קורנל 1995 242-271

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

חברה ומשטר ברפובליקה הרומית תש"ע תרגיל

פרק 10 (242 עד 271) - Patricians and Plebeians

תוכן עניינים

פרק 1 (242 עד 244) - The Nature of the Problem

עמוד 242

ההיסטוריה הפנימית של רומא בשתי המאות הראשונות לקיומה נשלטה ע"י הקונפליקט בין הפטריקים (Patricians) לפלבאים ()Plebeians. למרות שהמקורות עתיקים הרבו לתאר את העימות בין שני המעמדות (conflict of the orders), אין הם מציגים את אופייה האמיתי של הסוגיה ועל-כן לא ניתן להיסתמך עליהם. הסיבה לכך היא, שהסוגיות המרכזיות בקונפליקט נפתרו הרבה לפני זמנם של אותם מקו, וכתוצאה מכך היה להם מושג כללי בלבד אודות טיבם של המאורעות. הבעיה מחריפה כיוון שאנליסטים מתקופת הרפובליקה המאוחרת כמו Livy ודיוניסוס, פירשו את המאבק בין המעמדות לאור המבנים הפוליטיים שהתקיימו בימיהם, כתוצאה מכך התיעוד שהם מציעים לוקה באנכרוניזם ואף מטעה. טעות אחת של הנרטיבים העתיקים שסביבה יש תמימות-דעים, הינה ההנחה שהחלוקה לשתי קבוצות נפרדות היא חלוקה קבועה,שמקורה עוד בתקופת Romolus.

Plutarch,Cicero ודיוניסוס טענו שרומולוס חילק את החברה לקבוצות של פטריקים ופלבאים (ששימשו כקליינטים של הפטריקים), על-כן זו הייתה שיטת שעבוד ממסודת שמקורה בראשיתה של רומא.

עמוד 243

התיאוריה הזאת הייתה למקובלת עד הזמנים האחרונים. היסטוריונים של המאה ה-19 הוסיפו מאפיינים נוספים כגון - היות הפטריקים התושבים המקוריים של רומא, שהיו מאורגנים ב-Clans ומחולקים בין ה-Curiae (שהורכבה רק מפטריקים). הפלבאים היו מעמד מנושל זכויות פוליטיות וחוקיות. הם היו לקוחות של חמולות הפטריקיים או לחלוטין מחוץ למבנה הקהילתי המקורי. עוד נוספו רעיונות של חוקרים בשנים אלה אשר טענו להבדלים אתניים בין הקבוצות, לאורחות חיים ומנהגים שונים, וכן אמצעי הבחנה נוספים.

כול סוג של הוכחה (ארכיאולוגית, לשונית וכו') היה לכלי בוויכוח, ונעשה בו שימוש להבחנה בין שתי הקבוצות. כך למשל Giacomo Boni טען שמקור הפלבאים מן המזה"ת והם בעלי גולגלות שטוחות לעומת הפטריקים אשר היו בעלי גולגלות ארוכות. חוקרים אחרים הבחינו ביניהם דרך היות הפטריקים הפטריכאלים לעומת הפלבאים המטריאכלים, והבדלים בין משק צאן למשק חקלאי. כיום קל לעמוד על הטעויות של אותן תיאוריות וכן חשוב לעשות כך מכיוון שרעיונות אלה עדיין משפיעים על המחקר. הטעות הגדולה ביותר שלהם נובעת משימוש וברירה של ממצאים ארכיאולוגים כך שיתאימו להשערותיהם כאשר ההפך מכך אמור להתרחש.

עמוד 244

זאת מכיוון שממצאים ארכיאולוגים יכולים להשתמע לפרשנויות מגוונות וגמישות.  ההתנגדות המרכזית לתאוריות פרימיאודיליות נובעת מטענתן על חלוקה מובחנת וקבועה בין הקבוצות (כמו בתאוריה של היסטוריונים עתיקים), דבר הנוגד את הדינמיות של החברה הרומית. פריצת דרך משמעותית במחקר המודרני נובעת מההכרה שההבדלים בין הקבוצות נובעים משינויים היסטורים:

  • De sanctis עמד על אבחנתם של הפטריקים דרך הפיכתם באופן הדרגתי לקבוצה אקסקלוסיבית שקיבלה פריוולגיות בתקופה הארכאית.
  • מומיגליאנו וריצ'רד טענו, שהשינויים שעברו על המוסדות הפלבאים הם הדרך הטובה ביותר להבין את ההיסטוריה של המאבק חברתי בתחילת הרפובליקה.

הטיעונים של מצדדי הגישה החדשה במחקר טוענים שלא נוצר קונפליקט בין הצדדים עד הקרב על Licinio sextian rogations במאה הרביעית, שכתוצאה ממנו נוצרה החלוקה החותכת לשני מעמדות. במאה החמישית החל  מאבק בין הפלבאים לבעלי האדמות העשירים (שכללו את הפטריקים), אך מאבק זה לא כלל נסיונות לשבור את המונופול הפטריקי. כדי להסיק מסקנות, יש להפריד בין המאבקים ולנתח את מאפיניהם.

פרק 2 (245 עד 251) - The Patricians, the Senate, and the Cavalry

עמוד 245

בתקופה התיכונה ברפובליקה הפטריקים ביססו את עצמם כקבוצה מוגדרת ונפרדת בתוך האריסטוקרטיה הרומית. ההשתייכות לפטריאקט הייתה מורשת לצאצאים הרשמיים. חוקי Lex canuleia לא הכירו נישואי תערובת. החשיבות של הפטריקיאט הייתה נעוצה ביוקרה ובפריוולגיות שהתבטאו בלבוש ובגישה לתפקידים מסוימים, גישה זו שהייתה בשליטתם הצטמצמה עם השנים. דרך השימוש במונח "Patrician clans" אנו יודעים שהמעמד הפטריקי היה לנחלתם של גֵנְטֶס (gentes) מובחנים. העובדה שהפטריקים השתייכו לגנטס מובחנים משתקפת בדעה המקובלת שהם התפתחו בהדרגה בתקופת המלוכה (Regal period). ישנה גם הבחנה בתוך הפטרקיאט בין גנטס חשובים ופחות חשובים. ההבחנה של גנטס מאשרת שהפרטקיאט בוסס על גנטס ספציפים.

עמוד 246

ה-Paters (סנאטורים) נלקחו מהפטריקים ונקראו כך בגלל שסיפקו פאתרס לסנאט, דבר זה יכול להצביע: או שהמלך חייב לבחור סנאטורים ממעגל מצומצם של פטריקים או שהגנס נהפך לפטריקי לאחר שנבחר ע"י המלך. Niebuhr ראה בגנטס ישויות מלכותיות, אם כן טען שה-Curia חולקה לעשרה גנטס שונים שמנהיגם נבחרו בידי הסנאט. אבל ההתנגדות להצעת ניברוס או לכול אלה אשר ראו מהפתרס כראשי הגנטס נובעת מהיות הגנטס מורכב מקבוצות של Paterfamilias שהיו בעלי עצמאות, ולמעשה המונח Patergentis המתאר ראשי גנטס הינו המצאה מודרנית. התנגדות זו אומנם לא משפיעה על הנחות כלליות יותר: שהפתרס (סנאטורס) באו מגנטס פטריקי או מהפריוולגיות שהיו לפטריקים בדבר המינויים לסנאט. תאוריה זו פשוטה, הגיונית ועולה בקנה אחד יחד עם ההשערות הנרטיביות הנושנות שהדגישו את קונפליקט המעמדות כמאבק בין הפלאבס לסנאט. הנחות אלה הניראות הגיוניות הם למעשה תוצר של מקורות בעלות גישות אנכרוניסטיות אשר באו עקב ראית הקונפליקט שהיה בין הפלבס לסנאט במאה האחרונה לרפובליקה, והם טועים בהערכה מוגזמת בחשיבות של הסנט בתקופה המוקדמת של רומא וחוקרים מודרנים מותאים מהנטיה לדבר של המסורת.

עמוד 247

התיאוריה לוקה בשורה של קשיים, על כן הינני בספק אם היא יכולה להיות נכונה. הסיבות לכך נעוצות בסדר הבא:

  1. אין הוכחה שהסנאט היה גוף פטריקי בלעדי. אנחנו יודעים מתקופות מאוד מוקדמות שהסנאט מורכב היה משתי קבוצות: ה-Paters וה-Conscripti. שתי הקבוצות היו נפרדות ונבדלות אחת מן השנייה וזאת ניתן להסיק כפי שעולה מן המסורת והפורמולה. בנוסף כדי לראות שלמרות שמסופר רבות על המעשים לשבור את המונופול הפטריקי על הכהונה בסנאט, אין אנו שומעים על מעשים שנעשו לסנאט מלא פטריקים, הסיבה לכך נעוצה בכך שהסנאט לא היה גוף פטריקי בלעדי. אם אין זה נחוץ להיות פטריקי בכדי להיות סנאטור, קשה לזהות את הפטריקים כ-"מעמד סנאטוריאלי", ולמרות זאת מציע Thus momigliamo של-Paters יש זכויות ירושה למקום בסנאט כאשר ל-Conscripti בחרו לad bominem. (מה הפירוש של מושג זה?) ע"פ השקפה זו הפטריקים שהורכבו מאותם הגנטס הכילו ב-Paters familiarum שלהם סמכויות אוטומטיות להתמנות לסנאטורים. הבעיה של הצעה זו היא שהיא לא נתמכת ע"י הוכחות, ואף נוגדת את ההוכחה היחידה הניצבת בנושא - the Statement of festus - שעל פיה למלך, ומאוחר יותר לקונסול, הייתה בחירה חופשית כאשר יורשים סנאטורים.
  2. הסיבה השנייה, בכדי לא להבחין בפריוולגיות לחברות דרך ירושה שהוענקה לפטריקים, נעוצה בכך שגוף שכזה לא היה מהווה גוף בעל תפקוד יעיל ביותר. על כן בתקופת האמצע לרפובליקה הסנאט היה מנגנון בעל סמכות ויוקרה, זאת כתוצאה משינויים פונדמנטלים אשר התרחשו במאה הרביעית לפנה"ס. עד לפני אותה תקופה הסנאט היה גוף אשר לא הוגדרו תפקידיו והייתה לו חשיבות מינורית.

עמוד 248

Festus תיאר את הסנאט לאותו הזמן כגוף אשר חבריו נבחרו והודחו באופן שרירותי בידי מחזיקי הכוח ותפקידו היה בעיקר כ-Ad hoc (לצורך ספציפי), ובעקבות Lex ovinia הפך הסנאט לגוף שהחברות בו הייתה לכול החיים ובעל סמכויות משמעותיות. כדאי להתייחס לתאוריה רדיקלית שכזו בכובד ראש, זאת למרות שאין היא מסתמכת על מקורות עתיקים נוספים (כאשר אלה טוענים לקיום סנאט בעל חשיבות לאורך כל הפוליטיקה ברומא, אך יש לראות תפיסה זו כתוצאה מהנחות שגויות ומהוגים שמרניים כמו קיקרו).

עמוד 249

3. הבנת הפתרס כסנטורים עולה מן הדיון החוזר ונישנה. אם הסנאט לא היה גוף קבוע בעל חברות מוגדרת, כיצד אנו יכולים לעמוד על התפקידים אשר תרמו לפתרס, אשר נעשו בידי סנאטורים פטריקיםבתקופת הרפובליקה המאוחרת? זה כלל את הסמכות של הפתרס להחזיק במשרד ה-Interrex (שליט לתקופת ביניים) או לתת אישור פורמלי להחלטות אסיפת העם, שהיה בסמכותם בתקופה המונרכית האפשרות לבחור מלך חדש או לאשר מינויים של הפתרס. מכאן שהפתרס שלטו על מינויי המלך, כן הדבר לא הגיוני אם הפתרס היו אותם אלה שיעצו למלך. יוצא מכך שהפתרס שביצעו את תפקיד אישור/בחירת המלך בעת תקופת המונרכיה ובימי הרפובליקה המוקדמים לא היו סנאטורים.

4. הסממן הברור שהפתרס לא צריך להיות מצוטט עם סנאטורים (פטריקים) וזאת מכיוון שהמונח בא לתאר פטריקים באופן רחב יותר. פתרס מתאר פטריקי או סנאטור אך לא את שניהם כנגזרת אחת של השנייה, על כן יש להבחין דרך ההקשר, אם לא נעשתה הפניה לסנאטור סביר להניח שהמונח יפנה לתיאור פטריקיות.

עמוד 250

ראינו שברומא הארכאית הסנאט שימש כ-ad hoc , וסמכויותיו והחברות בו לא היו קבועות. על כן יש לראות את הבלעדיות הפטריקית על הסנאט כעוד פרט אך לא הגורם המבחין אצל הפטריקים. אותה הערה בנוגע להיות הפטריקים ממעמד הפרשים (Equestrian). הם היו המעמד האמיד כלכלית וככאלה גישתם לסוסים הייתה גדולה יותר על כן הם שימשו כפרשים כאשר רומא יצאה למלחמה. עם זאת אפשר להיות טובים עם סוסים גם בלי להיות אריסטוקרט, על כן גם השירות בחיל הפרשים היה עוד מאפיין פטריקי אך לא הגורם האופייני להם. (פסקה מנוסחת באופן בעייתי)

פרק 3 (251 עד 252) - The Origin and Nature of Patrician Privilege

עמוד 251

ראינו בפרקים הקודמים את הסברה כי קבוצת הפטריקים היתה קיימת עוד בימי המלוכה הרומית. ישנם הסטוריונים הטוענים כי מעמד הפטריקים התגבש רק לאחר שהמלכים ברומא נפלו והיא הפכה לרפובליקה. אותה קבוצה אריסטוקטית שגירשה את המלוכה, התחזקה על ידי כך שאיישה לעצמה תפקידים בעמדות המפתח בדת ובפוליטיקה בתחילת השלטון. התהליך המדובר הוגדר על ידי דה סנטיק ויפורט בפרק ארבע.

אותה קבוצה היתה קיימת כאליטה\בעלי ממון, עוד לפני תקופת הרפובליקה. הכוח שלהם היה כלכלי, הוא מצא עדויות לכך בקברים העתיקים. קורנל טוען כי לא ריאלי להניח כי השכבה הפטריקית גובשה בימי הרפובליקה בצורה אקראית, אלא, ההגיון אומר כי היא היתה שכבה אליטיסטית עוד בימי המלכים.

אנו רואים כי רווחות שתי דעות מנוגדות, הדעה הפוסט מונרכית, והטרום מונרכית. הטענה העיקרית של הגישה הפוסט מונרכית היא שהמלכים עצמם לא היו מהשכבה הפטריקית. ראינו כי הפטריקים היו מחזיקי הפיקדונות ומזכירים של המלכים. אותם מחזקי פיקדונות שלטו במינוי המלכים אך לא היו רשאים למלוכה. הם בחרו למנות זרים לתפקיד, בין היתר משום שזה מנע מתיחות בתוך עצמם. ההנחה הזו נתמכת על ידי חוקרים אתניים.

הזכיות הבלעדיות שמתקשרות עם מראות כי הפטריקים היו קבוצה עם פריבילגיות פוליטיות טרם תקופת הרפובליקה. (משפט לא ברור) המאפיין הדתי גם הוא חשוב, כל משרות הכהונה הדתית היו שמורים לפטריקיה. כמו כן תפקידי הנציבות למלך.

עמוד 252

התפקיד הדתי של הפטריקים לא כלל רק חברות בהנהגה הדתית, אלא גם יכולת לכהן כ-rex sacrorum. הסמכויות האלו מראות כי הפטריקים היו שכבה שמוגדרת על ידי זכויות דתיות ופוילטיות שהבדילו אותם משאר האכלוסייה.

המונופול על משרות הכהונה התקייםה מתקופת המלוכה ברומא. מינוי הכוהנים דאז, היה מסורת עתיקה כבר כשהרפובליקה קמה. נאמר כי הכוהנים הרומאים כיהנו גם תחת המלכים בצורה מסורתית, כלומר היא הייתה מבוססת כבר אז. הכוהנים זכו לסמכות דתית שלא הייתה למלכים. למרות שמשרת הרקס סקרורום השאירה את כל הסמכויות בידי המלך והציבה אותו במקום הכי גבוה בהיררכיה, היו לצדו סמכויות דתיות נוספות, וקיים תיעוד של קונפליקטים בין המלך לכוהנים. הקונפליקט המפורסם ביותר בין מלך לאיש כהונה היה בין אטטוס נוביוס לטרקיונס פריסקוס.

אפשר להסיק כי תחת המונרכיה, חמולות מסוימות רכשו זכיויות אקסלוסביות על משרות הדת, ואלו אפשרו להם להתברג ולהנהיג את הפלח הדתי במדינה. זה נתן לפטריקים מערכת יחסים יחודית עם האלים, וללא ספק להוות בסיס ולהראות כי הם עליונים מהמלך שהם עצמם בחרו. אם נכונה ההנחה כי המלך האחרון התמנה לא כחוק, וודאי שהפטריקים איבדו משליטתם, עד כה הם שלטו במינויים ובפעולות של המלך. במהפכה, כאשר התרחשה, היתה קבוצת הארסטוקרטיה כנגד הפופליזם הטרכנקלי. אין ספק כי הפטריקים היו בחזית של הקבוצה שפעלה לגיבוש רפובליקה.

פרק 4 (253 עד 256) - The Closing of the Patriciate

השאלה הכי שנויה במחלוקת שעולה מן המחקר, היא האם בכדי לאחוז במשרת הקונסול, חייבים להיות מן השכבה הפטריקית.

המקורות שלנו מניחים שאכן יש קשר. אבל הפאסטי מציע שבשנים הראשונות של הרפובליקה, לא כל הקונסולים היו פטריקים. הדוגמא הכי בולטת היא מינוי ברוטוס. היונוים היוו חמולה פלבאית חשובה, חבריה היו טריבונים של הפלאבס במאה החמישית לפנה"ס, באחרית המאה הרביעית הם הגיעו לעמדת הקונסולאט כפלבאים. ברוטוס המפורסם שהששתף ברצח קיסר היה פלבאי אך מוצאו השתייך למייסדי הרפובליקה הרומית. המסורת עצמה מראה ניגוד עצמי ובלבול בנושא.

ישנם שלוש הצעות שיכולות לפתור את הקושי הזה:

  • לדחות את השמות הפלבאים משום שהם פיקציה מזויפת על מנת לשמור את עמדת הקונסול לפטריקים.
  • הקונסולים עצמם היו פטריקים במוצאם. אפשרי כי פטריקים אחדים נהפכו לפלבאים, תופעה זו ידועה כ-transition to the plebs. שושלת היחסים התקיימה יחד עם החמולה לה הם משתייכים. טענה זו יותר מבוססת מהראשונה.
  • היה מנהג כי העבדים המשוחררים סיפחו לעצמם את שמות אדוניהם לשעבר, והעבירו את השם הלאה לצאצאים שלהם. 

לא משנה איך נבחר להסביר זאת, העובדה היא שהאצולה הרומית המאוחרת כללה בתוכה פלבאים שנשאו שמות משפחה של פטריקים. קיימת גם האפשרות שהשמות הפלבאים הם למעשה שמות של חמולות פטריקיות, שירדו מגדולתן במרוצת הזמן. קורנל טוען כי תיאוריה זו יכולה להסביר חלק מהשמות הבעייתיים ברשימת הקונסולים המוקדמת במקרים מסוימים, אך לא יכולה להקיף את כל הרשימה.

השאלת שם פטריקי על ידי פלבאים היתה נפוצה בתקופה המאוחרת של הרפובליקה. מתוך כמאה שמות מתוך החמולות, רק ארבעה שמות היו משויכים גם לפטריקים וגם לפלבאים.

במידה ונכונה הטענה, חלק מהפלבאים שמכהנים כקונסולים, מוצאם פטריקי. נצפה כי עם הזמן אחוזים יותר גבוהים של פלבאים יהיו בסנאט. טבלה 6 מראה לנו נתונים מעט שונים - בתחילת המאה החמישית לפני הספירה יש מספר גדול יותר ומשפיע של פלבאים במשרות כהונה - הם היוו כעשרים ואחד אחוזים, לעומת סוף המאה, שם מראים הנתונים כי תשעים ותשע אחוז ממנופול המשרות, נמצא בידם של הפטריקים. כלומר, רוב המנופול תמיד היה אצל הפטריקים בתקופה זו, אך לא כולו.

אנו מסיקים כי פלבאים הם אלו שאינם פטריקים.

The Closing of the Patriciate - זהו התהליך של השמירה של המנופול הפטריקי בתוך הקבוצה. דה סנקטיס דיבר על תהליך דומה של la serrata שהוא הנטייה של הפטריקיאט להתקבץ בעצמו. במאה החמישית לפני הספירה יצא גם חוק שמונע נישואים בין פטריקים לפלבאים. אבל בדיעבד, יש לנו הוכחות למקרים של נישואי תערובת. וזאת למרות הטקסיות המחייבת חוקיות. 

התהליך של אותה התקבצות עצמית גרם לאפקט קיטובי, דבר שהשפיע על הפוליטיקה הרומית בכך שאנשים שלא השתייכו לקוטב הפטריקי הצטרפו לארגונים הפלבאים.

פרק 5 (256 עד 258) - The Rise of the Plebs

עמוד 256

כינונו של הפלבס כמעמד מובחן ונבדל, עם מטרות, זהות ואג'נדה משלו הייתה תוצר של התפתחות מאוחרת ונפרדת מכינון הפטריקיאט אשר התרחשה בתחילת המאה החמישית לפנה"ס. ראאפלאוב (Raalaub) מגדיר את מטרותיהם כ"הגנה ושמירה", זאת בניגוד לדעה רווחת לפיה מטרתם הייתה התנגדות לפטריקיאט ושבירת הבלעדיות שלהם.
המסורת מתייחסת לשנת 494 לפנה"ס כאל מועד ייסוד הפלבס. בשנה זו עזבו רבים מהעניים, המדוכאים והנפגעים משרירות השלטון את העיר והשתלטו על ההר הקדוש, גבעה הנמצאת במעלה הטיבר, מס' ק"מ מהעיר. לפי ליוויוס הם השתלטו על האבנטין, אחת מגבעות רומא. במעמד זה כוננו את אסיפתם- CONCILIUM PLEBIS ומינו טריבונים, שניים במספר, אשר היוו התנגדות לשני הקונסולים הפטריקיים, כפי שמאשר קיקרו. במעמד זה הוקם מקדש שהוקדש לקרס, ליבר וליברה, והפך מאוחר יותר למרכז התרבות הפלבאי.(חסר מראה מקום לקיקרו ולליוויוס)

עמוד 257

משמעות המושג פלבס הוא 'ההמון', והוא משמש בלטינית כמושג כללי לתיאור המעמדות הנמוכים. מושג זה שהיה בתחילה בעל משמעות שלילית, בתארו אותם כאספסוף, אומץ על ידם גם בשפה הרשמית והפך לחלק מבניית הזהות הנפרדת של מוסדותיהם ונושאי המשרות מטעמם.

התנועה הפלבאית, אשר ממנה צמח מעמד הפלבס, הורכבה מערב רב של עניים - בין כפריים ובין אומנים עירוניים אשר היו במצוקה ובשנת 494 לפנה"ס, באותה עזיבה ('הפרישה הראשונה') החלו בבניית עצמם כמעמד נפרד, מובדל ומובחן.

קיימים חילוקי דעות באשר לחלקם של ההופליטים בקרב הפלבס. ראאפלאוב טוען שהפלבאים שלטו בפלאנקס- כלומר שרבים מהם הצליחו לצייד עצמם כרגלים כבדים ולהיכנס לצבא עד שהיוו שם רוב. טענה זו אינה מקובלת על קורנל, שתומך בגישת מומיליאנו לפיה יצאו הפלבס מקרב המעמדות הנמוכים (ומכאן שלא היו בידם המשאבים הנדרשים להצטיידות כהופליטים).

הספקות גדולים יותר באשר לזיהויים של הפלבס כמונח מקביל ל- INFRA CLASSEM- מעמד נמוך. מעמדות אלה שימשו בצבא כחילות עזר לגוף המרכזי של ההופליטים, הרגלים הכבדים המאורגנים בפלנקס, ובאסיפת הקנטוריות היוו את המעמדות הרביעי והחמישי.

פרשנות זו מתאימה להסבר המסורתי המציג את פרישות הפלבס כסירוב לשרת בצבא, אך מצד שני המקורות לא מניחים שהפלבאים שלטו או היוו רוב בצבא. אפיוס קלאודיוס (APPIUS CLAUDIUS) מתייחס לפרישה של שנת 493 לפנה"ס בשוויון נפש, בשל תרומתם השולית של הפלבאים לכוח הלחימה, אשר ניתן לפצות עליה ע"י גיוס קליינטים של פטריקים. פרישת הרגלים הקלים - אין בה כדי להוריד את המדינה על ברכיה.

עמוד 258

לאחרונה קיבל תשומת לב רבה הדיון במבנה החברתי ברומא המוקדמת, שהיה מארג מורכב של קטגוריות מעמדיות אשר ניתן היה לחלקם לזוגות:

פטרונים-קליינטים, סניורים- יוניורים, PATRES-CONSCRIPTY, CLASSIS-INFRA CLASSIS, EQUITES-PEDITES, ADISDUI-PROLETARII וכן, אם נכונה הפרשנות בסעיף הקודם- פלבס-פופולוס. רובם של הזוגות הללו נוצרו במסמכים קדומים כמו 12 הלוחות, ולפיכך יכולים להיחשב כראיה טובה לטבעם של המעמדות ברפובליקה המוקדמת. זוגות אלה אינם תלויים זה בזה ולכן מתקבלת חברה מורכבת בה כל אדם יכול להשתייך למספר קבוצות שונות.

הבחנה זו שמה קץ להנחת הדואליזם פטריקים-פלבאים ומבטלת את הנסיון להציג את החברה הרומית כחתוכה לאורכה בידי שתי קטגוריות של מעמדות. הפלבאים מתבררים כאוסף של בני שכבות ועיסוקים שונים אשר המשותף להם הוא חוסר שביעות הרצון מהמצב הקיים.

פרק 6 (258-265) `The `State Within the State

עמוד 258

ה"מדינה בתוך מדינה" קשה לומר עד כמה היה הפילוג הראשון אירוע היסטורי אותנטי. מפורסם במיוחד סיפורו של אגריפה מאנניוס ששכנע את הפלבס לשוב לעיר באמצעות משל הבטן והאיברים, העוסק בשיתוף הפעולה בין כל החלקים החיוני לתפקוד גוף בריא. קשה לנתח לפרטיהם סיפורים בודדים מתקופה זו בוודאות בשל המקורות המבולבלים והקושי להשוות ביניהם, אך ניתן לסכם שהתוצאה המרכזית של קונפליקטים אלו היא קיומו של ארגון פלבאי מפותח ונבדל על מוסדותיו ופקידיו באמצע המאה החמישית.

עמוד 259

מאפייניו העיקריים של הארגון הפלבאי:

1. הטריבונים של הפלבס

למרות הבדלי הגרסאות באשר למספרם של הטריבונים בתחילה (2/4/5) והסיבות לכך מוסכם שבאמצע המאה החמישית (457 לפי ליביוס)טיפס מספרם לעשרה. סמכות הטריבונים התבססה על ה- LEX SACRATA. הפלבאים נשבעו לציית לטריבונים ולהגן עליהם עד מוות, כשכל פגיעה בהם משולה לפגיעה באל והפוגע בהם בן מוות. הטריבונים נהנו מסמכויות נרחבות שנבעו מהיותם בלתי פגיעים ויכלו לכפות את רצונם לטובת אנשיהם. חסינות הקודש הזו איפשרה לטריבונים להגן על פלבאים מטיפול לקוי ומעונשים שרירותיים ע"י מתן סיוע AUXILIUM. בתחילה היה זה מהלך עוקף חוק-הטריבון השתמש במעמדו ובתוצאות הלא נעימות שיגרמו למי שיפגע באנשיו וכך הציל את הפלבאים מהצפוי להם. פטריקים התנגדו לשיטת פעולה שכזו והמאבק, שנסב סביב הקניית מעמד חוקי ודרכי פעולה מסודרות לטריבונים, נשא פרי בשנת 449. אחרי שהשיגו הפלבאים הכרה, השיגו הטריבונים זכות לקחת חלק בפעילות הממשל וכך להקפיא אותם (את מי?). זוהי זכות הוטו המפורסמת של הטריבונים, אשר הפכה לזכות מוכרת בחוקת המדינה. הוטו הפך לכלי רב עוצמה בארסנל של הטריבונים, אך סביר שעוצמתו התפתחה בהדרגה, והופעלה בתחילה רק במקרים מיוחדים של פגיעות ישירות בפלבאים. סולה הגביל זכות זו בשנת 81, ככל הנראה עשה זאת בכדי להחזירה לתפקודה המקורי כפי שתפס אותו.

עמוד 260

2. אסיפת הפלבאים

אספה שהייתה פתוחה לכל האזרחים למעט פטריקים ומכונסת ע"י הטריבון. בהמשך (471 בידי הטריבון וולרו פובליליוס) אורגן מבנה האסיפה על בסיס השבטים המקומיים וההצעות התקבלו לפי הצבעה קבוצתית- רוב הקולות בשבט קובעים את הצבעת השבט וההחלטה מתקבלת ע"פ הצבעות השבטים. סביר להניח שלפני פובליליוס הייתה ההצבעה ישירה בדומה לשיטה ביוון, ממנה הושפעו. בשום שלב לא אורגנה האסיפה במתכונת של קנטוריות, למרות ששיטה זו פותחה כדי להפחית את ההשפעה של האצולה המקומית. סיבות לכך הן העובדה שהתנועה לא קמה בכדי לערער את האצולה, וכן העובדה שרבים מחבריה לא ענו לקטגוריות של שומות הרכוש לפיהן מוינו המעמדות. החלוקה לשבטים נועדה להבטיח דמוקרטיה ע"י הבטחה שקולם של הכפריים, אשר התקשו להגיע בהמוניהם לאסיפות ישמע ויושווה לקול העירוניים.

עמוד 261

3. החלטות האסיפה (PLEBISCITA)

תוצאות ההצבעות על הצעות הטריבונים נודעו כ-PLEBISCITA וחייבו את הפלבאים, וכל עוד התקיימו בקרבם בלבד לא עוררו כל בעיות. העניין היה מורכב יותר עת התמודדו עם עניינים מהותיים יותר, במיוחד כאלה הנוגעים לכלל האזרחים, ואז עלתה שאלת התוקף של ההחלטות, כמו למשל החוק שדרש חלוקה של אדמות ציבור רבות לטובת בניית בתים לפלבאים (LEX ICILIA DE AVENTINO PUBLICANDO). הבעיה , מן הסתם, היא להסביר כיצד יכלו הפלבס להעביר החלטה מחייבת לגבי הקרקע הציבורית. הוצע ע"י דיוניסיוס פתרון מפותל לפיו הוגש החוק לאישור הקונסולים ואסיפת הקנטוריות, אך לכך יש להתייחס בזהירות- יש מקום לחשוד שדיוניסוס ניסה לסדר את השתלשלות העניינים כך שתתאים לסדר הקיים בתקופתו. אף על פי כן, יש בעובדת היות החוק מקור לבעיות ונסיונות למצוא פתרון יצירתי חיזוק להיותו ייחודי, חוק מקורי ששרד על עמוד נחושת עד תקופת דיוניסיוס. ליוויוס מזכיר את החוק באומרו שעלתה דרישה פלבאית שלא לבטלו כתנאי לפגישה עם הדקמווירים הפטריקים. ההשלכה היא הפיכת החוק ל LEX SACRATA- חוק שכוחו נובע מעצם ההסכמה בשבועה של כלל הפלבאים על קיומו. דה סנקטיס מסיק שזהו חוק חד צדדי אשר הוחלט ע"י הפלבאים במטרה להגן על מתיישבים פלבאים בגבעת האוונטין מפני פינוי. ניתן לסכם את כל ההחלטות בתחילת המאה החמישית כהחלטות חד צדדיות שנתמכו בשבועות ויעילותם תלויה הייתה באחדות הפלבאים. הכרה בהחלטות אלה הייתה התנאי של הפלבאים לקבלת הדקמויראט הראשון.

עמוד 263

4.האידילים ומקדש קרס

מסופר שבפילוג הראשון יצרו הפלבאים שני אידילים שישרתו כפקידים שנתיים לצד הטריבונים. מאוחר יותר כללו תפקידיהם אחזקת רחובות ומבני ציבור, שמירת הסדר הציבורי, פיקוח על השווקים, אספקת המזון וארגון משחקים. חלק מהתפקידים התפתחו רק אחרי שנת 367, עת הפכו לפקידי מדינה, אך מקורם של רובם מוקדם יותר - עוד מזמן היותם פקידי הפלבס. תפקידים אלה מבוססים על הערכות. מוצק הרבה יותר המידע המקשר אותם עם מקדש קרס, ליבר וליברה, מרכז התרבות הפלבאי על גבעת האוונטין. לא ברור מתי וכיצד הפך לראשונה המקדש להיות מרכז כזה. לפי הגירסה המסורתית של דיוניסיוס מהליקרנסוס המקדש יוסד אחרי הקרב באגם רגיליוס, תוך שימוש בשלל, ובמקביל להקמתו של מרכז פטריקי המוקדש לקאסטור. על פי גירסה אחרת יוסד לאחר תקופה של מחסור במזון (קרס היא אלת התבואה). בנוסף, מבחינים גם בהשפעות יווניות על פולחן זה וידוע על יוונים שנטלו חלק בבניין ובפולחן. ההסבר המתקבל ביותר על הדעת מצביע על אימוץ של פולחן יווני שהיה נפוץ בדרום איטליה, ועל תחילת המאה החמישית לפנה"ס (בסביבות שנת 490) כמועד הסביר לכך. קרס הייתה האלה הפטרונית של החוק הכתוב, וזהו מקור הנוהג שהתפתח לפרסם בפומבי את החקיקה - במקדש קרס. החלטות שנתקבלו ע"י הסנאט הועברו לטיפולם של האידילים במקדש - אלה תפקדו כארכיונאים. צווי הסנאט היו נשמרים בתחילה מאחורי דלתיים סגורות, ולא אחת אירע שהקונסולים שינו צווים והתעלמו מהם, ובהיעדר שקיפות (לא היה בנמצא עותק פומבי של החוק) היה הפיקוח על כך בלתי אפשרי, ומכאן דרישת הפלבאים לעותקים של הצווים.

התנועה הפלבאית הייתה תופעה ראויה לציון מאחר ולא ידוע על מקבילות לה בהיסטוריית העיר-מדינה, משני טעמים:

- היה זה ארגון מהפכני, לפחות בפוטנציה, אשר צמח בתקופה שלא העלתה על נס את חופש ההתארגנות. תחילתם בצורך הבסיסי להגן על עצמם, בשל המצב ששרר אז, עת היו חשופים לשרירות לבו של השלטון. - המנגנונים שהקימו היוו בתחילה מעין מדינה בתוך המדינה, ומאחר שהיו מתקדמים ומתוחכמים יותר השתלבו בתוך הממסד המדיני והחוקתי. למרות שלא היו להם בתחילה שאיפות לתפוס את מקומם של המוסדות הקיימים התפתחותם הביאה להיטמעות שלהם הממסד הפטריקי השליט.

פרק 7 (265 עד 268) - Plebeian Grievance: Debt and Food Shortages

הבעיה (פיסקה א' עד ב')

לטענת קורנל, סביר להניח שהיווצרות הפלבס (Plebs) התרחשה בזמן מקביל להתרחשותו של משבר כלכלי איטלקי כולל. קורנל אף מציין שהמקורות מקשרים בין התסיסה הפלבאית לבין המשבר הכלכלי ומוסיף שקיומו של קשר כזה בפועל, אכן סביר. אך קורנל מציין שהבעיה האמיתית היא מציאת תיעוד מפורט של פעולות בהם נקטו הפלבאים בניסיון לקבלת פיצויים על הנעשה להם (בטקסט מדובר על חובות, מחסור במזון ומחסור באדמות) על מנת להוכיח את הקשר של סיבה ותוצאה.

דוגמא א' - חובות (פיסקה ג' עד ד')

קורנל מציג את הבעיתיות בהגדרת "משבר בהחזרת חובות" כאחת מהסיבות העיקריות לארגון ותסיסת הפלבאים בתחילת הרפובליקה. קורנל מציין ואף מוכן להניח ככלל המקורות, שמשבר בהחזרת חובות הייתה הסיבה העיקרית לנסיגה הראשונה (The First Secession) של הפלבאים מרומא. אך עם זאת, לקורנל עדיין עולה חשד כאשר מתבקש להתייחס למשבר בחובות כסיבה עיקרית לתסיסת הפלבס בתחילת הרפובליקה. זאת בעקבות כך שלאחר הנסיגה הראשונה (במאה החמישית) ישנה העלמות מסתורית של סוגית החובות והנקסום (Nexum) מהטקסטים המסורתיים. הסוגיה מופיעה שוב רק כמאה שנה לאחר מכן במאה הרביעית, כאשר היא מקבלת ציון מרובה ע"י המקורות כגורם עיקרי לתסיסת הפלבאים, דבר זה נראה חשוד לקורנל ומעורר אצלו חשד לאנאכרוניזם.

החלשת הטענה לאנאכרוניזם (פיסקה ה')

כדי לתת הסבר אלטרנטיבי לאנאכרוניזם כסיבה להעלמות המסתורית של סוגית החובות והנקסום מהטקסטים המסורתיים, קורנל סובר שהתיעוד של המאה החמישית לאחר הנסיגה הראשונה אינו מספק את כל המידע על התרחשויות התקופה. זאת בעקבות ההתייחסות הרבה של 12 הלוחות (Twelve Tables) לחוב וגם בעקבות כך שהתנאים לנקסום היו קיימים במאה החמישית וקשה לדעתו להאמין שהתופעה לא הייתה נפוצה בתקופה.

חיזוק הטענה לתיעוד לקוי (פיסקה ו')

סיבה נוספת שלדעת קורנל התיעוד אינו מספק תמונה מלאה, היא שלא הייתה סיבה לתעד את בעיית החובות. והוא מסביר זאת כך, ניתן לראות לפחות בתיעודים של קיקרו וליוויוס, שישנה בעיה מדומה של היגיון בסיפור הנסיגה הראשונה. הפלבאים מרדו בגלל חוב וקיבלו בסופו של דבר טריבונים (Tribunes). קורנל טוען שהינו מצפים לראות מהפלבאים דרישות לביטול חובות או לפחות ביטול מערכת הנקסום, אך ככל הנראה אין תיעוד לדרישות כאלה. קורנל שואל "למה לא?"ומסביר שהמרידה הראשונית של הפלבס הייתה נגד מקרים מסוימים של יחס מוגזם ובלתי הולם כלפיהם. במקרה כזה, טריבון מספק פיתרון מתאים מאוד לבעיה ולכן כנראה שאין כאן בעיה של היגיון. קורנל מוסיף לכך טיעון נוסף, ובו טוען שביטול כללי של נקסום היה דווקא פוגע בפלבאים כשהאלטרנטיבות לנקסום הם מוות או שעבוד לעבדות מחוץ לרומא, עובדה זאת, לטענתו, מחזקת את הטענה שלא הייתה סיבה להתקומם נגד הנקסום. בכל אופן, קורנל טוען שאפילו אם הפלבאים היו מביעים התמרמרות או מחאה פומבית, גדולה ככל שתהיה, על כך שלא פעלו לביטול הנקסום, לא היו מתעדים זאת בהיסטוריה, ולכן סביר יותר שהתיעוד שקיים אינו נותן תמונה שלמה מאשר האפשרות שקיים אנאכרוניזם בטקסט. (כך או כך, עדיין לא קיים קשר ישר מתועד בין משבר החובות להיווצרות הפלבס)

דוגמא ב' - מחסור במזון (פיסקה ז' עד ט')

ע"פ קורנל, המקורות מיחסים איזשהו מחסור חמור במזון כגורם עיקרי נוסף להתססת הפלבס. קורנל טוען שלמרות נדירות התופעה של רעב כללי ומחסור חמור במזון, ישנם תיעודים רומאיים, מהימנים ככל הנראה, על ארבעה עשר מקרים נפרדים כאלה בין השנים 508  ל-384 לפנה"ס. אך עם זאת, קורנל טוען שכלל לא בטוח שהמחסורים האלה הם סיבה להתארגנות ותסיסת הפלבס. קורנל מוסיף שתי דוגמאות המראות קשר בין מחסור במזון לבין הפלבאים בצורה כללית, אך לא כגורם התארגנות ותסיסה בוודאות.

פרק 8 (268 עד 271) - Plebeian Grievance: Agrarian Problems

דוגמא ג' - מחסור באדמות - רקע לבעיה (פיסקה א')

קורנל מציין שעניין חלוקת האדמות הוא עוד גורם עיקרי לחוסר סיפוק, שלכאורה גם הוא התסיס את הפלבאים. אך קודם כל מסביר, שקיים מחסור במידע בנושא בעלות על אדמות ואופן ההחזקה של קרקעות ברומא המוקדמת, ולכן לא קל להבין את הרקע לבעיה של חלוקת האדמות. אך הוא מוסיף שישנם שתי עובדות בעלות משמעות איתנה שניתן להוציא מהתיעודים המעטים שיש, אשר יכולים לעזור לנו להבין את הרקע לעניין. הראשונה היא, שגודל האדמות בעלות זכות חכירה פרטית של מעמד האיכרים היה קטן מאוד, והשנייה היא, שלרומא היו גם אדמות פומביות (Ager Publicus). בכל אופן, תלוי ע"פ אילו מקורות מסתמכים, נראה שגודל האדמות ה"פרטיות" נע כנראה בין שנים עד שבעה איוגרה (Iugera), שזה שווה ל-5 עד 18 דונם בקירוב. עובדה זו אמורה לעורר בעיה מפני שאפילו חלקת אדמה בגודל של שבע איוגרה עדיין שווה רק לחצי מכמות האדמה שהייתה נדרשת לתחזוק משפחה רומאית בתקופה. קורנל מסביר כיצד זה יתכן ע"י הצגת תכלית האדמות הפומביות כאדמות, שהיו אמורות לעזור למשפחה הרומאית להשלים את כמות האדמה הנדרשת לתחזוקה.

מחסור באדמות - הבעיה עצמה (פיסקה ב' עד ג')

קורנל טוען שהסבירות לכך שהאדמות הפומביות היוו חלק ניכר מאדמות רומא כבר בתקופה המוקדמת ביותר גבוהה מאוד. הוא מסביר שהמקור לאדמות פומביות היה בעיקר מכיבוש. רומא הייתה כובשת שטח והופכת אותו לאדמה פומבית אשר ניתנת לחכירה ע"י כל רומאי בעיקרון, אך בפועל המשפחות החזקות והעשירות השתלטו עליהן. מכיוון שהעניים היו תלויים כל כך באדמות הפומביות, אופן ההשתלטות הזה של העשירים והחזקים על האדמות גרם לכך שמצבם הכלכלי של העניים הדרדר עוד יותר.

הצגת הבעיתיות בתיעוד (פיסקה ד')

קורנל טוען שלאורך כל ההיסטוריה של הרפובליקה הרומאית, עניין האדמות הפומביות היה בלב המחלוקות הפוליטיות בכל אירוע. ולפי המקורות היה גם אחד מהגורמים העיקריים לתסיסה הפלבאית. קורנל מוסיף שע"פ המקורות נראה שהדרישה של הפלבאים, לפחות בתקופות המוקדמות ביותר, הייתה שהאדמות הרומאיות הפומביות ובייחוד האדמות החדשות שנכבשו, יחולקו כנכסים שיהפכו לאדמות בבעלות פרטית של מקבליהן, במקום השיטה המקובלת המאפשרת לחזקים ועשירים להשתלט עליהן. קורנל מציין שישנם חוקרים מודרניים הטוענים כי התיעודים לכך שהפלבאים ניסו לכולל מהפכות מסוג זה אינם מהימנים כלל ויש לפסול את כולם. אך לדעתו, למרות האפשרות הסבירה שכמה מהתיעודים באמת אינם מהימנים, פסילה כוללת של התיעודים זהו מעשה שרירותי.

מהימנות המקורות וסיכום (פיסקה ה' עד ט')

בפסקאות האלה קורנל מסביר את הטיעונים של החוקרים המבקשים לפסול את כלל המקרים המתועדים ופוסל חלק מטענותיהם ע"י הסברים משלו. אך לבסוף מסביר קורנל, שעדיין ישנה בעיתיות במציאת תיעוד מוצק לחלוטין המעיד על קשר ללא עוררין של סיבה ותוצאה המתהווה דרך פעולות אשר נקטו בהם הפלבאים בניסיון לקבלת פיצויים על הנעשה להם.