קיסרו-פאפיזם

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מושגים ק

But now the Emperor has made provision, not alone for the safety of the persons of his subjects, but he has also made it his concern to save their souls, be thus he has cared in every way for the people living there. Procopius, On Buildings, 6.2.18

Caesaropapism

המונח Caesaropapism ( מובא להלן כ"אפיפיורות קיסרית", התרגום לעברית של המחברים) בא לציין את החיבור בין הסמכות החילונית והסמכות הדתית במידה כה רבה עד שכוחה הרוחני של הסמכות החילונית משתווה או עולה על זו של הדתית [1]. השימוש במונח בא לציין לרוב את סמכותם של הקיסרים המזרחיים על הכנסיה המזרחית בין המאות ה-V וה-XI. יוסטיניאנוס (כמו גם זנו, בזיליסקוס וקיסרים אחרים) ידוע בפרסום צווים דתיים על דעת עצמו או תוך הפעלת סמכותו על הגופים הדתיים על מנת לפרסם אותם עבורו. כמו כן, מינוי הפאטריארך, ראש הכנסיה המזרחית, היה מותנה באישורו של הקיסר. בקטע המובא ניתן לראות את התופעה בראשיתה, הקיסר מייסד כנסיות תוך ניסיון להמיר את דתם של נתיניו.

תופעה נוספת בה יתן להבחין היא השתמרות המסורת הרומית עתיקת היומין אותה מצטט פרוקופיוס במעשיו של יוסטיניאנוס: "he has also made it his concern to save their souls".

זוהי תופעה ששורשיה מצויים בימי רומא. אב הבית היה דואג לשלומם הפיזי והרוחני לא רק של בני ביתו אלא גם עבדיו ומשרתיו[2]. ביטויים לתופעה זו ניתן למצוא הרחק אל תוך המאה ה-X עם דאגתם של האדונים הפאודלים לישועת נשמתם של הווסאלים שלהם [3]. הקיסר כאביהם של כל הרומאים [4] דואג לא רק לשלומם הגמשי של נתיניו אלא גם לשלומם הרוחני.

עוד על האפיפורות הקיסרית בויקיפדיה האורתודוקסית ובJSTOR