מקבים-ב ג

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מקורות ראשוניים ועתיקים מ

טקסט

{א} בהיות עיר הקודש מיושבת במלוא השלום, והחוקים נשמרים על הצד הטוב ביותר בזכות יראת הקודש של חוניו כהן גדול ושׂנאתו את הרֶשע, {ב} קרה שגם המלכים עצמם נהגו לכבד את המקום ולפאר את המקדש על-ידי משלוח מתנות מכובדות ביותר, {ג} כמו שגם סלווקוס מלך אסיא נהג לספק מהכנסותיו שלו את כל ההוצאות החלות לצורך עבודות הקרבנות.

{ד} אולם מישהו בשם שמעון, איש משבט בנימין (נ.א.: ממשמרת בלגה[1]), שהיה ממונה מנהל המקדש, חלוק היה על הכהן הגדול בעניין הפיקוח על השוק בעיר. {ה} ומכיון שלא יכול היה לגבור על חוניו, הוא הלך אל אפולוניוס בן-תרסיאס, אשר היה אז הנציב של חילת סוריא ופניקיא, {ו} וסיפר שהאוצר אשר בירושלם גדוש כספים עד-כדי-כך, שאי-אפשר לתארם ואי-אפשר לספור את סך היתרות, ושאת אלה לא זקפו לחשבון הקרבנות, כך שהן יכולות ליפול שוב לרשות המלך.

{ז} כאשר נועד אפולוניוס עם המלך, הוא יידע אותו על אודות הכספים שהולשן לו עליהם. והלה בחר בהליודורוס, ראש השלטון, ושְלָחוֹ, לאחר שנתן לו פקודות לתפוס את הכספים האמורים. {ח} מיד עשׂה הליודורוס את דרכו – אמנם כביכול כדי לערוך סיור ביקורת בערי חילת סוריא ופניקיא, אך למעשׂה כדי לבצע את המטלה של המלך. {ט} כאשר הגיע לירושלם, והכהן הגדול של העיר קיבל את פניו באדיבות, הוא הציג בפניו את ההודעה שנמסרה, והבהיר את סיבת בואו. הוא גם שאל אם במקרה יש אמת בדברים האלה. {י} אולם אף-על-פי שהכהן הגדול הסביר שהפקדונות הם של אלמנות ויתומים, {יא} ושיש ביניהם גם של הורקנוס בן-טוביה, איש הנהנה מיוקרה, ולא כפי שטען בכזב שמעון הנבל, ושהכל מסתכם בארבע-מאות ככר כסף ומאתיים ככר זהב, {יב} ושלגמרי בלתי-אפשרי לעשׂות עוול לאלה שהאמינו בקדושת המקום ובנערצותו ובחסינותו של המקדש המכובד בכל העולם כולו – {יג} האחר (הליודורוס), בגלל הפקודות המלכותיות שהיו לו, אמר שמכל מקום יש להחרים אותם בעבור אוצר המלך. {יד} הוא קבע יום, ונכנס כדי לטפל בביקורת הדברים.

ולא קטנה היתה המצוקה בכל העיר. {טו} הכהנים הפילו את עצמם לפני המזבח בבגדי כהונתם, וקראו לשמים, למחוקק בדבר פקדונות, שישמור את אלה שלמים בעבור מפקידיהם. {טז} וזה ממש מחץ את השׂכל לראות את פני הכהן הגדול, כי מראהו ושינוי הצבע (של פניו) יידעו (את המביטים בו על דבר) מצוקת נפשו. {יז} כי האיש הוצף בפחד וברעדה גופנית, ודרכם נחשׂף בפני המשקיפים הכאב שהיה בלבו. {יח} ובעדריהם זינקו (התושבים) מבתיהם (כדי להשתתף) בתחינה של כל אוכלוסיית העיר, מכיון שעמד המקום לבוא לידי ביזיון. {יט} נשים, חגורות שׂק מתחת לשדיהן, הצטופפו ברחובות, ואילו הבתולות המסוגרות – אלו רצו יחד אל השערים ואלה אל החומות, ואילו אחרות הציצו דרך החלונות, {כ} וכולן פרשׂו ידיים לשמים ועשׂו את תחינתן. {כא} והתבקש לרחם (למראה) נפילת האפיים של כל הקהל בערבוביא שלמה והחרדה של הכהן הגדול, ששרוי היה במצוקה רבה.

{כב} ובכן אלה, מצד אחד, קראו לאל המושל בכל לשמור בעבור המאמינים, בשלמות ובמלוא הבטחון, את מה (שהפקידו) באמונה, {כג} ואילו הליודורוס, מצד אחר, התחיל לבצע את מה שהוחלט. {כד} ואז, כשהוא ושומרי ראשו היו כבר ליד האוצר, עשׂה השליט של הרוחות ושל כל הסמכות מופעה גדולה, כך שכל אלה שהעזו פניהם לבוא עמו הובהלו לנוכח כח האלהים, ונהדפו אל חולשה ומורך-לב. {כה} שכן נראה להם סוס, ועליו רוכב המטיל אימה והמקושט בציוד יפה ביותר, ובדהירתו הפראית הוא הסתער על הליודורוס בטלפיו הקדמיים. ונראה היה שלרוכב היה שריעון עשׂוי זהב. {כו} ועוד שני צעירים אחרים הופיעו לפניו – בולטים בחוסנם, יפים ביותר בפארם ומהודרים בלבושים, ובעמדם משני צדדיו (של הליודורוס) הלקוהו בלא הרף והפליאו בו מכות רבות. {כז} לאחר שנפל פתאום ארצה, מוצף על-ידי חושך רב, נטלוהו והכניסוהו למיטה – {כח} אותו אשר זה עתה בליווי גדול וכל נושׂאי החנית שלו נכנס לאוצר האמור – ונשׂאוהו (החוצה) באין לו יכולת לסייע לעצמו בכלי-נשקו, אחרי שהכיר בגלוי את כח האל. {כט} הוא, מצד אחד, נפל מחוסר קול ומשולל כל תקוה וישועה עקב ההתערבות האלהית, {ל} ואילו הם, מצד אחר, ברכו את האלהים אשר בפלא פאר את מקומו שלו. והמקדש, שאך מעט קודם היה גדוש פחד ומהומה, בהופיע האדון המושל בכל, נתמלא שׂשׂון ושׂמחה. {לא} מהר בקשו כמה ממקורבי הליודורוס מחוניו לקרוא לעליון שיעניק חיים לשׂרוע בנשימתו האחרונה ממש. {לב} והכהן הגדול משש שמא תהיה מסקנת המלך שאיזושהי התקפה על הליודורוס בוצעה בידי היהודים, ולכן הביא קרבן למען הצלת האדם.

{לג} ובזמן שעשׂה הכהן הגדול את (קרבן) הכפרה, שוב הופיעו להליודורוס אותם הצעירים, לבושים באותם בגדים, ובעמדם אמרו: "הודֵה הרבה לחוניו הכהן הגדול, כי בגללו העניק לך האדון חיים. {לד} ואתה, שהולקית מן השמים, סַפֵּר לכל את גודל כוחו של האל". ולאחר שאמרו את הדברים האלה הם היו לבלתי-נראים.

{לה} והליודורוס, לאחר שהביא קרבן לאדון ונדר נדרים גדולים למי ששימר לו את החיים, ולאחר שקיבל את פני חוניו, חזר עם חייליו למלך. {לו} והוא העיד לכולם על מעשׂיו של האלהים הגדול שראה במו עיניו. {לז} וכאשר שאל המלך את הליודורוס, איזה מין אדם מתאים להישגר לירושלם פעם אחרת, הוא אמר:

{לח} אם יש לך איזה אויב, או מי שזומם נגד השלטון, שגר אותו לשם, ותקבלהו בחזרה מולקה, אם בכלל ייוושע, שהרי מסביב למקום ההוא יש באמת איזה כח מאת האלהים. {לט} שכן הוא אשר מושבו בשמים משקיף על המקום ההוא ועוזר לו, ובהלקאה הוא מאביד את הבאים על מנת להרע.

{מ} וכך נתגלגלו, מצד אחד, ענייני הליודורוס ושמירת האוצר.

הערות

  1. לפי כתבי-היד ביוונית: בנימין. לפי התרגום הישן של המקרא ללטינית - de tribu Balgea: ממשמרת בלגה.

נמצא בשימוש ב...

תשע ב - מיתוס והיסטוריא (מתודולוגי MA)

קישורים נוספים

ב