מתן תורה

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

נסיון לענות על: כיצד נגבש את הרעיונות הללו (ורעיונות נוספים) לכלל תפיסה כללית, שנוכל להחיל על מופעים מונותאיסטיים שונים במקומות ובזמנים שונים?

אלוהים – נקודת ההתחלה. נקודות מוצא: יש אלוהים יחיד ונצחי. האמת כולה בידיו ורק בידיו. הוא מניע הכל. יש דברים שאנחנו לא מבינים. מקבלים את כל התכונות החיוביות יחדיו:

 - יחידות.
 - נצחיות. 
 - מוחלטות.

גורם סמכות אחד שיודע הכל ותמיד צודק ורוצה בטובתנו ואומר לנו בדיוק מה לעשות זה מצוין. בכל תחום היינו רוצים מונופול מושלם שכזה שמספק הכל בצורה מושלמת! עד כאן המונופול חיובי.

(מונופול - שליטה בלעדית של גורם מסוים בתחום חיים כלשהו. בכלכלה: מצב בו בשוק של מוצר (או שירות) מסוים קיים מוכר אחד בלבד. מתוך ויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/מונופול).

אבל: אלוהים קדוש ועסוק. לא עונה לכל אחד על כל שאלה.

פתרון: יצירת 'הוראות הפעלה' (תורה) והעברתן לנציג (אנושי) מיוחד במעמד מיוחד (מתן תורה). תורה שאמורה לספק את כל התשובות.

תיאורטית זה פתרון מצוין. בפועל פחות.

כי: לא הכל ברור בהוראות ההפעלה. נוצרות בעיות חדשות ביומיום. יש דרישה לפרשנות.

כאן המונופול מקבל תכונה בעייתית – האמת אינה מובנת במלואה. נפתח פתח לתחרות על המונופול. העסק רגיש. מדובר בפרשנות של הקדוש מכל. יש צורך בסמכות.

הזרקור מיד מופנה אל נציג השירות שקיבל את התורה ישירות מהאל. זו העברת סמכות די טבעית.

אבל מה אחרי מותו? מי ממשיכי דרכו? האם אלוהים צריך להסמיך מישהו בכל פעם מחדש? האם זה עובר מאב לבן? המאפיינים החיוביים של המונופול ממקודם נעלמים.

 - הנצחיות האלוהית – עוברת להיות זמנית (באורך חיי אדם) ודורשת מסורת והגדרה של ממשיכי דרך. 
 - המוחלטות האלוהית נעלמת – יש דברים לא מובנים שדורשים הסבר. 
 - היחידות נעלמת – הרבה פרשנים צצים. 

וכאן כבר עברנו מאלהים - לאנשים. זו נקודת התפר הקריטית. כאן טמון כוח עצום. בהעדר חוקים ברורים להעברת הסמכות - עץ הפרשנים מתרחב כפונקציה של הזמן. כוח ואינטרסים (ושאר תכונות אנוש) נכנסים לסיפור. הדרישה לאמת מתמדת, ולכן הסמכות והפרשנות נשארות מוצר בדרישה גבוהה. רבים מתאוים למקור כח עצום זה.

בכלכלה תחרות יכולה להיות על טיב מוצר, על מחיר וכ"ו. השוני כאן הוא שהתחרות היא על דבר אחר – מי היא האיש/הקבוצה החיה בזמן נוכחי ומסוגלת לפרש את כוונתו המקורית של אלוהים? מי הוא הנבחר בדורנו שידרוש לנו את כוונת האל? התחרות היא - על מי הצביע אלוהים?

זה הדבר שינסה כל גורם חדש להוכיח. שהוא הסמכות. שהוא יודע לפרש נכון (נחמיה ח' ח': וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא), שהיא הועברה אליו בדרך טבעית (מסכת אבות א', א': משה קיבל תורה מסיניי, ומסרה ליהושוע, ויהושוע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה), שהיא ניתנה לו מהאל עצמו (הברית החדשה). ובקיצור- שהוא הנציג הנוכחי.

בהכרח יש נציג אחד כזה. בכלכלה - פשרה היא אפשרות. ענייני ממון. בדת מונותאיסטית - הפשרה היא אפשרות בעייתית. אם אני הנבחר - אז אתה לא, ולהפך. תכונת היחידות של האל מחלחלת במורד ההיררכיה. לכן, קונפליקטים עלולים להסתיים בפיצול דתי. לפיצול משמעות כפולה. לא רק שקבוצה אחת הפכה שתיים (או יותר), אלא גם שכל קבוצה רואה בשנייה כמחטיאה אותה. כאשר יש בית מקדש יחיד (למשל), ומשיח יחיד שמחכים לבואו - כל חטא (אם מקבוצה זו או אחרת) - מעכב את הגאולה.

דבר זה גורם למידור הקבוצה השנייה. שלילתה. אחנאתון שולל את קודמיו, עוקביו שוללים אותו, משה שולל את מצריים (שמות כ': לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי יהוה אלהיך אל קנאי...), עזרא ונחמיה את "עמי התעבות" (עזרא, ט', יד'), דת אחת את חברתה. על רקע שלילה חיצונית (שלילת קבוצה אחרת) מתפתח ייחוד פנימי (אל תוך הקבוצה פנימה): "גוי קדוש", "סגולה מכל העמים" (שמות, יט', ה'), "זרע קודש" (עזרא,ט', ב').

השבריריות הזו, האפשרות ל'בריתות חדשות', לנביאים חדשים, לפרשנויות חדשות, לפיצול – מביאה לפחד ואז לתוצאה המתבקשת – סוף, חתימה. החלטה שמכאן ואילך אין יותר חידושים. מה שיש זה מספיק. כל האמת שם. זהו המעבר מנבואה לכהונה. סגירת מקורות. גם אלוהים כבר לא מקור (תנורו של עכנאי - תלמוד בבלי בבא מציעא נט ב: כבר נתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול שכבר כתבת בהר סיני בתורה). זו לא מינות. אלוהים הוא האמת כולה. אבל מכיוון שכך הוא – התורה שנתן לנו מכילה הכל (שכבר כתבת בהר סיני בתורה). אין אפשרות שהוא עשה טעויות, שלא ידע שנזדקק לה מפורשת יותר. הוא ידע, ובכל זאת נתן מה שנתן. ולכן, כדי למנוע מינות והתחזות, נשתמש בה ורק בה.

ביהדות, חתימת התורה מהווה נקודת מפנה. החידוש גווע ומתקבעת מסורת. פרק הנבואה המפואר תם. מטרות הכהונה: שימור, קיבוע וקידוש. הופעתם של נביאים חדשים (ישו, מוחמד) לא תתקבל על ידי היהודים.

האם התבנית הזו חוזרת גם בדתות מונותאיסטיות אחרות? אלוהים – תורה, מעמד, נציג – פרשנות – סמכות - ממשיכים – מאלוהים לאנשים – תחרות – שלילה, ייחוד ופחד - חתימה – מסורת.

ללא ספק מהאמונה באל אחד נובעת התפיסה לגבי אמת אחת. אם יש רק אל אחד אז רק החוקים שלו נכונים ורק מה שטוב מבחינתו טוב בכלל. זו הסיבה לכך שהאי סובלנות לתפיסות עולם אחרות אופיינית לכל הדתות המונותאיסטיות. דבר קיומו של האלוהים הוא אקסיומה במונותאיזם. ברגע שלא מאמינים בקיומו לא נשארת אמונה. בהחלט הגיוני שלאל יהיה נציג אחד מאחר ולא יתגלה בפני המונים, הוא בוחר נציג וזה בידיים של אנשים האם להאמין בו או לא. אין ספק שבידיו האמת המוחלטת מכיון שהוא יודע הכל.

-- אלון דיין. 10/11/2009. 09:05 --


מה נעשׂה בכתה ומשׂימה ליום ג

הטקסט של יונתן (וחיים):

<span style="background-color: rgb(0, 255, 255);" />נראה שבתהליך מסירת התורה, כפי שהוא מוצג במשנה אבות א, היו מי שקופחו ופסחו עליהם, למרות שהיה מצופה שיהיה להם חלק בדבר. ביניהם אפשר למנות את המלכים והשופטים.

מאידך, ניתן גם לראות שבסיפור המקראי היו מלכים שקיבלו גיבוי מהאל (או בלשון הכתוב, "עשׂו הישר בעיני יהוה"), למשל יהושפט ויאשיהו. כנראה שהסיבה לכך היא שתפקידם היה לדאוג לבסס את האמונה בתקופת שלטונם, ומלכים שהטיבו לעשות זאת, ניתנה להם תמיכת האלוהים. אותו הדבר קרה עם הנביאים כשבני ישראל היו בגלות ולא היה להם מלך, והנביאים היו מי שקיבלו את הסמכות הזאת.

כשיהושע ומשה בונים את המזבח הם עושׂים את חלקם במתן התורה לעם. אחר כך הם אספו את העם ומסרו להם את בשׂורת האלוהים. אלוהים אף הוא לא מוזכר במסכת האבות, וכך מתחזקת המסקנה שמשה גיבש את האמונה והכתבים בעצמו בעודו כהן מצרי דחוי. משה טען שקיבל את החוקים ישירות מהאלוהים, מעבר לזה לא ברור. רואים כאן המשך ישיר לאמונה שגיבש פרעה אחנתון, שהוא היה מי שהמציא את עניין האמונה הנכונה והלא נכונה. זה השתקף בכתבים, ובמקרה של מתן תורה בעשׂרת הדברות שהביא משה. כנראה שהקשר בין אחנתון שביסס דת מונותאיסטית לכך שמשה היה בעצם כהן מצרי אינו מקרי. בכך מתן התורה, שהוא הרגע בו הוענקו החוקים כתובים, חיזק את עניין האמונה הנכונה והלא נכונה. בין החוקים העיקריים היא האמונה אך ורק באלוהים ולא באף אל אחר, שזהו חטא חמור. למשל האזהרה שיושמד מי שיאמין בבעל פעור. בכך מתן התורה מחזק את האמונה באל אחד, המונותאיזם.

תנורו של עכנאי מהתלמוד הבבלי הוא משל על המחלוקת לגבי הסמכות על כללי התורה. הרי שכפי שצוין מתעורר עניין בהקשר של העברת עשׂרת הדיברות. בסיפור זה המתח הזה בא לידי ביטוי. הסיפור אף מטיל ספק לגבי סמכותם של אותות אלוהיים בעניני הלכה, ומכאן נשאלת השאלה כיצד משה יכל להתבסס על אותות אלוהיים לטענתו. הכוונה של המשל עדיין מעוררת מחלוקת רבה בין פרשנים. הברית החדשה מצידה, מבטלת את משה כמי שהביא את החוקים, ומחליפה אותו בישוע. מכאן שהטפותיו של ישוע הן מתן התורה השני, וישוע תופס את מקומו של משה. יוּסְטינוּס, שמתוודע לתורתו של ישוע, נפעם מהתגלית. הוא הביא את זה לידי ביטוי כשאמר שאבד הכלח על התורה שניתנה בחורב והתורה החדשה היא הרלוונטית ויש ללכת לפיה.

יש תיאוריה לפיה היה זה שאול המלך שביסס את האמונה המונותאיסטית בקרב עם ישראל. לא בכדי הוא נבחר ע"י האלוהים להנהיג את העם.

חוקר בשם ג'ון ברייט מציע השערה לפיה מישהו היה חייב להנהיג את יציאתם של בני ישראל ממצרים, מה שמעיד על משה כדמות היסטורית. לכל המסורות השונות הקיימות על משה יש דבר אחד במשותף, וזה שמשה הוא נביא שאיחד את עם ישראל תחת האמונה באל האחד, יהוה.

לפי גירסה אחרת התורה נכתבה ב-273 עד 272 לפנה"ס על ידי מלומדים יהודים באלכסנדריה ההוכחה העיקרית לכך היא השראה של בראשית לספר בבילוניקה שחובר ע"י ברוסוס בשנת 278 לפנה"ס. התורה עשתה שימוש במקורות ספרותיים שנמצאים בספריית אלכסנדריה, ושהיא חוברה כמעט במקביל לתרגום שנעשה באלכסנדריה של הבבילוניקה.

הערות לפסקא למעלה: ראשית, חסר מראה מקום. שנית, גירסא זו קיצונית מאד בהערכתה. שלישית, אני משער שההשראה המדוברת היא של הבבילוניקא של ברוסו לבראשית, ולא להיפך. רביעית - האם יתכן ששני הטקסטים שאבו השראה מאותם מקורות תרבותיים? יש לערוך מחדש פסקא זו לאור ההערות הללו. ד"ר א. 08:48, 17 בנובמבר 2009 (UTC)

שאלות מחקר

האם החוקים שמשה גיבש היו קיימים ואף התפתחו מהדת שביסס אחנתון?

מה גרם לפיצול בין משה לשאר מאמיני הדת של אחנתון?

מדוע להטיל ספק באמינותם של אותות אלוהיים כפי שנעשה בתנורו של עכנאי?

למי הייתה חשיבות ומכאן סמכות רבה יותר בקירוב העם לאמונה, למלכים או לנביאים?

מה גרם למלכים מסוימים לפעול לחיזוק האמונה, לעומת אחרים שלא עשׂו זאת?

מדוע יחס אלוהים חשיבות כזו לאמונה בו, כל עוד אנשים שומרים על שאר החוקים?

מה גרם ליוסטינוס לבחור דווקא בברית החדשה?


קישורים נוספים

הקשר בין משה לאחנתון [1]

משה ככוהן שבגד [2]

האם אכן משה כתב את התורה? [3]

ישו לגבי משה והתורה [4]

מידע לגבי יהושפט מלך יהודה [5]

מידע לגבי יאשיהו מלך יהודה [6]

פולחן הבעל בתנ"ך [7]

ביחס למתן תורה של עזרה ונחמיה - ידיעה מ-ynet על חג הסיגד האתיופי, בו מציינים את הארוע עד היום!


חומר קריאה בנושא זה בסילבוס