Barclay 1996

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני ב / מחקר מודרני B

Barclay, John M. G. 1996. Jews in the Mediterranean Diaspora from Alexander to Trajan (323 BCE – 117 CE). Edinburgh: T&T Clark.

סיכומים

עמ' 282:

פילון ביקר ברומא במסגרת משלחת מאלכסנדריה בזמן שלטונו של גאיוס (קאליגולה). דיווחו מדגיש את הזכויות של היהודים מנקודת מבט אפולוגטית. מיוספוס אנחנו שומעים מעט מאוד. לעומת זאת המקורות הפגאניים הרבה יותר עשירים במידע. המקורות מגיעים מהאליטה, אשר מפגינה בדרך כלל עוינות כלפי היהודים.

עמ' 283-284:

בתי הקברות שנמצאו מתוארכים למאה השלישית והרביעית לפנה"ס.

עמ' 285:

משנת 161 לפנה"ס, עם כינון היחסים בין הסנאט ליהודה, הגיעו משלחות מיהודה לרומא לחתימה על ההסכמים בין הצדדים. כמו המשלחת בשנת 142 לפנה"ס.

דיווחו של ואלריוס מקסימוס:

נפוטיאנוס (מאה חמישית) – היהודים גורשו בשל מיסיון ונהרסו מזבחותיהם הציבוריים. פאריס (מאה רביעית) – היהודים הפיצו את כת יופיטר סבזיוס (Jupiter Sabazios) ולכן הוכרחו לחזור לבתיהם. הסבר לדיווח של פאריס – בלבול בין סבזיוס ליהווה צבאות במקורות שהסתמכו על ואלריוס.

עמ' 286:

שני המקורות מציגים גירוש בשל פעילות מיסיונרית, אך קיימת אפשרות שהדיווח נכתב בצל האירועים של שנת 19 לספירה. וארו (116-27 לפנה"ס) שהיה שמרן, דווקא הביע יחס אוהד ליהדות ומציין שהיהודים זבחו ליופיטר רק בשם אחר, אך דיווחו שרד רק אצל אוגוסטניוס בלבד (Stern, 72-75, pp.209-212). אמינותו של אוגוסטינוס עולה מכיוון שהוא נותן דוגמאות רבות ולא הוא לא מהסס לציין מקורות שסלדו מהיהודים.

עמ' 286-287:

משפט פלאקוס אצל קיקרו:

התמיכה ההדדית של היהודים אחד בשני. הוא מרמז על דבקותם של היהודים ויכולתם להשפיע באסיפות פוליטיות רשמיות. נאומו של קיקרו, גם אם מוצף בהגזמות רטוריות, מלמד על התבססותה של קהילה יהודית ברומא, מאורגנת מספיק כדי להוציא משלוחי כסף לירושלים ולצבור מוניטין של קהילה מלוכדת.

עמ' 289:

לא עולה מנאומו של קיקרו סכנה כלשהי לדת הרומית.

מקורות הקהילה היהודית ברומא:

השבויים שהביא עימו פומפיוס. (יוספוס, קדמוניות 14.70-71). המלחמה המתמשכת ביהודה הביאה לשבויים נוספים (יוספוס קדמוניות 14.85,119-120). המספר שמופיע אצל יוספוס מוגזם. פילון מציין שבזמן ביקורו (37-41 לספירה) רוב היהודים ברומא היו שבויי מלחמה שהשתחררו וזכו לאזרחות רומית (Philo, Legatio ad Gaium155).

עמ' 290:

בזמנו של טיבריוס הם התיישבו בגדה הימנית של נהר הטיבר (Trastevere). מרמז על חיים צנועים שרוב האוכלוסייה היהודית ברומא. בתי קבורה יהודיים, בתי כנסת ומשלוחי כסף לירושלים מצביעים על אוכלוסייה מלוכדת.

עמ' 291-292:

הקהילה היהודית הצליחה לבסס ושלמר את ייחודה החברתי בחברה הרומית. תמיכתו של יוליוס קיסר ביהודים שאפשרה להם לשגשג. עשה זאת כדי לזכות בתמיכת בני עמם במזרח – בפרוץ מלחמת האזרחים קיסר השתמש באריסטובולוס להילחם נגד כוחותיו של פומפיוס (קדמוניות 14.123-125) וסיוע לקיסר במסעו הצבאי במצרים (קדמוניות 14.127-39). קיסר החזיר טובה לממלכת יהודה במיסים (קדמוניות 14.190-212).

זכויות ניתנו ליהודי אסיה הקטנה, (קדמוניות 14.213-216) אבל האם גם יהודי רומא נהנו מכך? רמז מופיע אצל סווטוניוס (Seut. Div. Iul. 42.3) על איסור קולגיות למעט אלו שנהנות מהיותן עתיקות, שמסביר את הצער שהביעו היהודים בהלוויתו של קיסר (Div. Iul. 84.5). קיסר ראה את ההתכנסויות של היהודים כא-פוליטיות, עתיקות מספיק או כאלו שתומכות בו, ולכן השאירן בניגוד לקולגיות אחרות.

עמ' 292:

תקופתו של אוגוסטוס:

אין עדויות להגבלות ואיסורים שהטיל אוגוסטוס על היהודים, אלא ליחס חם ואדיב. למרות המניע הברור של פילון, לא צריך לפקפק בדיווחו על הזכויות שהעניק אוגוסטוס ליהודים(legatio ad Gaium155-157).

עמ' 293:

אוגוסטוס דאג שאזרחי רומא היהודיים ייהנו גם מחלוקת התבואה במקרה והיא נפלה על יום השבת (Legatio ad Gaium158) והוא לא ראה את הדת היהודית כמתנגשת עם האזרחות הרומית (Legatio 157). פילון מציין שהיחס העדיף שקיבלו היהודים לעורר כעס עליהם מצד אלו שראו עצמם מקופחים (Legatio 159). אוגוסטוס תרם למקדש בירושלים ובית כנסת ברומא נקרא על שמו (Legatio 157, 317).

ביקור ארכלאוס, בנו של הורדוס, ברומא בשנת 4 לפנה"ס, כדי לקבל את אישור הקיסר לירושתו, 8000 יהודים הפגינו נגדו (קדמוניות 17.300-303).

כאשר מתחזה לבנו של הורדוס, אלכסנדר, הגיע לרומא, הוא לווה על ידי המוני יהודים (מלחמת היהודים, 2.101-110; קדמוניות 17.324-38).

עמ' 295:

התנהלותם של היהודים ברומא מרמזת על דאגה לנעשה ביהודה.

כל העדויות מצביעות על כך שהקהילה היהודית פרחה בתקופת אוגוסטוס, למרות שיש להיזהר מהמספרים המופיעים במקורות. למרות שארבעת אלפים מגויסים בתקופתו של טיבריוס מופיעים גם אצל יוספוס וגם אצל טקיטוס, ולכן נהנים מאמינות גבוהה יותר. (יוספוס, קדמוניות 18.84; טקיטוס 2.85.4).

אם היו 4000 יהודים בין הגילאים 18-45 אז סך האוכלוסייה היהודית ברומא הגיעה ל-30,000 – הערכה די מתונה. (ביבליוגרפיה מלאה להערכות הקהילה היהודית ברומא – הערה 32) מתוך מיליון, זוהי אוכלוסייה לא גדולה, אך עדיין מורגשת, בייחוד אם היא פועלת יחדיו – כושר ארגון, מכנה משותף) (השווה stambaugh pp. 89-91).

עמ' 295-296:

השפעת היהודים בתקופת אוגוסטוס מופיעה:

אצל הוראציוס (sermons 1.4.140-143) היהודים מתוארים כמגזר בעל השפעה ברומא, דתיות, חברתיות ואולי אף פוליטיות. עוד דוגמא שחברו של הורצאיוס מסרב להצילו מחזיר בר מכיוון שאם יעשה כך יחלל את השבת ויעליב את היהודים (sermons 1.9.60-78). אמנם זו בדיחה אך רומאים רבים היו מודעים לקדושת השבת אצל היהודים; אצל אובידיוס מתוארת כיצד השבת מביאה לסגירת בתי עסק וחנויות, של יהודים וגויים וכך ניתן לחסוך קניית מתנה לבת זוג. (Ars Amatoria 1.413-416). הדיווחים של שניהם נעשים כעניין שעשוע, אך עדיין הם מתייחסים לכל הפחות לתפיסת היהודים בקרב הציבור הרומי כקהילה שהייתה בעלת השפעה כמעמדות התחתונים ולא כאיום משמעותי על דרך החיים הרומית.

עמ' 298:

כאשר אגריפה מזהיר את היהודים שלא יזכו לזכויות אם הם יפגעו בממשל הרומי (יוספוס, קדמוניות, 16.60), נחשפת פגיעותם הפוליטית של היהודים: אם הממשל יראה בפעולותיהם כפוגעות באינטרסים של המדינה, הם לא יירתעו מלפעול בכוח נגדם.

טיבריוס:

הסנאט ולא טיבריוס הוא זה שמגייס את היהודים לצבא. טקיטוס ויוספוס מסכימים על המספר ועל היעד (סרדיניה). פילון מאשים את סיאנוס ומזכה את טיבריוס (legatio 159-161) – מפגין אי אמינות.

עמ' 299:

יוספוס מאשים ארבעה רמאים בגירוש. לתגובה כזאת לא סביר שתגיע לאחר מקרה אחד.

יוספוס, סווטוניוס וטקיטוס קושרים את הגירוש למצרים – מקדש איסיס.

סנקה – יחס שלילי לכתות זרות ברומא. הערתו של סנקה מצביעה על כך שגויים יכלו להיחשב כיהודים בשל מנהגים של הימנעות מאכילת מזונות מסוימים, מכיוון שסנקה היה פיתגוראי.

הסיפור על פולביה מייצג דאגה בשל קיום האלמנט הזר שמתפשט בקרב המעמד הסנאטוריאלי והפרשי. התקרית כולה מייצגת פחד רומאי מפלישה תרבותית, שהוביל את הממשל לפעול נגד כוהני איזיס ובפעם הראשונה נגד היהודים.

חיסול הכת של איסיס היה קל יותר מאשר הכנעת היהודים. גם אם יהרסו בתי הכנסת ויגורשו המנהיגים, עדיין תישאר קהילה גדולה של יהודים בעלי זהות אתנית אחידה וחזקה שישמרו את מנהגיהם ללא בתי הכנסת והמנהיגים. לכן הסנאט בחר לגרש כמה שיותר יהודים ללא הליך משפטי, מה עוד שאזרחים רומיים יהודים אי אפשר היה פשוט לגרש ללא הליך חוקי, אך היה אפשר לגייסם בכפייה – לכן הגיוס לסרדיניה. יהודים ללא אזרחות רומית היה אפשר פשוט לגרש.

עמ' 300:

יהודים וכאלה בעלי נטיות יהודיות גורשו מן העיר. (הערה 45: למרות שמדובר על איטליה אצל טקיטוס, יש להניח שמדובר לגירוש מהעיר רומא).

הסנאט ניסה להחליש את ההשפעה היהודית בעיר דרך גירוש יהודים ותומכיהם.

עמ' 301: חיי היהודים חוו טלטלה משמעותית בשל אירוע הגירוש.

הגירוש של שנת 19 מייצג את ההכרה הציבורית הראשונה שבה היהדות היוותה איום על דרך החיים הרומית.


הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

תשע מונותאיזם עבודה מסכמת אייל מאיר

קישורים נוספים

ב