רון ברק - Lex Ovinia

מתוך Amitay.haifa.ac.il
(הופנה מהדף Lex Ovinia)
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מושגים ס|מושגים ח|מושגים א|מושגים L|מושגים O | רון ברק - הסנאט הרומי

[1][2]Lex Ovinia (נחקק בתאריך לא ידוע, כנראה בין 318-312לפנה"ס[3]) נתן לקנזורים כוח לוסת ולשנות את רשימת הסנטורים (ordo senatorius). מטרתו עקרית הייתה לנפות מהסנאט את המועמדים הלא ראויים מבחינה מוסרית, אפילו כאשר נמצאו מתאימים מסיבות אחרות[4].


נראה כי לפני חקיקתו של ה-Lex Ovinia, חברות בסנאט הייתה תלויה אך ורק ברצונו הטוב של המחזיק באימפריום. לא היתה שום ערובה כי סנאטור ששירת תחת שלטון אחד יהיה בהכרח סנטור גם תחת השלטון הבא[5].[6]Festus מאשר נקודה זו כאשר הוא קובע במפורש, כי לפני ה-Lex Ovinia, סנטורים שפסחו עליהם (praeteriti) לא ראו בכך פחיתות כבוד, בעוד שלאחר החוק היה זה אות קלון אם נשללה מאדם חברותו בסנאט.

המשמעות של האמור לעיל היא שבזמן הקדום היה הסנאט לא יותר ממועצה מייעצת אד הוק בעלת חברות לא קבועה - ולא ארגון קבוע שהחברות בו היא לכל החיים[7]. תוצאה חשובה של ה-Lex Ovinia היתה כי מי שנבחרו הפכו סנאטורים לכל חייהם ומִשרתם לא היתה תלוי עוד ברצונם הטוב של המגיסטרטים המכהנים.


אין זה ברור מן הראיות (עמ' 290 Festus L) בדיוק איך ביצעו הקנזורים את משימתם. בטקסט כתוב רק שהם 'נשבעו לגייס את האנשים הטובים ביותר מכל שדרות הציבור' ללא הסבר נוסף[8] ולכן נראה כי הטקסט מביא רק תקציר של התקנות שפורטו בחוק. נוכל לשער שרשימת האנשים כללה את כל המגיסטרטים הקורוליים לשעבר, הן פטריקים והן פלבאים, אך איננו יכולים לומר זאת בודאות.
בכל מקרה יכולים אנו להניח בביטחון כי החוק פירט את הקריטריונים של הבחירה, ובכך הגביל בהכרח את מרווח שיקול דעת של הקנזורים. למרות שהחוק נתן לקנזורים הזכות להשמיט שמות מהמועמדים לסנאט, נראה כי מותר היה להם לפסול רק המועמדים שמבחינה מוסרית לא היו כשירים לחברות בסנאט. קורנל מסכם כי ה- Lex Ovinia מסמן שלב חשוב במה שמומזן קורא "שחרור הסנאט מהשפעת המגיסטראטים"[9].

נמצא בשימוש ב...

תשעא א - חברה ומשטר ברפובליקה הרומית

קישורים נוספים

  1. או בשמו מלא Lex Ovinia de senatus lectione
  2. Tim J. Cornell, The Beginnings of Rome: Italy and Rome from the Bronze Age to the Punic Wars (C. 1000-264 BC). Routledge history of the ancient world. London [u.a.]: Routledge, 2006. עמ' 248, 370, 374
  3. George Mousourakis, 2007.A legal history of Rome. London: Routledge. עמ' 10, 200.
  4. Festus, s.v. Praeteriti Senatores; Cicero de Leg. III.12
  5. Festus, F.246Praeteriti senatores quondam in opprobrio non erant, quod, ut reges sibi legebant sublegebantque, quos in consilio publico haberent, ita post exactos eos consules quoque et tribuni militum consulari potestate coniunctissimos sibi quo<s>que patriciorum et deinde plebeiorum legebant, donec Ovinia tribunicia intervenit, qua sanctum est, ut censores ex omni ordine optimum quemque curiati<m> in senatu<m> legerent; quo factum est, ut qui praeteriti essent et loco moti, haberentur ignominiosi.
  6. למעשה, לפני ה-Lex Ovinia, הסנאט ככזה - לא היה קיים.
  7. קורנל מעיר: The text is unfortunately corrupt at the crucial point. The manuscript reading is
    curiati, which most commentators, following Ursinus, emend to curiatim (‘by curiae’). This strikes me as meaningless, and I prefer to accept Meier’s suggestion of iurati (i.e. the censors were ‘sworn’, ‘bound by oath’, etc.). I regard this as virtually certain, in view of the parallel case in Cicero, pro Cluentio 121: … praetores urbani, qui iurati debent optimum quemque in lectos iudices referre …
  8. Theodor Mommsen, R?misches Staatsrecht 3,2. Leipzig: Hirzel, 1888, עמ' 880