תשעא א - קריאה מודרכת MA - קורטיוס רופוס

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

חזרה לדף הקורס

תמצית

קווינטוס קורטיוס רופוס מספק לנו את אחד החיבורים המפורטים על חייו של אלכסנדר הגדול. קורטיוס לא חוסך ביקורת על מעשיו, החלטותיו ואופיו של אלכסנדר, ובהתאם לכך ישנן מספר תמות של ביקורת בחיבורו של קורטיוס המעידות על נטייתו של קורטיוס לשפוט לחומרה את אלכסנדר ומקרים רבים שבהם הוא מגנה את התנהלותו.

למרבה ההפתעה הסיבה המרכזית לכל צרותיו של אלכסנדר, לפי קורטיוס, היא  מזלו הטוב. כאשר אלכסנדר הגיע לנקודות קריטיות, שבהן התבוסה והכישלון נראו כבלתי נמנעים, אלת המזל התערבה וגרמה לכך שאלכסנדר יהיה זה שידו תהיה על העליונה. הוא התגבר על מכשולים גיאוגרפיים, פציעות קשות, לחימה נגד אויב עדיף מספרית בארץ רחוקה, מספר מרידות בקרב אנשיו בנוגע וקשרים שנקשרו במחנה המקדוני נגד חייו. כל אלה לא מנעו ממנו להגיע עד הודו הרחוקה, כשהוא מביס כל יריב שהעז לקרוא עליו תיגר וכובש ארצות רבות, שעל רובן לא שמעו כלל וכלל ביוון ומוקדון. קורטיוס משייך את הצלחתו חסרת התקדים של אלכסנדר למזלו הטוב, אך בד בבד טוען שכל תכונותיו הרעות – גאוותנות, פזיזות, ביטחון עצמי מופרז, חוסר שליטה עצמית וכו' – כל אלה קיבלו משנה תוקף בגלל מזלו הטוב ובשל גילו הצעיר.[1]

פזיזותו וביטחונו העצמי המופרז של אלכסנדר באו לידי ביטוי במספר מקרים. בפרשת הקשר הגורדי מסופר לנו כיצד המקדונים הביטו בחוסר שקט במלכם כאשר הוא ניגש להתיר את הקשר, זאת מכיוון שהם הכירו היטב את ביטחונו העצמי של אלכסנדר שעלול היה לגרום לו לפעול בפזיזות.[2] במקרה אחר אלכסנדר סיכן ביודעין את בריאותו במהרו לצאת אל קרב שהתרחש בהיותו פצוע.[3]
רעה חולה נוספת שקורטיוס משייך לאלכסנדר היא חיבתו ליין.[4] שתייה מופרזת של יין גרמה לאלכסנדר לשרוף את הארמון בפרספוליס, להתרברב בשחצנות בהצלחותיו ומעלותיו ובל נשכח שליין היה תפקיד מרכזי בפרשת רצח קלייטוס. וויכוח שניצת בין אלכסנדר לקלייטוס התעצם והחריף עד שהוא הגיע לסיומו העגום בכך שאלכסנדר הרג בפרץ של זעם את אחד מאנשיו הטובים ביותר, חייל אמיץ ששירת גם את אביו פיליפוס, אשר הציל את חייו של אלכסנדר בקרב גרניקוס. קורטיוס טוען ששתיית יין מוגזמת שחררה את אופיו האכזרי של אלכסנדר, אופי שהוא נאבק לכלוא בתוכו, ולמרות שקורטיוס מציין שקלייטוס הגזים בהאשמותיו ובדיבורו אל המלך, אלכסנדר ביצע מעשה מתועב שהותיר כתם גדול.[5]

פרשיית קלייטוס טומנת בחובה שתי ביקורות נוספות שמותח קורטיוס על אלכסנדר. הראשונה היא אכזריות שאלכסנדר הפגין לא פעם ולא פעמיים. אלכסנדר הפגין חוסר רחמים מוחלט במצור על צור, שהסתיים בצליבת 2000 ממגיני העיר ומכירת שאר האוכלוסייה לעבדות.[6] לאחר סיום המוצלח של המצור המתסכל על עזה אלכסנדר קשר את בטיס, מפקד הכוח הפרסי, למרכבתו בעודו בחיים וגרר אותו אל מותו, חיקוי מעשהו של אכילס באיליאדה.[7] אלכסנדר, לפי קורטיוס, היה זה שהורה על עינוייו המתמשכים של פילוטאס, אף לאחר שזה הודה בכל האשמות שיוחסו לו.[8] חיסולם המוחלט של הברנכידאי, בשל בגידת אבות אבותיהם, היה אף הוא מעשה נורא נוסף שנזקף לחובתו של אלכסנדר.[9] בשלב מאוחר של המסע אלכסנדר מפתח סוג של פארנויה לחייו ולכסאו ולכן הוא מוציא להורג אנשים רבים על סמך החשד הקטן ביותר.[10]

מהתנהלותו של אלכסנדר לאחר כיבוש האימפריה הפרסית לא נחסכת ביקורת. תהליך ההתמזרחות שעבר אלכסנדר נקשר בקשר הדוק להתדרדרותו המוסרית ולהפיכתו לסוג של טיראן.[11] לאחר רצח קלייטוס קורטיוס מספר לנו במפורש שנאסר חופש הדיבור במחנה.[12] כפי שצוין, רבים שהואשמו בהאשמות כלשהן לא זכו למשפט על פי החוק המקדוני, כאשר שני מקרים בולטים מעל השאר בשל מעמדם הבכיר של הנאשמים. הראשון הוא קלייסתנס, שהואשם בכך שלקח חלק בקשר 'פרחי הקצונה', על בסיס הטיעון שהוא היה מחנכם. קורטיוס מביע את עמדתו הנחרצת בעניין זה כשהוא מזכה את קלייסתנס באופן מוחלט וטוען שהעילה להוצאתו להורג הייתה גחמה של אלכסנדר.[13] השני פרמניון, שנחשד כמי שלקח חלק בקשר שבו הואשם בנו פילוטאס. במקרה שלו קורטיוס עושה מאמצים רבים כדי להאיר את אלכסנדר באור שלילי. לכל אורך חיבורו קורטיוס מהלל ומשבח את פועלו של פרמניון פעמים רבות.[14] מעבר לכך, קורטיוס קובע נחרצות שפרמניון נרצח על ידי שליחי אלכסנדר ללא משפט, סוף מביש לאחד מאנשיו הטובים ביותר של אלכסנדר ושל אביו פיליפוס, אשר הופך את אלכסנדר לכפוי טובה.[15]

היבט נוסף בהתנהלותו של אלכסנדר שעליו מעביר קורטיוס ביקורת חריפה היא טענתו של אלכסנדר למוצא אלוהי. נקודת המוצא המרכזית לכל סוגייה זו נעוצה בביקורו של אלכסנדר במנבאה בסיווא, ביקור שבו אלכסנדר התבשר שהוא בנו של אמון ולא של פיליפוס. קורטיוס מבטל את אמיתותה של הנבואה ומציין שדבריו של הנביא היו חנופה גרידא. קורטיוס מוסיף שהתעקשותו של אלכסנדר להיקרא בנו של אמון-זאוס הביאה לו רק צרות.[16] ביקורת נוספת על מוצאו האלוהי של אלכסנדר והשלכותיה השליליות מופיעה בנאום הגנה של פילוטאס ונאום שליח הסקיתים.[17] גם נאומו של קליאו בזכות מוצאו האלוהי של אלכסנדר, אשר כוון נגד קלייסתנס, מלמד אותנו שהאחרון התנגד לרצונו של אלכסנדר לקבל יחס של אל חי ושילם על כך בחייו.[18]

אך כמובן שאי אפשר להתעלם מהמקומות שבהם קורטיוס משבח את אלכסנדר. את הניצחון בקרב גאוגמלה הוא זוקף לזכות גאונותו הצבאית של אלכסנדר.[19] יחסו של אלכסנדר לאימו ומשפחתו של דריווש האפיל על היחס שזכתה לו מדריווש עצמו.[20] קורטיוס מציין במספר מקומות את מהירות תנועתו וזריזותו של אלכסנדר, אשר העניקה לו פעמים רבות יתרון על יריביו.[21] יש לציין שאלכסנדר הפגין פיקחות וחוכמה כשהוא הפנים את הלקח מרצח קלייטוס והגיב במתינות להתגרות של אחד מאנשיו.[22] כמו כן קורטיוס מתאר את אופיו האצילי של אלכסנדר, כאחד ששאף תמיד להצטיינות ותהילה.[23]

בסוף חיבורו מופיע מעין סיכום דעתו של קורטיוס על אלכסנדר. סיכום זה מציג דעה שקולה ומאוזנת, הכוללת את מעלותיו וחסרונותיו של אלכסנדר, את הצלחותיו מול מפלותיו. לדעתי קורטיוס אמנם מפגין קשיחות ומחמיר במקרים רבים, אך עדיין הוא מצליח להציג דמות מאוזנת, אולי אפילו אנושית, של אחד הכובשים המהוללים בתולדות המין האנושי, משימה לא פשוטה כלל וכלל כשגיבור העלילה הוא אלכסנדר הגדול.[24]


  1. קורטיוס על מזלו הטוב של אלכסנדר ותוצאותיו העגומות: 3.6.18, 3.8.20, 4.9.22, 4.14.18-19, 4.16.22, 8.10.18.
  2. קורטיוס 3.1.7-8.
  3. קורטיוס 3.5.14.
  4. קורטיוס על אהבתו של אלכסנדר ליין ראו: 5.7.1.
  5. שריפת פרספוליס - קורטיוס 5.7.10-11; התרברבותו של אלכסנדר בהיותו שיכור -קורטיוס 8.1.22; בפרשיית רצח קלייטוס היה היין גורם מרכזי. כל הפרשייה התחוללה במהלך אחד המשתאות הארוכים שקיים אלכסנדר ונאמר בפירוש שגם קלייתוס וגם אלכסנדר היו שיכורים. לרצח קלייטוס ראו: קורטיוס 8.1.22-52.
  6. קורטיוס 4.2.5-4.4.17.
  7. קורטיוס 4.6.29.
  8. קורטיוס 6.11.40; גם על קלייסתנס, ההיסטוריון הרשמי של המסע ואחיינו של אריסטו, הטיל אלכסנדר מוות בעינויים. להוצאתו להורג של קלייסתנס ראו: קורטיוס 8.8.21-23.
  9. קורטיוס 7.5.31-35.
  10. קורטיוס 10.1.39.
  11. הדוגמא הבולטת ביותר להתדרדרותו המוסרית של אלכסנדר מופיעה בפגישתו עם מלכת האמזונות - קורטיוס 6.6.1-3.
  12. קורטיוס 8.4.30.
  13. על רצונו האישי של אלכסנדר לחסל את קלייסתנס - 8.6.1; על חפותו של קלייסתנס - קורטיוס 8.7.5; וכפי שנאמר, קלייסתנס לא זכה למשפט צדק והוצא להורג בעינויים.
  14. קורטיוס משבח את פועלו ותרומתו של פרמניון במקומות רבים: 3.6.4, 3.7.10, 4.10.17, 4.13.4, 7.2.33.
  15. קורטיוס 8.7.5; בתיאור הוויכוח בין קלייטוס לאלכסנדר קורטיוס מראה כמה פרשת פרמניון הייתה רגישה מבחינתו של אלכסנדר, מכיוון שכאשר קלייטוס משבח את פרמניון הוא עובר סוג של קו אדום. ראו: קורטיוס 8.1.38.
  16. קורטיוס 4.7.26-30.
  17. נאום ההגנה של פילוטאס - קורטיוס 6.10.27; נאום שליח הסקיתים - קורטיוס 7.8.26-27.
  18. קורטיוס 8.5.10-13.
  19. קורטיוס 4.6.27-30.
  20. קורטיוס 5.3.15.
  21. קורטיוס 5.5.3, 5.13.12, 7.4.1, 7.4.14.
  22. קורטיוס 8.12.18.
  23. קורטיוס 8.14.46.
  24. לשורה התחתונה של קורטיוס ראו: 10.5.26-36.

אינדקס מראי מקום

המזל של אלכסנדר

3.6.18: מכיוון שאלכסנדר היה כל כך בר מזל, הפזיזות שלו הובילה אותו לתהילה; מכיוון שהיה צעיר כשהספיק את מה שהספיק, תהילתו התעצמה.

3.8.20: קורטיוס מציין שבדרך כלל כאשר מגיעה שעת ההכרעה הסופית חרדה תופסת את מקומו של הביטחון העצמי של אלכסנדר. מציין שאלכסנדר חשב שכל הצלחתו הייתה פרי מזל.

4.9.22: שוב הערה על מזלו הטוב של אלכסנדר, שהפעם מציל את צבאו מהתקפה לאחר שהסתבך בחציית הפרת:

but the king's constant good fortune

4.14.18-19: קורטיוס שם בפיו של דריווש, לפני קרב גאוגאמלה, נאום שבו הוא מציין שוב את מזלו הטוב של אלכסנדר, ומסייג שבטווח הרחוק מזל טוב מוביל לפזיזות.

4.16.22: שוב מציין את מזלו הטוב של אלכסנדר ברגעי סכנה.

8.10.18: קורטיוס שוב חוזר על התמה בנוגע למזלו הטוב של אלכסנדר, שהתהילה היא תוצאה של מזל טוב ולא של הצטיינות.

אהבה ליין

5.7.1: על אהבתו של אלכסנדר ליין.

But Alexander's great mental endowments, that noble disposition, in which he surpassed all kings, that interpidity in encountering dangers, his promptness in forming and carrying out plans, his good faith towards those who submitted to him, merciful treatment of his prisoners, temperance even in lawful and usual pleasures, were sullied by an excessive love of wine.

5.7.10-11: לאחר שריפת הארמון של קסרקסס בפרספוליס המקדונים, שהיו מודעים לבושה שבמעשה, שכנעו את עצמם שזה היה עונש צודק. אלכסנדר עצמו, לאחר שהשפעת היין פגה הרגיש חרטה.

8.1.22: מציין את מנהגו של אלכסנדר לקיים משתאות ארוכים. באותם משתאות אלכסנדר, אפוף אלכוהול, התפאר עוד יותר במעלליו וגבורתו, עד כדי כך שהיה זה לא נעים גם לאוזני אלה שידעו שמה שהוא אומר הוא אמת.

ביטחון מופרז ופזיזות

3.1.17: הקשר הגורדי - מציין שהמקדונים, כאשר אלכסנדר ניגש להתיר את הקשר, היו מודאגים בשל ביטחונו העצמי המופרז של אלכסנדר.

3.1.18: חותך את הקשר עם חרב לאחר שהוא 'מרמה'.

3.5.14: שוב מציין את פזיזותו של המלך - כשביקש רופא שיסייע לו להבריא במהירות כדי שהוא יוכל להמשיך במאבקו.

3.6.3: קורטיוס מציין שבמהרו להבריא, אלכסנדר הביע את דעתו שהניצחון בשדה הקרב תלוי בנוכחותו (גאווה).

3.12.17-21: (17)לאחר שסיסיגאמביס חושבת בטעות שהפסטיון הוא אלכסנדר, אלכסנדר מגיב במתינות ואומר לא שגם הוא וגם הפסטיון הם אלכסנדר. (18) קורטיוס מציין שאם אלכסנדר היה ממשיך בנוהג זה של מתינות עד סוף חייו הוא היה מאושר יותר. במקום זאת הוא בחר לחקות ולהתחרות בניצחונתיו של דיוניסיוס, וזאת דרך כיבוש כל האומות עד האוקינוס. בנוסף לכך אותה מתינות יכולה הייתה לאפשר לו לשלוט על גאוותו וחרון אפו, חסרונות שהוא לא הצליח להתגבר עליהם, ולכן רצח את חבריו במהלך משתה (קלייטוס?) ולא היה מוציא להורג אדם בעל יכולת צבאית מפוארת שליווה אותו כברת דרך ארוכה (פרמניון?). אך בנקודה זו המזל עדיין לא עלה לו לראש. (21) הוא הפגין חמלה וסבלנות יותר מכל המלכים שקדמו לו.

And indeed, if he could have continued to practise such moderation to the end of his life, I could believe that he would have been happier the he seemed to be when he was imitating the triumphal procession of Father Liber, passing victorious over every nation all the way from the Hellespont to the Ocean.

פרמניון

3.6.4: קורטיוס מכנה את פרמניון הגנרל הנאמן ביותר לאלכסנדר.

3.7.10: אלכסנדר מקבל את עצתו של פרמניון בנוגע לזירה שבה יערך קרב איסוס.

4.10.17: אלכסנדר שוב שומע לעצתו של פרמניון לא הקריא לחיילים מכתב שבו דריווש מבטיח לחיילים היוונים כסף אם יהרגו או יבגדו באלכסנדר.

4.13.4: קורטיוס מחמיא לפרמניון:

Parmenion, the most skilled among his generals in the art of war.

7.2.33: קורטיוס מפאר את פועלו ומעשיו של פרמניון, על חשבון אלכסנדר.

8.7.5-10: דרך נאומו של הרמולאוס הוא מונה את חטאיו של אלכסנדר, ביניהם הטענה שפרמניון נרצח ללא משפט. (10) טוען בפירוש שקליסתנס לא היה חלק מהקשר.

אכזריות וכעס

3.7.11-15: אלכסנדר ערך מבחן נאמנות לעריק פרסי. הוא בודק האם הפרסי יעביר לאלכסנדר מכתב בעל ערך מודיעיני שהגיע לידיו. כאשר הפרסי לא רוצה להטריד את המלך העסוק, העיכוב מתפרש כבגידה והוא מוצא להורג. קורטיוס כותב שמעבר לכל ספק הוא הוצא להורג בהוראתו של אלכסנדר.

4.2.5: לאחר שאנשי צור סרבו לאפשר לאלכסנדר להיכנס לעיר:

Alexander could not restrain his anger, which as a rule he was unable to control.

4.2.15: אנשי צור הרגו את שליחו של אלכסנדר שבא להציע להם שלום ובכך עוררו שוב את זעמו וגרמו לו להגיע להחלטה לצור על העיר.

4.4.17: חרון אפו של אלכסנדר על תושבי צור - צליבת 2000 גברים.

4.6.29: לאחר שאלכסנדר מתרגז בשל שתיקתו של בטיס (Betis) מפקד הפרסים בעזה, הוא קושר אותו לעגלתו ומתחיל להקיף את העיר - חיקוי של אכילס. קורטיוס מציין שבדרך כלל אלכסנדר הפגין כבוד לאנשים שנלחמו בגבורה, ובטיס התאים לתיאור זה.

6.11.40: לאחר שדינו של פילוטאס הוכרע למעשה מתיר אלכסנדר לאנשיו להמשיך לענותו - לפי קורטיוס זוהי אכזריות גרידא.

7.5.31-35: המפגש עם הברנכידאי - (31) קורטיוס מספר שאלכסנדר היה זה שהכריע על גורלם. (32) מחליט לבזוז את העיר ולהרוג את כל הבראנכידאי בשל היותם בוגדים. נכנס לעיר לכאורה ללא רצון לפגוע. (33) העיר החורבה ותושביה נטבחו באכזריות. (34) המקומות הקדושים להם חוללו. (35) דעתו האישית של קורטיוס: אם הנקמה הייתה נגד הדור שבו נעשתה בגידה היא הייתה מוצדקת ולא אכזריות לשמה.

7.6.15: Spitamens ו-Catanes, אשר הסגירו את בסוס לידיד אלכסנדר, על רקע מרד בסוגדיניה ובקטריה, נטו לא לסייע לאלכסנדר בשל אכזריותו הפראית שהפגין.

8.2.2: קורטיוס מציין שקלייטוס אכן הגזים בדברים שאמר לאלכסנדר, אך למרות זאת תגובתו של אלכסנדר הייתה מוגזמת.

[a] man who had indeed immoderately abused freedom of speech

8.8.21-23: שוב חזרה על חפותו של קליסתנס. מציין שמותו בעינויים עורר זעם בקרב החיילים היוונים ושהוא לא זכה גם למשפט צדק.

10.1.39: אלכסנדר מתחיל להפגין סימנים של פרנויה לכסאו כשהוא מוציא להורג בקלות אנשים שרק הואשמו בשאפתנות יתר ללא ביסוס.

גאווה

3.6.3: קורטיוס מציין שבמהרו להבריא, אלכסנדר הביע את דעתו שהניצחון בשדה הקרב תלוי בנוכחותו.

4.4.1-2: אלכסנדר, למרות שהיה מותש ושבור, לא היה מוכן לוותר על המצור על צור כדי שהמוניטין שלו כבלתי מנוצח לא יפגע.

4.13.8: (קרב גאוגמלה) מכנה את הצעתו של פרמניון לתקוף בלילה דרך של שודדים וגנבים, דרך אשר תפגע בתהילה שלו. קורטיוס מדגיש את הגוף הראשון בקטע זה, כיצד הגאווה של אלכסנדר גורמת לו לפעול באופן שגוי. אבל בסוף הוא מוסיף שאלכסנדר ידע שהפרסים מעמידים משמר בלילה ולכן התכנית לא תעבוד בכל מקרה.

6.5.11: אלכסנדר יוצא למלחמה נגד שבט ה-Mardi מפני שהם לא שלחו אליו נציגים, ולכן חשש שזה יפגע במעמדו כבלתי מנוצח.

8.1.22: מציין את מנהגו של אלכסנדר לקיים משתאות ארוכים. באותם משתאות אלכסנדר, אפוף אלכוהול, התפאר עוד יותר במעלליו וגבורתו, עד כדי כך שהיה זה לא נעים גם לאוזני אלה שידעו שמה שהוא אומר הוא אמת.

מוצא אלוהי

4.7.26-27: הביקור בסיווא - הביקור בסיווא. כאשר אלכסנדר שאל את הכהן אמון האם הוא יכבוש את העולם, תשובתו של האחרון הייתה חנופה לפי קורטיוס.

The prophet, equally disposed to flattery....

4.7.29: ביקורת חריפה של קורטיוס על המשמעות של הנבואה בסיווא:

In light of a genuine and entirely sane appraisal, these unquestionably vague responses of the oracle would have brought ridicule upon its trustworthiness, but Fortune makes those whom she has forced to have confidence in herself alone more eager as a rule for glory than big enough to have room for it.

4.7.30: אלכסנדר, בהתעקשותו להיקרא בנו של אמון-זאוס, רק קלקל לעצמו.

6.10.27: דרך נאום ההגנה של פילוטאס מביע קורטיוס ביקורת על מוצאו האלוהי של אלכסנדר.

7.8.26-27: שליח הסקיתים מותח ביקורת חריפה על אלוהותו של אלכסנדר:

(26) Finally, if you are a god, you ought to confer benefits on mankind, not strip them of those they have; but if you are a mortal man, always remember that you are what you are. It is folly to remember those things which make you forget yourself.

(27) Those on whom you have not made war you will be able to use as friends. For friendship is strongest among equals, and those whom you have conquered are your friends. There is no friendship between master and slave.

8.5.10-12 : הנאום של קליאו בזכות הטענה שאלכסנדר הוא אל.

8.5.13: קורטיוס טוען שקליאו כיוון את נאומו נגד קליסתנס, שהתנגד לרעיון שאלכסנדר הוא אל.

Quite clearly this speech was directed against Callisthenes.

התמזרחות והתדרדרות מוסרית

6.6.1-3: לאחר המפגש עם מלכת האמזונות קורטיוס מספר:

(1) It was in facet at this time that Alexander gave loose rein to his passions, and changed continence and self control, eminent virtues in every exalted fortune, to haughtiness and wantonness. (2) Regarding his native customs and the discipline of the Macedonian kings, wholesomely restrained and democratic, as too low for his grandeur, he strove to rival the loftiness of the Persian court, equal to the power of the gods; (3) he demanded that the victors over so many nations in paying their respects to him should prostrate themselves upon the ground, and gradually sought to accustom them to servile duties and to treat the like captives.

6.6.11-12: קורטיוס על תהליך ההתמזרחות של אלכסנדר:

(11) The king, not unaware that the chief of his friends, and the army as well, were grievously offended, tried to win back their favor by liberality and by bounty. But, in my opinion, the price of slavery is hateful to free man. (12) Therefore, the the situation might not result in mutiny, it was necessary to put an end to their leisure by warm the material fir which was opportunely increasing,

8.4.25-26: כל רצונו של אלכסנדר לאיחוד מזרח ומערב נבע מתשוקתו לרוקסאן. (26) משתמש בדוגמא של אכילס שגם התחתן עם שפחה.

טיראן

8.4.30: לאחר רצח קלייטוס חופש הדיבור נאסר.

8.6.1: החיסול של קליסתנס נבע מסלידה אישית ולא מאשמה אמיתית.

Against Callisthenes, who had formerly been suspected because of insubordination, his anger was more persistent. For satisfying this an opportunity soon arose.

8.6.24: קורטיוס מזכה את קליסתנס לחלוטין.

It is certain that Callisthenes was not named as taking part in the plot but it was said that they ought to remember that they were now men` but whether that was said to console him for suffering lashes, or to excite the resentment of the youth, was uncertain.

8.8.21-23: שוב חזרה על חפותו של קליסתנס. מציין שמותו בעינויים עורר זעם בקרב החיילים היוונים ושהוא לא זכה גם למשפט צדק.

10.1.39: אלכסנדר מתחיל להפגין סימנים של פרנויה לכסאו כשהוא מוציא להורג בקלות אנשים שרק הואשמו בשאפתנות יתר ללא ביסוס.


ביקורת אוהדת

4.16.27-30: מציין שניצחונו של אלכסנדר בגאוגאמלה היה לא הודות למזלו אלא הודות להחלטותיו הנכונות והיותו גאון צבאי.

5.3.15: אלכסנדר מפגין חמלה ומתינות ונעתר לבקשתה של סיסגאמביס לחוס על אלו שבחרו לא להיכנע לאלכסנדר. הוא נעתר לבקשתה ולא רק שחונן את כולם אלא פוטר את העיר מלשלם מיסים. קורטיוס מציין שסיסגאמביס לא הייתה יכולה להשיג את כל זה אפילו אם דריווש היה עדיין מלך.

5.5.3: קורטיוס משבח את מהירותו וזריזותו של אלכסנדר:

There is no merit of the king that I could praise with more justice than his rapidity in action.

5.13.12: ציון נוסף למהירות פעולתו של אלכסנדר.

Alexander was a man of swift action...

7.4.1: משבח את מהירות פעולתו וניידותו של אלכסנדר.

7.4.14: שוב, משבח את מהירות פעולתו וניידותו של אלכסנדר.

8.1.11-19: במחוז ששמו Bazaira אלכסנדר מתקיף עם ברברי ששכן ביער ואילף חיות פרא. אלכסנדר מותקף על ידי אריה. אלכסנדר מחסל את האריה במכה אחת. קורטיוס טוען שהסיפור על המפגש של ליסימכוס עם אריה נובע מהמפגש של אלכסנדר עם אריה.

8.12.18: אלכסנדר למד לקח מהרצח של קלייטוס וכאשר אחד מאנשיו (Melegar), לאחר שאלכסנדר העניק 1000 טאלנטים מתנה למלך הודו (Taxiles), העיר בקנאה שאלכסנדר היה צריך להרחיק עד הודו כדי למצוא אדם ששווה 1000 טאלנטים. אלכסנדר הגיב במתינות ולא בזעם.

8.14.46: קורטיוס מספר על הערצתו של אלכסנדר להצטיינות ותהילה.

And truly there was no stronger and more consistent characteristic of his nature then admiration for true merit and glory; yet he estimated fame more frankly in an enemy than in a fellow citizen. For he believed that by his own countrymen his greatness could be impaired, but that it would be the more illustrious the greater those and had been whom he had conquered.

השורה התחתונה של קורטיוס

10.5.26-32: דעתו של קורטיוס על אופיו של אלכסנדר (החלק האוהד):

And, by Heaven! to those who judge the king fairly it is clear that his good qualities were natural, his faults due to his fortune or to his youth. He possessed incredible strength of mind, a courage excelling not only among kings but among those those sole merit it is, a generosity that often bestowed greater gifts than are asked of gods in prayer, clemency towards the vanquished, shown either by returning so many kingdoms to those from whom he had taken them in war or by giving them as gifts, a constant contempt of death, the fear of which appalls the rest of mankind, a desire for glory and renown which, although it was greater then was proper, yet was to be overlooked in a young man who had done such glorious deeds; so his devotion to his parents, of whom he had decided to consecrate Olympias among the immortals and had avenged Philip, his kindness to almost all his friends, his goodwill to his soldiers, his wisdom equal to the greatness of his spirit, and a keenness of judgement of which one if his years could hardly have been capable, a restraint of immoderate desires, the indulgence of passion only within natural requirements, and to have enjoyed no pleasures except such as were lawful, were certainly gifts of his own nature.

10.5.33-36: דעתו של קורטיוס על אופיו של אלכסנדר (החלק הלא אוהד):

The following qualities were attributable to his fortune: to equal himself with the gods and to aspire to divine honors, to trust to oracles which advised such conduct, and to be more angry than was fitting with those who refused to venerate him, to change his attire to that of foreign nations, to imitate those customs of the conquered races which he had scorned before his victory. As for his hot temper and his love of wine, just as there were intensified by youth, greater she might have moderated them. Yet it must be confessed that although he owed much to his own merit, yet he owed still more to fortune, over whom he alone of all mortals had control. How often did she save him from death! How often, when rashness brought him into danger, did she protect him by perpetual good luck! She likewise fixed the same end for his life and for his glory; the Fates waited for him until, having thoroughly subdued the Orient, and having reached the Ocean, he fulfilled every task of which mortality was capable.

מראי מקום נוספים 

3.3.28: ביקורת על קרב איסוס - לאחר תיאור ארוך של הצבא הפרסי קורטיוס מגיע למסקנה שאלכסנדר לא היה בנחיתות מספרית בקרב איסוס, וזאת בשל סרבול הצבא הפרסי לעומת יעילות הצבא המקדוני.

4.3.24: בעת צרה אנשי צור חשבו להחיות מחדש פולחן של הקרבן בני אדם לאלים. קורטיוס מביע את דעתו השלילית על קורבן אדם.

5.6.31: לאחר שכוחותיו של אלכסנדר נבלמו על ידי מארב של הפרסים, אלכסנדר יצא עם כוח חמוש קלות לעיקוף כדי להפתיע את האויב. על הלחימה של אלכסנדר ואנשיו אל מול הפרסים החמושים העדיפים:

In my opinion, necessity spurs on even cowardice, and desperation is often a cause for hope.

6.11.21: קורטיוס לא מכריע בנוגע לאשמתו של פילוטאס בקשירת קשר נגד אלכסנדר.

7.8.19: נאום של שליחי הסקיתים לאלכסנדר - מכנים אותו שודד ארצות חמדן. (ב-7.8.11 קורטיוס מציין בפירוש שנאום זה מוצג לקוראים מילה במילה כפי ללא שינוי כפי שנמסר לו על ידי מקורותיו)

8.4.28: דעתו האישית של קורטיוס על טקס הנישואין המקדוני.

8.10.12: המפגש עם מיתוס דיוניסיוס בניסא. המצאת הסיפור על ידי היוונים.

9.1.34: דעתו של קורטיוס על הדיווחים המוזרים מהודו:

As for myself, I report more things than i believe; for I cannot bring myself to vouch for that about which I am in doubt, nor to suppress what I have heard.

9.5.21: ביקורת על המקורות העתיקים:

Clitarchus and Timagenes are our authorities for the statement that Ptolemy, who was later king, was present at this battle, but he himself, who certainly was not inclined to depreciate his own glory, has written that he was not there, since he had been sent on an expedition. Such was the carelessness of those who composed the old records, or their credulity, which is an equally great fault.

9.8.22-24: דעתו האישית (האוהדת) של קורטיוס על תלמי.

10.10.11: קורטיוס שוב מביע פקפוק במקורות בנוגע לגופתו של אלכסנדר, אשר לא הראתה סימני ריקבון גם לאחר שבוע.

10.10.14: הגרסאות השונות לסיבת מותו של אלכסנדר.

חזרה לדף הקורס