אייל מאיר סיכום של Jouanno 2002

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

Jouanno, Corinne. 2002. Naissance et Métamorphoses du Roman d'Alexnder: Domaine Grec.

Introduction

כאשר בשנת 1991, J. L. Ferrary שאל אותי האם אני אסכים לתרגם בשביל הספרייה של Pleiade אחת מהגרסאות היווניות של האלכסנדר-רומאנס, אני הסכמתי בהתלהבות, בהיותי מרותקת, כמו רבים אחרים, מהמיתוס של אלכסנדר, איש מלחמה אשר הפרשנויות הרומנטיות הפכו אותו ל'כובש האבסולוטי', ובהסתמך על הנוסחה של J. Lacarriere - מיתוס אשר כוח המשיכה שלו ממשיך להתקיים במהלך המאות על הרוח המחקר עצמו, {אשר מנציח אותו, ההקדשה של מתרגמת בת התקופה של האלכסנדר-רומאנס}, וביתר רצינות המאמצים העקשים של היסטוריונים כמו P. Briant להפריך את הדמות המפתה של הרפתקן שאפתן ולהחליפה בדמותו של איש מדינה ואופרטוניסט. אני לא תיארתי לעצמי, כשאר לקחתי על עצמי מטלה זו, את אוקיאנוס הטקסטים, ספרות ומחקר, אשר אליו נכנסתי. הביבליוגרפיה על אלכסנדר, ללא ספק, היננה מרשימה ביותר, והאלכסנדר רומאנס בעצמו הוא עולם ומלואו. למעשה הוא רב מכר, תורגם ליותר מ-30 שפות, ויש לו, במחרב היווני בלבד, מספר גרסאות מקומיות מעידן הפרוטו-ביזנטי, וגרסאות מאוחרות יותר מהמאות 12 עד 14 תחת שלטון הטורקים. זוהי ההתפתחות של סיפורי הרומאנס, בצורתו הראשונית, הפרוטו ביזנטית, שאני ניסיתי לדמיין בעצמי במחקר זה, בהיותי מכריחה את עצמי לשחרר/לנתח את השורות כדי לאפשר להבין טוב יותר את מה שכל גרסה חדשה הוסיפה למיתוס של אלכסנדר ובמה היא תרמה למזרח בדרכים חדשות, או בקושי להיחשף על ידי המקורות העתיקים.

הבוז למי אשר עבד על הפסאודו-קליסתנס נמוג במערב בתחילת תקופת הרנסאס, אשר בתשוקה לגלות מחדש את היצירות מהתקופה הקלאסית, אשר לעיתים קרובות חרצו ככפירה מש שהעריצו בימי הביניים, הסביר שה-Alexander Forschung הוא גרסה מאוחרת במקבץ הפסאודו-קליסתנס. המהדורה princeps של C. Muller משנת 1846 - גרסה לא רשמית, באה לידי ביטוי באיחוד של שלושה כתבי יד פריזאיים אשר בהם מולר זיהה שלוש משפחות (גרסאות) שונות, והוא איחד את הטקסט כדי להציגם בהרצאה כגרסה שלמה של הרומאנס אשר למעשה אף פעם לא התקיימה. שתי גרסאות פרוטו-ביזנטיות אחרות, λ ו-ε, נמצאו מאז, אבל הרעיונות המיושנים הם תהליך (?) הארוך, ומוצאים אותם פעמים נוספות ביצירות מאוחרות יותר ובמקומות אחרים מבוססים יותר, שלושת הגרסאות A, B ו-C (או אלפא, בטא וגמא) של מולר. אני מקווה שהייצוג שלי של חמשת הגרסאות של הרומאנס - ייצוג אשר תומך בחלוקה שהוצעה על ידי R. Merkelbach ו-J. Trumpf במהדורה השנייה של Die Quellen des griechischen Alexanderromans משנת 1977 - יתרום לאיחוד הדעות היותר שגורות, באם אותה היסטוריה של היחסים בין חמשת הגרסאות הפרוטו-ביזנטיות הוא עדיים רחוק מלהפוך נהירה ומושלמת, אפשר להניח שהיא יכולה להפוך לכזו יום אחד, לאחר שתתגלה התדירות של התוספות המאוחרות וזיופים ומספר הקשרים החסרים - שני מכשuלים אשר מונעים מלגלות את מפת הטקסטים של יצירות הפסאודו-קליסתנס הביזנטית בכל הבהירות שאפשר לקוות.

סימני שאלה

jusque dans