Gammie 1986

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני ג / מחקר מודרני G

Gammie, John G. 1986. "Herodotus on Kings and Tyrants: Objective Historiography or Conventional Portraiture?" Journal of Near Eastern Studies. Vol. 45, No. 3. Pp. 171-195.

סיכומים

עמ' 172

ווטרס הראה שהרודוטוס מתעסק באופן אובייקטיב גם עם הפאן השלילי והחיובי של הטיראנים היוונים, כמו גם מלכי המזרח.

חלק מהתכונות והאפיונים החיוביים שימשו את הרודוטוס כדי להפוך את דמויותיו ליותר אמינות ואמיתיות בעיני הקוראים. המאמר ינסה להבחין אילו תיאורים של מלכים וטיראנים יותר אמין אצל הרודוטוס.

המאום של אוטאנס מרכז את כל התכונות השליליות של שליט יחיד. אל מול תבנית זו היא תבחן כמה הטיראנים היוונים מתאימים ובאיזו דרגת התאמה.

עמ' 187

ישנן בעיות שונות בניסיון של ווטרס לטעון לאובייקטיביות של הרודוטוס.

עמ' 188

ווטרס טוען שיש להתייחס לגרעין של שלושה עשר או חמישה עשר טיראנים יוונים שמסופר עליהם ולא רק מציינים את שמם. אותם יש לחלק לשלוש קבוצות:

  1. אלו שהופיעו באופן ישיר או עקיף במלחמות הפרסיות.
  1. אלו שפעולותיהם במאה השישית יצרו את הרקע למלחמה.
  1. אלו שאי אפר לוותר עליהם.

(השווה: ווטרס, עמ' 5)

ווטרס מציע מודל מתודולוגי אך לא פועל על פיו. כאן יערך התיקון.

ווטרס טוען שהרודוטוס לא אחראי ללקחים המוסריים הטבועים בסיפורים שהוא מספר אלא רק בכך שהוא בוחר לשלבם בסיפורו, ולפרשנות שלו לסיפורים אלו. (ווטרס, עמ' 15)

אך קשה לטעון שהבדיות שהרודוטוס משלב בסיפורו מסייעות לטענה שהרודוטוס אובייקטיבי. למשל רצח ליקופרון על ידי הקרקירים. לכאורה הקורא חושב שפריאנדרוס שילם עבור חטאיו בכך ששושלתו נעצרה. הוא כל כך התמקד בהיעדרות העונש של הטיראן, שהוא שכח שמותו של היורש הוא עונש גדול בפני עצמו. כמו כן הוא הגזים בחלוקה בין סיפור היסטורי לבדיה.

עמ' 189

ווטרס (עמ' 4, 14) טוען מן השתיקה שהרודוטוס הוא אובייקטיבי, כי ישנם מקרים שבהם הרודוטוס לא תיאר את פשעי הטיראן המדובר.

למשל במקרה של פריאנדרוס ורצח בנו, ווטרס טוען שהקרקירים הם הרעים בסיפור זה. אך קשה להתעלם כיצד מעשיו של הטיראן הובילו למותו של בנו, מה גם שיצביעו על עמדה פרו-טיראנית.

עמ' 190

הרודוטוס לא עקבי בלקחים המוסריים שהוא מעביר לקוראים דרך סיפורי הטיראנים.

קבוצה ראשונה:

1 – הטיראנים של מילטוס

עמ' 192

קבוצה שנייה:

פיסיסטראטוס והיפיאס. הרודוטוס מגנה את הטיראניה של היפיאס אחרי ההתנקשות בהיפרכוס. מציין שעם גירוש הטיראנים, האתונאים זכו בחופש. מוזר שהרודוטוס נמנע מגינוי ישיר וספציפי של הטיראנים עצמם. הנאום של סוקלס לרעות של הטיראניה לא מציין דוגמאות משלטון שישים השנים של הפיסיסטראדים אלא מגנה את זה של הקיפסלידים ושל מילטוס (תראיסיבולוס). במקום זאת נדמה שהרודוטוס משועשע מהתעלולים והטריקים שפיסיסטראטוס השתמש כדי לעלות לשלטון.

עמ' 193

הוא טורח ומציין שני דברים חיוביים על פיסיסטראטוס. שהוא שלט על פי החוק מכיוון שהוא לא שינה אף חוק או מוסד. הטיהור של דלוס. הנאום של סוקלס מונה את הרעות של הטיראניה אך הרודוטוס טורח לציין את מעלות שלטון הפיסיסטראדים.

את קיפסלוס ופריאנדרוס יש לבחון יחדיו. הרודוטוס מציין שקיפסלוס פשוט מילא את תפקידו, שהועד לו על ידי הגורל ונמסר לו על ידי הפיתיה של דלפי, בכך שחיסל והגלה המון קורינתים ובכך נתן לנאום של סוקלס משמעות.

הסיפור של קיפסלוס ומליסה מביע את המוטיב של האישה הנאנסת למשהו נגד רצונה, והביקורת על נקרופיליה היא בעצם נגד עריכת טקסי הקבורה באופן הנכון והראוי. הרודוטוס ציין כבר בספר שלוש כיצד הוא קצר את הנקמה על עוולותיו.

הרודוטוס מתעלם מכך שפריאנדרוס היה פטרון אמנות (1.23), ומתעלם מהבקשה מפריאנדרוס לשמש כבורר בין לאומי (5.95). (השווה פירסון, ע"מ 141-142) הסיבה לכך היא שהדיוקן של הטיראן במאה החמישית כבר מבוסס ולכן הרודוטוס היה צריך להתעלם מהאלמנטים החיוביים בדמותו. נכון חלקי, התיאור של הרודוטוס לקיפסלוס ופריאנדרוס הוא מתון ולא מוגזם.


הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

אייל מאיר הגיאופוליטיקה של יוון הקלאסית

אייל מאיר תשע ב מיתוס והיסטוריא עבודה מסכמת

קישורים נוספים

ב