קורנל 1995 173-197

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

חברה ומשטר ברפובליקה הרומית תש"ע תרגיל

הרפורמות של סרביוס טולוס

(173) עד תקופת הרפובליקה, נשאר זכר מועט ל'חוקה הקיורטית' (curiate constitution), שפינתה את מקומה לסדרה של רפורמות שהוכנסו לאורך ההיסטוריה הרומאית. הרפורמה הראשונה והמפורסמת ביותר משוייכת, ע"פ המסורת,  לסרביוס טולוס.  נאמר, שסרביוס טוליוס החליף את השיטה התלת-סיעתית  והוציא לפועל את הקנזוס הראשון. הקנזוס, לא רק שימש כמפקד לאזרחי רומא, אלא גם כאמצעי לחלוקת הרומאים למעמדות וקבוצות חברתיות בהתאם לממון ורכוש.  הרפורמות, כמו רומא עצמה, עברו תהליך ארוך של שינויים והתפתחויות. קיים ברשותנו מידע רב העוסק ברפורמות בעיקר בזכות הכותבים דיוניסיוס, ליוויוס וקיקרו. אך אלו מתייחסים לרוע המזל דווקא למצב הרפורמות באמצע הרפבוליקה ולא בתקופתו של טוליוס.

במאמר זה, קורנל מנסה להתמודד עם הבעייתיות הזו על מנת לענות על שלש שאלות מפתח: 

  • האם ניתן לשחזר את השלב המוקדם ביותר של השיטה המיוחסת לסרביוס טוליוס? 
  • האם ניתן לתארך את ה'שלב המקודם ביותר' לתקופתו של סרביוס טוליוס, ואם לא - לאיזו תקופה כן? 
  • מה היתה מטרת הרפורמות? 

על מנת לענות על השאלות הללו, קורנול לוקח אותנו דרך כמה כיווני חקירה. ערך זה יסקור בסדר שהתווה קורנל את כיווני החקירה הללו ואת התוצאות והמסקנות שעולות מכל כיוון.

השבטים המקומיים

המסורת הרומאית מייחסת לסרוויס טוליוס את הרפורמה בחלוקה לשבטים של רומא. ע"פ אותה מסורת, טוליוס החליף את שלשת השבטים ה"רומולאינים", במערכת שקבעה את ההתייחסות לשבטים בהתאם לאזור המגורים. שיטת החלוקה, ששרדה גם לאחר הרפובליקה, התבססה על החלוקה של השטח הרומאי באיטליה ל – 35 שבטים. 4 מתוכם, ברומא עצמה (ראה רשימה), והיתר בשאר ה ager romanus. ההיגיון והמקורות אינם מאפשרים לנו לייחס את כל - 35 השבטים לתקופתו של טוליוס. (174) למעשה, גם אם טוליוס אכן יסד את השיטה, מדובר בהתפתחות הדרגתית שהמשיכה הרבה אחרי מותו בהתאם להתפשטות שטחה של רומא. אין ברשותנו מידע רב על התפתחות זו, אך אנחנו יכולים לומר בוודאות שבין השנים 387 ל - 241 לפנה"ס נוצרו 14 שבטים חדשים ושלאחר מכן הוחלט שלא לצרף שבטים נוספים. כמובן שמותו של טוליוס 148 שנים לפני שנוצרו 14 השבטים, מנע ממנו לקחת חלק ביצירתם.


אם כך, חשבון פשוט משאיר אותנו עם 21 שבטים שמקורם וזמנם פחות ברור. ישנן שתי סיבות להניח שמקורם לפחות בתחילת המאה החמישית לפנה"ס: האחת, העדר כיבושים משמעותים לפני 396 לפנה"ס. הסיבה השנייה היא שליוויוס מספר לנו שבשנת 495 לפנה"ס, "מספר השבטים נהיה 21" (tribus una et viginti factae). יש בעדות זו של ליוויוס מכשול עקב השימוש במילה המעורפלת ורבת הפירושים: "נהיה". ייתכן והפירוש הוא ש – 21 השבטים נוצרו בשנה זו, ובכך עונה ליויוס על כל שאלותנו ומונע מאתנו את היכולת ליחס לטוליוס רפורמה שנעשתה לאחר מותו. לחלופין, הפרשנות הסבירה יותר היא ששבט אחד או יותר הצטרפו לכמות השבטים שהייתה קודם ויצרו – 21 שבטים. תמיכה לאפשרות השנייה ניתן למצוא בשמות השבטים (ראה רשימה). מכלל 14 השבטים שהינם מחוץ לרומא, רק לאחד יש שם עם סיומת שמעידה שמקור השם הוא גאוגרפי ולא בשמו של חמולה פטריקית:  Clustumina. החשיבות של הבחנה זו לדיון מצויה בעובדה שהשטח שעל שמו השבט נקרא, Crustumerium, נכבש רק ב – 499 לפנה"ס. קורנל גורס, שייתכן שבניסוח - "נהיו 21 שבטים" - מתייחס ליוויוס, לאירוע שבו האזור הכבוש החדש יוחס לשבט החדש. (175) עוד תמיכה לפרשנות השנייה נמצאת בשבט "Claudia". מקורו אומנם בשם של חמולה מוכרת  בשטח, אך חמולה זו היגרה לרומא רק בשנת 504 לפנה"ס. הרלוונטיות היא בכך שב - 495 לפנה"ס, מנהיג החמולה נבחר למשרת הקונסול. ייתכן מאד שהכרתה של "Claudia" כשבט, היה חלק ממה שאפשר את המינוי. ההבחנות הללו לגבי שבט "Claudia" ולגבי שבט " Clustumina", מהווים את פסגת מה שניתן ללמוד מהמידע שיש ברשותנו. 

 

21 השבטים הראשונים
Palatina
Collina
Esquilna
Suburana
Aemilia
Camilia
Claudia
Clustumina
Cornelia
Fabia
Galeria
Horatia
Lemonia
Menenia
Papiria
Pollia
Pupinia
Romilia
Sergia
Voltinia
Voturia


נותרו 19 שבטים, שאין באפשרותנו לתארכם מעבר לעובדה שנוצרו לפני או ב 495 לפנה"ס. המקורות שיש ברשותנו אינם מועילים לנו, כיוון שאינם עקביים. הפערים בדיווחים נעים בין הטענה שסרביוס טוליוס יצר את כל 35 השבטים, דבר מופרך מיסודו, לבין הרעיון שהוא יצר את ארבעת השבטים הראשונים בלבד. העדות הבעייתית ביותר מגיעה מדיוניסיוס, שמצטט את פאביוס פיקטור, שמספר לנו שטוליוס חילק את השטח הפריפריאלי ל - 26 שבטים, כלומר עוד בתקופתו של טולוס היו 30 שבטים, ביחד עם השבטים העירונים. לכאורה, אין בעיה להשליך טיעון זה, שכן אנו יודעים ש"נהיו" רק 21 שבטים ב - 495 לפנה"ס. אך הטיעון, המופרך לכאורה, מקבל חיזוק בדיווח ורו, שמספר שטוליוס חילק את השטח הפריפריאליים ל – 26 אזורים. הניסיונות הראשונים ליישב את הסתירות הללו, הציעו שייתכן ורומא הייתה גדולה יותר בתקופתו של סרוויס טוליוס, ולאחר מכן התכווצה. רעיונות אלו הופרכו. (176)תיאוריה מקובלת יותר היא שהבדלים בין דיווחיו של ורו על 26 "אזורים" ודיווחיו של פיקטור על 26 "שבטים", מעידים שהם נותנים פרוש שונה לאותו מקור – רוצה לומר, אכן הייתה חלוקה ל 26 , אבל לא של שבטים בצורה הרלוונטית לנו. יחידת החלוקה שמניחים שהייתה המקורית היא "פאגי" "pagi", שהיו יחידות קטנות בהרבה. אפשרות זאת נראת הגיונית כיוון שבמקומות אחרים, דיוניסיוס עצמו מבצע השוואה בין "פאגים" ול- "שבטים".


כיום, מרבית ההיסטוריונים נוטים להסכים שככל הנראה סרוויס טולוס אכן חילק את רומא לארבעת השבטים העירוניים ואת האזור הפריפריאלי ל -26 יחידות קטנות יותר, ייתכן פאגי. בשלב כלשהו מאוחר יותר, נעשתה "רפורמה שנייה" שחילקה מחדש את האזורים הפריפריאליים - הפעם לשבטים. מספר השבטים היה מועט מיחידת החלוקה הקודמת, ומנה לא יותר מ – 17. את ה"רפורמה השנייה" הזו, לא ניתן לתארך או אפילו לדעת האם נעשתה ברגע אחד או בשלבים. המידע הקיים מאפשר לנו להסיק כל דבר בין שטוליוס עצמו ביצע את ה"רפורמה השנייה" ועד לאפשרות שהיא נעשתה רק ב 495 לפנה"ס, אז "נהיו 21".


גם אם לא ניתן לתארך את ה"רפורמה השנייה", היו ניסיונות לבדוק, שוב דרך שמות השבטים, האם מקורן בשנות המונרכיה או הרפובליקה? חשיבות רבה ניתנה לעובדה שעשרה מתוך שמות השבטים הינם על שם חמולות פטריקיאות, ששמן מופיע בפאסטי הקונסולארי מהרפובליקה המוקדמת. חוקרים רבים טענו, שעובדה זו מעידה שהשבטים נוצרו בתקופת הרפובליקה, והם הוסיפו וטענו שלא סביר ששלטון מונרכי פופולארי יחפש לחזק את האריסטוקרטיה על ידי קריאת שבטים על שמה.


(177) קורנל לא מקבל טיעונים אלו. הוא מצביע על העובדה שבאותו הפאסטי, 6 מהחמולות שעל שמן נקראו שבטים לא מצוינות כלל. חלק נוסף מהחמולות המוזכרות בפאסטי, עולות לגדולה וחשיבות רק בשנת 480 לפנה"ס או מאוחר יותר. לעומת זאת, חמולות שחשיבותן בתקופה המוקדמת של הרפובליקה הייתה גבוהה, לא קיבלו שמות של שבטים. כלומר, אנחנו לא יכולים למצוא התאמה עקבית בין שמות החמולות וחשיבותן לבין שמות השבטים. כיוון שאנחנו יודעים שב – 495 לפנה"ס היו כבר 21 שבטים, אין גם מקום להניח שחלק מהשבטים נוצרו כאשר חשיבות החמולות עלתה. אם כבר, לפי קורנל, הרי שאזכור חלק מהחמולות בשלב מוקדם כל כך, מעיד שהם היו חזקות דיו ל"קבל" שם שבט כבר בזמני המונרכיה. הטענה שמלך לא יכנה שבטים על שם קבוצות אריסטוקרטיות גם היא אינה וודאית - חוסר הידע שאנו סובלים ממנו, משאיר אפשרויות סבירות לחלוטין, שמלך נאלץ להיענות לדרישות האריסטוקרטיה לא פעם, ואכן קיים מידע שלפטריקים היו פריווילגיות גם בתקופת המלכים. בעניין השבטים שלא נמצאו להם חמולה פרטיקית תואמת, קורנל מציע את האפשרות שהם על שם שבטים שירדו מגדולתם או שאין לנו מידע עליהם.

(178) לסיכום, באמצעות התבוננות בשמות השבטים ובמידע העומד לרשותנו, מצליח קורנל לתת לנו תאריך מקסימלי של 21 השבטים הראשונים, שהוא 495 לפנה"ס. באמצעות אותם שמות ואותו מידע, הוא נוטה לתארך את רוב השבטים לתקופת המונרכיה דווקא, אך אין מספיק חומר על מנת לענות על שאלה זו מעבר לכל ספק. בכל מקרה, הוא מצליח להפריח טענות כאילו השמות מעידים דווקא על מקור רפובליקני - והשאלה נשארת עומדת.


ארגון הקנטוריות

(179) עד עכשיו, עסקנו בשאלת תיארוך הרפורמות, אך לא בשאלה של "מה הייתה מטרתן?". החלוקה לשבטים שינתה את הבסיס לאזרחות רומאית והגדירה מחדש כיצד אזרח רומאי היה קשור לקהילתו. מעתה, חברות בשבט כמו גם אזרחות רומאית הייתה תלוייה במקום המגורים ורישום לקנזוס, שאורגן על ידי השבטים (לא ברור. האם הרישום לקנזוס אורגן על ידי השבטים עצמם?). על מנת להבין טוב יותר את אופי הקשר בין הקנזוס והשבטים, נביט במוסד הקנטוריות שהנו תוצר של הקנזוס. נאמר שסרוויס טוליוס חילק את העם לפי ממון ורכוש ולאחר מכן ביצע חלוקה ליחידות קטנות יותר שנקראו קנטוריות. בתוך הקנטוריות עצמן בוצעה גם חלוקה על פי גיל (ראה טבלה), שהבהירה את אופי הצבאי של החלוקה. הצעירים נשלחו לחזית בעוד המבוגרים יותר נשאר כסוג של "משמר הבית". את המידע שליוויוס ודיוניסיוס מספקים לנו על אופי החלוקה קורנל מסדר בטבלה הבאה:


מעמד
רכוש אסס (assess)
שריון
נשק

ותיקים

(45 עד 60)

צעירים

(17 עד 40)

סה"כ
I
100,000
קסדה, שריון מעגלי, מגני רגלים, אפוד מגן.
חנית וחרב
40
40
80
II
75,000
קסדה, שריון מלבני, מגני רגלים.
חנית וחרב
10
10
20
III
50,000
קסדה, שריון מלבני.
חנית וחרב
10
10
20
IV
25,000
[שריון מלבני] חנית וכידון [חרב]
10
10
20
V
11,000 [12,500]
אין
קלע, אבנים, [כידון]
15
15
30

סה"כ חי"ר: 170. יחידות נוספות: פרשים : 18, מהנדסים : 2, מוזיקאים : 2 מעמד נמוך : 1 מספר כולל: 193. כל הדברים שכתובים בתורך סוגרים מרובעות [ ] הנם דברים שליוויוס מציין אבל דינסוס לא.


(180) על אף שכאמור שהחלוקה לצערים וותיקים, כמו גם כלי הנשק, מעידים על ייעוד צבאי של הקנטוריות, קשה להאמין שהטבלה למעלה משקפת שימוש כזה. את ההתנגדויות לרעיון הצבאי ניתן למצוא במספרי הכוחות המתוארים. ראשית, כמות העשירים גבוהה מאלו במעמדות אחרים. חלוקה סוציאלית שמעידה על ניסיון לחזק את כוחם של העשירים בפועל, ולא חשיבה שמכוונת צרכים צבאים. ההתנגדות השנייה נמצאת בשיווין שקיים בין הצעירים לוותיקים, שוב מדובר על שיקול שנועד לחזק את קולם של הוותיקים ולאו דווקא ניצול אסטרטגי של יחס הכוחות שסביר שעמד על 1:3 לטובת הצעירים. כל אלו מנחים אותו להאמין שהמידע המוצג מתייחס לארגון הקנטוריות בשלב מאוחר יותר, המאה – 3 או - 4 לפנה"ס, שלארגון כבר היה הושרש האופי הפוליטי כחלק מאסיפת הקנטוריות. אנחנו עדיין יכולים להסיק שבעבר אכן היה אופי צבאי לחלוקה מחדש, ועל כך בהמשך.


קיימים הבדלים מעטים אך בולטים בין העדויות של ליוויוס לאלו של דיוניסיוס. ניתן להסיק מההבדלים הללו שהשניים הסתמכו על מקורות שונים, אך מצד שני הדמיון הרב מעיד שלפחות חלק מן המידע במקורות השונים של שניהם, נשאב מאותו מקור - כיום מניחים שמדובר במסמך  'discriptio classium, "תיאור המעמדות". מבחינת שאלת התיארוך, העובדה שמרבית ההבדלים נמצאים בכלי הנשק יכולה להעיד שאלו לא היו במקור, ומדובר בהערכות מאוחרות יותר. קורנל לא שואל את זה כאן, אבל האם ללא הנשק אין סיבה להניח שמעולם לא היה אופי צבאי לחלוקה? (פסקה לא ברורה)


(181) בניסיונות לתארך את החלוקה, חוקרים בעבר תלו תקוות באופי מדידת הרכוש. ההערכה מבוצעת באסס או 'as', שזו לירה של ארד (ברונזה), מטבע שנכנס לשימוש בשלב מאוחר יותר. רבים אף העריכו שמדובר במטבע שנקרא "אס משושה", שהיה שווה שישית מאס המקורי והוכנס לשימוש ב– 211 לפנה"ס, דבר שיאחר את החלוקה בהרבה מזמנו של טוליוס. קורנל מדגיש שמדובר ביחידה כלכלית, שאפשרי שהייתה בשימוש הרבה לפני שקיבלה גושפנקא מדינית. יתרה מכך, אפילו אם נקבל את הרעיון שהאסס במקורות מתייחס לאותו מטבע מאוחר – הרי שייתכן ומדובר בשינוי שנעשה במקורות, ולא בחלוקה. דיוניסיוס עצמו לדוגמא, כתב את הערכים בדרכמאות יווניות על מנת להתאימם לקהל שלו, ייתכן ומישהו מאוחר יותר החליט להתאים את ההמספרים 'לערכים של ימינו'. בדומה, אם אנחנו היינו מציגים את הערכים בשקלים חדשים – זה לא אומר שהחלוקה נעשתה אחרי שנות ה-80' של המאה – ה 20. (אפשר למחוק את השורה האחרונה)

ארגון הקנטוריות והתיאוריה של Fraccaro

(181-182) בעבודתו מציין פליניו פראקארו שארגון הקנטוריות, כפי שמתואר על ידי ליויוס ודיוניסיוס, מבוסס על מבנה של הליגיון הרומי. לאורך ההיסטוריה הארוכה שלו, הליגיון הכיל 60 קנטוריות של חי"ר כבד, מגובה על ידי מספר קטן יותר של חי"ר קל הוליטים. ברפובליקה התיכונה הוליטים היוו כ40% מהכוחות המשוריינים, ובכך הגיע מספרם ל-24 קנטוריות, למרות שהוליטים לא היו מקובצים בקנטוריות.

בסכמה הסרוויאנית ניתן למצוא חלוקה דומה בהבדלים בין המעמדות. מעמדות 1-3 היו עם חימוש כבד בעוד שמעמדות 4-5 הורכבו מחי"ר ללא שיריון או מגן ונשאו רק נשק התקפה קל. פראקארו ציין שבמידה והחלוקה הזו התקיימה ביחידות השדה של הצבא הסרוויאני, התוצאה היא 60 קנטוריות של חי"ר כבד בשלושת המעמדות הראשונים (40+10+10), מגובים על ידי 25 קנטוריות של חי"ר קל מהמעמדות ה-4-5 (10+15).

בנוסף פראקארו מציין שתי עובדות מסקרנות על הצבא הרומי בתקופת הרפובליקה. ראשית, למרות שקנטוריה משמעותה יחידה של 100 איש, הליגיון הרפובליקני הסטנדרטי על 60 הקנטוריות שלו לא הכיל 6000 איש, אלא 3000 איש אליהם נוספו 1200 וליטים (ולא 2400). כלומר, סה"כ הכיל הליגיון 4200 איש, ההרכב השלם של ליגיון על פי פוליביוס. (מראה מקום חסר) שנית, הצבא הרומי בתקופת הרפובליקה תמיד הכיל יותר מליגיון אחד. משנת 311 לפניה"ס והלאה המספר הסטנדרטי היה 4 ליגיונות, אך לפני כן הצבא הרומי הכיל 2 ליגיונות. אם העובדות מוצגות בדרך זו אזי עולה בצורה אוטומטית הסבר לשתי אי התאמות אלו. צבא שמכיל שני ליגיונות של 3000 איש של חי"ר כבד (ועוד 1200 וליטים) מוכרח להיות תוצאה של חלוקה של ליגיון בודד המכיל 6000 חי"ר כבד (+2400 וליטים) לשני חצאים.

ההנחה הגורסת שהיה רק ליגיון אחד של 6000 חיילי חי"ר כבד מבוססת לא רק על המשמעות המילולית של המונח קנטוריה, אלא גם על העובדה שהמונח legio פירושו המילולי הוא LEVY, והוא מוכרח להתייחס לכל הצבא. בנוסף לכך, ברפובליקה, לכל ליגיון היו 6 טריבונאטים צבאיים, וכל טריבון היה במקור מפקד של משלחת שבטית המונה 1000 איש. משמעות מקורית זו משתמעת מהעובדה שבמקורות יוונים המילה טריבון מתורגמת כמילה שמשמעותה- מפקד של 1000.

מדוע צריך היה הליגיון המקורי להתחלק לשני ליגיונות? פראקארו מצא את התשובה בטענה שכבר הועלתה על ידי היסטוריונים צבאיים כמו H.Delbruck ו G.Veith. הם טענו ששינוי כזה במבנה הצבא התרחש כנראה בתחילתה של הרפובליקה כאשר שני שליטים שווים (הקונסולים) החלו לחלוק את הפיקוד שלפני כן היה בידי מלך אחד. פראקארו קיבל טיעון זה, והסיק שמשום שהליבה של הארגון הסרוויאני הייתה חלוקה של גברים בגיל צבא אל תוך יחידות שמשוחזרות במבנה של הליגיון הרומי, החלוקה חייבת הייתה להיווצר בתקופה שבה היה רק ליגיון אחד המבוסס על חילות של 6000 חי"ר כבד המחולקים ל-60 קנטוריות. מכאן נובע שהאירגון הסרוייאני היה מוקדם יותר מהקונסולאט, במילים אחרות, הוא נוצר תחת שלטון המונרכיה. 

(183) לפי ההנחה של פראקארו אנחנו יכולים לשחזר את ההיסטוריה של הצבא הרומי בצורה הבאה: במקור, הצבא הכיל 3000 חי"ר, 1000 מכל שבט. 100 מתוך כל 30 הקוריות. במהלך תקופת המונרכייה הצמיחה של רומא הובילה לגידול בכוח האדם ואף הוכפלה. ניתן לראות שסרויוס טוליוס הושפע מהצבא הקדום ולקח משם לא רק את רעיון הקנטוריה, אלא גם את מספר הקנטוריות-60.

ישנו הסבר נוסף המתקבל על הדעת, והוא שהייתה זו מדיניות האזרחות החדשה שהנהיג סרוויוס שגרמה לצמיחה בכוח האדם. סרויוס נתן אפשרות לקבל אזרחות למהגרים וקבוצות מנודות ובכך הגדיל את המספר האזרחים ואת כוח האדם הזמין לגיוס צבאי.

ההופליט ומערך הפלנקס

העדויות העיקריות מאששות את מה שניתן היה לצפות שיהיו דרישות הצבא בתקופה הארכאית, בעיקר שמטרתו העיקרית של הקנזוס הייתה לרשום את כל מי שהיה כשיר לשירות צבאי הן מבחינה פיסית והן מבחינה כלכלית. בתוך הקבוצה הזו היה צריך לעשות אך ורק הפרדה אחת - בין אלו שיכלו לשרת בחי"ר הכבד לבין אלו שיכלו לשרת רק בכוחות החי"ר הקלים (וליטים). (184) הוכחה להפרדה זו ניתן למצוא במקורות שמתייחסים להבדל בין מעמד ה-classis לבין השאר ה-infra classem.

הפרדה זו מוכרת עוד מהזמנים בהם הclassis היו החלק המשמעותי של הצבא. את המילה, שמקורה במילה Clare, אפשר למצוא בהקשרים שמשמעותם היחידה היא צבאית. הטיעון המשכנע ביותר לטענה זו הוא זה של G.W.bostford, שטען שה-classis הכילו אך ורק את אלה שיכלו לספק לעצמם שיריון כבד ונדרשו להלחם בצורה של המערך ההופליטי היווני.

ההופליט היווני היה חייל בעל חימוש כבד, אשר נשא קסדה כבדה לראשו, לבש שיריון גוף העשוי מברונזה, שיריון לרגל ונשא מגן עגול מצופה ברונזה (hoplon). אומנם ההגנה שסיפקו המגן והשיריון גרמו להפחתה במהירות ויכולת התימרון של החייל, לכן חייל כזה היה יעיל אך ורק כאשר לחם לצד הופליטים אחרים.

הפלנקס- מערך מסיבי המורכב מהרבה הופליטים היה בלתי מנוצח כל עוד החיילים בשורה שמרו על מקומותיהם. כאשר צורת לחימה זו הופיעה בעולם היווני (בערך בשנת 700 לפניה"ס) היא דיכאה בצורה אוטומטית כל צורת לחימה אחרת. עד שנת 675 לפניה"ס מערך הפלנקס הפך להיות ארגון הצבא המרכזי ביוון, ולכן ניתן להסיק שצורת לחימה זו התפשטה לכיוון איטליה עוד במהלך המאה השביעית לפנה"ס. ההנחה שהרפורמה הסרוויאנית ביססה את עצמה על אימוץ הטקטיקה ההופליטית ברומא מקובלת מזמן. (לא מדויק לקרוא לפלנקס ארגון צבאי - אולי שיטת לחימה)                                                                                                                                                                             

Hoplite.jpg

מחקרים ארכיאולוגים, בעיקר של קברי לוחמים, מראים כי התפתחות זו התרחשה במהלך המאה השישית לפניה"ס. ממצא זה מחזק את ההנחה המסורתית לתאריך המקורי של הרפורמה. (185) השיריון והנשק, שכביכול נישאו על ידי שלושת המעמדות הראשונים, עקביים לחלוטין לגוף הלחימה הכבד של הפלנקס. אומנם, רק לחיילים מהמעמד הראשון היה את המבנה השלם של ההופליט שכלל את המגן העגול clipeus, החיילים במעמדות 2-3 נשאו מגן מוארך וכמות קטנה יותר של נשק מגן.

העדויות שיש בידנו מאפשרות שתי דרכים לשחזר את ה-classis המקוריים של סרויוס והתפתחותם. ראשית, ישנה אפשרות שהליגיון הסרוויאני המקורי היה מורכב ממה שמאוחר יותר הפך למעמד הראשון והכיל בתוכו 40 קנטוריות. שאר האזרחים השתייכו לinfra classem. השערה זו מחוזקת על ידי פסטוס אשר מיידע אותנו על כך שהמעמד הראשון נקרא גם classis clipeata, כלומר ההפרדה נעשתה ע"י המילה clipeata. ארבעת השבטים שהקים סרוויוס סיפקו 40 קנטוריות לוחמות. ההתרחבות מ40 קנטוריות ל-60 יכולה להיות מוסברת בדרך הבאה: בשלב מסוים ה-infra classem חולקו ל-4 תת קבוצות (2-5), לאחר מכן הוחלט להוסיף את השתיים העליונות ל-classis המקורי, כל אחת מהן הכילה 10 קנטוריות וכך נוספו עוד 20 קנטוריות ל-40 הקיימות.

הסבר נוסף עמו מסכים פראקארו הוא שהליגיון הסרוויאני הכיל 60 קנטוריות וזוהה עם הclassis-. כאשר נעשתה חלוקה חדשה על פי רכוש היה צורך לפצל את ה-classis ל-3 מעמדות ואת הinfra classem למעמדות 4-5. החל מאותו רגע המילה classis התייחסה אך ורק למעמד הראשון.

חשוב לציין ששינויים אלה לא גרמו לשנוי בארגון הצבאי. הליגיון המשיך להכיל 60 קנטוריות של חי"ר כבד ונתמך על ידי הוליטים. ההבחנה מתבטאת בכך שההבדל בין החימוש הכבד לחימוש הקל לא התבסס על השתייכות לאחד המעמדות, אלא הפך להיות הגדרה בעניינים חברתיים.


התפתחויות נוספות

(186) קשה להאמין שלחלוקת האזרחים למעמדות בהתבסס על רכוש הייתה מטרה צבאית. אמנם ליויוס ודיוניסיוס מתארים את המעמדות על פי סוגי נשק, אך זה נראה מלאכותי. למשל, הרעיון שמעמדות 2-3 יוסדו במטרה להבדיל בין אנשים שיכלו לספק לעצמם שריון לרגל לבין אלה שלא הוא אבסורדי. כמו כן קשה להאמין שהייתה תקופה בה חלק מהצבא הרומי השתמש במגן עגול וחלק אחר במגן מוארך.

ככל הנראה הסקוטום הוא פיתוח מאוחר יותר שמטרתו הייתה להחליף את המגן העגול. שינוי זה התרחש כאשר הפלנקס פינה את מקומו לצורת לחימה חדשה במאה ה-4 לפניה"ס. ולמרות כל זאת נראה מאוד לא סביר שהחלוקה ל-5 מעמדות נוצרה במטרה להפריד בין היחידות השונות בצבא.

האזרחים פוזרו בין המעמדות בצורה כזו שהמעמד הראשון שהכיל את האנשים העשירים ביותר היווה חלק קטן יחסית מהאוכלוסייה אך הורכב ממספר קנטוריות השווה כמעט במספרו לסכום הקנטוריות של שאר המעמדות. כמו כן, באותה תקופה חולקו המעמדות לשתי קטגוריות, סניורס ויוניורס, כאשר בשתיהן מספר שווה של קנטוריות. נראה כי בחלוקה המספרית בין המעמדות נלקח בחשבון המבנה החברתי והדמוגרפי של הקהילה ולא המטרות הצבאיות. להיפך, נראה כי להנהגת השיטה החדשה היתה יותר מטרה פוליטית מאשר צבאית. הקנטוריה הצביעה כיחידה אחת באסיפת הקנטוריות, כאשר החלוקה נעשתה בצורה כזו שהמבוגרים יכולים היו לנצח את הצעירים והעשירים יכולים היו לנצח את העניים.

(187) למערכת החדשה היה גם מימד כספי. למשל, הנהגת המס בשם tributum היה תקף לגבי כל המעמדות. אין לנו הרבה מידע לגבי החלוקה עצמה, אך אפשר להניח שזו התבצעה בצורה הבאה: המדינה החליטה על הסכום אותו היא צריכה לגבות, חילקה את הסכום במספר הקנטוריות וכך הוחלט מה יהיה הסכום שכל אזרח יצטרך לשלם. חמשת המעמדות פוצו על ידי הטבות פוליטיות. כך בדיוק מתוארת החלוקה בכתביו של דיוניסיוס. אומנם הוא עשה שתי טעויות משמעותיות. ראשית, הוא מניח שבסיס המערכת של חמשת המעמדות היה למטרת גיוס צבאי, ולכן העול של הגיוס לצבא ותשלום המיסים נפל בעיקרו על המעמד העשיר. שנית, הוא מייחס את שיטת חמשת המעמדות לסרויוס טוליוס. למען האמת, שיטת חמשת המעמדות נוצרה כרפורמה לשיטה שהנהיג סרויוס.

האם ניתן בכלל לתארך רפורמה זו? סביר להניח שהיא התרחשה בשלהי המאה החמישית ושהיא קשורה בדרך כלשהי לחדשנות שמתועדת על ידי ליויוס במהלך השנה 406 לפנה"ס. אז התחילה רומא לראשונה לשלם משכורת לחייליה כדי לפצות אותם על אובדן ההכנסה במהלך המערכות המתמשכות. בתאריך זה הונהג גם המס הנ"ל. סביר להניח שהמבנה החדש של הקנטוריות איבד כל קשר לגיוס הצבאי. למשל, קשה להאמין ששני שליש מהחי"ר הכבד באמת נלקח אך ורק מהמעמד הראשון ורק שישית מהכוחות היו מהמעדות 2-3. קורנל טוען שברגע בו הגוף האזרחי התחלק לחמישה מעמדות על בסיס רכוש, היה בדיוק באותו הרגע שבו מערך הקנטוריות נותק מהצבא. מעתה ואילך, הליגיונות גויסו מכל המעמדות (חוץ מהפרולטריון). בתוך הקבוצות הללו ההבדלים בציוד ובהכשרה היו מבוססים על גיל ולא על מעמד אקונומי. (188) שינוי זה עולה בקנה אחד עם הצגת הטקטיקה החדשה- המערכת המניפולרית, במקום המערכת הישנה של הפלנקס. הקנטוריות המשיכו להתקיים למרות שתחת המערכת המניפולרית לא היה להם שום תפקיד טקטי. תהליך הגיוס לא התקיים על פי מעמדות או קנטוריות אלא על פי שבטים.

גברים בגיל גיוס שהיה בידיהם את מינימום הרכוש שנדרש לצורך גיוס צבאי זומנו לרומא וקובצו לתוך השבטים. לאחר מכן, הטריבונים של הליגיונות בחרו לפי תור מתגייסים מתוך כל שבט. הסדר שבו הם בחרו הוחלט על ידי הגרלה. מערכת זו, המתוארת על ידי פוליביוס, פעלה לפני המלחמה הפונית השנייה ונוסדה ככל הנראה עם שאר הרפורמות בשנת 406 לפניה"ס. מסקנה זו עקבית להשערה שמתקופה זו ואילך השירות הצבאי חדל להיות זכותן המיוחדת של הקבוצות העשירות והיה פתוח לכל האזרחים שיכלו לעמוד בדרישות המינימאליות.

(189) ניתן לסכם ולומר שבראשית דרכו, אירגון הקנטוריות היה בנוי מחלוקה של 2 קבוצות: הclassis והinfra classem. מבנה זה שונה כתוצאה ממניעים פוליטיים וכספיים למבנה של חמישה מעמדות שהתחלקו ליוניורס וסניורס. כמו כן, פראקארו מציין נקודה חשובה והיא שאם ארגון הקנטוריות היה עובר את הרפורמה שלו דווקא במהלך תקופת הרפובליקה, המסורת הרומית לא הייתה מתעקשת לייחס אותה דווקא למלך.

המערכת הסרוויאנית התרכזה ככל הנראה ב-classis של 60 קנטוריות. משמעות הדבר היא שבמהלך המאה ה-6 לפניה"ס רומא הייתה מסוגלת לגייס צבא בסדר גודל של 6000 חיילים. על פי הסטנדרטים של העולם העתיק, כל מדינה עם יכולת צבאית כזו הייתה גורם משמעותי ומאיים בעולם הים תיכוני. אם נחבר את כל העדויות הללו, ניתן להסיק שהמסורת צודקת בכך שמייחסת את הclassis- לסרוויוס טוליוס.

(194) על פי הערכתו של קורנל לגבי התפתחות הקנטוריות, ניתן להניח שתחילה הארגון הוצג כמערכת חדשה לארגון הצבא ורק בשלב מאוחר יותר הפך להסדר עם מטרות פוליטיות. אך האם ארגון צבאי יכול להיות מופרד לחלוטין מהפוליטיקה? שאלה זו משמעותית בייחוד לגבי ערים בעולם העתיק, בהן שירות צבאי לא היה תפקידן של קבוצות מקצועיות שהוכשרו לכך אל חלק בלתי נפרד מהאזרחות. בנסיבות מסוג זה, כל שינוי בארגון הצבאי הוביל בסופו של דבר לשינוי בפוליטיקה ולהיפך.

מה שסרוויוס טוליוס הציג הייתה דרך חדשה לארגן את הצבא בד בבד עם הגדרות חדשות של אזרחות. לפני כן, הצבא היה מבוסס על שלושה שבטים של רומולוס, שהיוו פדרציה של קבוצות חמושות שהסתמכו על פלגים אריסטוקרטיים ששלטו בכל. סרוויוס שינה כל זאת, על ידי כך שהציג את השבטים כבסיס לאזרחות, אפשר למהגרים וקבוצות מנודות להיקלט בחברה הרומית ואירגן את המעמדות על פי הקנטוריות.


קנטוריות ושבטים: הבעיות

חייבים להכיר בעובדה שהיה קשר בין קנטוריות לשבטים, למרות שלא ידוע איזה קשר. בטוח שקנטוריות לא היו יחידות של שבטים ולא היה קשר מספרי ישיר ביניהם. הידיעה המקובלת, שסרוויוס טוליוס ייסד רק ארבעה שבטים, קשורה להיפותזה שמעמדים כללו רק ארבעים קנטוריות. (משפט לא ברור) אומנם ניתן להניח שכל שבט הורכב מ-10 קנטוריות (הנחה מעניינת במיוחד אם להכיר בפקט (?) שכל אחד משבטים של רומולוס גם היה מורכב מעשר קנטוריות), אבל הנחה הזו רק דוחה את הבעיה, כי אז צריכים להכיר, שמערכת כזו צריכה הייתה לעבור שיקום, כאשר הוצגו שבטים חוץ עירוניים.

חלק מן החוקרים הציגו רעיון שהמערכת המאוחרת התבססה רק על עשרים שבטים מקומיים והציעו שחזורים מפורטים של יחסים בין עשרים שבטים מדומים וקנטוריות. אבל התיאוריות האלו נתקלו בהתנגדויות שאין להתגבר עליהן:

  1. התיאוריות האלו מניחות שהייתה תקופה כאשר מספר השבטים היה קבוע. זה יכול לקרות רק אם נדחה הודעה של טיטוס ליוויוס על קיומם של 21 שבטים בשנת 495 לפנה"ס ונניח ששבט ה-21  "Clustumina" לא הוסף עד לסוף מאה החמישית. קורנל אינו מסכים לכך. לדעתו בכלל לא היה זמן שהיו 21 שבטים, יותר יתכן שמספר השבטים קפץ ישר מ-19 ל-21 כאשר התאספו שני שבטים חדשים        "Claudia" ו"Clustumina".
  2. אם הקשר בין השבטים והקנטוריות היה קשר מספרי קבוע, אזי זה לא יאפשר לעשות שינויים בגודל או בצורה של ארגון האזרחי. כדי שארגון כזה יעבוד, כל השבטים יצטרכו לכלול בערך אותו מספר אזרחים וגם אותו מבנה סוציאלי. במיוחד בכל מעמד כלכלי צריך שיהיה כמעט אותה כמות האנשים שמתאימים לשרות צבאי בכל שבט. לדעתו של קורנל זה בלתי אפשרי, כי כל ניצחון במלחמה או הגירה ישנו את הארגון האזרחי.

ברומא הייתה חברה דינאמית מאוד, עם אוכלוסייה שגדלה באופן קבוע, ומבנה סוציאלי משתנה. קשה להניח שסרוויוס טוליוס או כל רפורמאטור אחר היה מכניס מערכת שהייתה דורשת אוכלוסייה סטטית, כדי שהמערכת תתפקד באופן נורמאלי. אומנם קורנל חושב שהדיון הזה יכול לתת מפתח לפתרון הבעיה . ניתן להניח שמוסדות שנוצרו ע"י רפורמות של סרוויוס היו גמישות כדי להתגבר על כל שינוי בארגון האזרחי. הדוגמה הטובה ביותר - הקנזוס. התכונה הנפלאה ביותר של הקנזוס הרומי, ששינתה אותו מהמוסדות, שניתנים להשוואה בחברות העתיקות האחרות, שהוא היה חוזר על עצמו באופן קבוע כל 5 שנים. (משפט לא ברור - ניסוח בעייתי) בסוף כל קדנציה השלטונות ניהלו קנזוס [השלטונות המיוחדים שנקראו censors (להלן: קנזורים) לא מוסדו עד 493 לפנה"ס] והעבירו טקס טיהור שנקרה lustrum, שכלל זבח ותהלוכה מרשימה מסביב התרכזות אזרחים בCampus Martius. למעשה הקנזוס היה סקירה מלאה של מבנה החברה האזרחית. הקנזוס קבע ותכנן מחדש רשימה, שכללה את כל הגברים-אזרחים, וסידרה אותם מחדש בשבטים, מעמדים וקנטוריות. בשל חזרה הקבועה על הפעולה הזאת, המדינה כל הזמן הייתה יכולה להתאים שינויים בגודל ומבנה של אוכלוסיה. אם לקצר בכל קנזוס מבנה המדיני היה משוחזר.

לטענתו של קורנל הקנטוריות היו המפתח לגמישותה של המערכת. חברות בקנטוריות הוקצבה מחדש בכל קנזוס ויעוד של אזרחים לקנטוריות הייתה המשימה העיקרית של קנזורים. קנטוריות הן למעשה חפיפה בין חלוקה של אזרחים לפי המקום (שבטים) ובין חלוקתם לפי הרכוש (מעמדים). לכן אם הקנטוריות לא היו מתואמות לשבטים אזי ישנה בעיה: איך הן נוצרו ולאיזה מטרה? אך קנזורים ייעדו את אזרחים לקנטוריות אם לא לפי השבטים.

קנטוריות ושבטים: פתרון האפשרי

הראיות הקיימות לא מאפשרות לענות על השאלה במדויק, לכן קיימות רק היפותזות שונות. הסבר אחד הוא שכל האזרחים של כל השבטים חולקו באופן שווה בין כל הקנטוריות. למשל: כל האנשים מכל השבטים, שרכושם אפשר להם לשרת בשלושת המעמדות הראשונים חולקו ל-60 קבוצות שוות. כל הקבוצות האלו נאספו ביחד כדי ליצור 60 קנטוריות. במקרה הזה כל 60 קנטוריות היו באותו הגודל, גם אם כמות האנשים הכללית השתנתה בגלל שינוי דמוגראפי ובלי התייחסות לכמות השבטים או לחוזק של איזשהו שבט ספציפי. במקרה הזה מערכת הקנטוריות מאבדת קשר ישיר עם צבא, שגויס ישירות מן השבטים בצורה מתוארת ע"י פוליביוס, אבל הצורה של לגיון, שהתבססה על 60 קנטוריות, לא השתנה לפחות באופו פורמאלי

לפני הרפורמה הגיוס התבסס על קנטוריות. אומנם שבזמן של סרוויוס ברומא היו מסוגלים להעמיד צבא של 6000 הופליטים, ויתכן שעם הזמן מספרם גדל, והקנטוריות יכלו להעמיד יותר מ-100 איש מכל אחד מהן. אבל קשה לאמין שברומא הוציאו את כל חיילי החי"ר הכבד לכל שדה הקרב, וגם צבאות שגויסו השתנו לפי המטרות הצבאיות. לגיון של 6000, או יותר מאוחר שני לגיונות של 3000 חיילים, מייצגים רק את עוצמתו התיאורטית של הצבא.

מה שנשאר קבוע זו החלוקה של לגיון ל-60 קנטוריות. גודל של לגיון בצבא של רומא ברפובליקה המאוחרת השתנה בין 4200 ל-5000 חיילים לפי הפוליביוס (מאוזנים לפעמים ע"י יחידות בעלי ברית). אבל בתקופה הארכאית, כאשר הצבא היה בנוי מלגיון אחד או שניים, היה צריך איזשהו מכניזם, שיאפשר גיוס של חיילים בכל זמן נתון לצבא. מערכת הקנטוריות סיפקה את המכניזם הנחוץ. זאת מכיוון שהמדינה הייתה צריכה לחלק כמות אנשים הדרושים ל-60 ולהעמיד את המספר הדרוש מכל קנטוריה. השיטה הזאת מתוארת ע"י דיוניסיוס. מדענים אחרים טוענים שהגיוס היה תמיד מבוסס על שבטים.

הבעיה יכולה להיפתר ע"י תיאוריה של קורנל שמוצגת כאן: אם חלוקה לפי הקנטוריות תחזור גם בתוך כל שבט. זה יאפשר לגיוס להיות מאורגן גם לפי השבטים וגם על בסיס הקנטוריות. זה יכול לעבוד בדרך אחת או בשתי הדרכים. אם המדינה תצטרך, כל השבטים יספקו מספר חיילים לכל הקנטוריות או שאפשר להראות למספר השבטים לגייס מספר חיילים שהם יכולים לספק (ישנה עדות לפי ליוויוס שזה קרה ב-418 לפנה"ס כאשר גויסו רק אנשים מ-10 שבטים בלבד).(פסקה לא ברורה)

השלכות פוליטיות של רפורמת הקנטוריות


(194) אם השחזור של קורנל מתקבל, אזי קל להבין מה המטרות של רפורמה. הקנטוריות מהוות יחידות גיוס שמתוכם נלקחות יחידות טקטיות לצבא שכוללות אנשים מכל השבטים ומכל הקהילות. כלומר לא ניתן לחלק את הצבא לפי מקום מגורים או לפי השתייכות לקהילה ספציפית. זאת אומרת  שהרפורמה מקטינה את כוחן של הקהילות האריסטוקרטיות המקומיות ומגדילה כוחה של המדינה.
(195) אם הקנטוריות היו יחידות של אותו גודל ושל הרכב דומה הן יכלו להוות אזורי בחירה לאסיפות פוליטיות. לכן עולה השאלה: האם מערכת קנטוריות הייתה מתוכננת מההתחלה לפעול כאסיפה פוליטית? המקורות שלנו חושבים שכך היה, אבל היסטוריונים מודרניים דוחים את הטענה הזאת. חלק כי המטרה של הרפורמה הייתה צבאית וחלק מפני שלאסיפה פוליטית לא היה מקום מתחת למונרכיה. לטענתו של קורנל מה שחשוב הוא שהרפורמה אפשרה חלוקה חדשה של האוכלוסייה גם למטרות צבאיות וגם פוליטיות.

(196) בהקשר להתנגדות הראשונה של החוקרים המודרנים, קורנל טוען, שכמו שניתן לראות מדוגמאות של Cleisthenes, הארגון צבאי של עיר ארכאית, לא ניתן להבדיל מפוליטיקה. (משפט לא ברור) ואם זה נכון שצבא רומי השתמש בנשק ובטקטיקה ההופליטי גם לפני סרביוס טוליוס, אזי ניתן להבין שהארגון החדש היה צריך להסיג בעיקר מטרות פוליטיות. מה שקשור להתנגדות השנייה, שבתקופת המלוכה לא היה צורך באסיפה פוליטית זה רק מראה לנו   לcomitia curiata. (ניסוח בעייתי)
ניתן להניח שמקור הכוח המרכזי של סרביוס, שהשתלט בדרך בלתי חוקית על השלטון, היה צבא של הופליטים. הוא היה צריך ליצור אסיפה פוליטית שהתבססה על ארגון צבאי חדש.
בהקשר לתפקידים האפשריים של אסיפה פוליטית תחת שלטון המונרכי ניתן לשער שזה יכול להיות אישור של החלטות בנוגע לשלום או מלחמה. יתכן גם שהמלך ביקש מהצבא לאשר מינוי של קצינים בכירים. זה יכול להתאים טוב מאוד לתיאוריה שקונסולים היו במקור מפקדי צבא, שהפכו לתפקיד מרכזי במערכת השלטון במדינה לאחר הדחת המלך. במקרה כזה אנו צריכים להניח שבבחירת הקונסולים הצבא פשוט תרגל פריבילגיות שהיו לו קודם לכן. השחזור הזה עוזר להבין למה האבות המייסדים הקימו comitia centuriata.

כל השאלות נאלמות, אם לקבל שאסיפת הקנטוריות הוקמה ע"י סרביוס טוליוס כדי להקטין הכוח של אריסטוקרטיה וכבר תפקדה כמוסד פוליטי בסוף תקופת המונרכיה. (משפט לא ברור) יתכן מאוד שאבות המייסדים לא אהבו הרפורמה של סרביוס, אבל הם לא יכלו להחזיר את הזמן לאחור או אפילו להקטין את הכוח של אסיפת קנטוריות. אנו יכולים לדמיין שאסיפת אנשים חמושים לא הייתה מוכנה לקבל שום פגיעה בזכויותיהם והיה להם כוח לכפות את רצונם. הצבא של קנטוריות הייתה יצירה של מלכים והשאלה אם האריסטוקראטים, שביצעו את המהפכה ב509שנת  לפנה"ס, יכלו להשתמש בתמיכתה. האריסטוקרטים היו צריכים לזכות בנאמנות לא רק ע"י אישור אלא גם ע"י הגדלת של זכויותיה של אסיפת הקנטוריות. כתוצאה האסיפה המשיכה להתקיים גם בזמן הרפובליקה לאחר נפילת המונרכיה.