חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תשע/ שיעור חמישה עשר

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

תש"ע - חברה ומשטר ברפובליקה הרומית

חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע - סיכומי שעור

שיעור חמישה עשר

פלוטרך

פלוטרך (או פלוטרכוס) בביוגרפיות שלו אומר מראש שהוא לא כותב היסטוריה, עם פרטים של קרבות. רוצה להעביר תחושה של האדם ולפעמים אנקדוטה, או משפט שהוא אומר יכולים ללמדנו על אישיותו יותר מתיאורי קרבות ארוכים ומשמימים. ואכן, פלוטרכוס הוא נוח לבני כל הדורות, שלאגר מטורף. רב מכר 1500 שנה אחרי שמת. יש לו תחושה טובה למימד האנושי של הסיפור.

פרק ד'- השידוך של טיבריוס גרכחוס.

(בפלוטרך)

חשוב לנו שטיבריוס היה הרווק המבוקש של מחזורו, כדי ללמוד עליו. לכן זה חלק חיוני מהביוגרפיה שלו. אין זה מקרה שטיבריוס הגיע לאותו מחוז שבו שלט אביו. בחלק מהביוגרפיות, פלוטרכוס מביא בעיקר סיפורי צבע. יש לנו פה תיאור של איך עושים שידוך, לפחות במקרה אחד. לא נעשה ע"ס זה הכללות גורפות, אך אפשר ללמוד כמה דברים מהסיפור. אחד מהם, הוא שהאב (פאטר פאמיליאס) בוחר את החתן. יש לנו כאן המחשה של דברים שלמדנו קודם. זו דוגמא לפאטר פאמיליאס שמנהל את העניינים. בקריאה ברמה ראשונה אפשר לראות שהפאטר פאמיליאס הולך ביוזמתו למצוא חתן לבת, פונה לחתן (זה שונה מהמודל שאנחנו רגילים לחשוב עליו, בו הזוג הצעיר מחפש אחד את השניה וכל שאר האפשרויות.) בתרבות המודרנית, הזוג מוצא את החיבור, ופה ברור לגמרי שהדור העליון, ההורים, מוצא את החיבור. אבא של טיבריוס גרכחוס מת קודם לכן, ולכן טיבריוס גרכחוס שלנו, כשהגיע לפרקו (בגיל צעיר) סגר את השידוך ללא נוכחות\התערבות אביו.

  • תופעת הגירושים הייתה נפוצה מאוד, אנשים מגרשים את נשותיהם על ימין ועל שמאל מכל מני סיבות.

האנקדוטה הזו מציירת את אנטיסטיה כאשה שאין לה מילה לכאורה. אוֹרי אומר שלולא היה זה טיבריוס גרכחוס, הוא לא היה מעז לבוא ולומר לאשתו שהוא שידך את קלאודיה שלהם. הסיבות לבעייתיות בפירוש של אוֹרי הן: מרחק של 2000 שנה, ו אוֹרי לא הלך למקור היווני לקרוא את זה- אולי זה נשמע קצת אחרת.

  • בלא מעט מקרים, התרגום הורג בדיחה, או אירוניה, ומעקר את הטקסט ממשמעות כלשהיא.

בעלות על טקסט ומקורות ראשוניים

ברגע שהטקסט עוזב אותנו לפרסום, הוא כבר לא שלנו כי כל אחד יכול לפרש אותו ואין פרשנות לא נכונה. את קלאודיה לא שואלים אפילו שאלה קטנה בנושא השידוך. זה כנראה אופייני, אבל אם אנחנו עכשיו בבחינה, או כותבים ספר על חיי משפחה באליטה האריסטוקרטית של רומא במאה השניה לפנה"ס, או דוקטורט, זה יכול להיות מקור ראשוני ממדרגה ראשונה. הוא נותן לנו תמונה מעניינת מאוד. הפאטר פאמיליאס סוגרים את העניין, יש מקום לחשוד שהמאטר פאמיליאס מעורבת מאחורי הקלעים, את הכלה לא שואלים בכלל. זה יכול לתת לנו אינדיקציה מה ללכת לחפש. אולי נמצא דפוסים אחרים, אבל זו התחלה של הגדרה של כיווני המחקר שלנו. כלומר, גם דבר כזה הוא לא ראוי להיות מסונן. השאלה היא, בתשובה לאיזו שאלה. אין פה מי יודע מה פוליטיקה, אבל העובדה שיש פה ראש סנאט.. ועניין הכהנים. אוגור הוא מינוי. טיבריוס הובא כבחור צעיר מאוד להיות אוגור, כהן, ונכנס למעגל החברתי הפוליטי בו קורים דברים כאלה (שיחות על שידוכים, מדיניות חוץ וכו'). זו אחת הדרכים הלא רשמיות שבהן עניינים נסגרים. במידה מסוימת, זה מקביל לזה שבאירועים חברתיים שונים באלפיון העליון היום, בחתונה של בת של מיליונר עם בן של מיליונר אחר, יהיו גם הרבה מיליונרים ופוליטיקאים, ואנשי צבא ותקשורת, וכולם נפגשים באותו חלל, אוכלים, שותים הרבה (ויי זמיר), מדברים אחד עם השני ומזיזים פוליטיקה, עסקים ועוד שידוכים. אפשר להתחיל לדבר על כל הדברים האלה רק מהפסקא הזו, שהיא לכאורה אנקדוטה. לפעמים, דווקא הסוג הזה של כתיבה הרבה יותר מועיל לנו מאשר כשכותבים לנו היסטוריה יבשה. מעבר לזה שזה כיף לקרוא, היתרון של סיפור כזה זה שהוא אגבי, אין פה השפעה של האג'נדה הפוליטית. העדויות האגביות הרבה יותר חזקות מעדויות שעלולות להיות מגמתיות. לפי הנחות היסוד שלו, אנו יודעים מה המחבר ציפה שהקהל לקח כמובן מאליו. מה שברור לגמרי, נייחס לו רמת אמינות גבוהה יותר.

בספרד היה אמבוש מוצלח, נגד 5 4 לגיונות רומיים. הנוכחות של טיבריוס גרכחוס מאפשרת לצבא להיחלץ מהמצב הלא נעים של השבי. העובדה שבן יורש מאביו את השיוך לזירה מסוימת וגם מצפים שהבן יהיה כמו האב. יש בהיסטוריה מקרים שבהם התפוח נופל רחוק מהעץ, אבל עדיין, לפי הסיפור הזה, נקודת המוצא של הנומנטינים היא שאם אפשר היה לסמוך על האב, אפשר לסמוך על הבן. צבא רומי שנקלע למצב כזה אמור להלחם ולהישחט עד האיש האחרון או לפרוץ דרך החוצה מהמערב בעצמם. כשהם חוזרים, הסנאט לא מאשר את הסכם הכניעה ושוב מכריזים מלחמה על נומאנטיה. מפקד הצבא הרומי, שיש לו סמכות להתחייב, ברגע שהסנאט מבטל את התחייבותו הוא חייב לכפר על הפרת האמון. הדרך לעשות את זה היא הפקרת אותו מפקד עירום לאנשים שהוא בגד בהם, ולהגיד להם (לנומנטינים פה) שיתנקמו בו.

פרק 7

לרומא יש המון חיילים, זה היתרון הגדול שלה. היה להם השכל הישר להגדיל את ציבור האזרחים כל הזמן, ואז הם יכולים להרשות לעצמם מפלות צבאיות חמורות כי יהיה מי שיבוא למלא את השורות. במרד בר כוכבא, הרומאים והיהודים סובלים אבידות אבל בסופו של דבר נשארים מעט יהודים והרבה רומאים. הדבר האחרון שהרומאים רוצים זה שהחיילים שלהם יתחילו לחשוב על כניעה. דבר שלישי, חשוב לאימפריה לשדר מסר מתמיד- אנחנו במלחמות לא מפסידים. חיסלתם לנו צבא? עכשיו תסבלו עוד יותר. עצם המחשבה הזו מוציאה את החשק להלחם בהם.

בתחילת פרק ו', יש מצב קשה מאוד לצבא הרומי שטיבריוס גרכחוס הוא הקוויסטור שלו, הוא מוטרד מספר החשבונות שלו. "פתחון פה לאויביו". לאדם X בדרגת קוויסטור (כרגע טיבריוס גרכחוס, היו 12 בשנה בערך) מקבל לידיו תקציב לא מבוטל. סיפור הפנקס הוא מנגנון בקרה נגד שחיתות. הקוויסטור הוא מנהל החשבונות של הקונסול, מה מפריע לו ולקונסול, ולכמה קצינים לשים קצת כסף בצד מהכסף הכולל? מדובר בסכומים גדולים מאוד שאין בעיה לגלח מהם. הוא צריך להראות תיעוד של כל מה שעשה עם הכסף. הוא יודע שכשהוא יחזור, הוא יצטרך לתת דו"ח. התקציבולטור- קובץ אקסל עם דיווח ופירוט של שימוש עיריית ת"א בתקציב השנתי שלה. פה יש לנו עדות למחשבה על דין וחשבון. קאטו הצעיר (הדור האחרון של הרפובליקה) היה הנציב בקפריסין במשך כשנתיים. בדרך חזרה מקפריסין, הספינה שבה רכושו טבעה, והוא התדכדך כי גם פנקסי הרשימות שלו היו שם. בגלל שהיה כל כך ישר, אפילו שונאיו לא ניסו לבדוק אם הוא העלים כסף או לא.

טיבריוס

מה המוטיבציה של אויביו להוריד אותו? כשהוא קטן, אפשר להוריד אותו יותר בקלות. מה ההשפעה של זה שהוא הרווק הנחשק ביותר במחזור על שאר המחזור? כל מי שאין לו סיבה להיות בעד טיבריוס גרכחוס, מבני תחרותו המידיים, יש לו סיבה לא לסמפט אותו. אנשים משכמם ומעלה גוררים קנאה. הכל מתנהל (כל הפוליטיקה) בצד אחד באופן משפחתי אישי, מצד שני, אנו רואים את המנגנונים שקיימים במדינה ומתלכדים. כל מנגנוני הביקורת לא שווים שום דבר אם אין אף אחד שיפעיל אותם. מישהו צריך לעבור על פנקסי הביקורת. מתוך המצב הבסיסי של הפוליטיקה הרומית, כל מי ששווה לפקח עליו, יש לו אויבים. המערכת סומכת על האויבים האלה שיעשו את העבודה שלהם. היום, אי אפשר לסמוך על האויבים הפוליטים של הפוליטיקאים שלנו שיעשו ביקורת, כי כולם בקערת הפודינג ביחד. הפיקוח לא יכול להשאר בידי הפוליטיקאים, הוא צריך ללכת למקום אחר. האיבה האישית חזקה מספיק כאן כדי ...? ברגע שטיבריוס גרכחוס הציל חיים של 20000 איש במקום לתת להם להישחט, הוא אוטומטית סימן לעצמו קליינטורה פוטנציאלית, גם של חבריהם ומשפחותיהם. מהצבא הרומי במקרה כזה מצפים להציל את עצמו, להלחם או להישחט. זה סוג של תקדים. מזכירים רק מקרה אחד קודם כזה, שהוא מהמאה הרביעית לפנה"ס, כמעט 200 שנה קודם. בטוח שאיפשהו קרה משהו דומה בין אז לטיבריוס, אבל לא כזה דרמטי עם 20000 אנשים. זה מכניס לסיבות של למה אנו רוצים שהצבא יתפרק, שחסר לנו שאנשים שמצילים צבא משדה הקרב יהיו עם כזה כוח ותמיכה.. של כל החיילים ובני משפחתו. הם רוצים שהוא ימות, וזה ההבדל הגדול בין עד כמה הכל אישי אצלינו או אצלם. כיום זה לא חלק מהמשחק להוציא להורג חבר כנסת. זו לא יריבות פוליטית, אלא שנאה על בסיס אישי, שלא איכפת להם שתסתיים במוות.

פרק ח'

AGER PUBLICUS פלוטרכוס מספר לנו שלמרות שחוקקו חוק, הוא התמסמס (500 יוגרה). אנו נמצאים 230 שנה אחרי אותה ההגבלה. ב230 שנה, (פי 4 מגיל מדינת ישראל), המון זמן, לא צריך להפליא אותנו שהחוקים האלה, תוקפם או מידת אכיפתם התרופפה עם הזמן. אין לנו סיבה להיות מופתעים מזה שהבעיה חזרה, אבל ההפתעה היא בדיוק הכיוון שגיא משך אליו, היא לא שאחרי 230 שנה העסק דרש טיפול מחודש, אלא איך זה לא דרש טיפול מחודש קודם? איזו עוד רפורמה שנועדה לטפל באזרחים החזיקה 230 שנה? התהליך שמתואר לנו פה הוא מאוד טבעי. היו הגבלות, אז בהתחלה זה נרשם ע"ש מישהו אחר. מצאו פתרון, או משהו קרה כדי שבמשך 230 השנה האלה הבעיה לא תצוף. אם אמרנו שהחוק לא מתפקד, היינו מצפים שהמשבר יתחדש מהר. האימפריאליזם הרומי, שהפך לאופנתי במיוחד בדיוק איפה שהפסקנו את הדיון בהתפתחות הרפובליקה (אמצע המאה הרביעית), מה שקורה באמת מאמצע המאה ה4 ואילך, זה שרומא כובשת את כל איטליה, ואז קרתגו וספרד. בסה"כ, בשלושת הדורות שלפני טיבריוס גרכחוס, הרומאים ביססו את עליונותם הצבאית בכל הים התיכון (כ100 שנה לפני טיבריוס גרכחוס). זה לא מה שהם היו בתחילת הסמסטר. זרם הרבה כסף ועבדים ברבריים(שאינם דוברי יוונית, מעמים זרים ומוזרים, לא איטלקיים) פנימה. אם קודם, אותם אנשים עשירים השתלטו על אדמות ציבור בייחוד באמצעות הפאמיליה והקליינטים, עכשיוף בשנות ה30 של המאה השניה, נוסף גורם קריטי של כוח אדם, עד סוף האימפריה הרומית, וזה כוח אדם משועבד. אנו רואים איך חברה שלמה נהיית משועבדת כמו רכוש. כשכח אדם כזה הופך לשחקן משמעותי בשוק העבודה, האפשרות לדחוק החוצה את רגלי האכלוסיה העניה הולכת וגדלה.

לשיעור הבא

  • מדוע פרץ המשבר דווקא בימי טיבריוס גרכחוס?
  • מה לדעתינו נקודת האל חזור בהתפתחות המשבר?