רון ברק - הסנאט ברפובליקה התיכונה

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מושגים ס --- רון ברק - הסנאט הרומי

נגדיר את טווח הזמן של הרפובליקה התיכונה כשנים שבין 342 ו-146 (מהולדת ה- nobilitas ועד כיבושן של קרתגו ויוון).
במהלך תקופת מלחמות הכיבוש - בחמישים השנה מאז כיבושה של Veii בשנת 396, עברה המדינה הרומית שינוי פנימי מקיף:[1] בתקופה זו החלו לקרום עור וגידים המבנים הפוליטיים, החברתיים והכלכליים המאפיינים את הרפובליקה הקלאסית. בכל הנוגע למוסדות הפוליטיים, המאפיין הבולט ביותר בתקופה זו היה עלייתו של הסנאט כגוף העיקרי של הממשלה - ושל האצולה כקבוצה השלטת בסנאט. לא קל לקבוע מתי ואיך כל זה קרה, אך לפי קורנל - אין ספק שזה קרה.[2]
במאה השנייה לפני הספירה כבר שלט הסנאט בכל תחומי החיים הציבוריים. על פי פוליביוס[3] שלט הסנאט שליטה מלאה על אוצר המדינה, המדיניות הצבאית, מדיניות החוץ - ופיקח על החוק והסדר. כיוון שהיתה לסנאט גם אחריות מלאה בכל הנוגע לדת המדינה, נוכל לסכם שלמעשה ידו של הסנאט הייתה כמעט בכל.

ברפובליקה הקדומה[4], לעומת זאת, לא היו לסנאט סמכויות חובקות עולם אלה. אכן, כפי שכותב קורנל[5], הסנאט של התקופה הקדומה הוא ישות לא ברורה, ללא סמכות פורמלית ובעל כללי חברות מעורפלים. ככל שאנחנו יכולים לשפוט, היה הסנאט מועצה מייעצת בלבד שחבריה נבחרו לפי גחמותיהם של המגיסטראטים. ייתכן מאוד (אם כי אף מקור לא אומר זאת בפירוש) כי המגיסטראטים נהגו לכלול בין יועציהם את כל המגיסטראטים לשעבר; ויתכן אף שנהגו להתייעץ עם המועצה אותה ירשו מקודמיהם בתפקיד, כך שבפועל החברות בסנאט הפכה למשרה לכל החיים. אם כך, הסנאט, כמו מוסדות רבים אחרים ברומא, היה מוסד העובר ממשטר למשטר.

למעשה, הסנאט לא יכול היה להיות גוף קבוע ועצמאי עד לחוק Ovinia שהורה לקנזורים לגייס סנטורים בהתאם למדדים קבועים מראש[6]. התאריך של חוק Ovinia אינו ידוע, אך ללא ספק מוקדם הוא מ-318, שאז ידוע לנו כי הסנאט נבחר על ידי הקנזורים, וכנראה מאוחר יותר מ-339, כאשר בחוק Publilia נקבע כי אחד הקנזורים חייב להיות פלבאי[7]. התאריך הסביר ביותר הינו בין 339 ל-332, כאשר מחוקק החוק Publilius Philo היה קנזור.
לאחר התבוסה הרומית בקרב [8]Forks Caudine והמשבר הכללי של מלחמת הסמניטים השנייה הייתה התגברות של תופעת החזרות (iterations): לא תהיה זו הפעם האחרונה בה הקריבו הרומאים עיקרון חוקתי (של הגבלת אורך זמן משרה) על מזבח ההכרח ביעילות הצבאית[9].
לדוגמה, במשך 13 שנים בלבד (326-313) שירת Cursor L. Papirius חמש פעמים במשרת הקונסול, שתיים מהן ברצף (ב-320 ו-319).[10]

יש לציין שמשך שרות מדהים זה של Cursor היה חריג בולט אל מול המגמה של נטישת ההסתמכות על חזרות לטובת הפצה נרחבת יותר של משרת הקונסול היוקרתית בקרב האליטה (לדוגמא, בשנת 295[11], יכלו שני הקונסולים, Quintus Fabius Maximus Rullianus ו-P. Decius Mus IV, לספור ביניהם תשע פעמים בהם כיהנו כקונסולים).
ובכן, תופעת החזרות נמוגה בהדרגה עד למלחמה הפונית השנייה[12], כאשר מצב החירום הצבאי גרם לחזרה זמנית למנהג זה. בתקופת השנים 295-215 רק שלושה אנשים כיהנו בשלוש משרות קונסול כל אחד, (האחרון היה קונסול שנת M. Curius Dentatus III – 274). הנתון המרשים ביותר הוא שבשלושים וחמש השנים 289-255 שבעים משרות קונסול נחלקו בין שישים וחמישה אנשים שונים, או במילים אחרות תופעת החזרות נעלמה כמעט כליל.

נראה לכן כי מסיומה של מלחמת הסמניטים השלישית (ב-290 לפנה"ס) האציל הרומי יכול היה לצפות, במקרה הטוב, לכהן כקונסול רק פעם אחת במשך הקריירה הפוליטית. לאחר החזרות המרובות של המאה הרביעית זהו בהחלט שינוי משמעותי. ניתן לסכם את ההשפעות הפוליטיות של שינוי זה תחת שלוש כותרות. ראשית, נוצרה מערכת שהבטיחה כי התפקידים הנכבדים יחולקו באופן שווה יותר בין פלח גדול יותר של האליטה. שנית, צומצמה אפשרות עלייתם והשפעתם המרובה - של יחידים שאפתניים וכריזמטיים. שלישית, כתוצאה מכך שאצילים שונים נשאו במשרות הגבוהות רק פעמים בודדות ולתקופות קצרות - גרמה למעבר הכוח האמיתי לסנאט בגלל היותו גוף קבוע (כל הסנטורים מכהנים בקביעות). שלוש הכותרות לעיל הינן מייצגיה הקלאסיים של אוליגרכיה – קרי, מערכת שלטונית התלויה ברוטציה של התפקידים בקרב אליטה תחרותית ובדיכוי שאיפותיהם של יחידים כריזמטיים על ידי לחץ חברתי מקרב בני מעמדם, והממומשת בדרך כלל על ידי מועצת זקנים[13].במובנים אלו ממשלה של רומא במאות השלישית והשנייה מתקרב מאוד למודל של אוליגרכיה טהורה.

לפני שלהי המאה הרביעית, הייתה הממשלה מורכבת מהמגיסטרטים שפעלו בתיאום עם האספות העממיות. בתקופה זו, כל ההחלטות החשובות בנוגע לגיוס של צבאות, הכרזת מלחמה, כריתת הסכמים, יסוד מושבות, יצירת שבטים חדשים, הרחבת אזרחות, כמו גם כל מיני רפורמות בחקיקה, הוכרעו על ידי אסיפות עממיות שזומנו על ידי המגיסטרטים[14].

אולם, המועצות העממיות על נהליהן המסורבלים אשר יכלו רק לקבל או לדחות הצעות ספציפיות, לא התאימו לבעיות ממשל מורכבות (כמו התקציב למשל).

בתחילת המאה השלישית היתה התפתחות נוספת שגרמה להתחזקותו של הסנאט: הפסקת השימוש בדיקטטורה כמוסד תדיר. הדיקטטורה כמוסד היתה גוף שיכול לנהל מדיניות מורכבת ולהחליט את כל ההחלטות עליהן דנו למעלה. אולם, אם במהלך המאה הרביעית דיקטטורים מונו כמעט כדבר מובן מאליו, קרי - בתקופה 367-300 לפנה"ס היה דיקטטור בשתיים מתוך כל שלוש שנים, הרי שבשנים הבאות כמעט שלא נבחר דיקטטור אף פעם[15].

בעקבות הדיון למעלה נראה שהעליה בכוחה של האוליגרכיה הסנטורית בשנים שבסביבות שנת 300 לפני הספירה[16], בייחוד בשנים שלאחר העברת ה-Ovinia Lex אינה מוטלת בספק. מלבד כל דבר אחר, שיפור מעמדה וכוחה של מועצת הקבע היחידה במדינה הרומית – קרי הסנאט - והשליטה על הממשלה הרומית שרכש בהדרגה, מילא את הצרכים המעשיים שנבעו מצמיחת המדינה ומהמורכבות הגוברת של ענייניה.

חלפו הימים בהם יכלו הקונסולים לשאול את אחת ממועצות העם האם יש לצאת למלחמה על שכן מאיים. כעת, מסעות צבאיים התנהלו באזורים מרוחקים של איטליה והיה צורך לקבל החלטות אסטרטגיות על המשימות שיש לבצע והמשאבים הלוגיסטיים הדרושים עבורן. פונקציה זו - הקצאת משאבים למגיסטרטים כדי לבצע משימות ספציפיות (מכאן המשמעות המקורית של המונח "מחוזות" provinces)[17] - יכול להיות מטופל רק על ידי גוף קבוע בעל מיומנות ומספיק ניסיון כדי לקבל החלטות מושכלות. למותר לציין שגוף זה הינו הסנאט.

אל יראה, עם זאת, כי לחצים מנהליים היו הגורם היחיד לשינויים אלו. ניתן לקבל גם את ההשקפה כי השינוי במעמד הסנאט במאה הרביעית המאוחרת והחוקים שנחקקו אז, אשר מתוארים לעיתים במעורפל וללא הסבר משביע רצון על ידי המקורות, יכולים להתפרש גם כתוצאת המאבק שבין שתי מגמות סותרות: מגמה של קבלת החלטות על ידי הצבעות בידי האוכלוסיה בכללה - המיוצגת על אנשים פופוליסטים וכריזמטיים - ומגמה אוליגרכית המשקפת את האינטרסים של האצולה הפטריקיו-פלבאית המתחזקת – המיוצגת על ידי הסנאט.


נמצא בשימוש ב...

תשעא א - חברה ומשטר ברפובליקה הרומית

קישורים נוספים

  1. Tim J. Cornell, The Beginnings of Rome: Italy and Rome from the Bronze Age to the Punic Wars (C. 1000-264 BC). Routledge history of the ancient world. London [u.a.]: Routledge, 2006, עמ' 369.
  • Tim J. Cornell, The Beginnings of Rome: Italy and Rome from the Bronze Age to the Punic Wars (C. 1000-264 BC). Routledge history of the ancient world. London [u.a.]: Routledge, 2006, עמ' 369.
  • פוליביוס 6.13 http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Polybius/6*.html.
  • תקופת הרפובליקה הקדומה היא מיסוד הרפובליקה עד שנת 367.
  • Tim J. Cornell, The Beginnings of Rome: Italy and Rome from the Bronze Age to the Punic Wars (C. 1000-264 BC). Routledge history of the ancient world. London [u.a.]: Routledge, 2006, עמ' 247 ואילך.
  • Tim J. Cornell, The Beginnings of Rome: Italy and Rome from the Bronze Age to the Punic Wars (C. 1000-264 BC). Routledge history of the ancient world. London [u.a.]: Routledge, 2006, עמ' 248.
  • קורנל מעיר: The Lex Ovinia is one of the most important but least noticed of early tribunician laws. It is normally dated after 318 BC, which cannot be right, in view of Diod. 20.36.5; see CAPF VII.2 (1989), 393 n. 54. The same point was made by L. Lange, De plehiscitis Owinio et Atinio disputatio (Leipzig 1878), one of the few modern discussions of the law. The most recent account is that of Holkeskamp, Entstehung (1987), 142ff., with bibliography.
  • http://www.britannica.com/EBchecked/topic/100381/Battle-of-Caudine-Forks
  • דוגמאות נוספות יהיו: בחירתו של גאיוס מאריס מספר פעמים ברציפות למשרת קונסול (לעיתים כאשר אף לא היה ברומא) כדי להלחם ב-Cimbri וב- Teutones (בניגוד לחוק Lex Villia Annalis ולמסורת) ; ה-Lex Gabinia משנת 67 שנתן לפומפיוס סמכויות חסרות תקדים ופיקוד מוחלט במלחמתו בפירטים בים התיכון.
  • Tim J. Cornell, The Beginnings of Rome: Italy and Rome from the Bronze Age to the Punic Wars (C. 1000-264 BC). Routledge history of the ancient world. London [u.a.]: Routledge, 2006, עמ' 372.
  • בשנה זו הסתיים קרב Sentinum (ממערב ל-Anconum) בתבוסת הקואליציה של הסמניטיים, האטרוסקים, האומבריים ובעלי בריתם הגאלים מידי לגיונותין של הקונסולים Publius Decius Mus (שנהרג בקרב) ו-Quintus Fabius Maximus Rullianus. הרומאים איבדו בקרב כמעט 8000 חיילים אך אבדות אויביהם עלו לכדי 25000. תוצאותיו של קרב זה היו שלום שנכפה על האטרוסקים. Boatwright, Mary Taliaferro, Daniel J. Gargola, and Richard J. A. Talbert. 2004.The Romans, from village to empire. New York: Oxford University Press. עמ' 96.
  • The Cambridge ancient history 8. Rome and the Mediterranean to 133 B. C. 2004. Cambridge [u.a.]: Cambridge Univ. Press. עמ' 44-79.
  • Cf. S.C. Humphreys, in Eder (ed.), Staat und Staatlichleeit (1990), 293-302, esp. 299f.
  • קורנל מעיר: The importance of popular laws in the regulation of the state is stressed by Millar, TRS 79 (1989), 145. The collection of material in Rotondi, Leges puhlicae (1912), is still useful, but is incomplete and full of mistakes. A new edition is in preparation by a research team of the CNRS (Paris).
  • קורנל מעיר: Cf. K.-], Holkeskamp, in Eder (ed.), Staat und Staatlichleeit (1990), 442-3.
  • Tim J. Cornell, The Beginnings of Rome: Italy and Rome from the Bronze Age to the Punic Wars (C. 1000-264 BC). Routledge history of the ancient world. London [u.a.]: Routledge, 2006, עמ' 373.
  • קורנל מעיר: On the meaning of ‘provincia’, see J.S. Richardson, Hispaniae (Cambridge 1986), 5-10; A.W. Lintott, Imperium Romanum (London 1993), 22ff.