נעה אילת ואמיר גורן - Rex

מתוך Amitay.haifa.ac.il
(הופנה מהדף Rex)
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מושגים R\מושגים מ

REX

אטימולוגיה

למושג בלטינית שמשמעו- מלך, קיימים שורשים אינדו אירופאיים, שניתן לאתר בקלטית, באידו אירנית ובאינדו גרמנית. בהתאם לשורש האינדו-גרמני של המילה "רקס", שפירושו ליישר, למתוח, כך תפקידו של הרקס היה לשלוט, לשמור על היות הסדר על כנו כראוי- "מיושר". זאת, במטרה לייסד הרמוניה הולמת לחברה בעלת סדר טבעי.


כרונולוגיה של המלוכה

המסורת מספרת כי רומא נשלטה על ידי מלכים במהלך השלבים הראשונים בהיסטוריה שלה. המונרכיה הרומית כנראה החלה במאה ה-8 BC, כאשר רומולוס גילם את מלכה הראשון.

ברור שמלכו ברומא מלכים, אך המידע אודות האישים עצמם לוט בערפל ואגדי ברובו. סביר להניח שרוב שמות המלכים שהשתמרו אכן מייצגים דמויות היסטוריות, במידה זו או אחרת. לרוב המידע אודות המוסדות והמפעלים של המלכים השונים אמין יותר מהסיפורים על המלכים עצמם. ידוע כי המלוכה התפרשה על גבי 250 שנה- החל מייסוד העיר ועד גירוש המלך האחרון.המסורת מונה שבעה מלכים (התאריכים המצורפים הם המסורתיים; עוד על הכרונולוגיה- בדף "מיתוס והיסטוריא ברומא המלוכנית"):

  1. רומולוס (Romulus 753-717 BC) הוא ככל הנראה יציר הדמיון. לו מיוחסים יסוד העיר, חטיפת הנשים הסביניות, שלטון משותף עם המלך הסביני Titus Tatius, מלחמות מוצלחות כנגד שכנים אטרוסקים ואחרים, ויצירתם של המוסדות המוקדמים ביותר של המדינה הרומית.
  2. נומא פומפיליוס (716-674 Numa Pompilius) מבוסס אולי על דמות היסטורית. לו מיוחס יסוד הדת הרומית, כולל לוח השנה. ימיו היו ימי שלום ושלווה.
  3. טולוס הוסטיליוס (673-642 Tullus Hostilius) - אף הוא, יתכן, דמות היסטורית. ניהל מלחמות רבות, שבמפורסמת בהן כבש את Alba Longa, המטרופוליס המיתולוגית של רומא העיר.
  4. אנקוס מרקיוס (641-617 Ancus Marcius) - מלך ממוצא סביני, שמצד אמו היה גם נכדו של נומא. הסיפורים על מרקיוס נושׂאים אופי עובדתי יותר, ומיוחסת לו בניית הגשר הראשון על הטיבר, כמו גם ייסודה של אוסטיא, הנמל של רומא לחופי הים-התיכון. דורות מאוחרים זכרו את ימי שלטונו לטוב.
  5. לוקיוס טרקוויניוס פריסקוס (616-578 L. Tarquinius Priscus), ממוצא אטרוסקי למחצה, ניהל את המדינה ביד רמה וזכה להצלחות כלוחם, מחדש חוקתי ושליט רב-חסד לעיר. גם הסיפורים על מעשׂיו מבוססים ככל הנראה על עובדות היסטוריות.
  6. סרוויוס טוליוס (578-534 Servius Tullius) - הדמות המורכבת והמסקרנת מבין המלכים. שאלת מוצאו לוטה בערפל אגדי, ומעשׂיו מעוררים מחלוקות גדולות במחקר. עם זאת, ברור שהיה אחראי למספר מהלכים מכריעים בעיצוב המדינה הרומית: ארגון מחדש של חבר האזרחים; בניית מקדשים, מבנים ציבוריים וביצורים; רפורמות חשובות בענייני פנים. הוא היה הדמוקרטי ביותר שבין המלכים, ובמפעליו הפוליטיים ניתן לראות את ניצני הרפובליקא שבדרך.
  7. לוקיוס טרקוויניוס סופרבוס (534-509 L. Tarquinius Superbus) היה טיראן טיפוסי. בנו של טרקוויניוס הראשון, הוא עלה לשלטון לאחר שרצח את סרוויוס חותנו. אכזרי ויהיר, הוא היה מצביא מוצלח, שהפך את רומא לכח הצבאי הראשון במעלה במרכז איטליא. בנה את מקדש Jupiter Capitolinus, אחד מהמבנים הגדולים והמרשימים בעולם הים-התיכוני בימיו. ממש עם השלמת בניית המקדש, ולפני שהספיק לחנכו, גורש טרקוויניוס מן העיר ונוסדה הרפובליקא.

(הפרטים הנ"ל מועתקים מתוך הפרק סרוויוס טוליוס והמלוכה הרומית)

מידת כוחו של הרקס

למלכים עד אנקוס מרקיוס יוחסה במידה רבה הגבלה של כוח. ההגבלה נבעה מהארגון החברתי-פוליטי בקוריות. ריכוז של כוח בידי המלך על ידי רפורמות של המלכים האטרוסקים, שהיו שלושת האחרונים, אשר ניצלו כל הזדמנות להרחיב את בסיס כוחם בקרב האנשים בספירה הדתית. אף על פי כן, כוחו של הרקס נותר באופן כולל מתחת למשפחות האצילות, אשר עלה בידן לסלק את המלך האחרון ב-509 BC בקלות יחסית.


סמכויות הרקס

לא ניתן לשחזר לפרטים את סמכויות המלך ולא קיימת וודאות לגביהן- אופיין והיקפן. המקורות מספרים כי כוחו של המלך הושרה בקונספט של האימפריום, שבתקופת הרפובליקה ניטל ע"י המגיסטרטים. סביר להניח שהעיטורים והאמצעים הסמליים השונים של כוח, אשר סימלו את כסמכותו האבסולוטית של בעל האימפריום, מקורם עוד בזמן המלוכה. אלו כוללים את הפסקס (ראה פירוט בערך "ליקטור"), גלימות סגולות, והסלה קורוליוס (ראה פירוט בערך "מגיסטרט"). אלו כנראה הושאלו מהאטרוסקים.

נראה סביר שהמלך פיקד על הצבא, והיה בידו כוח שיפוט עליון. בנוסף היה עליו כנראה לקיים מגע עם הסנאט ואסיפת הקוריות, גופים אשר היו כנראה קיימים עוד בזמן המלוכה.

המלך היה ממונה עליון על כל המטלות הפולחניות, אותן הוא מילא ברומא בהיכל ייחודי, יחד עם בת זוגו המלכה, שנישאה לו באמצעות טקס ה-confarreatio, ובנות ביתו הבתולות- vestals. עדות המחזקות את תפקידו כבעל אופי פולחני זה היא האמונה, שהסכמת האלים הייתה דרושה לשם התקיימות בחירת המלך. הסמכות הדתית של המלך הינה בעייתית. כיצד ניתן להסביר את ריבוי אנשים בעלי סמכות דתית בכירה- כמו הפונטיפקס, והאווגורס (augures) בזמן המלוכה, אם היה ביד המלך העמדה הדתית העליונה? ניתן לפתור סוגיה זו, על ידי כך שהעובדות מרמזות על כל שלמלך לא היה מונופול על הסמכות הכהנית.

קיימת תיאוריה שעל פיה המלך שימר את סמכותו הדתית לזמן ממושך יותר מאשר כוחותיו האחרים, ושהרקס סקרורום של הרפובליקה הוא למעשה המלך האמיתי אשר הורד בהדרגה עד להיותו דמות בעלת סמכויות טקסיות בלבד, במהלך התקופה הארכאית. הרקס סקרורום הייתה דמות שהמשיכה להתקיים ברפובליקה (הפניה לדיון בעניין). לכן מתבקש בהתאם, שהכוח הצבאי והשיפוטי של המלך אומץ בתקופת הרפובליקה על ידי מגיסטרטים שתפקידם אינו בעל אופי דתי (דיקטטור, קונסול, פריאטור מקסימוס).


דרכי עליית המלך לשלטון

מנגנון מינוי מלך חדש

המלוכה הרומאית הייתה מלוכה שלא עברה בירושה, אלא על ידי בחירת מועמד מתאים.

מנגנון בחירת מלך חדש ברומא היה הליך אשר הורכב ממספר שלבים, עם מותו של המלך החל השלב הראשון שנקרא גם תקופת בין המלכים(Interregnum), תקופה זו נמשכה כשנה ובמהלכה מי ששלט הם ראשי המשפחות הפטריקיות, כל ראש משפחה שלט כחמישה ימים וכך בוצעה הרוטציה בינהם עד להכתרת מלך חדש.
במהלך שנה זו היה על ראשי המשפחות הפטיקיות (Patres Familias) הללו לצבוע מועמד לתפקיד המלך, לאחר שאותר מועמד ראוי התקיים טקס קבלת אישור מהאלים לאותו מועמד(auspices). יש לציין שמלך זה לא חייב להיות רומי והוא אף יכול לבוא מחוץ לממלכה. המלך הנבחר הגיע בהכרח מחוץ למערכת האריסטוקרטית הפטריקית ובשל כך היה תלוי באלו אשר הכניסו אותו למערכת זו. מינוי מלך ממקור חיצוני הוא עקרון שאינו מובן מאליו, אך נודעו לו יתרונות מהותיים.


מהם היתרונות במינוי מלך חיצוני?
1. מנהיג חיצוני יכול למנוע מאבקי כוח ושליטה בקרב הפטריקים - המלוכה היתה חסומה בפני הפטריקים והם היו רק ממליכי-המלכים אבל לא היו מלכים בעצמם. הם היו אנשים בעלי כוח רב בממלכה אשר דאגו מאוד לשמור על אינטרסים אישיים, ולעיתים לאור ניגוד אינטרסים התגלעו אי הסכמות בינהם. החלפת מלך כל תקופה איפסה את המצב והחזירה אותו לקדמותו ואף מנעה מאחדים לצבור כוח מוגזם.
2. הוא נתן פתח לציבור להעלות את טענותיו באשר למינוי מלך אחד למשנהו – ניתן היה ללמוד מהקדנציה הקודמת מנקודת מבט חיצונית עליה.
3. דרך בחירת המלך הובילה לקונצנזוס בנוגע לזהות השליט - מינוי מלך היה תלוי בהעדפות המלך הקודם, אך לא באופן כה משמעותי מכיוון שהוא היה צריך לעבור את כל שלבי האישור - הפטריקים, האלים והעם. בכך נוצר מצב שהמלך נבחר ע"י כולם ועל פניו לא יכולות להיות תלונות שבוצע מחטף.
לאחר שראשי המשפחות החליטו על המלך והאלים אישרו זאת, הגיע המלך להצבעה באסיפת העם, לאסיפה זו הורשו להגיע רק נושאי הנשק ולהצביע. לא ידוע אם הפטריקים הציבו בפני העם בחירה בין מועמדים או שהציבו בפניהם מועמד אחד לאישור.


השאלה הנשאלת היא האם הצבעת העם כאן היא בעלת משמעות להצבעה או שמא אנו מדברים על מס שפתיים?
בכדי לענות על שאלה זו עלינו להבין לעומק יותר את אורח החיים אשר התקיים בתקופה על ידי האזרחים אשר אינם במעמד העליון. אזרחים אלו נקראו קליינטים, מי שהיה הבוס שלהם היה הפטריקים, מערכת היחסים בינהם היית של תלות הדדית – הקליינטים היו עובדים עבור הפטרונים, והם בתמורה היו מגינים עליהם מפני גנבות, מלווים אותם לבית המשפט במידת הצורך ועוזרים להם בעת צרה. ואז ביום הבחירות נוצר תלות של הפטרון בקליינט – הוא צריך את הצבעתו, אם הפטרון היה טוב לקליינט – הוא יחמיץ בשבילו יום עבודה וילך את המרחק הנדרש בכדי לתמוך ברצונו, אם לא – הוא פשוט לא יגיע. עובדה נוספת היא שאנחנו לא מכירים מצב בהיסטוריה שבו העם סירב לקבל מועמד למלוכה והפיל אותו בשלב ההצבעה. וכך נבחר מלך "בסמכות האבות, בפקודת העם" (auctoribus patribus, iussu populi), הפטריקים בחרו את המועמד המועדף עליהם, קיבלו את אישור האלים וצמצמו את יכולת ההשפעה של העם לכדי אפס, אך לא ביטלו אותה.
לאחר שעבר המועמד למלוכה את שלושת השלבים הללו הוא הוכתר למלך והמלוכה הופקדה בידיו עד למותו, שבו היא חזרה לפטריקים. לקראת סוף תקופת הממלכה הרומית אנו יודעים שהמנגנון התערער ומי שתפס את השלטון היו טיראנים אשר השתלטו בכוח על השלטון ושדילגו על שלב הדמוקרטיה.

השפעות חיצוניות על המלוכה הרומית

אימוץ מודלים יווניים- טירנים

כתוצאה מכך שכלל, המלכים שעלו לשלטון היו מחוץ לחברה הרומאית, טבעי שכניסתם תישא השפעה חיצונית על המלוכה הרומאית. ניתן לראות כי אופי המלוכה הרומאית כלל מאפיינים של השלטון הטירני אשר היה בהתהוות במקביל ביוון. במהלך המאה ה-7 התפתחה ביוון הארכאית צורת שלטון הטיראנית. משמעות המילה טיראן ביוונית היא "שליט יחד". הטיראניה היא צורה של שלטון אוטוקרטי, בו כל סמכויות המדינה נתונות תחת שלטון אדם אחד באופן מוחלט. שליטים באו לרוב מקרב האריסטוקרטיה והחליפו את שלטון המלוכה. אמנם מאפייני המשטרים הטירנים השתנו במידת מה ממקום למקום, אך המשותף להן היא העליית השליט על ידי הפיכה אלימה.


הגורמים להשפעה הטיראנית על המלוכה הרומית:

בדומה לטיראנים היווניים, המלכים הרומיים האחרונים קידמו מדיניות חוץ שאפתנית, היו פטרוני האומנויות והוציאו לפועל מפעלי בנייה גרנדיוזיים. ישנו בסיס מוצק להבנת הדמיון בין השליטים הרומיים למקביליהם הטירניים היווניים. יתכנו מספר סיבות לכך. ראשית, שתי התרבויות הינן מוצר של נסיבות היסטוריות דומות, והגיבו לאותן נסיבות באופן דומה. סיבה נוספת היא שרומא והעולם היווני קיימו קשר ישיר. הסיבות מהוות בסיס סביר להנחה כי השליטים הרומאים היו מודעים היטב למעשי הטירנים היוונים, ובאופן מודע חיקו את מאפייני שלטונם.

נשאלת השאלה: מדוע הטירנים נקטו במדיניות זו?

הצורך באימוץ מודל טירני במתן לגיטימציה למלוכה הרומית

היה צורך במתן לגיטימציה למלוכה למען ביסוס מעמדו של המלך ומתן תוקף לשלטונו ממספר טעמים שיפורטו בהמשך. מתן הלגיטימציה התבצע בכמה דרכים, ושלטון בעל מאפיינים טיראנים היווה אחת מהן. אותם מפעלים ווירטואוזיים שעסקו בהם, העניקו למלכים יוקרה וסייעו בפיצוי וטשטוש על דרך העלייה הלא מסורתית לשלטון. (קורנל, 5, 7)

פירוש העלייה כלא מסורתית בעל שני פנים:

  • לא מסורתי ביחס להורשת המלוכה מחוץ לרומא- כאמור, המלכים הרומיים לא קיבלו את השלטון לידם בירושה מבן משפחה (קורנל, פרק 5, תת פרק 6, משפט 2). לכן, מדובר בהעברת השלטון באופן לא מסורתי, בניגוד למקובל בשושלות המלוכה.
  • לא מסורתי ביחס לאופן בחירת המלך ברומא- מנגנון בחירת המלך ברומא היה מחולק לשני שלבים. בתחילה, המועמד נבחר בידי ראשי המשפחות הפטריקיות שהיו בשלטון באותו סבב. בשלב השני, המועמד הובא לאישור העם. כאשר המלוכה נתפסה לא בהתאם למסורת הבחירה הרומאית, אלא על ידי אדוני מלחמה אריסטוקרטים בעלי צבאות פרטיים אשר תפסו את השלטון בכוח הזרוע, בצורה בלתי חוקית

על כן, היה צורך מהותי בלגיטימציית מעמדם, והישגיהם שצוינו לעיל תוכננו בכדי לענות על צורך זה. דרך נוספת הייתה הצגתם כבעלי כוח מנהיגות כריזמטי (מלשון כריזמה- מתת אל), על ידי ייחוס כוחם ומעמדם כתוצאה של מתן חסד אלוהי. (קורנל, פרק 6 , תת פרק7 ).

עדויות לאימוץ מודליים מלוכניים איזוריים

העובדה שמלכים רומיים במא ה-6 BC טענו כי בידם השגחה אישית של כוחות נעלים למען מתן לגיטימציה לשלטון, משקפת אימוץ מודלים שמקורם מיוון והמזרח התיכון. ישנן מספר עדויות רומיות המכילות אלמנטים חיצוניים אלו:

עדויות כתובות

  • באגדות הרומיות הנוגעות למלכים, ישנו שימוש בסיפורי טקסי "נישואין מקודשים". בסיפורים אלו, כתוצאה מפרשת אהבים עם האלה, המלך זוכה להגנתה. הדימיון אינו מקרי בין אלמנטים אלה לבין אלו אשר מקורם במזרח התיכון. דוגמה לכך ניתן לראות בסיפורים הנוגעים למוצאו של סרוויוס טוליוס, מלכה ה-5 של רומא (ראה פרק סרוויוס טוליוס והמלוכה הרומאית).
  • ניתן לראות כי תיאורים מסורתיים של שלהי תקופת המלוכה ברומא משמרים זיכרון של תקופתם, כאשר הם מציגים את המלכים האחרונים כטירנים יווניים.

תיאורים אלו גם מאשרים את ההיבט הפופוליסטי של שלטון המלכים האחרונים ברומא. בדומה לטירנים היווניים, שהגיעו לשלטון תוך קיום זכויות המעמדות הנמוכים - ביחוד האיכרות הזעירה - והרחבתן על חשבון מעמדם הכלכלי והפוליטי של יריביהם האריסטוקרטיים, גם מלכי רומא האחרונים חבו את שלטונם לתמיכה עממית. וורגיליוס מאפיין את אנקוס מרקיוס (Ancus Marcius) כפטרון הפלבס (Plebs) וכמנהיג ששוכנע בקלות רבה מדי לקבל את דרישותיו של העם; טרקוויניוס פריסקוס חיפש תמיכה עממית וביצע רפורמות שעוררו את כעסם של האריסטוקרטים. שני מלכי רומא האחרונים אף עשׂו מעבר לכך. את הרפורמה הכוללת של המדינה הרומית בימי סרוויוס ניתן לפרש כנסיון לפגוע בבסיס כוחם המסורתי של האריסטוקרטים. טרקוויניוס סופרבוס רדף את האריסטוקרטיא בגלוי, והודח בסופו של דבר על ידי האריסטוקרטים הרומאיים.

עדויות ארכיאולוגיות

  • "לוחות פירגי" (Pyrgi Tablets)- אלו לוחות הכתובים בשפה הפיניקית ובשפה האטרוסקית, שנמצאו בנמל פירגי הכתובות מתארות הקדשה של מזבח לאלה הפיניקית 'עשתרת' (Astarte), ומקבילתה האטרוסקית 'אוני' (Uni), על ידי שליט העיר בסביבות שנת 500 BC. מטרת ההקדשה הייתה להבהיר כי השליט חב את מעמדו לחסד האלה. אמנם בכתובות לא נאמר במפורש כי מושל העיר היה בן לוויתה של האלה, אך חשוב לציין כי במזרח התיכון הקדום, עשתרת הייתה האלה האחראית למתן הסמכות למלך ופריון לעמו בטקסי נישׂואין מקודשים.
  • קבוצת פסלי חרס, שנמצאה במקדש קדום בפורום בואריום (Forum Boarium), ברומא ותוארכו לשנת 530 BC בקירוב. הקבוצה מורכבת משתי דמויות עומדות, המייצגות את הרקלס-הרקולס ואת מינרווה. הפירוש המשכנע ביותר לפסלים אלו הוא כי הם מייצגים סצנה במיתולוגיה היוונית בה מינרווה - ובשמה היווני 'אתנה' (Athena)- מציגה את הרקלס לחבר אלי האולימפוס, לאחר שהועלה למעמד אל (Apotheosis). הפסלים מעניינים בייחוד בשל חשיבותם האידיאולוגית האפשרית. פייסיטרטוס, הטירן האתונאי בן המאה ה-6, ניסה לחזק את מעמדו בכך שניסה לקשור קשר בינו לבין הרקלס וטען כי הוא זוכה לחסד ותמיכת האלה אתנה. הד לכך ניתן למצוא במקרה שתיאר הרודוטוס, בו נכנס פייסיסטרטוס לאתונא כשלצדו נערה גבוהה לבושה שריון, שהתחזתה לאתנה. סיפור אתונאי זה, עשׂוי להסביר את ההתפתחויות ברומא בתקופה זו. מלכי העיר, בדומה לשליטים בני ערים אחרות באיטליה, ניסו להגדיר את שלטונם במושגים של שליטי יוון והמזרח התיכון הקדום.

Noa Eilat 20:50, 28 בנובמבר 2010 (UTC)

מלוכות באיזור

קיימים תיאורים צנועים במיוחד בנוגע למלוכה בקרב עמים איטלקיים אחרים, כולל הלטינים. פרט לעדויות הבודדות והמבודדות כמו המלך אקרון מ- caeninaף המלכים הלטיניים הראשונים מתועדים לעיתים נדירות ביותר במקורות. הדבר מרמז על כך שהערים הלטיניות נשלטו על ידי אריסטוקרטים, אפילו בזמן המונרכיה הרומאית. בניגוד לכך, ישנן עדויות רבות יותר בקרב האטרוסקים.

הרקס ברפובליקה

עם ייסוד הרפובליקה, נדר העם, להדיר את רגלי המונרכיה מעל אדמת רומא לנצח. יחד עם זאת, נותרו שרידים של המלוכה במוסדות מסויימים- כמו האינטרקס, הרקס סקרורום. על אף התיעוב הרב כלפי המלוכה, הדבר מעיד על השמרנות של החברה הרומאית, אשר שימרה את אותם שמות מוסדות.

Noa Eilat 21:50, 30 בנובמבר 2010 (UTC)

ביבליוגרפיה- אתר הקורס- amitay.haifa.ac.il

Hornblower, Simon, and Antony Spawforth. 1996. The Oxford classical dictionary 3rd ed. Oxford; New York: Oxford University Press.
- Rex (pages 1310-1311)

Cancik, Hubert, Helmuth Schneider, Christine F. Salazar, and David E. Orton. 2002. Brill's New Pauly: Encyclopaedia of the Ancient World: Antiquity. Leiden; Boston: Brill.
- Rex (pages 514-515)



Noa Eilat 20:18, 28 בנובמבר 2010 (UTC)

נמצא בשימוש ב...

תשעא א - חברה ומשטר ברפובליקה הרומית

קישורים נוספים