חסן אל-הֻדָיְבִּי

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש
Al-hudaybi.jpg

חסן אל-הֻדָיְבִּי (בערבית: حسن الهضيبي, חסן אל-הצ'יבי, דצמבר 1891 - 11 בנובמבר 1973) מנהיגה השני של תנועת האחים המוסלמים במצרים. בתקופתו התמודדה התנועה בעיקר עם רדיפות והתנכלויות מצד משטרם של נאצר והקצינים החופשיים.

חייו המוקדמים

אל-הדיבי היה הבן הבכור במשפחה ענייה ממעמד הפועלים. אביו, שרצה שבנו הבכור יגדל ויהפוך לאימם, שלח אותו לבית ספר ללימודי דת אך לאחר שנה אחת בלבד החליט אל-הדיבי בעצמו לעבור לבית הספר הממשלתי בכפר ולקבל חינוך חילוני. ב-1915 סיים אל-הדיבי את לימודי המשפטים ולאחר עשר שנים בהם עבד כפרקליט קיבל את מינויו הראשון כשופט בעיר קנא. הקריירה המשפטית שלו המשיכה להתקדם ובסוף שנות ה-40 כבר היה אל-הדיבי דמות בכירה בעולם המשפט המצרי כאשר כיהן כשופט בבית המשפט העליון וכראש התביעה הציבורית.

האחים המוסלמים

תנועת האחים נתגלתה לאל-הדיבי לראשונה בסוף שנות ה-30 אולם את חסן אל-בנא פגש לראשונה רק בפברואר 1945 עת הקשיב לאחת מהרצאותיו. השניים הפכו לחברים ואל-הדיבי אף יעץ לאל-בנא מספר פעמים בנושאים הקשורים לתנועה. לאחר מותו של אל-בנא פנו ראשי התנועה לאל-הדיבי כמועמד חיצוני לתפקיד המדריך הכללי על מנת שיוכלו להתמודד עם התפיסה האלימה והקיצונית שדבקה בתנועה. כבר בתחילת דרכו בתנועה קנה לעצמו אל-הדיבי אויבים רבים בין מנהיגיה בגלל דרישתו לפרק את ה"ארגון הסודי" והקבוצות החמושות ולשוב לדרך הדעוה. אל-הדיבי קיבל את תפקיד המדריך הכללי בתקופת שפל של התנועה ושל הפוליטיקה המצרית ולכן התקשה לממש את מנהיגותו. כשנתיים לאחר שנכנס לתפקיד תפסו הקצינים החופשיים את השלטון ולאחר תקופה קצרה של שיתוף פעולה פנו הקצינים, בראשותו של עבד אל-נאצר, כנגד התנועה והורו על פירוקה על רקע תקרית אל-מנשיה. בעקבות התקרית נעצרו רבים ממנהיגי התנועה ועל 16 מהם גם הוטל עונש מוות, ביניהם אל-הדיבי. נאצר שחשש מהתפרצות אלימה המיר את עונשו של המדריך הכללי למאסר עולם וב-1958 הוא שוחרר על רקע גילו ובריאותו המתדרדרת. בתקופתו בכלא כתב אל-הדיבי את ספרו "דעוה לא קצ'וה" - מטיפים, לא שופטים, שבו קרא ל"אחים" לזנוח את דרך האלימות ולהפיץ את דרכם באמצעות הדעוה. למרות זאת הביע אל-הדיבי תמיכה המרומזת בקבוצות והארגונים שצצו מתוך תנועת האחים ויחד עם הפעילות המחתרתית שהתגברה בעקבות משנתו של סיד קטב החליט ממשל הקצינים לבצע גל מעצרים נוסף ב-1965 ולהאשים את מנהיגי התנועה בניסיון לפגוע בשלטון כולו. שוב הוטלו עונשי מוות על מנהיגי התנועה ואל-הדיבי ושוב הומר עונשו של המדריך הכללי במאסר עולם. בתקופה זו כבר החלה ההתפלגות בתנועה בין אלה התומכים במשנתו הפוליטית הרדיקלית של קטב לבין המתונים בצידו של אל-הדיבי. ב-29 בספטמבר 1970 מת עבד אל-נאצר באופן פתאומי ובמקומו התמנה סאדאת. סאדאת רצה ולהתרחק מהסוציאליזם הערבי שדגל בו קודמו ובאותו זמן רצה למצב את עצמו כ"נשיא מאמין" ולכן חידש את מערכת היחסים של השלטון עם תנועת האחים המוסלמים ובשנים 1971 - 1975 חנן בהדרגתיות את כל חברי התנועה. אל-הדיבי ניצל תקופה זו לחדש את כוחה של התנועה באמצעות הדעוה ולהפוך את התנועה לתנועה הסוציאלית הגדולה במצרים. כשאל-הדיבי מת ב-11 בנובמבר 1973 היתה התנועה, שוב, כוח פוליטי שלא ניתן להתעלם ממנו במצרים.


ביבליוגרפיה

  • Zollner, Barabara H.E. The Muslim Brotherhood - Hassan al-Hudaybi and Ideology. Abingdon: Routledge, 2009.

מידע נוסף