלחמות ומאבקים ולידתם של שלוש ישויות אגדיות - נחש יורמונגד, הזאב פנרור והאלה הל. במיתולוגיה המצרית קיים משפט מיד אחרי המוות. במיתולוגיה היוונית והרומית, לעומת זאת, הנושא לא קיים כלל. אם כן, במיתולוגיה הנורדית קיים עיקרון היוולדות העולם החדש אך חסר העיקרון של המשפט, במיתולוגיה המצרית אומנם קיים אלמנט המשפט, אך זהו משפט אישי ולא יום שבו כל האנושות נשפטת, ואומנם יש המשך חיים בעולם אחר אך לא מדובר בהיווצרות עולם חדש במקום הנוכחי.

דת זורואסטר

בהקשר לצמיחת המונותאיזם יש להזכיר את הדת הזורואסטרית, זאת נולדה בתחילת האלף הראשון לפנה"ס, ואף הפכה לדת הרשמית של האימפריה הפרסית החל משנת 539 לפנה"ס ועד הכיבוש המושׂלמי במחצית השניה של המאה השביעית. אש התמיד של הדת הזורואסטרית עדיין בוערת גם בימינו.(קישור דרוש ד"ר א. 22:29, 21 בנובמבר 2009 (UTC)). דת ישׂראל פגשה את דת זורואסטר מן הסתם כבר בזמן ההגליות האשוריות. היכרות זו התהדקה עם גלות יהודה לבבל, וביתר שׂאת במשך 200 שנות שלטון פרס בארץ-ישׂראל (שליש אחרון של מאה 6 עד שני שלישים לתוך מאה 4 לפנ') - ימי פרֹס הפָּרסים. היהודים בגולה ובארץ לא יכלו שלא להחשׂף ברמה זו או אחרת לדת השלטונות.

לענייננו, לדת הזורוסטראית ולדת היהודית תיאורים קרובים מאוד בנוגע לסוף העולם: הדת הזוסטראית מאמינה כי 9000 שנה לאחר בריאת העולם יתרחש קרב אחרון במלחמת עולם, בו ינצחו סוף כל סוף כוחות האור את הכוחות השחור (הדת הזורואסטרית ניחנה בתפיסה דואליסטית מובהקת, ורואה עולם הנתון במאבק מתמיד). סוף כל סוף, יגיע המשיח, תחל תחיית מתים, והאל יחל לבחון ולשפוט את בני האדם. לאחר מכן מי שימצא ראוי יעבור לעולם פיזי ורוחני שלם יותר.

הקרבה הגדולה בין שני הסיפורים יכולה להצביע על דיפוזיה של רעיונות שהחלו אצל דת אחת ופעפעו לאחרת.

אחרית הימים ביהדות

בדת היהודית לאחרית הימים ישנם מספר צורות אך מספר שלבים עיקריים:

  1. מלחמת גוג ומגוג
  2. ימות המשיח
  3. יום הדין
  4. העולם הבא

יש לציין כי אין הסכמה לגביי סדר הופעתם של אירועים אלה, אלא רק שבסופם תגיע הטרנספורמציה של העולם והוא ישאר כך לנצח.

מלחמת גוג ומגוג

מסורות שונות רואות את מלחמה זאת כפתיחת תקופת אחרית הימים ואחרות טוענות שתגיע לאחר ביאת המשיח. במלחמה זו צפוי גוג מלך מגוג לכרות ברית עם עמים נוספים ולעמוד בראשות צבא שמשימתו לכלות את ישראל.

את הנבואה המפורשת ניתן לראות בספר יחזקאל פרקים לח-לט.

לָכֵן, הִנָּבֵא בֶן-אָדָם, וְאָמַרְתָּ לְגוֹג, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: הֲלוֹא בַּיּוֹם הַהוּא, בְּשֶׁבֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל לָבֶטַח--תֵּדָע. טו וּבָאתָ מִמְּקוֹמְךָ, מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן--אַתָּה, וְעַמִּים רַבִּים אִתָּךְ: רֹכְבֵי סוּסִים כֻּלָּם, קָהָל גָּדוֹל וְחַיִל רָב. טז וְעָלִיתָ עַל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל, כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ; בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּהְיֶה, וַהֲבִאוֹתִיךָ עַל-אַרְצִי, לְמַעַן דַּעַת הַגּוֹיִם אֹתִי בְּהִקָּדְשִׁי בְךָ לְעֵינֵיהֶם, גּוֹג. (יחזקאל, לח, יד-טז)

אך מטרת המלחמה לא תהיה השמדת העם, מטרתה היא גילוי כוחו של יהוה לכל הגויים. לאחר המלחמה יכירו כל עובדי האלילים בכוחו של יהוה ולא יוכלו להתכחש לו

כה לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַתָּה אָשִׁיב אֶת-שבית (שְׁבוּת) יַעֲקֹב, וְרִחַמְתִּי כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל; וְקִנֵּאתִי, לְשֵׁם קָדְשִׁי. כו וְנָשׂוּ, אֶת-כְּלִמָּתָם, וְאֶת-כָּל-מַעֲלָם, אֲשֶׁר מָעֲלוּ-בִי--בְּשִׁבְתָּם עַל-אַדְמָתָם לָבֶטַח, וְאֵין מַחֲרִיד. כז בְּשׁוֹבְבִי אוֹתָם, מִן-הָעַמִּים, וְקִבַּצְתִּי אֹתָם, מֵאַרְצוֹת אֹיְבֵיהֶם; וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם, לְעֵינֵי הַגּוֹיִם רַבִּים. כח וְיָדְעוּ, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם, בְּהַגְלוֹתִי אֹתָם אֶל-הַגּוֹיִם, וְכִנַּסְתִּים עַל-אַדְמָתָם; וְלֹא-אוֹתִיר עוֹד מֵהֶם, שָׁם. כט וְלֹא-אַסְתִּיר עוֹד פָּנַי, מֵהֶם, אֲשֶׁר שָׁפַכְתִּי אֶת-רוּחִי עַל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה. (יחזקאל, לט, כה-כט).

יום הדין

חלק זה של אחרית הימים מתייחס למשפט שיבצע אלוהים. כל מחלוקות העולם יגיעו אליו לאחר שידעו את כוחו והוא יהיה השופט.

וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם. ג וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם. ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת--לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. {פ} (ישעיהו, ב, ב-ה)

כל הגויים אשר בשלב הזה יודעים את אלוהים יעלו לירושלים ושם אלוהים ישפוט בינהם.

גרסה אחרת של יום הדין ניתן למצוא בספר חנוך א' (עדיף להוריד את את הספר בצורת pdf, התרגום העברי מופיע לאחר התרגום הגרמני). ספר זה הינו ספר חיצוני לתנ"ך אשר מתוארך למאה ה-3 לפנה"ס.

בגרסה זו אלוהים יעניש את את כל החוטאים והרשעים בדרכים שונות ומשונות (מוות, מאסר,הרג בניהם)  ולכל הצדיקים יהיה טוב. לאחר שיעשה כל זאת, העולם יעבור שינוי (פרקים י-יא). גרסה זו מציעה גם הקדמה אלטרנטיבית לתקופה שלפני יום הדין, בה לא תתקיים מלחמת גוג ומגוג אלא מלאכים רעים הם אלו שירדו מן השמיים ויפתו נערות טובות. המלאכים הם שילמדו אותן רעה ואף יוולדו להם נפילים שיטילו מורא על הארץ.

באותו ספר כתוב שלא רק בני האדם ישפטו. גם השדים, המלאכים, הרוחות והשטן ישפטו בפני אלהים.

יש לציין כי מהימנותו של ספר זה בעייתית מכיוון שהוא נכתב בגוף ראשון כביכול על ידי חנוך מי שהיה סבא-רבא של נח ומעולם לא מת אלא נלקח על ידי אלוהים השמימה.

העולם הבא

העולם הבא מתואר כעולם נפלא, כזה אשר יכון בו שלום בין כל העמים ושפע ירד על הארץ. תיאור העולם הבא מופיע בכמה מקומות בין היתר בספר תהילים פרק עב, מקום נוסף שבו הועלתה תמונת העולם הבא במלוא הדרו נמצא בספר זכריה פרק ח. אולם לדעתנו יש להטיל ספק בנבואה זו של זכריה, זכריה פעל בתקופת שיבת ציון, ונכתב עליו כי היה פעיל מרכזי בהעלאת העם חזרה ארצה. בשל כך יש להסתכל בחשדנות על נבואתו בו הוא מתאר כי העלייה ארצה הינה חלק מן ההגעה לעולם האוטופי הזה.

כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, הִנְנִי מוֹשִׁיעַ אֶת-עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְרָח, וּמֵאֶרֶץ, מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ. ח וְהֵבֵאתִי אֹתָם, וְשָׁכְנוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם; וְהָיוּ-לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים--בֶּאֱמֶת, וּבִצְדָקָה (זכריה, ח, ז)
 בעיה נוספת באה לידי ביטוי בספר מיכה:

ב וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה וְאֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם. ג וְשָׁפַט, בֵּין עַמִּים רַבִּים, וְהוֹכִיחַ לְגוֹיִם עֲצֻמִים, עַד-רָחוֹק; וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים, וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת--לֹא-יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה. ד וְיָשְׁבוּ, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ--וְאֵין מַחֲרִיד: כִּי-פִי יְהוָה צְבָאוֹת, דִּבֵּר. ה כִּי, כָּל-הָעַמִּים, יֵלְכוּ, אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו; וַאֲנַחְנוּ, נֵלֵךְ בְּשֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ--לְעוֹלָם וָעֶד. {פ} (מיכה, ד, ב-ד)

מצד אחד מתוארים העמים ככאלה אשר באים לירושלים לאחר שחזו והבינו את כוחו וקיומו של אלוהי ישראל, הם מעונינים להגיע לירושלים ללמוד את התורה ולהפוך ליהודים (זכריה, ח, כג). אך מצד שני כתוב בפירוש ש"כל העמים ילכו איש בשם אלוהיו ואנחנו נלך בשם יהוה". אם כך עולה השאלה מדוע אין הם יכולים להצטרף אל היהדות?

פן חשוב נוסף בשלב זה הינו תחיית המתים כפי שמופיע בחזון העצמות היבשות בספר יחזקאל בפרק לז שם הוא מתאר כיצד הוא עומד בבקעה ואלוהים מחייה את המתים שסביבו. ישנן שתי גישות אשר בוחנות את הנבואה הזו: האחת טוענת כי יש לראות את הכתוב כפשוטו - אלוהים יחיה את המתים ויושיבם בארץ ישראל. השנייה רואה את הנבואה כמשל ואת תחיית העצמות היבשות כעם ישראל אשר נמצא בגולה ואלוהים אשר מבטיח לו לחזור אל מולדתו. במידה ובוחרים לבחון את הגישה השנייה יש לקחת בחשבון, כמו במקרה של זכריה, כי הנבואה נתנה בתקופת חורבן בית ראשון וגלות בבל. ניתן להניח כי ליחזקאל היה רצון להעניק תקווה לעם שהיה בגולה ואף להם היה נוח להבין את הנבואה בצורה הזו.

אחרית הימים בנצרות

המידע תקופת אחרית הימים בנצרות מגיעה אלינו בעיקר דרך חזון יוחנן (החזון בתרגום לעברית), בנצרות מיחסים את כתיבת הטקסט ליוחנן בן זבדי שהיה אחד משניים עשר השליחים ואשר איתו מזהה הנצרות את כתיבת בשורת יוחנן (הבשורה מתורגמת לעברית). כיום מקובל במחקר כי מדובר ככל הנראה בשלוש דמויות שונות, בוודאי באדם שכתב את החזון מפני שזה מתוארך לשנת 95.

כמו ביהדות גם בנצרות ניתן לחלק את תקופת אחרית הימים למספר שלבים:

  1. הופעת צבא האפל בעולם
  2. מלחמה בצבא האופל
  3. ביאת המשיח ונצחון
  4. חזרה של השטן - מלחמת גוג ומגוג
  5. נצחון סופי ומעבר לעולם הבא

צבא האופל מגיע לעולם לפי רצונו של אלוהים ובעזרתו של ישו. ע"פ הסיפור מחזיק אלוהים ספר אשר חתום בשבעה חותמים, הנוכחים במקום מבקשם לפתוח את הספר ומגלים שרק שה קטן וטבוח יכול לעשות זאת (השה הינו מטאפורה מקובלת לישו). כאשר מתחילים להיפתח החותמים צבא האופל מתחיל לזרום אל העולם ולזרות בו הרס, חלק מן הדמויות אשר מופיעות עקב פתיחת הספר הינן מוכרת היטב עד היום. בינהם ניתן למצוא את  ארבעת פרשי האפוקליפסה שמביאים איתם לעולם: כיבוש העולם, מלחמה, רעב ומוות. ומופיעים לאחר פתיחת 4 החותמים הראשונים. לאחר מכן העולם סובל מאש אשר מגיעה מהשמים ומתחיל קרב אדיר בין כוחות האופל לבין מלאכי האלוהים. למרות הקרב הקשה נהרגים מלאכי האלוהים. בשלב זה מופיעות שתי מפלצות בעולם כאשר המפלצת אשר מגיעה מן הים מוכרת עד היום בשל סימנה "666".

באם לסטות רגע מן השטף של הסיפור, למספר יש חשיבות גדולה שכן צירוף האותיות בשמו של נירון קיסר או נרון קסר בגימטריה הינו 666. 
מכיוון  שאנו יודעים שהחזון מתוארך לשנת 95, כלומר לאחר ימי שלטונו שלנירון סביר להניח כי המפלצת הינה משל לנירון 
שבזמנו סבלו הנוצרים  מרדיפות   קשות.

לאחר מכן עוד זוועות נופלות על העולם כדוגמת הפיכת כל המים לדם (ההפך מישו), הריגת כל היצורים שבים והופעת הזונה מבבל אשר מזוהה עם השטן. בשלב זה כאשר נכל נראה עומד בפני כליון יורד המשיח- ישו בראש צבא מלאכים מגן עדן. ישו מנצח את צבא האופל ושולח את השטן להישרף באגם של אש במשך אלף שנים.

בשלב זה מתחבר הסיפור הנוצרי עם זה היהודי: לאחר אלף שנה בגיהנום יוצא השטן מאגם האש והולך אל גג מלך מגוג. 
שם הוא מארגן את כוחות    העמים  הכופרים ומתכונן לעלות על ירושלים, לכבוש אותה ולהרוס אותה. 
בדומה לסיפור ביהדות אלוהים מתערב בשלב זה ושוב שולח את השטן לבור  האש אך הפעם לנצח.

אז ע"פ תחל תחיית המתים יגיע יום הדין וכל החיים והמתים ישפטו,  גן העדן, העולם וירושלים שהיו ידועים עד היום נעלמים. ובמקום יורדים מן השמיים עולם חדש גן עדן חדש וירושלים חדשה.

ישוע הדגיש שממלכת האל לא תהיה ממלכה פוליטית, לא יהיה בה חומריות אלא רק אושר וצדיקות.

במתי כתוב שלא ידוע מתי תגיע ממלכת האלהים והוא רומז שאין טעם לנחש, כי מי שיודע זה אך ורק האב והוא לא גילה זאת אפילו לבנו. מכאן משתמע, שממש כמו ביהדות, גם בנצרות האדם צריך להיות מוכן ליום זהה כי הוא עלול להגיע כבר מחר.

הַבְּשׂוֹרָה עַל־פִּי מַתַּי פֶּרֶק כד
32 לִמְדוּ אֶת הַמָּשָׁל מִן הַתְּאֵנָה: כַּאֲשֶׁר עֲנָפֶיהָ מִתְרַכְּכִים וְהֶעָלִים צָצִים יוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁהַקַּיִץ קָרוֹב. 33 כֵּן גַם אַתֶּם, כִּרְאוֹתְכֶם אֶת כָּל אֵלֶּה דְּעוּ כִּי קָרוֹב הוּא בַּפֶּתַח.

נקודות השקה עם היהדות

כפי שתואר קודם לכן, סיפורי אחרית הימים של שתי הדתות לעיתים נוגעים זה בזה. למעשה ניתן להתייחס אליהם כאל אותו סיפור: הופעת המשיח, נצחון על גוג ומגוג שבעקבותיו מתחיל יום הדין בו גם החיים וגם המתים ישפטו, ולאחריו טרנספורמציה של העולם והופעת עולם חדש.

כאמור לנצרות ישנה מעיין "הקדמה" לכל התהליך הזה, שלא מופיע בכתבי הקודש היהודים. אולם אם נפנה שוב לספר חנוך א, ניתן לראות קווי דמיון בין הסיפורים, גם בספר חנוך הסיפור שקודם ליום הדין הינו סיפור בעל נופך מיסטי, אשר מערב מלאכים, נפילים ומעיין שטן בדמות עזאזאל.

מכיוון שהספר נכתב קרוב ל-400 שנה לפני חזון יוחנן עולה האפשרות שסיפור חנוך עדיין היה בשטח, ואילו הסיפור הנוצרי הוא שילוב בין סיפורי אפוקליפסה שונים שהסתובבו אז בשטח.

הגלישה לאפוקליפסה

  • הדברים הבאים נלקחו ממאמרו של בנימין אפונהיימר "מן האסוכטולוגיה הנבואית לאפוקליפסה" ומהווים סיכום כללי. את המאמר ניתן למצוא בספרו של צבי ברס.

אופנהיימר מזהה שינוי בנבואת אחרית הימים בתנ"ך, את השינוי הוא מראה דרך חקר וביקורת על נבואות מתקופת שונות בתנ"ך.

התזה העיקרית של אופנהיימר היא שככל שפחתה שליטתו של העם היהודי על גורלו כך התעצמו הרבדים האפוקליפטים בנבואות אחרית הימים.

לדעת הופניימר הנבואות הראשונות (החל מהושע ועמוס) היו קשורות קשר הדוק לחיי היום יום של הנביא ונבעו מתוך ביקורת חברתית נוקבת על החברה היהודית באותה התקופה. לכן בתקופתם של הושע ועמוס הנבואות מסתיימות ביום הדין, כך הנבואה היתה חלק ממאבק חברתי שביקש לשנות את סדר יומם של החוטאים בישראל. הנבואה מהווה תשובה למצב החברתי באותה עת בארץ.

אצל ישעיהו הוא מוצא חידוש, הנבואות כבר לא רק מתייחסות למוסר הישראל אלא מקבלות פן פוליטי - היסטורי. הסיבה לכך הם האירועים המשבריים עם אשור בשנים 735 ו 701 לפנה"ס כאשר סנחריב צר על ירושלים ובכדרך נס ניצחו ישראל במלחמה (ככל הנראה הכתה מגפה בשורות סנחריב והפילה חללים רבים). עקב האירועיים המשבריים הללו וההצלה הניסית חלו שינויים בנבואה, נוצרה דמותו של החוטר מגזע ישי אשראמור היה להיות ניגוד לדמותו הנוראה של סנחריב. בנוסף החלה הנבואה בדבר כל העמים אשר עולים לירושלים על מנת לקבל את דבר אלוהים, שוב אנטיתזה למצב המצור שבו העיר היתה נתונה בו על ידי הצבא שבא לעלות על ירושלים במטרה להחריב אותה. בהמשך הספר ישנו טקסט  שנכתב כנראה על ידי אחד מתלמידו של ישעיהו אשר התאכזב מאי התחלת התחלת הגאולה שציפה לה ולמעשה ישנה פה תוספת לנבואה של ישעיהו אשר מזכירה את רעיון תחית המתים שיחזקאל צפוי להרחיב. זו היא למעשה הנקודה שלאחריה חל ניתוק בין היגיון ההיסטורי לזה האכסטולוגי.

"ככל שהולך ונדחק עם ישראל כגורם אקטיווי ממפת ההיסטוריה כן מתרחקת האסכטולוגיה מן ההערכה הפוליטית הריאלית ומוצאת לה מפלט בעתיד הבלתי מוגדר בממלכת החזון" (עמ'58).

הקרע הסופי בין ההיסטוריה לבין האכסטולוגיה מתרחש אצל יחזקאל שם אין כל קשר בין האירועים בשטח לבין הנבואה עצמה. גם קיבוץ הגלויות אשר מובטח לעם בנבואתו לא קשור בעם ובמעשיו אלא במעיין דטרמיניזם שתלוי בחסדי שמיים. הוספת אלמנט תחיית המתים בחזון העצמות היבשות משנה לחלוטין את תפיסת הזמן במקרא שהייתה לינארית עד אותו רגע והסתיימה במוות, כעת יש חזרה מהמתים ומעגליות. על ידי כך גם חיזוק מוטיב מוות על קידוש השם.

השלב השלישי והאחרון שעברה הנבואה היא הפיכתה בפעם הראשונה לאקטיביסטית על ידי זכריה וחגי אשר ראו את עליית דריוש הראשון לשלטון בפרס ואת המהומות שנגרמו מכך כבעלי משמעות אכסטולוגית, ששיאה יהיה בחזרה לארץ ובניית בית המקדש.

כשלון הקמת מלכות דוד הכניסה את האכסטולוגיה לרגרסיה בצורה שהתגברה האמונה שהגאולה עוד רחוקה ומלווה בתהליך ארוך של שינוי הנורמות החברתיות. מרכז הכבידה הועבר שוב מבית המקדש חזרה אל העם. הפעם הבאה שישוב להתעורר הלהט האסכטולוגי יהיה עם דניאל וגזרות אנטיוכוס אפיפנס

המשיח והרומאים

טקיטוס (דברי הימים 5.13) מדבר על וספסיאנוס, שנשלח ליהודה על מנת לדכא את מרד היהודים. טקיטוס מזכיר בקטע שלו שבאותה תקופה התפשטה שמועה שהגיעה שעתם של היהודים לשלוט בעולם. אין זה פלא שהשמועה מתפשטת דווקא אז. התקופה היא תקופה של פילוג יהודי ותקוות משיחיות בעקבות הסבל הרב שהשלטון הרומאי גורם ליהודה, ממש כמתואר בחלק מהנבואות ובמיוחד בנבואתו של דניאל בפרק ב. הפירוש הנהוג פירוש של מי? דרוש מראה מקום ד"ר א. 13:16, 24 בנובמבר 2009 (UTC) לחלומו של נבוכדנצר על ידי דניאל: הפסל מסמל ארבע ממלכות ארציות שישלטו בעולם (או לפחות בעולם הידוע באותו הזמן) כאשר הראש עשוי הזהב מסמל את בבל, חזה וזרועות הכסף מסמלות את ממלכת פרס, הבטן והירכיים מנחושת מסמלים את ממלכת יוון תחת הנהגתו של אלכסנדר מוקדון ושוקיו ורגליו של הפסל עשויים ברזל וחרס - זוהי האימפריה הרומית. האבן שנופלת על הפסל ומרסקת אותו לרסיסים זוהי ממלכת האלוהים שתהרוס את כל הממלכות הארציות ותביא בעקבותיה את אחרית הימים ויום הדין והיהודים יזכו סוף סוף לגאולה.

ביבליוגרפיה נוספת

ברס צבי (ע), משיחיות ואסכטולוגיה קובץ מאמרים, הוצאת מרכז זלמן שזר, ירושלים תשמ"ד.

דן יוסף, "קץ הימים ותפיסת הזמן ההיסטורי, האפוקליפטי והטריואלי", זמנים 68-69 (1999), 58-74.

הופמן יאיר, " "אחרית הימים" ו"ביום ההוא" – וזיקתם לכתובים אסכטולוגים במקרא", בית מקרא, 24 (1977), 435-444.

לוריא ב"צ, "חזונו של מיכה על אחרית הימים", בית מקרא, 34 (1989), 362-365.