מיסיון - מדוע ולמה?

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

הצורך

ניסינו להבין - האם יש צורך במיסיון בדת מונותאיסטית? האם זה מחויב המציאות? בנוסף, ניסינו לקשר את זה קצת למה שלמדנו בשבועות הקודמים על קנאה ושהידיות, ואחרית הימים. ניסינו לראות אם אולי יש קשר בין הדברים.


מטרתו של פרק זה להגדיר את המושג מסיון, ולהראות שמדובר בצורך הנגזר ממאפייני המונותאיזם שראינו עד כה (כמו גם מגורמים אחרים). ננסה להראות שהמסיונריות חשובה כדי לתחזק את הרעיון המונותאיסטי, כפי שהכרנו אותו בכיתה עד כה.

הסתייגות - לא בטוח שיש צורך מונותיאיסטי במסיון. היהדות אינה דוגלת במיסיון כבר כ-2000 שנה, ואין עוררין על יכולת ההשרדות שלה כדת.

תשובה להסתייגות:

ראשית – היהדות דגלה במסיון! השיטות המוצגות מעלה הן ההוכחה לכך, והמצב כיום מוכיח שהן עבדו שכן העולם המונותיאיסטי כיום הטמיע את עקרונותיה המרכזיים של היהדות : האמונה באותו אל יחיד, באברהם, במשה, בסיפורי המיתולוגיה היהודית. לכולם יש שבת (גם היא הוזזה ליום אחר בשבוע). עקרונות מוסר משותפים. אפילו שמות תנ"כים - נפוצים בעולם הלא יהודי (יוסף למשל). מהבחינה המסיונרית מדובר ממש בחזון אחרית הימים. לכן, הטענה שהיהדות אינה דוגלת במסיון היא בעייתית לטעמי. ראשית המסיון היהודי לא נעלם לגמרי (למשל סיפור התגיירות הכוזרים), אך גם המסיון הנוצרי היה למעשה מסיון יהודי בתחילת דרכו. אמנם היהודים כעם סגרו עצמם בבדלנות, אך היהדות המשיכה לדגול במסיונריות והתרחבה במימדים מרשימים. פשוט לא דרך העם היהודי. לגבי הטענה השנייה - ודאי שיש עוררין! הישרדותם של היהודים הייתה מוטלת בספק לא פעם. השואה היא כנראה הדוגמא הבולטת ביותר לכך. הגישה הבדלנית והאנטי מסיונרית של היהודים גרמה להם להיות קטנים, חלשים ונתונים לתהפוכות גורל. מלבד זאת, גם אם לא היו היהודים נתונים בסכנה לאורך ההיסטוריה – עדיין הייתי רואה במסיון כצורך. למרות חשיבותם לסיפור המונותיאיסטי, לדעתי היהודים אינם דוגמא מייצגת טובה. מדובר בעם קטן שערבב מוצא וגזע עם דת. מאז שהרעיון המונותיאיסטי פרץ החוצה מעם זה וכבש חלקים נכבדים מאוכלוסיית העולם – לא נוכל לראות ביהודים דוגמא מייצגת מספיקה למונותיאיזם. רוצה לומר – גם אם לא היו היהודים עוסקים כלל במסיון, ואף שורדים ללא סכנות לאורך ההיסטוריה – עדיין הייתי רואה במסיון צורך מונותיאיסטי. זאת על סמך הופעתו בכל שאר הקבוצות המונותיאיסטיות העיקריות, המהוות רוב מכריע ומובהק מהאוכלוסיה המונותאיסטית. על אחת כמה וכמה כשלהעדר המסיון, ולגישה הבדלנית של היהודים תפקיד מרכזי בהיות קיומם נתון לסכנת הכחדה מתמדת.

(אגב, אם מוקד הסתייגות הוא המונח 'צורך' - ייתכן ואכן הוא חזק מדי. אולי 'מאפיין מרכזי' מתאים יותר).


בשבועות האחרונים ראינו שההבטחה לחיים שאחרי המוות (על הופעותיה השונות: גלגול נשמות, העולם הבא, תחיית המתים) היא אלמנט חשוב בדתות המונותאיסטיות. היא גורם עיקרי לתופעות האלימות בשם הדת (מופנית פנימה והחוצה), לאדיקות דתית הולכת ומתגברת (מופנית פנימה). היא זו שנותנת תקווה ומהווה הסבר לחוסר הצדק של העולם הזה. עם זאת, מנגנון זה עלול להיות חרב פיפיות. האדיקות המופנית פנימה עלולה להוביל להתפוצצות, להבנה העצובה שמדובר בהבטחה ללא כיסוי, ומכאן לזניחת האמונה.

הסתייגות - עד העידן המודרני החילוני, אף אחד שידוע לי לא איבד את אמונתו בגלל ייאוש מהציפייה, ולא ראה בהבטחות הדת "הבטחה ללא כיסוי". יש רצון לזרז את התהליך, אך לא אמונה כי הוא שיקרי וסתם מושכים אותנו.... רצון לזירוז התהליך הוא שמתקשר לנושא המיסיון.

תשובה להסתייגות: אני מסכים. הנקודה המרכזית היא שמדובר במובן מסוים בדרך לתחזק את התירוץ. דרך לזרוק אחריות מבפנים החוצה. לשמור את נושא הגאולה אפשרי תיאורטית אך רחוק בפועל. 

מנגנון שמונע התפוצצות כזו, הוא הפניית האדיקות החוצה. לא מספיק שאנחנו נהיה מאמינים ואדוקים יותר. כדי לקרב את אחרית הימים, יש צורך שגם האחר ישתנה. ולשם כך – יש לשנותו. זהו למעשה המסיון – אוסף שיטות שמטרתן סילוק אמונות דתיות זרות.


לסיכום – התפתחות הדת המונותאיסטית מגיע לשלב בו הצורך בסילוק אמונות דתיות זרות מתבקש. תמיכה אידיאולוגית ורציונלית לעיקרי אמונה (כמו אחרית הימים), צרכים ממסדיים (מניעת פקפוק בכח הממסדי הגדול הטמון בהבטחה ללא כיסוי), צרכים חברתיים וצרכים פוליטיים – חוברים כולם יחדיו כדי ליצור את אחד הכלים המאפיינים של הדתות המונותאיסטיות. אחד הכלים שנותן תוקף לקנאה, שאהידיות, ושאר תופעות דתיות חשובות – המסיון.