אייל מאיר מיתוס והיסטוריה

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

1 מרץ - Dowden

אמת ועובדות

עובדות זה דבר שלא מתווכחים עליו. הויכוח נמצא בפרשנות של העובדות. אמת היא אישית. מיתוס והיסטוריה, בשניהם תהיה תערובת של אמת ועובדות. מכיוון שכל הגדרה היא שרירותית וסובייקטיבית, הכלל הבסיסי ביותר במתודולוגיה של המיתוס הוא לבחון כל מקרה לגופו. על אותו משקל, עדיף לא לבחור מתודולוגיה לפני שפונים לנושא המחקר עצמו. מיתוס, למרות שהמחשבה הטבעית היא שהוא לא אמיתי, הוא מציאות מעצם העובדה שאנחנו מדברים עליו.

מה זה היסטוריה? המילה היסטוריה מגיעה מיוונית עתיקה ופירושה מחקר וגם הצגת תוצאות החקר ומסקנותיו באופן מסודר. עובדות מרכיבות את ההיסטוריה אבל הן לבד לא יכולות להרכיב את ההיסטוריה. היסטוריה מורכבת גם מפרשנות – עובדות עם אמת. כמו צייר שמחבר בין נקודות בציור, ההיסטוריון מחבר את העובדות לסיפור. היסטוריה היא אוסף של עובדות המאורגנות ומוצגות בסדר מסוים (שהסידור הוא פרשנות בפני עצמו) בתוספת פרשנות של החוקר.

מה זה מיתוס? מילה המגיעה במקור מיוונית ופירושה מילה או סיפור. היה פיצול שבו הלוגוס הוצמד לפרוזה ומיתוס לשירה. בגלל שהשירה עסקה באלים וכדומה דבק בה המשמעות של בדיה. היסטוריה חייבת להסתמך על עובדות. במיתוס העובדות הן רשות. בהיסטוריה הפרשנות חייבת להיות רציונאלית. במיתוס כמעט הכול יכול לקרות. מה שחשוב במיתוס הוא שממשיכים לספר אותו. כל עוד מספרים את המיתוס, אפילו אם מנסים לשלול אותו או שהוא השתנה, הוא חי. לכן מיתוס בראש ובראשונה צריך להיות סיפור טוב כדי שאלו ששמעו אותו יעבירו אותו הלאה.

היסטוריציזם: כמעט לכל מיתוס יש גרעין של אמת.

אלגוריה: חז"ל אמרו על ספר איוב שהוא אלגוריה. אם הכול משל אז האמת מסתתרת בסמליות שבמשל. פרשנות אלגורית מועילה בכמה מקרים.

אלגוריה טבעית ומיתולוגיה השוואתית: דרך השוואות בין מיתוסים של עמים שונים נוכל להגיע למשמעויות המקוריות. למשל, באמצעות הפילולוגיה מוצאים מילה שמתארת את אותה התופעה במספר מקורות. כך אפשר לטעון שזו הייתה מילה משותפת לאותה תוצאה.

מיתוסים וטקסים: המיתוס בא ללוות טקס. המשמעויות השונות של המיתוסים תלויות בטקס.

מיתולוגיה השוואתית חדשה: חידוש שיטתו של מקס מולר בדגש מדעי.

פסיכואנליטיקה: כמו שהחלום לפרט, כך המיתוס לקולקטיב.

סטרוקטורליזם: המשמעות של המיתוס לא נמצאת בסיפור אלא ביחידות שמרכיבות אותו. למשל מיתוס אדיפוס: פירוש השם אדיפוס מתקשר לבעיה ברגל. יש בסיפור כל מני אלמנטים של בעיות רגליים. לוי שטראוס טוען שהסיפור הוא על בעיות בכף הרגל ומכאן בעיות שבין האדם לאדמה. משה רבנו ורמוס ורומולוס מהווים סיפור על נטישת תינוקות – דבר שכיח בעולם שבו אין אמצעי מניעה מודרניים. אם כן, יש לרסק את המיתוס ולחפש את המשמעות של כל יחידה.

אסכולת רומא: לא מתחייבים לאף שיטה ספציפית וטוענים שכל מתודה צריכה להתאים למיתוס ספציפי.

הדבר היחיד שמעניין כשבאים לבחור מתודולוגיה היא האם קיבלנו סיפור יפה ובעל משמעות. מכיוון שמיתוס מתעסק רק באמת, ואם הסיפור הוא טוב אז יש לו משמעות, אם לא אז לא.

מגדל השן ודמוקרטיה ישירה

במאה ה-19 מגדל השן זוהה עם חוקרים ששמו את הבלי העולם בצד כדי להתעמק במחקר. מחקר לא צריך לשרת שאלות ארציות כמו איך אני מרוויח חומרית כל הזמן.

מרץ 22 - מקבים

מי כתב?

המחבר מציין שהוא מגיש תקציר של יאסון מקירנה.

מסגרת כרונולוגית:

מופיע מכתב של יהודה המכבי על חשיבות חגיגת חג חנוכה - כלומר נכתב לפחות אחרי שיהודה המכבי היה בחיים. כמו כן מצוינת העבודה שירושלים עדיין חופשית ולכן התאריך המאוחר ביותר הוא 63 לפנה"ס, עת כיבושה על ידי פומפיוס.

בעיות מתודולוגיות בטקסט:

  • הטקסט הוא תקציר ולכן יש לקחת זאת בחשבון.
  • מדוע בוחר הכותב לציין שהוא שאב את המידע שלו ליאסון מקירנה? האם יאסון מקירנה היה דמות היסטורית אמיתית? האם מחבר התקציר הוא שקרן?
  • טיעון הזייפן: מי שמעלה את הטענה הזו, חובה עליו להוכיח שהיא נכונה. אך יותר סביר שהמחבר לא ימציא דבר כזה כי אין מרחק גדול בין המחבר ליאסון מקירנה ולכן הוא לא ימציא ספר שלא קיים, שסביר שבני התקופה יכירו.
  • יש בטקסט התערבות אלוהית.

למה אי אפשר ללמוד מהטקסט היסטוריה:

הסיפור הופך למיתוס - התערבות אלוהית. עד פסוק כה, הסיפור הוא סביר.


למה הסיפור נפתר בצורה של מיתוס? דמוע המחבר של הטקסט בוחר לפתור את הבעיה שעומדת בלב הסיפור דווקא אמצעות מיתוס? (deux ex machina)

סיפורו של גביהה בין פסיסא וביקורו של תלמי - שניהם מיתוסים זהים בעימות על עניין בית המקדש.



הטקסט:

מדוע סלווקוס רצה את הכסף? סוולקוס שולח מכספו האישי לקורבנות ושומע שנאגר סכום מכובד במקדש - לכן הוא יבקש את כספו בחזרה. ממול טוענים הכוהנים שהכסף הוא של האלמנות ויתומים ולא עודפים הקורבנות.


במקרה של שלטון סלוקוס השלישי, יש עדות של כתובת חפציבה שמאששת את היחס החיובי של סלווקוס לבית המקדש, אשר מופיע אצל יוספוס.