רון ברק - הסנאט הרומי

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מושגים ס | תשעא א - חברה ומשטר ברפובליקה הרומית ריכוז ערכים

מערכת דפים זו נערכה ע"י רון ברק ושולמית צידון
להאחיד עם הערך הקיים כרגע תחת שם זה. לערך צריך לקרוא, מן הסתם, Senatus. ד"ר א. 11:51, 14 בפברואר 2011 (UTC)
יופי של צביר ערכים. הקפתם נושׂא סבוך ומורכב, ועל פי רוב על הצד הטוב ביותר. ישר כח! ד"ר א. 09:32, 15 בפברואר 2011 (UTC)

סנאט = מועצת זקנים. לטינית: senatus, us, m. (זקן: senex)י
מועצה שהתקיימה ברומא כבר מימיה הראשונים, ובשׂיא התקופה הרפובליקנית היתה למוסד החזק במדינה.

בתקופת הרפובליקה, הסנאט (senatus) שיחק תפקיד מכריע ומייצב בחיים הפוליטיים הרומאים. דבר זה נגזר מהיוקרה וההשפעה של חבריו ומהיציבות היחסית של מבנהו. החלטותיו (senatus consulta) לא חייבו מבחינה משפטית, אך הייתה לו סמכות מיוחדת בעיני הרומאים. הסנאט נתפס כביטוי של הניסיון שנצבר והחוכמה של האריסטוקרטיה השלטת, שחבריו היו העילית הפוליטית, הדתית והצבאית של המדינה. יתר על כן, כיון שכהונת המגיסטראטים היתה מוגבלת בזמן, לסנאט, כגוף קבוע, הייתה השפעה חזקה עליהם, ולמרות סכסוכים פנימיים, היה מסוגל לנהל מדיניות ארוכת טווח בעלת המשכיות ועקביות.

בתחילת התקופה הרפובליקנית, הסנאט הורכב מכשלוש מאות חברים. לאחר חקיקתם של leges Liciniae Sextiae בשנת 367 לפנה"ס נקבע בחוק שפלבאים מובילים יוכלו להתקבל לסנאט. הסנאטורים נבחרו בתחילה על ידי הקונסולים ומ-443 לפני הספירה, על ידי הקנסורים. (censores). הקריטריונים לבחירת חברי הסנאט נקבעו בעיקר על ידי הנוהג והמסורת ולא על סמך חוק. ההגבלה החוקית המתועדת הראשונה לשיקול דעת הקנסורים בבחירת סנאטורים היא בחקיקת Lex Ovinia de senatus lectione בסוף המאה ה-4 לס'. חוק זה אישר כנראה נוהג קיים של בחירת סנאטורים חדשים מקרב האזרחים הבולטים במדינה. בפועל התוצאה הייתה שהסנטורים נבחרו מבין אלה שמילאו את המשרות הגבוהות של המדינה. הסנאט לא תפקד כגוף מחוקק, אולם החלטות שהתקבלו באסיפות העם לא קיבלו מעמד של חוקים ללא אישורו .(auctoritas patrum) עדויות נוספות למעמדו של הסנאט מתגלה בתקנות הבאות: ה-Leges Publiliae Philonis de Plebiscitis משנת 339 קבעו שאישור הסנאט ל-החלטות אסיפת העם (plebiscita) צריך להינתן לפני ההצבעה באסיפת העם. כמו כן Lex Maenia מ-288 לפנה"ס קבע כי המועמדים למשרות הבכירות של המדינה צריכים להיות מאושרים על ידי הסנאט לפני היבחרם. תקנות אלה יצרו תהליך של מתן אישור הסנאט לחוקים ולבחירת בעלי משרות. תהליך זה היה אמנם פורמאלי בלבד, אך העניק כוח רב לסנאט בכך שקבע אותו כזירה לדיונים והתייעצויות. כתוצאה מתקנות אלו אספות העם והמגיסטרים היו חייבים להתחשב בדעת הסנאט ומכאן השפעתו הגדולה של הסנאט בענייני חקיקה.

לסנאט הייתה שליטה מלאה על מדיניות החוץ. הוא קיבל שליחים ממדינות אחרות, ניהל משא ומתן עם מעצמות זרות, מינה שגרירים משורותיו, ערך אמנות ובריתות, והתערב בסכסוכים בין הערים בעלות-הברית של רומא. נראה שלסנאט הייתה אחריות העליונה החל מהכרזת מלחמה וכלה בחתימת הסכמי שלום. הכרזת מלחמה או חתימת הסכמי שלום ע"י הסנאט דרשה באופן עקרוני את הסכמת העם. הסכמה זו הייתה לעיתים פורמאלית בלבד ויכלה להתבטא בחוסר התנגדות. בחלקו של הסנאט נפלו גם חובות שונים הקשורים בניהול כספי הציבור, כגון הקצאת התקציב המוקצה לכל מגיסטראט, ניהול הקרקע הציבורית (ager publicus) והטלת מיסוי מיוחד (tributum) כדי לכסות הוצאות מלחמה. הסנאט, בסיוע הכוהנים, פיקח גם על ענייני דת המדינה וטיפל בנושאים הקשורים במוסר הציבורי. בעיתות משבר, יכול היה הסנאט להכריז על מצב חירום על ידי העברת החלטה מיוחדת (senatus consultum ultimum) בה אישר לקונסולים לנקוט בכל הצעדים המיוחדים שיראו להם לצורך מניעת הסכנה.

ערכים בהרחבה

הסנאט בתקופת המלכים
הסנאט ברפובליקה המוקדמת
הסנאט ברפובליקה התיכונה
עימות ושיתוף פעולה עם נציגי הפלבאים
הסנאט והדת
Patres
Leges Valeriae Horatiae
Leges Publiliae
Lex Canuleia
Lex Genucia
Lex Ovinia
Plebiscitum
Prorogatio