שיעור 16

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

שיעור ששה עשר:

  • פלוטרכוס כותב ביוגרפיות שמהן אפשר ללמוד על אישיות האדם.

הוא שלאגר מטורף שנוח לבני כל הדורות כבר 1500 שנה.


  • טיבריוס היה הרווק המבוקש של מחזורו, וזה חשוב כגוון נוסף של אישיותו. הגיע לאותו מחז שבו שלט אביו. יש פה דוגמא לשידוך, אולי יש עוד סוגים. הפאטר פאמיליאס בוחר את החתן, מנהל את העניינים. מקריאה ברמה ראשונה- פאטר פונה לחתן, ולא שידוך שבני הזוג יוזמים. הדור העליון מחבר. אביו של טיבריוס גרכחוס מת ולכן טיבריוס משתדך בלי נוכחותו.
  • גירושים- נפוצים מאוד. אנשים מגרשים נשותיהם על ימין ועל שמאל. אנאסטסיה – אשה שאין לה מילה (לכאורה), מצד שני- משדכים את בתה לטיבריוס גרכחוס ולכן אולי היא מסכימה. אולי במקור היווני זה נשמע אחרת (בעייתיות בפרשנות של אוֹרי.). לפעמים תרגום הורג בדיחה או אירוניה, או מעקר את הטקסט מאיזו משמעות. את קלאודיה לא שואלים בכלל על השידוך. טיבריוס מונה בגיל צעיר להיות אוגור (משרה כהנית) ונכנס למעגל חברתי פוליטי בו יש שיחות על שידוכים ומדיניות חוץ בד בבד. הערות אגביות הן בעלות יתרון חזק מעדויות מגמתיות.


  • טיפ: לפי הנחות היסוד של המחבר, אנחנו יודעים מה הוא ציפה שהקהל יקח כמובן מאליו.


  • בספרד- אמבוש מוצלח נגד 4-5 לגיונות רומיים, טיבריוס מחלץ אותם. בן יורש את השיוך לזירה מסוימת, ומצופה לנהוג כאביו. הנומניטים חושבים: אם אפשר היה לסמוך על האב, אשר כעת לסמוך על בנו. טיבריוס חתם שם על הסכם כניעה כלשהו, בניגוד לנוהל של צבא רומי במצור: להלחם ולהשחט עד האיש האחרון או לפרוץ דרך החוצה מהמערב בעצמם. בשובם מהקרב בנומאניטיה, הסנאט לא מאשר את הסכם הכניעה ורומא שוב מכריזה עליה מלחמה. על מפקד הצבא הרומי לשלם על הפרת האמון והוא מופקר עירום לאנשים שבגד בהם, וצריך להגיד (לנומאניטים) שיתנקמו בו.


פרק 7:

לרומא יש המון חיילים, כי מאגר האזרחים גדל ותמיד יש מי שימלא את השורות. חיילים שחושבים על כניעה הם דבר לא רצוי. מסר שהאימפריא מעונינת לשדר: אנחנו לא מפסידים. חיסלתם לנו צבא? הנה עוד אחד. עצם המחשבה מוציאה את החשק ללחום ברומים.


תחילת פרק 6:

טיבריוס גרכחוס, הקוויסטור של הצבא הרומי במצור, מוטרד מספר החשבונות שלו- פתחון פה לאויביו. קוויסטור מקבל תקציב גדול והפנקס הוא כלי נגד שחיתות. הקוויסטור הוא מנהל החשבונות של הקונסול ולא קשה לגלח סכומים מדי פעם. ידוע לו שבשובו מצפים לתיעוד של כל מה שעשה עם הכסף. כשקאטו הצעיר, שהיה נציב קפריסין במשך שנתיים, חזר וספינת רכושו הפרטי ופנקסיו טבעה בדרך, אף שונאיו לא חשדו שהעלים כספים. הוא היה כה ישר (מה הסיפור?) לבדוק מה הסיפור.

מהי המוטיבציה של אויביו להורידו?

כשהוא קטן, קל יותר להורידו. מה ההשפעה של היותו הרווק הנחשק במחזור? מבני תחרותו המידיים, לכל מי שאין סיבה להיות בעדו יש סיבה לא לסמפטו. אנשים משכמם ומעלה גוררים קנאה, והכל אישי (לקח לחיים). מנגנוני הביקורת לא שווים דבר אם איש לא מפעילם. מישהו צריך לעבור על הפנקסים. מצב הפוליטיקא הרומית: כל מי שווה לפקח עליו, יש לו אויבים. תפקידם במערכת ברור. היום כולם ביחד בקערת הפודינג.


עשרים אלף איש שטיבריוס גרכחוס הציל הם קליינטורה פוטנציאלית, כי אחרת היו נשחטים. כולל חבריהם ומשפחתם.במצב כזה, הצבא הרומי מצופה לfight or die. טיבריוס יצר תקדים. מוזכר מקרה קודם,כמעט מאתיים שנה קודם. כנראה שהיו מקרים, אבל לא בכזה סדר גודל עד אז.חסר לנו שאנשים שמצילים את הצבא יהיו עם כזה כוח. אויביו רוצים שימות,וזה ההבדל בין כמה זה אישי היום ואז.שנאה על בסיס אישי שיכולה להסתיים במוות.


פרק 8:

  • חוק הקרקע הציבורית (Ager Publicus) התמסמס 230 שנה אחרי ההגבלה של חמש מאות יוגרא. בזמן כזה לא מפתיע שהחוק התרופף. ההפתעה (בעיני אורי) היא איך זה לא התפרק לפני זה? דרש טיפול מחדש קודם?

תהליך טבעי, היו הגבלות ואיכשהו במשך 230 שנה הבעיא לא צפה. באמצע המאה הרביעית התחיל אימפריאליזם רומי, כיבוש שטחים נרחבים- איטליא, קרתגו, ספרד. ביסוס העליונות הצבאית הרומאית בים התיכון, הרבה כסף ועבדים ברבריים (לא דוברי יוונית). מהשתלטות על אדמות ציבור באמצעות פאמיליא וקליינטים , לחברה שנהיית משועבדת כמו התרמוס של אורי, כח אדם משועבד רב. עד סוף האימפריא. עם כזה כח אדם, יותר קל לדחוק את האוכלוסיא העניה החוצה.