שיעור 7

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

ָָ* יש בעיא עם שמות התארים: כיצד נקראו הפקידים הבכירים בראשית הרפובליקה?

  • קונסול – consul. בכל שנה נבחרים שניים באסיפת הקנטוריות. <br>
  • עקרון השנתיות: annuitas. <br>
  • לפי ה-mos (רבים: mores), נהגו שלא לבחור את אותו אדם לקונסולאט שני, אלא אם כן חלפו 10 שנים מאז כהונתו הקודמת. <br>
  • לקונסול יש imperium – חצי מהאימפריום שהיה פעם למלך. כל קונסול מלווה על-ידי תריסר ליקטורים (lictores), הנושׂאים עבורו את ה-fasces, ומשמשים שומרי ראש והוצאה לפועל. לשני הקונסולים יש סמכות שווה (par potestas). אחד מתפקידי הקונסול היה לשמור על "שלום האלים" (pax deorum).<br>

Imperium*&nbsp;: הזכות לפקד על צבא, הזכות לשפוט אזרחים, הזכות להעניש פיזית אזרחים (coercitio), הזכות לכנס את אסיפת הקנטוריות, ואת הסנאט.<br>

  • Senatus – מועצת הזקנים. במקור: חבר היועצים של המלך – consilium regis. את מי מזמן המלך לסנאט ומתי? את מי שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה. המנהג עבר בירושה לקונסולים. רק בזמן הרפובליקה התיכונה הפך הסנאט למוסד של קבע, בעל תפקיד חשוב יותר בניהול המדינה. במהלך המלחמה הפונית השניה, הוא הפך לגוף המושל במדינה למעשׂה (אם כי לעולם לא להלכה).<br>

magister equitum - מפקד חיל הפרשים<br>

Rex sacrorum – מלך הקודשים.

Praetor maximus - הפראיטור הגדול ביותר. כמה צריכים להיות, כדי שפקיד אחד לא יהיה "הגדול יותר" אלא "הגדול <span style="color: rgb(153,0,0)">ב</span>יותר"?<br>

Pontifex maximus<br>

Titus Livius: היסטוריון רומי בן סוף המאה הראשונה לפנה"ס. בן-חסותו של אוגוסטוס. כתב בלטינית היסטוריא של רומא "מאז יסוד העיר" – Ab Urbe Condita.

Decimatio – הוצאה להורג של כל עשׂירי

<br>